פרק כג
כי תשב ללחום את מושל בין תבין את אשר לפניך. (כג. א)
כי תשב ללחום ראשי תיבות כתל. ובא לרמוז שאדם היוצא למלחמה על אויביו קודם צריך להתפלל להשם יתברך בכותל. ושם יש סיכוי גדול יותר שתתקבל תפלתו. וידוע מה שאמרו חז"ל במדרש (תהלים מזמור יא) א"ר אחא, לעולם אין השכינה זזה מכותל מערבי, שנאמר: "הנה זה עומד אחר כותלנו" (שיר השירים ב. ט). ולאו דוקא כשיוצא להלחם על אויביו צריך להתפלל בכותל, אלא אפילו כשיושב להלחם במלחמה התמידית עם האוייב הגדול שהוא היצר הרע, ילך להתפלל בכותל. ובזכות קדושת המקום תפילתו תתתקבל. וראה עוד במדרש (במדבר רבה יא. ב) "הנה זה עומד אחר כתלנו" (שיר השירים ב. ט). אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות עיין שם. וזהו אצלי רמז הכתוב: "דרך מצותיך ארוץ כי תרחיב לבי" (תהלים קיט. לב). כי תרחיב לבי ראשי תיבות כתל. שעל ידי שמתפלל בכתל או בבתי כנסיות או בתי מדרשות שהם בתי מקדש מעט, תפלתו נשמעת. וכך יוכל לנצח את היצר הרע. ולקיים התורה והמצוות. וזהו "דרך מצוותיך ארוץ" וכאמור. וראה בגמרא בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א) וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. ויש לרמוז בתיבת "את" שהוא נוטריקון תורת אמת ובא לרמוז שהדרך לנצח היצר הרע היא לעסוק בתורה, וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (בראשית ד. ז). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: "ואליך תשוקתו" (שם). ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: "ואתה תמשול בו" (שם). עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם. הרחמן יצילנו מיצר הרע, ויעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן.
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שאמרו חז"ל בגמרא (מגילה טו:) ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: עתיד הקדוש ברוך הוא להיות עטרה בראש כל צדיק וצדיק, שנאמר: "ביום ההוא יהיה ה' צבאות לעטרת צבי [וגו']" (ישעיה כח. ה). מאי לעטרת צבי ולצפירת תפארה - לעושין צביונו ולמצפין תפארתו. יכול לכל - תלמוד לומר לשאר עמו - למי שמשים עצמו כשירים. ולרוח משפט - זה הדן את יצרו, וליושב על המשפט - זה הדן דין אמת לאמתו. ולגבורה - זה המתגבר על יצרו. משיבי מלחמה - שנושאין ונותנין במלחמתה של תורה. שערה - [אלו תלמידי חכמים] שמשכימין ומעריבין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. וראה עוד בגמרא (חגיגה יד.) גבור - זה בעל שמועות, ואיש מלחמה - זה שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה. וראה עוד בגמרא (סנהדרין מב.) "כי בתחבלות תעשה לך מלחמה" (משלי כד. ו). אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: במי אתה מוצא מלחמתה של תורה - במי שיש בידו חבילות של משנה, קרי רב יוסף אנפשיה: "ורב - תבואות בכח שור" (משלי יד. ד). וראה עוד בגמרא (סנהדרין צג:) גבור - שיודע להשיב, איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר איש תואר - שמראה פנים בהלכה. וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום. וראה עוד בספרי דברים (פיסקא שכא) וכן הוא אומר: "הכל גבורים עושי מלחמה" (מלכים ב' כד. טז). וכי מה גבורה עושים בני אדם ההולכים בגולה ומה מלחמה עושים בני אדם זקוקים בזיקים והנתונים בשלשלאות אלא גבורים אלו גבורי תורה כענין שנאמר: "ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו" (תהלים קג. כ). עושי מלחמה, שהיו נושאים ונותנים במלחמתה של תורה שנאמר במדבר כא יד על כן יאמר בספר מלחמות ה' ואומר: "והחרש והמסגר אלף חרש" (מלכים ב' כד. טז). אחד מדבר והכל שותקים. והמסגר, הכל יושבים לפניו ולמדים הימנו אחד פותח ואחד סוגר לקיים מה שנאמר: "ופתח ואין סוגר וסגר ואין פותח" (ישעיה כב. כב). עיין שם. ובא לרמוז שקודם שאדם עוסק בתורה וחושב להלחם במלחמתה של תורה עם תלמידי חכמים, צריך להבין ולהתבונן בלימוד שמונח לפניו טוב לראות שאכן דבריו נכונים, ורק אחר שהבין הדברים כהלכתה יקשה עליהם כדרכה של תורה, וכמובן הכל בדרך כבוד וענוה, ואולי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, להעמיס זה בדברי חז"ל בגמרא (בבא בתרא עח:) א"ר יוחנן, מאי דכתיב: "על כן יאמרו המושלים וגו"' (במדבר כא. כז).? המושלים - אלו המושלים ביצרם. בואו חשבון - בואו ונחשב חשבונו של עולם, הפסד מצוה כנגד שכרה, ושכר עבירה כנגד הפסדה. תבנה ותכונן - אם אתה עושה כן, תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא, עיר סיחון - אם משים אדם עצמו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, מה כתיב אחריוו כי אש יצאה מחשבון וגו' - תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין, ולהבה מקרית סיחון - מקרית צדיקים שנקראו שיחין, אכלה ער מואב - זה המהלך אחר יצרו כעיר זה שמהלך אחר סיחה נאה, בעלי במות ארנון - אלו גסי הרוח, דאמר מר: כל אדם שיש בו גסות הרוח נופל בגיהנם, ונירם - אמר רשע: אין רם, אבד חשבון - אבד חשבונו של עולם, עד דיבון - אמר הקב"ה: המתן עד שיבא דין. עיין שם. והיינו שגם שהוא מקשה על אותו חכם יכוין לשם שמים ולא לשם יוהרא או קינטור וכיוצא, שבסוף יהיה לו הפסד מצוה במקום מצוה. וכאמור.
אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. (כג. ג)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, כי יש אנשים שבוטחים בעמם שהם חכמים גדולים, והם יכולים לדאוג שיהיה להם פרנסה יותר גדולה, אולם זו טעות גדולה לסמוך על דעתם ובינתם, ועליהם רק להתפלל להשם יתברך שהעושר שלו, וכדאיתא בגמרא (נדה ע:) מה יעשה אדם ויתעשר? אמר להן: ירבה בסחורה, וישא ויתן באמונה. אמרו לו: הרבה עשו כן ולא הועילו! אלא: יבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שנאמר: "לי הכסף ולי הזהב" (חגי ב. ח). עיין שם.
אל תיגע להעשיר מבינתך חדל. התעיף עיניך בו ואיננו. (כג. ג-ד)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים, בהקדים מה שידוע דתיבת בינה רומזת לתורה ראה בגמרא (ערובין נד:) עיין שם. עוד נקדים מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ד משנה יא) רבי יונתן אומר, כל המקיים את התורה מעוני, סופו לקיימה מעושר. וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. וזהו רמז סמיכות הכתובים "אל תיגע להעשיר", דהיינו לחשוב איך יותר להתעשר, זה כאשר "מבינתך חדל", שתמעט בלימוד התורה ח"ו. כי במקרה כזה יתקיים בך "התעיף עיניך בו ואיננו" שלא ישאר לך כלום רחמנא ליצלן.
באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך. (כג. ט)
אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (יבמות סה:) ואמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון, כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. והרי הוא כמבואר.
הביאה למוסר לבך ואזנך לאמרי דעת. (כג. יב)
הביאה למוסר לבך ראשי תיבות גמטריא מכה. רמז להא דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבא, ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג. מא). פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים צד. יב). עיין שם. ועוד יש לרמוז לאמרי דעת סופי תיבות גמטריא שפל. וכן גמטריא קדוש. ובא לרמוז שעל ידי שמתנהג בענוה ושומע דברי חכמים ומקיימם, נקרא קדוש. וראה בגמרא (יבמות כא.) על פסוק ושמרתם את משמרתי- עשו משמרת למשמרתי. ועוד איתא (שם כ.) אמר אביי, כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש עיין שם. ועוד איתא בגמרא (בבא בתרא עה:) אמר רבי אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו. ועוד וגם שעל ידי הענוה זוכה לתורה, ראה בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. וכאמור.
אי נמי הביאה למוסר לבך ראשי תיבות גמטריא הלל. רמז שיהיה עניו כהלל וכך יקבל המוסר, ויזכה בזכות הענוה לכתרה של תורה (תענית ז.).
אי נמי הביאה למוסר לבך ראשי תיבות גמטריא הלל. בא לרמוז מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא הקפדן מלמד, ושיתנהג במידת הענוה של הלל יוכל לקרב את תלמידיו לתורה. וראה בגמרא (שבת לא.) מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה, יומא קמא אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה. אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי! שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור. שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד" (שמות כח. ד). אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" (במדבר א. נא). אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם "בני בכרי ישראל" (שמות ד. כב). כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. עד כאן.
אל תמנע מנער מוסר כי תכנו בשבט לא ימות. (כג. יג)
ראיתי להרב חיים חזקיה חורי ז"ל בספרו חזקת אבות (על פרקי אבות, עמוד תא), שכתב, האם במשוגעים עסקינן, שיגיע להרביץ לבן הכאות חזקות אשר עלולות לגרום לו מות? ונראה לומר בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (ברכות יח.) רשעים בחייהם קרויים מתים. ובא לרמוז שעל ידי שמחנך את בנו בדרך התורה והיראה על ידי דברי המוסר לא ימות, היינו לא יהיה רשע שהוא קרוי מת. והבן.
בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. (כג. טו)
ראיתי למורנו הרב חיים הכהן ז"ל בספרו ארחות חיים בפירוש אורח צדיקים בפירושו השני שפירש על פי מה שכתבו חז"ל שתלמיד חכם המחדש חידושים בתורה מעטרים לאביו בעולם הבא, וזהו בני אם חכם לבך ואתה שמח כמו שאומר הכתוב פיקודי ה' ישרים משמחי לב ישמח לבי גם אני בעולם הבא. עיין שם. ויש לרמוז אם חכם לבך ראשי תיבות אם מחדש חידושים כמה כתרים מעטרין לאביו בשמים. לרמוז להאמור. ומקור הדברים, ראה להגאון רבי יעקב חיים סופר ז"ל בספרו כף החיים (סימן רצ אות י) שכתב, כשהאדם מחדש דברי תורה בעולם הזה ביום השבת מעטרין לאביו כמה עטרות בעולם הבא. ועוד כתב שם ומי שאינו יודע לחדש דברי תורה ילמוד דברים חדשים שעדיין לא למד. עיין שם.
ותעלוזנה כליותי בדבר שפתיך מישרים. (כג. טז)
ותעלוזנה כליותי בדבר ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא באברהם עם הכולל. ובא לרמוז מה דאיתא במדרש (בראשית רבה סא. א) כי ידעתיו למען אשר יצוה, ובתורתו יהגה אמר רבי שמעון אב לא למדו ורב לא היה לו, ומהיכן למד את התורה, אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנים והיו נובעות ומלמדות אותו תורה וחכמה, הדא הוא דכתיב: "אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז. ז). עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת ויגש (סימן יא) ומהיכן למד אברהם את התורה? רשב"י אומר נעשו שתי כליותיו כשני כדים של מים והיו נובעין תורה. שנאמר: "אף לילות יסרוני כליותי" (תהלים טז. ז). עיין שם. ואולי אפשר להמתיק הענין במה שאמר "יסרוני כליותי", רמז שזה לשיטת רבי שמעון בר יוחאי עצמו, בגמרא (ברכות ה.) שהתורה נקנית ביסורין. ויש לפרש עוד "בדבר שפתיך" רמז שעל ידי שלומד בקול רם יזכור את תלמודו. (ערובין נד:) עיין שם. וכן התורה נקנית בעריכת שפתים. (אבות פרק ו משנה ה). "מישרים" רמז שאחד מהמ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, הוא: באוהב את המישרים. (אבות פרק ו משנה ו).
אל יקנא לבך בחטאים כי אם ביראת ה' כל היום. (כג. יז)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ד משנה כא) הקנאה והתאוה והכבוד מוציאים את האדם מהעולם. עוד נקדים מה שאמרו חז"ל בגמרא (בבא בתרא כא.) קנאת סופרים תרבה חכמה. וזהו רמז הכתוב: אל יקנא לבך בחטאים, כי הקנאה מוציאה את האדם מן העולם אלא תקיים כי אם ביראת ה' כל היום, שביראת שמים ולימוד תורה יש לו לקנא, ובזה מוסיף לעצמו חכמה וכאמור.
תיבת ביראת גמטריא בתורה. ועוד יש לרמוז כי אם ביראת ה' ראשי תיבות יכאב. ובא לרמוז שהתורה נקנית על ידי יסורין. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. תורה מנין? שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים צד. יב). עיין שם.
אי נמי תיבת ביראת גמטריא בתורה. ועוד יש לרמוז כי אם ביראת ה' סופי תיבות מיתה. ובא לרמוז מה דאיתא בגמרא (ברכות סג:) דאמר ריש לקיש. מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט. יד). עיין שם.
כי אם ביראת ה' סופי תיבות מיתה. רמז שיזכור את יום המיתה ויהיה לו יראת שמים, וינצח את יצרו. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר: בחכמתו, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט. ח). אמר רבן יוחנן בן זכאי, משל, למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן, קישטו את עצמן, וישבו על פתח בית המלך. אמרו: כלום, חסר לבית המלך. טיפשין שבהן, הלכו למלאכתן, אמרו: כלום, יש סעודה בלא טורח. בפתאום, ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן, נכנסו לפניו, כשהן מקושטין. והטיפשים, נכנסו לפניו, כשהן מלוכלכין. שמח המלך, לקראת פיקחים, וכעס, לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן, לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו. חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר, אף הן נראין כמשמשין, אלא, אלו ואלו יושבין, הללו אוכלין, והללו רעבין. הללו שותין, והללו צמאים. שנאמר: "כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לה" (ישעיה סה. יד). עיין שם. ובפשט הכתוב: יש לרמוז במה שאמר כל היום. היום רומז ליום המיתה שעל ידי שזוכר יום המיתה יזכה ליראת שמים וכאמור.
כי אם ביראת ה' כל סופי תיבות תהלים. רמז שהקורא תהלים מוסיף לעצמו יראת שמים. אי נמי לרמוז מה שכתבו בעלי המוסר ז"ל, שבעלי תשובה צריכים לקרא הרבה תהלים.
שמע אתה בני וחכם. (כג. יט)
תיבת "שמע" גמטריא קדוש וכן גמטריא שוקד וכן גמטריא שפל. רמז שעל ידי הקדושה השקידה והשפלות יזכה להיות בס"ד חכם בתורה.
אמת קנה ואל תמכור חכמה ומוסר ובינה. (כג. כג)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ו משנה ו) שאחד מהדברים שהתורה נקנית בהם היא במעמידו על האמת. ובא לרמוז שיהיה מודה על האמת, אם הוא טעה בדבר הלכה, ולא ינסה לתרץ את דבריו בטענות שוא ומדוחים, דברים דחוקים וכיוצא, וכשהוא לא מוכר את האמת הוא יזכה על ידי זה לחכמה, וכדי להגיע למידת מודה על האמת, צריך "מוסר" ללמוד הרבה מוסר, וכך יגיע ל"בינה", להבין הדברים לאשורם. וכאמור. ויש להזכיר כאן מה שראיתי כתוב בחוברת "אור המאיר" מוסף אור תורה ניסן תשנ"ה, (שיצא לכבודו של מורנו ורבנו, ועטרת ראשנו, מרן ראש הישיבה, הגאון המופלא, וכבוד ה' מלא, הרב מאיר מאזוז שליט"א, לרגל יום הולדתו החמשים י"ג בניסן תשנ"ה עד מאה ועשרים מתוך בריאות איתנה ונהורא מעליא וכל טוב אמן). במבוא (עמוד ז) בזה הלשון: רבינו שליט"א, מחנך אותנו להודות על האמת ולא להתבייש. ואדרבא מודים דרבנן היינו שבחייהו. ואומר: אם יראה לי הקטן שבקטנים שטעיתי ואראה שהצדק אתו אשמח לחזור בי. וברוך אומר ועושה, כאשר אנו תלמידיו השותים בצמא את דבריו, לעיתים - והם באמת רחוקות מאד נער יספרם - נראה לעניות דעתי הפשט הוא אחר, ואומרים לו ורואה שהפירוש שאמרנו הוא נכון, חוזר בו בענוותנותו, למרות שהיה יכול לדחוק ולתרץ וליישב דבריו. הוא היה אומר: "כבוד", ראשי תיבות בטל ומבוטל כעפרא דארעא. וכו'. ופעם אחת בא אברך אחד שמכירו ובקש ממנו שימליץ עליו למרן הגאון הראשון לציון רבינו עובדיה יוסף שליט"א שיתן לו הסכמה על ספרו, כשקיבל ההסכמה בא בטענות, שבגללו שלא כתב בהמלצתו תארים גדולים זכה בהסכמת הראש"ל רק לתואר הרב הגאון ולא הגאון. ענה לו רבינו: ממה נפשך אם אתה גאון לא חסרת דבר, ואם אינך גאון גם אם יכתבו עליך אלף פעמים גאון זה לא יעזור לך... עד כאן. "ישמע חכם ויוסף לקח"!.
וראה לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן קמב) שכתב, וזה לשונו: אם אתה מתווכח עם חכם, אל יהי לך לצער אם נצחך, כי ממנו תלמוד ותוסיף חכמה, אם תנצח אותו מה תרויח, אבל אם נצחך בזה הרווחת, אשר ידעת עתה מה שלא ידעת קודם לכן. עד כאן לשונו. ומקורו טהור (מסכת דרך ארץ פרק ז הלכה יד) ושם איתא: אהוב את המוכיחך, כדי שתוסיף על חכמתך. ושנא את המכבדך, כדי שלא תתמעט מחכמתך. עד כאן.
גיל יגיל אבי צדיק. (כג. כד)
דקדק הרב בנימין מקיקץ דידי ז"ל בספרו משאת בנימין על כפל הלשון? עיין שם. ויש לומר יגיל בעולם הזה כשכל רואי בנו ידעו כי הוא זרע ברך ה', וישבחו את אביו על שלמדו תורה, וכדאיתא בגמרא (יומא פו.) על פסוק: "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו. ה). שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה. אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט. יג). עיין שם. וכן יגיל בעבור זה בעולם הבא כי ברא מזכה אבא. (סנהדרין קד.).
תנה בני לבך לי ועיניך דרכי תצורנה. כי שוחה עמוקה זונה ובאר צרה נכריה. (כג. כו-כז)
תנה בני לבך לי סופי תיבות גמטריא מה שהוא רמז לענוה, וכדכתיב: "ונחנו מה", אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא בגמרא (סוטה ד:) אמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן, כל אדם שיש בו גסות הרוח לבסוף נכשל באשת איש. שנאמר: "ואשת איש נפש יקרה תצוד" (משלי ו. כו ). עיין שם. ובא לרמוז שעל ידי הענוה ינצל מן העברה וכמו שאמרו חז"ל (הובא בספרי הדרוש) דהעניו אין יצר הרע שולט בו. ועוד יש לרמוז בני לבך לי ועיניך ראשי תיבות גמטריא חיים. רמז שהעניו מאריך ימים. וראה בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו ויחיה כמו שכתב רש"י שם. וראה עוד במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה טו) אהוב את הענוה, כדי שיתמלאו ימיך.