אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק יט

פרק יח

טוב רש הולך בתומו. (יט. א)

טוב הוא רמז לתורה כמו שדרשו חז"ל בגמרא (ברכות ה.) על פסוק: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו" (משלי ד. ב). עיין שם. והמשיך "רש", אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שאמרו חז"ל בגמרא (נדרים פא.) הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה. וראה עוד במסכת אבות (פרק ו משנה ד) כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל עיין שם. וראה עוד בגמרא (ערובין נה.) רבי יוחנן אמר, "לא בשמים היא" (דברים ל. יב). לא תמצא בגסי רוח. "ולא מעבר לים היא" (שם ל. יג). לא תמצא לא בסחרנים ולא בתגרנים עיין שם. ועוד יש לרמוז "בתומו" אותיות "במותו". רמז שצריך האדם להמית עצמו באוהלה של תורה כדי לזכות לתורה, וכדאיתא בגמרא (ברכות סג.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. או אפשר שבא לרמוז בזה דהסגולה לנצח היצר הרע וללמוד התורה היא לזכור לו יום המיתה. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה עיין שם. והחי יתן אל ליבו.

אי נמי יש לפרש בדרך הלצה, טוב רש הולך "בתומו" אותיות במותו, היינו שרש העני כשהוא נפטר יהיה לו טוב שלא יריבו ילדיו על הירושה לפני מטתו.

גם בלא דעת נפש לא טוב ואץ ברגלים חוטא. (יט. ב)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (סוטה ג.) ריש לקיש אמר, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות עיין שם. והרי הוא כמבואר. ובעלי המוסר ז"ל, חקרו דלפי דברי ריש לקיש, אדם יכול לפטור עצמו מן יום הדין שיטען שוטה הייתי בזמן עשיית החטא. וקיימא לן שוטה פטור? ותירצו: שאדם נידון על מה שהביא עצמו לידי שטות, ולא ניסה להתגבר על יצרו שלא יביאו לידי שטות.

עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט. (יט. ה). עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד. (יט. ט)

יש להבין א. על כפילות הלשון שקר וכזב? ב. מדוע כפל את הפסוק אחר כך שוב? ג. מדוע שינה את הפסוק? והנה לדקדוק הראשון יש לומר בפשיטות כמו שכתב הרב מצודות דוד ז"ל בכמה מקומות כפל במילות שונות כדי לחזק את הענין. עיין עליו. ושוב חיפשתי במפרשים ז"ל, והשי"ת האיר את עיני ומצאתי להגאון רבי אליהו מוילנא ז"ל, שכתב, וזה לשונו: עד וגו' ההבדל שבין שקר לכזב הוא כי שקר הוא שבעת שמדבר אין בדעתו כן וכזב הוא שמתחילה היה בדעתו לעשות ואחר כך נפסק ממנו כמו אשר לא יכזבו מימיו וכן הוא בתורה אלו הב' וכמו שאנו אומרים בתפילה למען לא ניגע לריק ולא נלד לבהלה והוא כי שקר הוא שלומד ואינו מקיים והוא שבעת לימודו חושב רק למלאות פנייתו ולקנטר וכזב הוא שלומד ומקיים אך שהוא לימים מועטים פורש מהכל וזהו לא ניגע לריק הוא שקר שהוא ריק שבעת יגיעתו בתורה הוא לריק אין בו ממש ולא נלד כלומר אף שנלד והוא שעושה מעשים טובים ולומד אך הוא לבהלה במה שפורש אחר כך כמ"ש שנה ופירש כו' וזהו עד שקרים שלומד ודעתו מתחילה לרע כן לא ינקה שיבוא עליו רעה ויפיח כזבים הוא הלומד ופוסק מללמוד תורה הוא לא ימלט כשיבוא עליו רעה לא ימלט ממנה והוא מדה כנגד מדה כמו שהוא היה תחילה דעתו לטוב ואחר כך נתהפכה לרעה כן תחילה לא תבא עליו רעה אך כשתבא עליו לא ימלט ממנה: ולדקדוק השני והשלישי, מצאתי בס"ד לרבינו יונה ז"ל שכתב, וזה לשונו: עד שקרים לא ינקה. אחר שאמר "ודל מרעהו יפרד", אמר כי עוד נגע אחד יגיע מן העוני, כי מפני עניו יפיח כזבים, וכחש בעמיתו בפקדון או בתשומת יד, ועל דרך מש"כ "ופן אורש וגנבתי" (ל, ט). ויפיח כזבים וגו'. ענין "יפיח כזבים", האיש אשר ימצא תמיד הכחש והכזב במאמריו ובמבטא שפתיו וספור דבריו. ואמר כי לא ימלט, כי ילכד באחד מכזביו ויתחייב את ראשו, כי יגיעו נזיקים רבים מדברי הכזבים. והנה על עד שקרים אמר לא ינקה, ועל מי שיפיח כזבים אמר לא ימלט, כי יענש יותר מעד שקרים, יען כל היום כזב ושוד ירבה. אבל עד שקרים יירא מענות שקר באחיו לפני בית דין, פן ידרשו בית דין ויחקרו היטב ויעשו לו כאשר זמם. ועל כן אם העיד פעם אחת שקר לא ישנה לו. ובסוף הענין הוסיף לבאר היטב כי מי שיפיח כזבים נענש יותר מעד שקרים, ואמר "עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד" (יט, ט), והנה כוונת שלמה ע"ה להעיר העצל משנתו, ולגנות העני והצריך לבריות, כי הדל מרעהו יפרד ויפיח כזבים. עכ"ל.

קונה לב אוהב נפשו שומר תבונה למצא טוב. (יט. ח)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שכתב הגאון הרב שלמה חזן ז"ל בספרו כרוב ממשח (מערכת תורה אות קנד) דתיבת לב הוא כינוי לתורה. ויש לרמוז קונה לב אוהב ראשי תיבות גמטריא ענוה. לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לתורה. (תענית ז.). והמשיך "שומר תבונה למצא טוב". יובן בהקדים מה שאמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי מסכת ראש השנה (פרק ג הלכה ג) דברי תורה עניים במקומן ועשירים במקום אחר. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת חוקת (סימן כג) כל דברי תורה צריכין זה לזה שמה שזה נועל זה פותח. עיין שם. ובדרך דרש ורמז נראה לענ"ד להמתיק הדברים במה שראיתי לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן שט) וזה לשונו: היתה כאניות סוחר (משלי לא. יד) כאניה אין כתיב כאן אלא כאניות שכל תלמיד חכם שאינו יודע להשיב בכל מקום שישאלוהו אינו ראוי לישב בסנהדרין וראש ישיבה ממרחק תביא לחמה (שם) שיודע להביא ראיה ממסכתא למסכתא מי גרם ותקם בעוד לילה (שם ט"ו) לא יכבה בלילה נרה (שם י"ח) כל הלילה יושב ועוסק בתורה כאניות סוחר כך הקב"ה מזמין לעוסקים יומם ולילה בתורה כל צרכיהם כשם שהסוחר שהשעה משחק לו מזמין לו הקב"ה מלאכים הממונים עליו נכנסים בלב אחרים להביא לאותו מקום שזה הסוחר שם ומכוון לב הסוחר לקנות ואחר כך מכוין לב אחרים לבא שם אצל הסוחר או הסוחר אצלם לקנות, וכל העוסק בתורה תדיר הקב"ה שולח לו מלאכים מרחוק להביא לו כל צרכיו לכך נקראת התורה לחם. עיין שם. ולענ"ד נראה להעמיס בכוונתו מה שאמר: "כך הקב"ה מזמין לעוסקים יומם ולילה בתורה כל צרכיהם", הכוונה היא שהקב"ה מזמין להם כל צרכיהם, דהיינו שמזמין להם את כל המקורות לדברי חז"ל שנצרכים להם באותו ענין שעוסקים בו עכשיו, כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. עוד נקדים מה שכתב רש"י ז"ל (בראשית לז. יא). על פסוק: "ואביו שמר את הדבר" - היה ממתין ומצפה מתי יבא. וכן (ישעיה כו. ב) שומר אמונים. וכן (איוב יד. טז) לא תשמור על חטאתי לא תמתין. עד כאן. והנה ידוע דתיבת "טוב" הוא כינוי לתורה (ברכות ה.). וזהו "שומר תבונה", שיש לאדם לשמור את התבונה זה הדברי תורה שלמד, בכדי "למצא טוב", דהיינו למצא חידושים, בתורה הנקראת טוב, והנסיון הוכיח בעזרת האל וישועתו, שכאשר אדם לומד איזה הקדמות בספרי הדרוש, או כללי הש"ס, או כללי ההוראה וכיוצא, יוכל לבנות בהם חידושים יפים במקום אחר אם לבנות על פיהם פירושים שונים, או למצא קושיות או ישובים על מקומות אחרים, והבן כי נכון הוא בס"ד לענ"ד.

קונה לב אוהב נפשו. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, כאשר אדם קונה לב היא התורה וכנ"ל בדיבור הקודם, זה מראה שבאמת הוא "אוהב נפשו", שאוהב את עצמו ובעבור שהוא קונה את התורה הוא זוכה שנפשו תזכה להיות בגן עדן ללמוד תורה ולהנות מזיו השכינה. וכדאיתא במסכת אבות (פרק ב משנה טז) אם למדת תורה הרבה נותנים לך שכר הרבה ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך ודע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא. השי"ת יזכנו לזה אכי"ר.

עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים יאבד. (יט. ט)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, ויפיח כזבים יאבד, דהיינו שעל ידי השקר גורם מיתה לעצמו או לבני ביתו וכדאיתא בגמרא (סנהדרין צז.) שהיתה עיר אחת ושמה קושטא שהיו הדרים בה מאריכים ימים הרבה, ובא לגור שם רב טביומי שלא היה משנה בדיבורו אפילו בעד כל חלל שבעולם, ושאלו אותו: פעם אחת היכן אשתו? והיתה מתרחצת. ומחמת הצניעות, שינה ואמר להם: שאינה בבית. ובאותו שבוע קבר את שני בניו ר"ל. ונודע הדבר וגורש מן העיר עיין שם. נמצינו למדין שמי שמשקר גורם לעצמו מיתה. (ובזה פירש זקני מרביץ תורה בישראל לעדרים, הגאון רבי דוד דידו הכהן זצ"ל, הפסוק: "מדבר שקר תרחק ונקי וצדיק אל תהרוג" (שמות כג. ז). ודו"ק. הוב"ד בספרי הקטן חן יוסף ח"א עיין שם. ודברי פי חכם חן).

אי נמי יש לפרש כעין זה, שבגלל שהוא משקר לא ינצל מן היצר הרע, וח"ו יוכל להרוג נפש נקי, וכמו הסיפור הידוע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין צב. משם הרב בעל עיקרים ז"ל), שבעל עברה וגזלן בא לפני חכם אחד לקבל תשובה, אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו רבוי מצוות שבתורה. א"ל החכם קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי וא"ל הן. א"ל החכם קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד ואמר ליה להיכן אתה הולך נזכר שקבל עליו לומר אמת וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו' מיד הרהר אותו ליסטים אלו ב' יהיו עלי עדים להרגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם. וראה כיוצא בזה לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן תרמז) שכתב, וזה לשונו: מעשה ברשע אחד שאמר לחכם אלו היית מורה לי תשובה דבר אחד הייתי עושה ואפילו קשה ביותר אמר לו: אל תכזב ובזה לך תשובתך מקובלת אמר הרשע זה אסבול אף על פי שקשה לי ביותר. כשבא לגזול אמר בלבו אם ידעו כי אני אומר אמת גזלתי יתלוני ואם אומר שקר היא אכזב ונמנע פעם אחת הפקיד לידו המלך את הכלי שהיה כסף וזהב בו והיה יצרו אומר לו לגוזלו חשב בלבו אני צריך לישבע על שקר ואעבור על מצות מורי נמנע והלך לו, וכו', לכך נאמר (משלי ל. ח) שוא ודבר כזב הרחק ממני, וזהו שנאמר (צפניה ג. יג) שארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב ולא ימצא בפיהם לשון תרמית. עכ"ל. ומכל זה משמע שאם לא היה נזהר במידת האמת היה יכול להכשל ולאבד דם נקי וכאמור.

אי נמי יש לפרש כעין זה, על פי מה דאיתא בגמרא (סנהדרין פט:) כך עונשו של בדאי, שאפילו אמר אמת - אין שומעין לו. עיין שם. וזכורני כד הוינא טליא, ששמעתי מרבותי על זה, משל על רועה צאן ששיקר על חבריו ואמר להם שהזאב מתקרב אל הכבשים, כולם באו עם מקלות, ובסוף ראו שהוא שיקר עליהם, ושוב אותו רועה שיקר עליהם גם פעם שניה, בפעם השלישית שאכן באמת הזאב הגיע, כבר הם לא האמינו לו ולא עזרו לו כי חששו שמא גם עכשיו הוא משקר. ואכן הזאב בא וטרף לו את הכבשים. (ולפום ריהטא לא מצאתי המקור למדרש זה), עד כאן. וזהו רמז הכתוב: ויפיח כזבים יאבד, שהרועה שהוא משקר יאבד בסוף את הכבשים שלו וכאמור.

שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע. (יט. יא)

תיבת "שכל היא כינוי לתורה, כמו שכתב הגאון רבי שלמה חזן ז"ל בספרו כרוב ממשח (ערך תורה אות קא), והמשיך "אדם", נוטריקון אברהם דוד משה, אברהם- שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח. כז). דוד- שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב. ז). משה- שאמר: "ונחנו מה". (שמות טז. ז). כדאיתא בגמרא (חולין פט.). ובא לרמוז שבזכות הענוה זוכים לתורה. (תענית ז.). והמשיך "האריך אפו", בא לרמוז כשאינו כועס, תלמודו מתקיים בידו. (פסחים סו:). והמשיך "ותפארתו עבור על פשע" לרמוז שבזכות שהוא לומד תורה הרבה זה גורם לו להיות מוחל על עלבונו, כדאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה א) רבי מאיר אומר כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה וכו', ומכשרתו להיות צדיק וחסיד וכו', ומוחל על עלבונו ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים.

אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא בגמרא (סוטה ג.) ריש לקיש אמר, אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "שכל אדם", דהיינו שאדם שמתנהג בשכל, הוא גורם לו: "האריך אפו ותפארתו עבור על פשע", דהיינו שינצל מן החטא וכאמור.

שומר מצוה שומר נפשו בוזה דרכיו ימות. (יט. טז)

א) שומר מצוה שומר נפשו. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבזכות עשיית המצוה הוא שומר את נפשו וראה בגמרא (סוטה כא.) תניא, את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו. כג) תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך וגו'" (שם ו. כב). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זו מיתה. והקיצות היא תשיחך, (תליץ בעדך את זכותך. רש"י). לעתיד לבוא עיין שם.

ב) אי נמי יש לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (פסחים ח.) שלוחי מצוה אינם ניזוקין. והרי הוא כמבואר.

ג) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן (עמוד 74) דמצוה היא כינוי למשנה. ובא לרמוז מה דאיתא במדרש תלפיות (ערך אפוד) שאשר בן יעקב אבינו ע"ה, עומד בפתח גיהנם ולכל הלומד משנה מצילו. והרי הוא כמבואר.

ד) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב הנזכר ז"ל (שם) דמצוה היא כינוי לשבת. והנה ידוע דעונש המחלל שבת אם הוא במזיד והתראה חייב מיתה, וזהו "שומר מצוה", דהיינו שומר שבת, יזכה "שומר נפשו" שינצל מן המיתה וכאמור.

ה) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב הנזכר ז"ל (שם) דמצוה היא כינוי לקריאת שמע. והנה נקדים מה דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר ר' שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר, רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה. אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע. עיין שם. וזהו "שומר מצוה" של קריאת שמע "שומר נפשו" מן היצר הרע וכאמור.

ו) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב מעתוק מאזוז ז"ל בספרו מתוק מדבש (עמוד פז) דמצוה היא כינוי למילה עיין שם. והנה נקדים מה דאיתא בגמרא (ערובין יט.) שאברהם אע"ה עומד בפתחה של גיהנם, ומי שהוא נימול אינו מניחו להכנס לגיהנם עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "שומר מצוה" היינו מצות המילה, הוא "שומר נפשו" מן הגיהנם וכאמור.

ז) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב הנזכר ז"ל, (שם עמוד פט) דמצוה היא כינוי לתשובה עיין שם. רק נקדים מה שאומר הנביא: "אמור אליהם חי אני נאם ה' אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה" (יחזקאל לג. יא). וזהו רמז הכתוב: "שומר מצוה" היא מצות התשובה, "שומר נפשו" מן המיתה וכאמור.

ח) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב מורנו הרב אלטר מאזוז ז"ל, בספרו אם למקרא בחידושיו לפרשת בחקתי דמצוה היא כינוי לצדקה עיין שם. רק נקדים מה שאמרו חז"ל צדקה תציל ממות. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (בבא בתרא י.) הוא היה אומר, (רבי יהודה), עשרה דברים קשים נבראו בעולם. הר קשה, ברזל מחתכו. ברזל קשה, אש מפעפעו (מרככו. רש"י). אש קשה, מים מכבין אותו. מים קשים, עבים סובלין אותם. עבים קשים, רוח מפזרתן. רוח קשה, גוף סובלו. (כל הגוף מלא רוח. רש"י). גוף קשה, פחד שוברו. פחד קשה, יין מפיגו. יין קשה, שינה מפכחתו. ומיתה קשה מכולם. וצדקה מצלת מן המיתה. שנאמר: "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). ומסופר בגמרא (בבא בתרא יא.) תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה! (לשון שבועה) אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי! אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעת בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אמרת (מתורתך למדנו לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך. רש"י). כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?! מיד, קרעו לו גזר דינו. תנא, הוסיפו לו על שנותיו כ"ב שנים. ועיין עוד במדרש (ויקרא רבה לד. ב) כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא, נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו. הא כיצד, היתה ככר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא ט'. ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמר הקדוש ברוך הוא, אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך.

וראה עוד באבות דרבי נתן (פרק ג משנה ט) מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך וישב בספינה. בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא, ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא. עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו. אמר לו: אתה הוא שטבעת בים? אמר לו: הן. ומי העלך מן הים? אמר לו: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. אמר לו: מאין אתה יודע? אמר לו: כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים. שנאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (קהלת יא. א). ונאמר "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). וראה עוד בגמרא (שבת קנו:) ושם מסופר על האמורא שמואל שפעם ישב עם גוי בשם אבלט, שהיה חוזה בכוכבים. ראו אנשים הולכים לאגם. אמר אבלט לשמואל על אדם מסויים מהם שהוא לא יחזור לכאן, מפני שיכישו נחש וימות. אמר לו שמואל: אם הוא יהודי יחזור. בעוד שהיו יושבים וממתינים חזר היהודי. קם אבלט הוריד את העצים מעליו ובדקו, ומצאו נחש חתוך בין העצים. שאלו שמואל: איזה מעשה טוב עשית? ענה לו: כל יום נוהגים אנחנו שכל אחד מאתנו מביא אוכל, ואחד גובה מכל אחד ומערבבים את האוכל בקופה ואוכלים ביחד. והיום ראיתי שאחד לא הביא, וכדי שלא יתבייש, אמרתי: היום אני אגבה, ועשיתי עצמי כגובה ממנו, ונתתי את המנה שלי בעדו. אמר לו שמואל: מצוה גדולה עשית. יצא שמואל ודרש, "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. עיין שם עוד כמה מעשיות כיוצא בזה. וראה עוד בספרי הקטן "חן יוסף" חלק א בחידושי לפרשת תצוה על פסוק: "והם יקחו את הזהב" מה שהבאתי מעשיות בענין הצדקה שמצילה מן המות עיין שם. וינעם לך. וזהו רמז הכתוב: שומר מצוה הוא שומר מצות הצדקה, זוכה לשומר נפשו שישמור נפשו מן המיתה וכאמור.

שומר מצוה שומר ראשי תיבות שמש. שהוא כינוי לצדיק, על דרך הפסוק: "וזרח השמש ובא השמש" (קהלת א. ה). וראה בגמרא (יומא לח:). והנה תיבת "מצוה" כינוי לתורה, כן כתב הרב כרוב ממשח ז"ל (ערך תורה אות קלד). ובא לרמוז שהתלמיד חכמים הם המקיימים התורה הם השומרים של העיר, וכמו המעשה בתלמוד ירושלמי חגיגה (פרק א הלכה ז) רבי יודן נשיאה, שלח את רבי חייא ורבי יוסי ורבי אמי לעבוד בעירות של ארץ ישראל, לתקן להם מלמדי תינוקות מקרא ומשנה. נכנסו למקום אחד, ולא מצאו לא מלמדי מקרא ולא מלמדי משנה. אמרו להם: הביאו לנו שומרי העיר הביאו להם את העומדים על המשמר בשער העיר. אמרו להם: וכי אלה הם שומרי העיר הלוא אלה הם מחריבי העיר (מפני שהיו השומרים עושים תחבולות לחמוס ולגזול בני אדם) אמרו להם: ומי אלה שומרי העיר? אמרו להם: מלמדי תינוקות מקרא ומשנה. זהו שנאמר: "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניך בו אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר" (תהלים קכז. א) עיין שם. והמשיך "בוזה דרכיו ימות", רמז שהמבזה תלמידי חכמים אין רפואה למכתו, וכדאיתא בגמרא (שבת קיט:) אמר רב יהודה אמר רב: כל המבזה תלמידי חכמים אין לו רפואה למכתו. רחמנא ליצלן.

ראיתי למעלת ידידנו הגאון הרב שמעון חירארי נר"ו בספרו ישמח לבי שכתב שומר מצוה שומר ראשי תיבות שמש. רמז לכתוב: "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", (שופטים ה. לא). עכ"ד. והנה אפשר לפתח הדברים בס"ד, על פי מה דאיתא בגמרא (שבת פח:) תנו רבנן: עלובין ואינן עולבין, שומעין חרפתן ואינן משיבין, עושין מאהבה ושמחין ביסורין - עליהן הכתוב אומר: "ואהביו כצאת השמש בגברתו" (שופטים ה. לא). עיין שם. והמשיך "שומר נפשו", רמז שמי שהוא עניו ושומע עלבונו ולא משיב זוכה לאריכות ימים. וראה בגמרא (חגיגה ד:) מעשה שמלאך המות היה מצוי אצל רב ביבי בר אביי. ופעם אמר מלאך המות לשלוחו: לך והבא לי האשה ששמה מרים, שהיא מקלעת שער של הנשים. הלך והביא לו האשה ששמה מרים שהיא מגדלת התינוקות. אמר לו: הלא אמרתי לך להביא לי אשה את מרים שמקלעת שער הנשים. אמר לו: אם כן שטעיתי, אחזירנה ותחיה. אמר לו המלאך: הואיל והבאת אותה תהיה למנין... ושם אמרו ששנות מרים מגדלת התינוקות הנותרים שהיה לה עוד זמן לחיות נותנים לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו דהיינו עניו עיין שם. וראה עוד בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו ויחיה כמו שכתב רש"י שם. וראה עוד במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה טו) אהוב את הענוה, כדי שיתמלאו ימיך.

אי נמי אפשר לפרש שומר מצוה שומר ראשי תיבות שמש. והנה נקדים דתיבת "מצוה" כינוי לתורה, כן כתב הרב כרוב ממשח ז"ל (ערך תורה אות קלד). ובא לרמוז כי על ידי לימוד התורה יאירו פניו כשמש. וכמו שמצינו מעשה בתלמוד ירושלמי מסכת שבת (פרק ח הלכה א) רבי אבהו ירד לטבריה, ראו אותו התלמידים של רבי יוחנן שפניו מאירין, אמרו לפני רבי יוחנן: מצא רבי אבהו אוצר, (פירוש: שלכן הוא שמח מאד). אמר להם: אולי תורה חדשה, דהיינו חידוש חדש נתגלה לו. אמר לו: מה חידוש חדש מצאת? אמר לו מצאתי ברייתא ישנה. וקרא עליו הפסוק: "חכמת אדם תאיר פניו" (קהלת ח. א). עיין שם. וכן הוא במדרש (קהלת רבה ח. ד) עיין שם. וראה עוד בזוהר הקדוש (בראשית י:) רבי יוחנן כאשר היה עוסק בתורה, היו פניו מזהירים כזוהר השמש. יום אחד פגש אותו רבי יוסי, אמר לו ראה פניך מזהירים כזוהר השמש, אמר לו: לא כן הוא, אלא ההלכה מאירה לי. קרא עליו (הפסוק): "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו" (שופטים ה. לא). עיין שם.

שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך. (יט. כ)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, כי כאשר הוא שומע מוסר מרבו זה יעזור לו להחכים בתורה, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (ברכות סג:) ומיץ אף יוצא דם, כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. (וזהו מיץ אף, שמוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומקם. רש"י.) ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושניה זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם, שהם כמעיין הנובע. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "כי רב", דהיינו אדם יוכל להתקרות רב, לזכות להבחין בין דם טמא לדם טהור, וכן להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, עיין שם.

רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. (יט. כא)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (יומא לה:) תנו רבנן, עני ועשיר ורשע באין לדין. לעני אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אומר עני הייתי וטרוד במזונתי, אומרים לו: כלום, היית יותר מהלל! אמרו עליו על הלל הזקן, שבכל יום ויום היה עושה ומשתכר בטרעפיק (סלע מדינה שהוא חצי דינר רש"י). חציו היה נותן לשומר בית המדרש וחציו לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, פעם אחת לא מצא להשתכר, ולא הניחו שומר בית המדרש להכנס. עלה ונתלה וישב על פי ארובה כדי שישמע דברי אלהים חיים מפי שמעיה ואבטליון. אמרו אותו היום היה ערב שבת היה, ותקופת טבת היתה, וירד עליו שלג מן השמים. כשעלה עמוד השחר, אמר לו שמעיה לאבטליון, אבטליון אחי! בכל יום הבית מאיר, והיום אפל, שמא יום המעונן הוא! הציצו עיניהן וראו דמות אדם בארובה. עלו ומצאו עליו רום שלש אמות שלג. פרקוהו (פירקו משוי השלג מעליו. רש"י). והרחיצהו וסיכוהו והושיבהו כנגד המדורה. אמרו: ראוי זה לחלל עליו את השבת!. עשיר, אומרים לו: מפני לא עסקת בתורה? אם אומר: עשיר הייתי וטרוד הייתי בנכסי. אומרים לו: כלום, עשיר היית יותר מרבי אלעזר! אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום, שהניח לו אביו אלף עיירות ביבשה וכנגדן אלף ספינות בים, ובכל יום ויום נוטל נאד של קמח על כתיפו ומהלך מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. פעם אחת מצאוהו עבדיו, ועשו בו אנגריא. (עבודת שר העיר ועבודת עצמו היתה והם אינם מכירים בו וסבורים שהוא מיושבי העיירות שלו שעבודת אדוני הארץ מוטלת עליהם. רש"י). אמר להן בבקשה מכם, הניחוני ואלך ללמוד תורה, אמרו לו: חיי רבי אלעזר בן חרסום {שאין מניחין לך. הלך נתן להם ממון הרבה כדי שיניחו אותו. עין יעקב}. ומימיו לא הלך וראה אותן, אלא יושב ועוסק בתורה כל היום וכל הלילה. רשע, אומרים לו: מפני מה לא עסקת בתורה? אם אמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי. אומרים לו: כלום, נאה היית מיוסף! אמרו עליו על יוסף הצדיק, בכל יום ויום היתה אשת פוטיפר משתדלתו (מפתה אותו. רש"י). בדברים, בגדים שלבשה לו (בשבילו. רש"י). שחרית, לא לבשה לו ערבית. בגדים שלבשה לו ערבית, לא לבשה לו שחרית. אמרה לו: השמע לי! אמר לה: לאו! אמרה לו: הריני חובשתך בבית האסורין. אמר לה: ה' מתיר אסורים. הריני כופפת קומתך. ה' זוקף כפופים. הריני מסמא את עיניך. ה' פוקח עברים. נתנה לו אלף ככרי כסף לשמוע אליה לשכב אצלה להיות עמה, ולא רצה לשמוע אליה - לשכב אצלה בעולם הזה, להיות עמה לעולם הבא. נמצא הלל מחייב את העניים. רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף מחייב את הרשעים. עד כאן. וזהו רמז הכתוב: "רבות מחשבות בלב איש", שיש לאדם הרבה מחשבות כיצד להפטר מיום הדין, שיאמר: עני הייתי וטרוד להביא טרף לביתי, או שיאמר: עשיר הייתי וטרוד בעסקי, או שיאמר: נאה הייתי וטרוד ביצרי, והוא חושב על ידי זה לפטור עצמו ביום הדין אמר "ועצת ה' היא תקום", תיבת "היא" נוטריקון הלל יוסף אלעזר, לרמוז כדברי הגמרא: הלל מחייב את העניים. רבי אלעזר בן חרסום מחייב את העשירים. יוסף מחייב את הרשעים. וכאמור.

ראיתי להרב מקיקץ בנימין דידי ז"ל בספרו מאמר אסתר שהביא משם המ"ח ז"ל, (לא ידעתי מי הוא? המחבר). שרמז, רבות מחשבות בלב איש ראשי תיבות אברם. ופירש בזה שבא לרמוז למה שאמרו חז"ל שבתחילה היה אברהם אבינו מדמה שהשמש הוא האלוה, ושוב כששקעה וזרחה הלבנה חשב שהלבנה אלוה, עד שנגלה עליו ה' יתברך ואמר לו אני ה'. וזהו רבות מחשבות בלב איש ראשי תיבות אברם. כי היה לו רבות מחשבות לדעת את הבורא יתברך ובכולם לא צדק. רק ועצת ה' כשנגלה אליו והודיעו קשט דברי אמת אז ידע והכיר והיא תקום לעולם. עד כאן אמרי קדוש. (ראה המעשה עם אברהם באורך במדרשים ובדברי רבינו בחיי ז"ל פרשת לך לך, ולמנהגנו קוראים מדרשים אלו בליל הסדר בזמן קריאת ההגדה קודם פיסקת ברוך שומר הבטחתו לישראל. ונדפס בהגדות תחת הכותכרת מלוקט ממדרשים ובעיקר מדברי רבנו בחיי פרשת לך לך. ויש נוסח ארוך בשם "ותקול גפצא (ותאמר גפצא, עיר בדרום תוניסיה על יד גאבס, או "ותקול ג'רבא" נוסח קצר יותר. המחבר ס"ט). ויש לרמוז לפי דרכו "איש" נוטריקון למפרע שמש ירח אלוקים. רמז שבתחילה חשב על השמש שהוא הבורא, ושוב חשב על הירח שהוא הבורא, עד שנגלה לו השם יתברך ואמר לו: אני ה' וכאמור.

מחשבות בלב איש סופי תיבות שבת, רמז שאם אדם ח"ו יהרהר הרהורים ויתכנן איזה עסקים בשבת לעשותם ביום חול, לא יצליח ואדרבה "עצת ה' היא תקום". וכאמור.

תאות אדם חסדו. (יט. כב)

תאות אדם חסדו סופי תיבות מות. רמז להא דאיתא במסכת אבות (פרק ד משנה כא) רבי אליעזר הקפר אומר הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם.

אי נמי אפשר לפרשו לטובה ולברכה, "חסדו" שעושה חסד עם גופו, ויובן על פי מה דאיתא במדרש (ויקרא רבה לד. ג) דבר אחר: גומל נפשו איש חסד זה הלל הזקן שבשעה שהיה נפטר מתלמידיו היה מהלך והולך עמם אמרו לו תלמידיו ר' להיכן אתה הולך אמר להם לגמול חסד עם הדין אכסניא בגו ביתא אמרו לו כל יום אית לך אכסניא אמר להם והדין נפשא עלובתה לאו אכסניא הוא בגו גופא יומא דין היא הכא למחר לית היא הכא. והרי הוא כמבואר.

יראת ה' לחיים ושבע ילין בל יפקד רע. (יט. כג)

יראת ה' לחיים ושבע ילין בל ראשי תיבות גמטריא חכם. ושבע ילין ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא קול רמז להא דאיתא בגמרא (ברכות יד.) אמר רבי חייא אמר רבי יוחנן, כל המשביע עצמו מדברי תורה, ולן אין מבשרין אותו בשורות רעות. שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע" (משלי יט. כג). עיין שם. ועוד יש לרמוז ושבע ילין ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא עניו, רמז שמי שהוא עניו יהיו חלומותיו מיושבין, וכן יש לרמוז ושבע ילין ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא ממון. רמז שאם יתן מעות לצדקה יהיו חלומותיו מיושבין.

בל יפקד רע ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא שדי. והנה נקדים מה דאיתא בגמרא (סוכה נב.) דהיצר הרע נקרא רע. בא לרמוז שבזכות הקב"ה שעוזר לנו אנחנו יכולים להתגבר על יצר הרע, בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). עיין שם. ועוד יש לפרש בדרך זו "ושבע" דהיינו שמשביע עצמו בדברי תורה, (ברכות יד.) בעבור לימוד התורה זה יגרום לו "בל יפקד רע", שינצח את יצרו הרע, כדאיתא בגמרא (סוכה נב.) תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א) וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: "ואליך תשוקתו" (שם). ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: "ואתה תמשול בו" (שם). עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם. וכן איתא במדרש (בראשית רבה כב. ו), רבי חנינא בר פפא אמר, אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה. עיין שם. וכן איתא במסכת אבות דרבי נתן (פרק כ) רבי חנניה סגן הכהנים אומר,כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות. הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע והרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. עיין שם.

אי נמי בל יפקד רע ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא שדי. רמז שישים בטיחונו רק בהשם יתברך לא יפקד בשום דבר רע. ויש להזכיר כאן מה שכתב הגאון רבי חיים מוולאוזין ז"ל בספרו נפש החיים (שער ג פרק יב) וזה לשונו: "ובאמת הוא ענין גדול וסגולה נפלאה להסר ולבטל מעליו כל דינין ורצונות אחרים שלא יוכלו לשלוט בו ולא יעשו שם רושם כלל. כשהאדם קובע בלבו לאמר הלא ה' הוא האלקים האמתי ואין עוד מלבדו יתברך שום כח בעולם וכל העולמות כלל והכל מלא רק אחדותו הפשוט יתברך שמו. ומבטל בלבו ביטול גמור ואינו משגיח כלל על שום כח ורצון בעולם. ומשעבד ומדבק טוהר מחשבתו רק לאדון יחיד ב"ה. כן יספיק הוא יתברך בידו שממילא יתבטלו מעליו כל הכחות והרצונות שבעולם שלא יוכלו לפעול לו שם דבר כלל. וזה הענין הוא גם כן בכלל כוונת הזוהר בהקדמה דף י"ב סוף ע"א פקודא רביעאה למנדע דה' הוא האלקים כד"א וידעת היום וגו' כי ה' הוא האלקים ולאתכללא שמא דאלקים בשמא דהוי"ה וכד ינדע בר נש דכלא חד ולא ישוי פרודא אפי' ההוא ס"א יסתלק מעל עלמא כו' והבן. וגם יגזור אומר ויקם לו לפעול ענינים ונסים נפלאים היפוך סדור כחות הטבעים. כיון שמשעבד ומדב' טוהר אמונת לבבו באמת בל תמוט רק לו יתברך לבד ואצלו יתברך הכל שוה כל רגע. לפעול בסידור הטבע שקבע או היפוך סידור הטבע. כמו שמצינו ברבי חנינא בן דוסא שהיה גוזר אומר ופועל כפי רצונו כל עת היפוך סידור הטבע כאמרו מי שאמר לשמן וידליק יאמר לחומץ וידליק רצונו לומר הלא אצלו יתברך שוה זה כמו זה כנ"ל. וכן הספיק הבורא ב"ה בידו. וכהנה רבות אתו כמובא בש"ס מנפלאות עניניו. עכ"ל. עיין שם.

והוכיח לנבון יבין דעת. (יט. כה)

והוכיח לנבון סופי תיבות חן. רמז שיהיה משוך עליו חוט של חסד כשהוא מוכיח לשם שמים, וכדאיתא בגמרא (תמיד כח.) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: כל המוכיח את חבירו לשם שמים - זוכה לחלקו של הקדוש ברוך הוא, (זוכה לחלקו של מקום - למחיצתו כלומר בתוך מחיצתו שכן נאמר מוכיח אדם הרי הוא אחרי כלומר עמי. רש"י). שנאמר: "מוכיח אדם אחרי" (משלי כח. כג). ולא עוד אלא שמושכין עליו חוט של חסד, שנאמר: "חן ימצא ממחליק לשון" (שם). עיין שם.

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (ברכות סג:) ומיץ אף יוצא דם, כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושותק זוכה להבחין בין דם טמא לדם טהור. (וזהו מיץ אף, שמוצץ כעס רבו וסובלו יוציא הלכות דם לעומקם. רש"י.) ומיץ אפים יוציא ריב, כל תלמיד שרבו כועס עליו פעם ראשונה ושניה זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, דתנן רבי ישמעאל אומר הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות שאין לך מקצוע בתורה יותר מהם, שהם כמעיין הנובע. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: והוכיח לנבון, סופו של זה שהוכיחו אותו וקיבל התוכחת מרבו "יבין דעת", שידע להבחין בין דם לדם ובין דין לדין וכאמור.

חדל בני לשמוע מוסר לשגות מאמרי דעת. (יט. כז)

יובן בהקדים מה שהבאתי בדיבור הקודם מהגמרא (ברכות סג:) שהשומע מוסר זוכה להבחין בין דיני ממונות לדיני נפשות, ומכלל הן אתה שומע לאו, שאם אינו מקבל מוסר, זה יגרום לו "לשגות מאמרי דעת", וכאמור.

נכונו ללצים שפטים. (יט. כט)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (עבודה זרה יח:) א"ר [אלעזר]: כל המתלוצץ - יסורין באין עליו, שנאמר: "ועתה אל תתלוצצו פן יחזקו מוסריכם" (ישעיה כח. כב). עיין שם. והרי הוא כמבואר.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה