אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק כ

פרק יט

כבוד לאיש שבת מריב. (כ. ג)

ראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי שמעון חירארי שליט"א בספרו ישמח לבי על פסוק זה, שהביא מהרב הקדוש הגאון רבי יצחק בוכבזה ז"ל, בספרו טובה תוכחת שכתב, לאיש שבת מריב סופי תיבות שבת, שאפילו שיש ליזהר מהמחלוקת כל הזמן, מכל מקום בשבת צריך ליזהר אלף ידות עיין שם. עד כאן לשונו. ויש להרחיב עוד הדיבור בזה, ראה למורנו הרב הקדוש רבי משה הכהן ז"ל בספרו פני משה בחידושיו לפרשת כי תשא על פסוק: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (שמות לה. ג). שרמז תבערו אש בכל מושבותיכם סופי תיבות שלום. ופירש בזה שבא לרמוז למה שכתבו המקובלים שבשבת יזהר מהמחלוקת מכל וכל. וכל העובד עבודה זרה עובר על לא תבערו אש. עיין שם. ואני ברגליו אעבורה לרמוז בתיבת "אש" שהיא נוטריקון אהבה שלום. לרמוז שלא יבערו האש ויבטלו את האהבה והשלום מפני המחלוקת ח"ו וכידוע שהיצר הרע משתדל יותר בשבת לעשות המחלוקת. וכסיפור הנודע בגמרא (גיטין נב.) מעשה בשני אנשים שהשטן היה מתגרה בהם, ובכל ערב שבת היו מתקוטטים זה עם זה. פעם אחת נזדמן רבי מאיר למקומם, עכב אותם שלשה שבועות, דהיינו שבכל ערב שבת של שלשת השבועות היה שם, עד שעשה שלום ביניהם, שמע לשטן שאומר, אוי! שהוציא רבי מאיר לאיש הזה מביתו! כי כשעשו שלום ביניהם לא היה לשטן שם עוד מה לעשות עיין שם. ומטעם זה אנו אומרים "שבת שלום", כי ידוע שבשבת יצר הרע של הכעס שולט יותר כיון שכל המשפחה יושבים יחד סביב שלחן שבת וכל אחד יכול להעביר ביקורת על השני ומזה ח"ו יכולים להגיע לידי כעס ומחלוקת.

ואמרו חז"ל בגמרא (שבת קיט:): תניא ר' יוסי בר יהודה אומר, שני מלאכי השרת מלוין לו לאדם בערב שבת, אחד טוב ואחד רע. וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך ומטתו מוצעת, מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך ומלאך רע עונה אמן בעל כרחו עיין שם.

והגאון הרב יעקב עמדין ז"ל כתב בסידורו "בית יעקב": מאד נפלאתי על מה שנוהגים בפיוט שלום עליכם לומר צאתכם לשלום שח"ו מגרשים המלאכים ואולי שהאנשים מפחדים שמא תארע תקלה בשעת הסעודה לכן פטרם הפייטן לשלום בפיוט עיין שם. וראה עוד מה שכתבתי בזה בגליוננו "מתוק לחכי" טבת-סיון תנש"א (סימן כט) עיין שם.

ושמעתי מספרים על הגאון הרב ישראל מאיר הכהן מראדין זצ"ל (מח"ס "חפץ חיים" ומח"ס "משנה ברורה") שהיה אומר כל ערב שבת לבני ביתו ולמשרתים מחלו זה לזה! כדי שלא יבואו ח"ו לידי כעס ומחלוקת. ולכן מה טוב ומה נעים להשתדל תמיד בערב שבת או בערב חג שהבעל יעזור לאשתו בהכנת הדברים לכבוד שבת והחג, ועל ידי זה ינצל בעזה"י מכל כעס ומריבה.

ומסופר על הסבא מסלבודקה, - הגאון רבי צבי נתן פינקל זצ"ל, שזמן קצר לאחר חתונת אחד מתלמידיו, הפתיעו פעם הסבא בשאלה, האם הוא עוזר לאשתו בבית בערבי שבתות? השיב התלמיד: בודאי! והוסיף שהרי חכמנו בתלמוד (שבת קיט.) מזהירים לעשות עבודות לכבוד שבת, וכך גם נהגו בעצמם, כפי שמסופר שם בגמרא, חייך הסבא ואמר: צדיק'ל! וכי משום כבוד שבת בלבד ורק מתוך דברי חכמנו ז"ל, אתה למד שצריך אדם לעזור לאשתו? והרי זו מצות עשה מפורשת מן התורה "עזוב תעזוב עמו", (שמות כג. ה). ועל אחת כמה וכמה לאשתו שיש כלפיה חובות מיוחדות, ובמיוחד בערב שבת שמרובות בו ההכנות לשבת, והאשה יגעה וממהרת להספיק ולסיים את עבודות הבית עד מועד הדלקת הנרות. היש לך מצוה שבין אדם לחבירו גדולה מזו! והוסיף להאריך בזה כהנה וכהנה... (תורת הפרשה). ובפשט הפסוק, אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה ג)… ואין כבוד אלא תורה. שנאמר: "כבוד חכמים ינחלו" (משלי ג. לה). עיין שם. ובא הרמז לאיש שבת מריב סופי תיבות שבת. לרמוז מה שאמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי (שבת טו. ג) לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהן בדברי תורה עיין שם. וראה עוד בתנא דבי אליהו רבה (פרק א) על פסוק: "ימים יוצרו ולא אחד בהם" (תהלים קלט. טז). זה יום השבת לישראל כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל לא כתבתי לכם בתורתי לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א. ח). אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט. ז). לפי שאין לו מנוחה להקדוש ברוך הוא אלא עם עושי תורה בלבד עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבינו יוסף חיים ז"ל בספרו "בן איש חי" הלכות שנה שניה בדברי פתיחה לפרשת שמות שכתב משם המקובלים ז"ל, וזה לשונו: דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול עיין שם. או בא לרמוז למה שאמרו חז"ל בגמרא (שבת פח:) שהתורה ניתנה ביום שבת. או בא לרמוז להא דאיתא בזוהר (יתרו פח:) מאן נטיר שבתא כמאן דנטיר אורייתא כלא עיין שם. וכן אמרו בירושלמי (נדרים ג. ט) שקולה שבת כנגד כל המצוות בתורה. או בא לרמוז להא דאיתא במדרש תנחומא סדר ויקהל שעם ישראל נכנסו לארץ באה תורה ואמרה לפני הקדוש ברוך הוא כשיכנסו ישראל לארץ ישראל זה עוסק בשדהו זה עוסק בכרמו תורה מה תהא עליה אמר לה יש לי זיווג שאני מזווג לך ושבת שמו שהם בטלין ממלאכתם ועוסקין בך.

מים עמוקים עצה בלב איש ואיש תבונה ידלנה. (כ. ה)

איתא בגמרא (פסחים נד.)... מים עמקים עצה בלב איש - זה עולא, ואיש תבונה ידלנה - זה רבה בר בר חנה. עיין שם. ויש לרמוז עמוקים עצה בלב איש ראשי תיבות גמטריא במספר קטן עולא. ואיש תבונה סופי תיבות גמטריא במספר קטן רבה רמז להאמור.

ואיש תבונה ידלנה. סופי תיבות גמטריא יש. רמז להא דאיתא במסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח. כא). עיין שם. ועוד יש לרמוז תבונה ידלנה ראשי תיבות גמטריא שוקד. רמז שעל ידי השקידה יזכה לכתרה של תורה, וכן תבונה ידלנה ראשי תיבות גמטריא שפל. רמז שעל ידי הענוה זוכה לתורה. (תענית ז.). וכן בא לרמוז שהעניו מכוין לאמתה של תורה. וכמו שכתבו חז"ל במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה י) כל המשפיל עצמו, מכוין את שמועתו.

רב אדם יקרא איש. (כ. ו)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, בהקדים מה דאיתא בגמרא (ערובין יג.) כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו עיין שם. וכן איתא בזוהר הקדוש (א קכב:) מאן דאיהו זעיר {קטן בעיניו} איהו רב {הוא גדול}. ומאן דאיהו רב איהו זעיר עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה א. ה) וכן הלל אומר, השפלתי היא הגבהתי. הגבהתי היא השפלתי. עוד נקדים מה שידוע דאדם הוא רמז לענוה, ראה בגמרא (סוטה ה.) א"ר יוחנן, "אדם" אפר דם מרה. שהם רומזים לענוה. והנה תיבת "אדם" נוטריקון אברהם דוד משה. שהיו ענוותנים, אברהם - שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח. כז). דוד - שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב. ז). משה - שאמר: "ונחנו מה". (שמות טז. ז). והנה ידוע דתיבת איש הוא לשון כבוד כמו שנאמר: "איש האלהים" (דברים לג. א). ועוד. וזהו רמז הפסוק, "רב" מי שעושה עצמו "רב", גדול, יקרא "אדם", דהיינו נחשב כאדם שהוא קטן, אולם "אדם" היינו מי שהוא עניו, יקרא "איש" שהוא לשון חשיבות וכאמור.

מתהלך בתומו איש צדיק אשרי בניו אחריו. (כ. ז)

איש צדיק אשרי בניו אחריו. אולי יש לפרש בדרך דרש ורמז, על פי מה דאיתא בגמרא (יומא פו.) על פסוק: "ואהבת את ה' אלהיך" (דברים ו. ה). שיהא שם שמים מתאהב על ידך. שיהא קורא ושונה ומשמש תלמידי חכמים, ויהא משאו ומתנו בנחת עם הבריות. מה הבריות אומרות עליו? אשרי אביו שלמדו תורה. אשרי רבו שלמדו תורה. אוי להם לבריות שלא למדו תורה! פלוני שלמדו תורה, ראו כמה נאים דרכיו, כמה מתוקנים מעשיו! עליו הכתוב אומר: "ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר" (ישעיה מט. יג). עיין שם. וזהו אשרי בניו, שכולם אומרים אשריו לצדיק זה שזכה לבנים טובים כאלו, ומאחר שאביו צדיק על פי רוב גם בניו ילמדו ממנו להיות צדיקים כמוהו, וראה בגמרא (סוכה נו:) מעשה במרים בת בילגה שהמירה דתה, והלכה ונשאת לסרדיוט אחד ממלכי יונים. כשנכנסו יוונים להיכל היתה מבעטת בסנדלה על גבי המזבח, ואמרה: לוקוס! (הוא זאב בלשון יווני. רש"י). לוקוס! עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל, ואי אתה עומד עליהם בשעת הדחק, וכששמעו חכמים בדבר קבעו את טבעתה וסתמו את חלונה וכו' ושואלת הגמרא: איך היא הגיעה להתנהגות גרועה זו? אמר אביי: אין! כדאמרי אינשי: שותא דינוקא בשוקא או דאבוה או דאימיה. (משל הדיוט הוא מה שהתינוק מדבר בשוק מאביו או מאמו שמע, אף {זו} אם לא שמעה מאביה שהיה מבזה את העבודה לא אמרה כן. רש"י.). עיין שם. ובעיני ראיתי ובאזני שמעתי לתלמיד חכם אחד הי"ו, שהשתבח בפני על תלמיד חכם פלוני הי"ו וישלח לו רפואה שלמה ברמ"ח איבריו ושס"ה גידיו, אכי"ר, (שהוא נראה אדם פשוט), וזכה בס"ד שכל בניו ובנותיו הי"ו הולכים בדרך הישר והמצוות ונוהגים בו כבוד גדול הולכים עמו יחד, ולא עוזבים אותו, וכו', והוא ממש מקנא בזה, בבחינת קנאת סופרים תרבה חכמה (בבא בתרא כא.).

גם במעלליו יתנכר נער אם זך וישר פעלו. (כ. יא)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (ברכות מח.) אביי ורבא הוו יתבי קמיה דרבה, אמר להו רבה: למי מברכין? אמרי ליה: לרחמנא. - ורחמנא היכא יתיב? רבא אחוי לשמי טללא, אביי נפק לברא אחוי כלפי שמיא. אמר להו רבה: תרווייכו רבנן הויתו. היינו דאמרי אינשי: בוצין בוצין מקטפיה ידיע. עיין שם.

אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם. (כ. יב)

יש להבין, א. מדוע הזכיר בפרט האוזן והעין יותר משאר איברים? ב. מה החידוש בזה שה' עשה גם שניהם?. וראיתי להרב לוי בן גרשון (הרלב"ג) ז"ל שכתב, אזן שומעת ועין רואה - השם יתברך עשה גם שניהם כלים להשגת האמת בדעות ובמדות וזה שאלו החושים הם יותר נכבדים שבחושים לקחת מהם ההקדמות הראשונות עם ההשגות במוחשים והם עם זה כלים אל שיקבץ האדם אליו החכמה שהשיגוה שאר האנשים כי באזן ישמע דבריהם וילמד אותם ובעין יראה דבריהם בספריהם ולזה היו אלו החושים מהגדולים שבכלים אל שישלם לאדם להיות איש אמונים במדות ובדעות והם עם זה כלים לחטא וזה מבואר מענינם: וראה להרב מצודות דוד ז"ל, שכתב, אוזן שומעת - רצונו לומר גוף אוזן וחוש השמע אשר היא שומעת וכן גוף העין וחוש הראיה אשר הוא רואה הלא ה' ברא גם שניהם הגופים והחושים וכל פעל ה' למענהו ולעבודתו. עכ"ל. וראה עוד למלבי"ם ז"ל, בחלק ביאור הענין, שכתב, אזן שומעת ועין רואה ה' עשה גם שניהם - שני החושים האלה שהם הראות והשמע הם היותר עוזרים בהשגה, והאוזן קודם להעין, שתחלה יקבל בקבלה ובשמיעה, ואחר כך יראה בעיניו ויתברר לו שהוא כן, שאם לא ישמע תחלה לא יבין מה שראה, ואחרי השמיעה והראיה יבין לדעת כמ"ש שמעו שמוע ואל תבינו וראו ראו ואל תדעו, ועל זה אמר שה' עשה שני החושים האלה, וכן שעשה גם שניהם כי כי אם מוזר לחברו, וצריך האדם להשתמש בשני החושים האלה לכבוד עושם, שישמע דברי התורה והחכמה מפי חכמים, ויראה ויבחין מעשי ה' מצד הבחינה בברואים, כמ"ש כי אראה שמיך וכו'. עכ"ל.

אל תאהב שנה פן תורש פקח עיניך שבע לחם. (כ. יג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז על פי מה שכתב מעלת מורי ורבי מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, בספר מעשה נסים (יכיל: דרושים לזכרו של בן דודי המנוח המדוכא ביסורין רצ"ו נסים הכהן זצ"ל, ודרך אגב אזכיר כאן איזה שבח עליו, בדידי הוה עובדא, ששנה אחת כשהייתי במושב ברכיה, בהילולא של זקנו הגאון הראש אב בית דין מקודש רבי רחמים חי חויתה הכהן זיע"א, (מחבר ספר שו"ת "שמחת כהן" ח"ח ועוד), והמנוח היה שם עם בניו שיבדלו לחיים טובים וארוכים, הבאתי להם סוכריות, והוא ז"ל, שאלני האם זה כשר? עניתי לו: ודאי שכשר וכי כבודו חושד בי חס ושלום והרי אני מהמשפחה...?! ענה לי: שעל כל פנים כדי להרגיל את בניו רק על כשרות, תמיד הוא שואל... יהי זכרו ברוך). דרוש טז (עמוד 90), תורה - לקבוע כל יום עיתים לתורה. לפנים קשה היה לו לאדם ללמוד תורה. עיתותיו אינן בידו, מרבית היום הוא בעבודה, מפעם לפעם הוא בנסיעות. הוא שב הביתה עייף ויגע וכח ואין אתו. היום ברוך ה', נמצא פתרון לדבר. הקדוש ברוך הוא ברא דבר נפלא. פלא - פלאים. כל עצמו של הדבר לא נברא אלא בשביל זה. מהו הפלא הזה? כתוב: "ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך" (דברים ו. ז). התורה מצווה את האדם ללמד גם בדרך. אדם הולך בדרך ולומד תורה. הוא רוכב על החמור ולומד תורה. היום אין רוכבים על חמורים. נוהגים במכונית. אתה נוהג וגם לומד - היתכן?! הלא בכל עת נסיעתך אתה חייב לפקוח שבע עינים, ימינה ושמאלה פנים ואחור. איך תקיים את מצוות "ובלכתך בדרך" אבל הגיע עידן המכוניות - הגיע גם עידן הקלטות. אתה נוהג - ואתה מאזין לקלטת. ולרשותך מבחר של קלטות. אתה עייף מנהיגת הלילה, כמעט מנומנם - קלטת של פיוטים תחזיר לך את העירנות. קלטת שירי-קודש של תורה ויראת שמים, שכל מלה היוצאת מפיהם שוה זהב.

ככה אתה מקיים "ובלכתך בדרך"! ועוד זאת: אתה עיף, אינך יכול להגיע לשיעור - השיעור מגיע אליך הביתה! יש גם שירות "קול הדף" שיעור הדף היומי בטלפון. אתה מחייג, ואתה לומד תמורת שיחה אחד בלבד כל הדף של אותו יום בהבנה ברורה. אורך השיעור - שעה אחת, לא יותר! היש לך דבר טוב מזה? האם אין זה עדיף משמיעת דברים בטלים? מה יתן ומה יוסיף - לשמוע מה קורה פה ושם, מה קורה באמריקה. דברי תעתועים! היום תשמע כך - מחר תשמע היפוכן של הדברים... עיין שם ותרוה נחת. וראה עוד בגמרא (ערובין סה.) רב אחא בר יעקב, יזיף ופרע. (היה קובע לו לשנות כך וכך פרקים ביום והיה רגיל לעסוק ביום ופעמים היה טרוד במזונותיו ביום ופורע קביעות עתו בלילה. רש"י). ומסופר על זקני הגאון רבי מעתוק עתוגי הכהן זצ"ל, (מחבר ספר "יקר הערך" ועוד), שלרוב שקידתו על התורה בארבע אמות הלכה, גם כי יהיה לו איזה דבר נחוץ מאד של הממשלה וכיוצא, באופן שאינו יכול להתאחר ללמוד ארבע אמות הלכה עם חבריו כדרכו. היה לומד אחר התפלה בינו לבין עצמו איזה רגעים בש"ס כדי שלא תתבטל קביעותו בארבע אמות הלכה. (תולדות ומידות) עד כאן. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ערובין סה.) על גודל שקידתו בתורה של רב חסדא, שאמרו לו בנותיו: שינוח מעט. אמר להם: יבואו "ימי דאריכי וקטיני ונינום טובא" (יומי דאריכי. ימים שהוא בקבר אריכי לישן וקטיני לעסוק בתורה ובמצות. רש"י). (ונינום טובא. ונישן הרבה. רש"י) עיין שם. וזהו רמז הכתוב: אל תאהב שנה פן תורש, היינו שאדם יתרחק מהשנה סתם, ואדרבה עליו לקיים "פקח עיניך שבע לחם" שישבע לחם היינו שישביע עצמו בלימוד התורה. הנקרא לחם. והגם שיש ירידת הדורות כמו שאמרו חז"ל בגמרא (שבת קיב:) אמר ר' זירא אמר רבא בר זימונא, אם ראשונים בני מלכים, אנו בני אנשים. ואם ראשונים בני אנשים, אנו כחמורים, ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל רבי פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים (שחמורים אלו לא היו אוכלים מדבר שאינו מעושר) עיין שם. אבל חייב אדם לשאוף מתי יגיעו מעשי למעשי אבותי (תנא דבי אליהו רבה פרק כה). והקדוש ברוך יעזרנו על דבר כבוד שמו אמן ואמן.

יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת. (כ. טו)

יש זהב ראשי תיבות גמטריא טוב שהוא כינוי לתורה. כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) על פסוק: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד. ב). עיין שם. ורב פנינים סופי תיבות בם. שהוא רמז לתורה, ראה בגמרא (יומא יט:) שדרשו על פסוק "ודברת בם", (דברים ו. ז). בם ולא בדברים בטלים. ועל צד הרמז יש לרמוז בתיבת בם שהוא ראשי תיבות בראשית מאימתי רמז לתורה שבכתב שמתחילה בבראשית ולתורה שבעל פה שמתחילה בתיבת מאימתי. יקר שפתי דעת ראשי תיבות שדי. רמז שיהיה לימודו לשם שמים. תיבת "יקר" גמטריא שי. רמז להא דאיתא במסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח. כא). עיין שם. ועוד יש לרמוז שפתי דעת סופי תיבות גמטריא קדוש. רמז להא דאיתא בגמרא (יבמות כא.) על פסוק: "ושמרתם את משמרתי" (ויקרא יח, ל).- עשו משמרת למשמרתי. ועוד איתא (שם כ.) אמר אביי, כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש עיין שם. ועוד איתא בגמרא (בבא בתרא עה:) אמר רבי אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהן קדוש כדרך שאומרים לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (ישעיה ד. ג). עיין שם. ועוד יש לרמוז שפתי דעת סופי תיבות גמטריא שפל. ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. ועוד יש לרמוז יש זהב ורב פנינים וכלי יקר שפתי דעת ראשי תיבות גמטריא משיח בן דוד עם הכולל. ובא לרמוז שבזכות התורה זוכים לגאולה. כמבואר בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח. י). אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם.

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (פסחים נג:)… רבי יוסי בר אבין אמר, מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה. דאמר רבי יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבי חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) שכתב, וזה לשונו: "מחזיק לתלמיד חכם להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעולם הבא אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו" עיין שם. ושמעתי ממעלת ידיד נפשי רב אחאי הגאון המופלא וכבוד ה' מלא, רבי אהרן הכהן שליט"א, מעשה בזה, על הגאון רבינו חיים מולואזין זצ"ל, שפעם נתקשה באיזה משנה ולא הבין אותה. ובא אליו בחלום כפרי אחד (שנפטר חודש קודם), והסביר לו את המשנה. שאלו הגאון: מהיכן ידע ביאור משנה זו?!. ענה לו: "כיון שהוא בחיים חיותו היה מחזיק תלמידי חכמים, זכה להכנס לגן עדן, ולימדו אותו את כל התורה כולה תוך זמן קצר מאד". "ישמע חכם ויוסף לקח"!. וזהו רמז הכתוב: "יש זהב ורב פנינים", זאת אומרת מי שיש לו זהב, והוא מחזיק "ורב פנינים", שנוןתן לרב הוא התלמיד חכם פנינים ומרגליות, שהוא מחזיק בידי תלמידי חכמים מממונו, זוכה להיות "וכלי יקר שפתי דעת", דהיינו שמלמדים אותו כל התורה כולה. ועוד יש לרמוז "יקר" גמטריא יש. רמז שגם המחזיק מקבל ש"י עולמות כמו התלמיד חכם, ראה במסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח. כא). עיין שם. וכמו שכתב בספר בספר ילקוט מעם לועז (שמות עמוד תתשם) וזה לשונו הצריך לנו כאן:... וכל התומך בתלמידי חכמים שיהא יכול לישב ולעסוק בתורה מתוך נחת, ושלא יצטער על מזונותיו, יהיו שניהם שוים בעולם הבא. כמו שנאמר: "בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). שאף על פי שהוא עם הארץ יזכה לישב בישיבה של מעלה ויהיה שרוי במחיצתו של התלמיד חכם שהוא מקום נורא מאד. עיין שם.

מחשבות בעצה תכון ובתחבולות עשה מלחמה. (כ. יח)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, לפי מה שדרשו חז"ל על הכתוב: "דאגה בלב איש ישחנה" (משלי יב. כה). בגמרא (יומא עה.) ונחלקו שם רבי אמי ורבי אסי, חד אמר: יסיחנה מדעתו. וחד אמר ישיחנה לאחרים. (שמא ישיאוהו עצה רש"י). עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "מחשבות בעצה תכון", דהיינו מי שיש לו מחשבות ודאגות, הוא צריך להיות "בעצה תכון", דהיינו להתייעץ עם אחרים ויקבל מהם עצה וכאמור.

אל תאמר אשלמה רע קוה לה' ויושע לך. (כ. כב)

קוה לה' ויושע ראשי תיבות גמטריא קול. וכן גמטריא ממון. וכן גמטריא עניו. ובא לרמוז דבזכות ג' דברים הללו זוכים לגאולה. עניו, כמו שאמרו חז"ל בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח. וראה עוד בילקוט שמעוני (ישעיה תצט) שנו רבותינו: בשעה שהמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם עיין שם. קול, רמז לתורה, שבזכות התורה זוכים לגאולה. כמבואר בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח. י). אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. ממון, רמז לצדקה, כמו שאמרו חז"ל בגמרא (בבא בתרא י.) תניא, רבי יהודה אומר, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיה נו. א). עיין שם.

קוה לה' ויושע. ראשי תיבות גמטריא קול. רמז להא מה דאיתא בגמרא (גיטין ז.) שלח ליה מר עוקבא לרבי אלעזר: בני אדם העומדים עלי ובידי למסרם למלכות, מהו? שרטט וכתב ליה: "אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי" (תהלים טל. ב). אף על פי שרשע לנגדי אשמרה לפי מחסום. שלח ליה: קא מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו! שלח ליה: "דום לה' והתחולל לו" (תהלים לז. ז). דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאיליהן. הדבר יצא מפי רבי אלעזר ונתנוהו לגניבא בקולר. עד כאן. והרי הוא כמבואר.

מה' מצעדי גבר ואדם מה יבין דרכו. (כ. כד)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (סוכה נג.) אמר רבי יוחנן: רגלים של האדם הם ערבין לו. למקום שנגזר עליו למות שם, משם מלאך המות מתבקש ליטול נשמתו. ולשם רגליו מוליכות אותו. ומספרת הגמרא (מתורגם ללשון הקודש, ועל פי רש"י ז"ל), אלו שני כושים (עבדים יפים) שהיו קיימים אצל שלמה, אליחרף ואחיה בני שישא, (מלכים א' ד. ג). סופרים של שלמה היו. יום אחד ראה שלמה הע"ה למלאו המות שהוא עצוב? אמר לו שלמה הע"ה, מדוע אתה עצוב? ענה לו מלאך המות: אלו מתבקשים ממני למעלה, שהגיע זמנם למות, ולא היה יכול ליטול נשמתם כיון שלא נגזר עליהם למות, במקום זה כי אם בשער לוז. מסר אותם שלמה הע"ה.- לשדים, שהוא היה מלך עליהם, כדכתיב: "וישב שלמה על כסא ה' למלך" (דברי הימים א' כט. כג). שמלך על העליונים ועל התחתונים. שיקחו אותם לעיר לוז - עיר שאין מלאך המות שולט בתוכה, ואיך שהגיעו לכניסה של העיר בא מלאך המות ושם נטל את נשמתם. למחרת ראה שלמה הע"ה, את מלאך המות שהוא שמח, שאל אותו מדוע הוא שמח? ענה לו מלאך המות: באותו מקום שביקשו ממני ליטול את נשמתם שלחת אותם. מיד פתח שלמה הע"ה ואמר: הרגלים של האדם הם הערבין שלו, - לשמים, משלמין ערבותן ומוליכין אותו למקום שמתבקש שם. עיין שם.

הנה תיבת "אדם" הוא כינוי לתורה, וכן תיבת "מה" רמז לענוה, וכדכתיב: (שמות טז. ז), והנה ידוע דתיבת "דרכו", הוא כינוי לתורה, כמ"ש הרב ערכי הכינויים ז"ל, ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לתורה. וכדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. אי נמי בא לרמוז שהעניו מכוין לאמתה לתורה, וראה בגמרא (ערובין יג:) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן עיין שם.

מוקש אדם ילע קודש ואחר נדרים לבקר. (כ. כה)

ראיתי להרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו שכתב, נראה לפרש במה דאיתא בגמרא (ברכות ה.) לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יקרא קריאת שמע וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה עיין שם. וזהו שאמר מוקש אדם שהוא יצר הרע שתמיד הוא מוקש לאדם, התיקון לזה ילע קודש מלשון ילעה בתורה שהיא קודש, ואם לא נצחו יקרא קריאת שמע הרמוזה בסופי תיבות אדם ילע קודש "שמע", ואם לאו יזכור לו יום המיתה יום אחרון שיורד לקבר. וזהו ואחר נדרים לבקר אותיות "אחרון דרים לקבר" שהוא יום המיתה שאדם דר בקבר, ועל ידי זה ינצל מן המוקש הוא יצר הרע שתמיד הוא מוקש לאדם להחטיאו, ועל ידי שלשה דברים אלו ינצל ממנו. עד כאן אמרי קדוש. ויש לרמוז אדם ילע קודש סופי תיבות גמטריא שפל. רמז שעל ידי הענוה ינצח את יצרו. וכמו שראיתי בספרי הדרוש שהעניו אין יצרו שולט בו.

חסד ואמת יצרו מלך וסעד בחסד כסאו. (כ. כח)

הקושיא מבוארת לעין, שהוא כתרתי דסתרי, דאם הוא חסד, אינו אמת, ואם הוא אמת, אינו חסד? ויש לומר, שבא ללמדנו מוסר שפעמים על המלך להתנהג עם האדם בחסד, במידת הרחמים, ופעמים צריך להתנהג עם האדם באמת במידת הדין, הכל כפי הענין. והבן.

תפארת בחורים כחם והדר זקנים שיבה. (כ. כט)

המפרשים ז"ל, רמזו, תפארת בחורים כחם ראשי תיבות כתב. לרמוז שצריך לכתוב חידושי תורה ושיתרגל לזה לכתוב עוד מקטנותו. (ראה בזה באורך בקובץ דרכי העיון למעלת מורי ורבי מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז נר"ו וינעם לך). ויש להוסיף עוד, תפארת בחורים סופי תיבות מת. והיינו שימית עצמו באהלה של תורה, וכך יזכה לכתרה של תורה ולחדש בה חידושים רבים ואמתיים, וראה בגמרא (ברכות סג:) דאמר ריש לקיש. מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט. יד). עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא (פרשת נח סימן ג אות ג) אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות וכו', ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבע"פ אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט. יד). וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, וכו', ובפרשה שנייה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבעל פה ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד וכו', עיין שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל, (פרק ג מהלכות תלמוד תורה הלכה יב) וזה לשונו: אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים, וכן אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה צר כחכה, ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי, עיין שם. ועוד יש לרמוז תפארת בחורים כחם סופי תיבות גמטריא תלמוד. היינו שיכתוב חידושי תורה על התלמוד. ואפשר לפרש בדרך דרש ורמז, "והדר זקנים שיבה", והדר תרגומו בארמית וחזר, והיינו שאת חידושיו שכתב בבחרותו שהם "גירסא דינקותא", יעביר אותם לפני הזקנים הם התלמידי חכמים המובהקים, שהם יעברו עליהם, ויתקנו ויסדרו לו את הסדר והסגנון והלשון וכו'. אי נמי יש לפרש שהוא עצמו כשיגיע להיות בבחינת זקן שקנה חכמה, (קידושין לב:). יעבור על החידושים שכתב בבחרותו שהם "גירסא דינקותא", יתקן ויוסיף בהם מה שיתחדש לו בס"ד, והנסיון הוכיח שמי שחוזר על חידושיו שכתב בילדותו, יחדש ויתקן בהם בס"ד הרבה דברים שלא מצא בילדותו.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה