אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק יח

פרק יז

מים עמקים דברי פי איש נחל נבע מקור חכמה. (יח. ד)

תיבת "מים" כינוי לתורה (תענית ז.). ותיבת "איש" נוטריקון אדם ירא שמים. והמשיך נחל נובע מקור חכמה. רמז כשיראתו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת. וכדאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ט). ועוד יש לרמוז פי איש נחל ראשי תיבות גמטריא ענוה. והמשיך נבע מקור חכמה, רמז שעל ידי הענוה זוכה לתורה. (תענית ז.) וגם בא לרמוז רק שהוא יחזיק במידת הענוה, יהיה נחל נבע מקור חכמה, וכדאיתא בגמרא (פסחים סו:) אמר רב יהודה אמר רב, כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו עיין שם. ובא לרמוז דמי שהוא עניו חכמתו משתמרת. וראה בגמרא (יבמות קה. ובתלמוד ירושלמי יבמות מבואר הענין יותר). מעשה שבאו בני סימוניא אצל רבי, אמרו לו: מבקשים אנחנו שתתן לנו איש, שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן, וילמד עם התינוקות, ויעשה לנו כל צרכינו. נתן להם את לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה, והושיבוהו עליה. באו ושאלו ממנו: אשה שהיא גידמת, במה היא חולצת? ולא השיבם. שאלו לו עוד: אם רקקה דם, מה דינה? ולא השיבם. אמרו: אפשר שהוא אינו בעל הלכות וגמרא, רק בעל אגדה, לכן נשאל אותו בדברי אגדה. שאלו אותו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא).? אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? (כי אמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה, ורשום אינו אלא כסימן בעלמא. מעשי הגדולים). ולא השיבם. באו אצל רבי, אמרו לו: וכי זה הוא הפיוס שפייסנו לך שתתן לנו אדם שיודע הכל, ולסוף נתת לנו אדם שאינו יודע להשיב על מה ששואלין אותו. אמר להם רבי: בחייכם, איש כמותי נתתי לכם. שלח רבי אחר לוי בר סיסי, ובא אליו. שאל אותו: אם רקקה דם, מה דינה? אמר לו: אם יש ברוק צחצוח של רוק, כשר. גדמת במה היא חולצת? אמר לו: בשיניה. אמר לו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא). אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? אמר לו: עד שלא נחתם הגזר דין, אז הוא רשום. ואם נחתם הגזר דין, אז הוא אמת, כי אין יכול לבטלו בתפלה. אמר לו רבי: ולמה לא השבת בעת ששאלו ממך? אמר לו: עשו לי בימה גדולה, והושיבו אותי עליה, וגבה רוחי עלי, ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם. קרא עליו רבי את הפסוק: "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" (משלי ל. לב). מי גרם לך להתנבל בדברי תורה? על שהתנשאת בעצמך!. והחי יתן אל ליבו!

ראיתי להרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו שרמז איש נחל נובע ראשי תיבות גמטריא ק"א. רמז להא דאיתא בגמרא (חגיגה ט:) לא דומה השונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד, והטעם כי שר השכחה נקרא פוט"ה שהוא גמטריא ק' ועל ידי ששונה מאה ואחד מבטל כח השר הנזכר ואינו בא לידי שכחה, וזהו שסיים נחל נובע מקור חכמה שאינו שוכח כלל. עד כאן אמרי קדוש. והוא כפתור ופרח. ויש לרמוז עוד איש נחל נובע סופי תיבות גמטריא ת' רמז שיחזור על תלמודו אפילו ת' פעם, וכעובדא דרבי פרידא ותלמידו שהתקשה בלימודו וחזר לו על כל דבר ת' פעמים, כדאיתא בגמרא (עירובין נד:). ועוד יש לרמוז פי איש נחל ראשי תיבות גמטריא ענוה. לרמוז שבזכות הענוה זוכה לתורה. (תענית ז.).

מים עמקים דברי פי איש נחל נבע סופי תיבות גמטריא פרו ורבו. ובא לרמוז שיש חיוב לפרות ולרבות בתורה, וראה בגמרא (חגיגה ג:)... ואף הוא פתח ודרש: "דברי חכמים כדרבנות וכמשמרות נטועים בעלי אספות נתנו מרעה אחד" (קהלת יב. יא). למה נמשלו דברי תורה לדרבן? לומר לך: מה דרבן זה מכוין את הפרה לתלמיה להוציא חיים לעולם, אף דברי תורה מכוונין את לומדיהן מדרכי מיתה לדרכי חיים. אי מה דרבן זה מטלטל אף דברי תורה מטלטלין - תלמוד לומר משמרות. אי מה מסמר זה חסר ולא יתר אף דברי תורה חסירין ולא יתירין - תלמוד לומר נטועים, מה נטיעה זו פרה ורבה - אף דברי תורה פרין ורבין. עיין שם. וראה עוד במשנת רבי אליעזר (פרשה יג, עמוד 245) דבר אחר: תורת ה' תמימה. אימתי היא תמימה, כשאדם למד תורה ומוסיף עליה בכל עת. שכן התורה נקראת פרי, וצריכה להיות עושה פרי, שנאמר: "טוב פריי מחרוץ ומפז" (משלי ח. יט) עיין שם. ועוד יש לרמוז מקור חכמה ראשי תיבות גמטריא מ"ח. רמז לתורה שנקנית במ"ח דברים כדאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה ה). ועל ידם הוא זוכה בס"ד לפרות ולרבות בתורה, וזהו נחל נובע וכאמור.

בבוא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה. (יח. ג)

ועם קלון חרפה סופי תיבות המן. ובא לרמוז על המן הרשע שנדחף אל ביתו אבל על ביתו, וחפוי ראש על מה שאירע לו, ראה בגמרא (מגילה טז.).

מגדל עז שם ה' בו ירוץ צדיק ונשגב. (יח. י).

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז בהקדים מה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה א. כג) אין עוז אלא תורה. וכדכתיב: "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט. יא). עיין שם. והמשיך בו ירוץ צדיק ונשגב.. אפשר שבא לרמוז להא דאיתא במדרש (בראשית רבה סה. כ) בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת לך לך (סימן יא) ..., אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם כך אני מגן לך ולא לך בלבד אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה כך אני נעשה להם כמגן שנאמר אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב' כב. לא) לכך נאמר מגן להולכי תם. ועוד אמרו חז"ל במדרש (רבה פתיחתא דאיכה אות ב) אימתי העובדי כוכבים גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת? בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ עיין שם. וראה עוד בגמרא (מכות י.) א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהלים קכב. ב). מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת משפטים (סימן יח)... א"ל הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך, אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא. ד). א"ל צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך צנה וסוחרה אמתו, לפיכך לשמרך בדין הוא שישמרך, עיין שם.

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה ב. ג) ואין עוז אלא תורה, שנאמר: "ה' עוז לעמו יתן" (תהלים כט. יא). והמשיך ירוץ צדיק ונשגב. יובן בהקדים מה שידוע, דהתורה היא הסגולה לנצח היצר הרע במלחמה כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א) וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: "ואליך תשוקתו" (שם). ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: "ואתה תמשול בו" (שם). עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם. וכן איתא במדרש (בראשית רבה כב. ו), רבי חנינא בר פפא אמר, אם בא יצרך להשחיקך דחהו בדברי תורה. עיין שם. וכן איתא במסכת אבות דרבי נתן (פרק כ) רבי חנניה סגן הכהנים אומר,כל הנותן דברי תורה על לבו מבטלין ממנו הרהורין הרבה. הרהורי רעב. הרהורי שטות. הרהורי זנות. הרהורי יצר הרע והרהורי אשה רעה. הרהורי דברים בטלים. הרהורי עול בשר ודם. עיין שם.

עז שם ה'. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז בהקדים מה דאיתא במדרש (שיר השירים רבה א. כג) אין עוז אלא תורה. וכדכתיב: "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט. יא). עיין שם. והמשיך שם ה'. רמז להא דאיתא בזוהר הקדוש (משפטים קכד.) כל התורה היא שמותיו של הקדוש ברוך הוא. והרי הוא כמבואר.

אי נמי תיבת "עוז" היא כינוי לתורה וכנ"ל. והמשיך בו ירוץ צדיק. אפשר לפרש שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (חולין קלג:) שאסור ללמד לתלמיד שאינו הגון. דאמר רב יהודה אמר רב, כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם. שנאמר: "כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו" (איוב כ. כו). ואין שריד אלא תלמיד חכם שנאמר: "ובשרידים אשר ה' קורא" (יואל ג. ה). אמר רבי זירא אמר רב, כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס. שנאמר: "כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד". (משלי כו. ח). וכתיב: "לא נאוה לכסיל תענוג" (שם יט. י). עיין שם.

אי נמי בא לרמוז שבתורה הצדיק ירוץ בו, מה שאין כן אדם שאינו צדיק, הוא לומד בעצלתים, ואינו רץ בתורה. והבן.

הון עשיר קרית עזו וכחומה נשגבה במשכיתו. (יח. יא)

כתב בביאור הגר"א ז"ל, וזה לשונו: הון עשיר וגו' כי ב' יצר הרע יש לאדם אחד מבחוץ ואחד מבפנים מבחוץ הוא העולם בעת ישים מגמת נפשו לעבודת השם יתברך ילעגו עליו ובפיהם ידברו למה לך זה והוא היצר הרע מבחוץ וכמ"ש לפתח חטאת רובץ ולכן נקבע מזוזה על פתח ביתו להגן עליו כשיצא ובפנים הוא היצר הרע הפנימי שלו וזהו העשיר שיש לו הון אותו הון שהוא התורה הוא לו קרית עוזו מבחוץ שאינו פונה ללעג העולם וישחק להם ואינו מתיירא ממנו אף שיצא לחוץ וזהו עוזו ובמשכיתו שהוא בפנים הוא חומה נשגבה נגד היצר הרע שלו ולכן אמר נשגב כמו למעלה. עד כאן. ויש לרמוז עשיר קרית עזו וכחומה סופי תיבות תורה. רמז שההון הוא התורה הקדושה. ואכן התורה היא הסגולה הגדולה כנגד היצר הרע. וכדאיתא בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה.

לפני שבר יגבה לב איש ולפני כבוד ענוה. (יח. יב)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, בהקדים מה דאיתא בגמרא (ערובין יג.) כל הרודף אחר הכבוד הכבוד בורח ממנו וכל הבורח מן הכבוד הכבוד רודף אחריו עיין שם. וכן איתא בזוהר הקדוש (א קכב:) מאן דאיהו זעיר {קטן בעיניו} איהו רב {הוא גדול}. ומאן דאיהו רב איהו זעיר עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה א. ה) וכן הלל אומר, השפלתי היא הגבהתי. הגבהתי היא השפלתי. וזהו רמז הכתוב לפני שבר, יגבה לב איש, היינו לפני שאדם נופל כנראה שהוא התגאה וזהו יגבה לב איש, ולפני כבוד ענוה, היינו מש שאתה רואה שעושים לו כבוד סימן שהוא ברח מן הגאוה והיה לו ענוה ולכן זכה לכבוד זה. וכאמור.

אי נמי אפשר לפרש ולרמוז בס"ד, לפני שבר יגבה לב איש, זה המן שהיה בעל גאוה, וראה בגמרא (מגילה יב:) ויאמר ממוכן, תנא: ממוכן זה המן. ולמה נקרא שמו ממוכן - שמוכן לפורענות. אמר רב כהנא: מכאן שההדיוט קופץ בראש. הראית לדעת כי המן היה גאוותן, וראה דאיתא במדרש (אסתר רבה ז. א) אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו', זה שאמר הכתוב: "כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים" (תהלים לז. כ). שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה והיה נותן לחזירה בלא מדה לחמורה ולסייחה במדה, אמרה סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במדה ולחזירה שהיא בטלה שלא במדה, אמרה לה תבא השעה ואת רואה במפלתה שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה, כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשבת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת, כך לפי שכתוב וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו לפיכך ויתלו את המן. וראה עוד שם במדרש בדבור שאחרי זה (אות ב) דבר אחר: אחר הדברים האלה, אמר רבי לוי זה שאומר הכתוב: "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און" (תהלים צב. ח). מה כתיב בסוף קרייה להשמדם עד עד לא נתגדל המן אלא לרעתו, ולמה גדלו, משל לגולייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל אומרים גולייר הרג, עשה אותו טריכונוס ואחר כך עשה אותו הגמון ואחר כך התיז את ראשו, כך אמר הקב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בנית המקדש לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואחר כך יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואחר כך ויתלו את המן הרי אויבי הקדוש ב"ה למפלתן הן מתגדלין וכתיב: "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב. כג). עיין שם. והנה מרדכי לא הלך לספר זאת בעצמו למלך אחשורוש, וגם לא ביקש תמורה על זה, כי הוא ברח מן הכבוד, ובזכות הענוה שלו זכה אחר כך לכבוד להיות משנה למלך. והבן.

משיב דבר בטרם ישמע אולת היא לו וכלמה. (יח. יג)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במסכת אבות (פרק ה משנה ה) שבעה דברים בגולם ושבעה בחכם וכו', ואינו נכנס לתוך דברי חבירו ואינו נבהל להשיב עיין שם. והרי הוא כמבואר.

ואוזן חכמים תבקש דעת. מתן אדם ירחיב לו. (יח. טו-טז)

הנה תיבת דעת היא כינוי לתורה כדאיתא בגמרא (סוטה מט.). והמשיך מתן אדם ירחיב לו. ובא לרמוז שבזכות הצדקה יאורו עיניו בתורה, כמו שראיתי למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו לפרשת נשא שהביא משם הרב הקדוש רבי אליהו הכהן ז"ל בספר מעיל צדקה (סימן אלף רע"ו) משם הרב חס"ל שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו עיין שם.

מתן אדם ירחיב לו ולפני גדולים ינחנו. (יח. טז)

כתב רש"י ז"ל, מתן אדם ירחיב - כפשוטו, ומדרשו בנותני צדקה מדבר שמרחיב לו חלקו לעתיד לבוא וגם בחייו לפני גדולים ינחנו ואומרים עליו שהוא חשוב: עד כאן. ואפשר לפרש עוד מתן אדם ירחיב לו, שבא לרמוז להא דאיתא בגמרא (כתובות סו:) מלח ממון חסר. (הרוצה למלוח ממונו כלומר לגרום לו שיתקיים יחסרנו לצדקה תמיד וחסרונו זהו קיומו. רש"י). וראה עוד בגמרא (גיטין ז.) דרש רב עוירא, פעמים אמר לזה משמו של רב אמי, ופעמים אמרה לזה משמו של רב אסי, מאי דכתיב: "כה אמר ה' אם שלמים וכן רבים וכן נגוזו ועבר וגו'" (נחום א. יב). אם רואה אדם שמזונותיו מצומצמין יעשה מהן צדקה, וכל שכן כשהם מרובים. מאי "וכן נגוזו ועבר"? תנא דבי רבי ישמעאל, כל הגוזז מנכסיו ועושה מהן צדקה ניצול מדינה של גיהנם. משל לשתי רחילות שהיו עוברות במים, אחת גזוזה ואחת שאינה גזוזה, גזוזה עברה, ושאינה גזוזה לא עברה.

אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, מתן אדם היינו על ידי הצדקה ירחיב לאדם בלימוד התורה, וכמו שכתב הרב מעיל צדקה ז"ל, (סימן אלף רע"ו), סגולה למי שמתקשה בלימודו יתן כסף לצדקה ויאורו עיניו בתורה. והרי הוא כמבואר.

אולי מכאן רמז למה שהיה נהוג בזמן הגמרא כשהיו גוזרים איזה גזירה על ישראל, היו שולחים חכמי הדור איזה מתנה דורון למלך לבטל הגזירה, ראה בגמרא (תענית כ.) במעשה דנחום איש גם זו.

מפרי פי איש תשבע בטנו. (יח. כ)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, על פי מה דאיתא בגמרא (בבא מציעא לח.) אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו. והרי הוא כמבואר.

אי נמי יש לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל, (ערך תורה אות קיב) דתיבת "בטן" כינוי לתורה, והנה תיבת איש נוטריקון אדם ירא שמים. ובא לרמוז שרק מאדם ירא שמים ילמד ממנו התורה הנקראת בטן כנ"ל, וכדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ. יט). וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב: "כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת", וכתיב: "אתו תשחית וכרת" (שם). הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת. עיין שם. וראה עוד בגמרא (חגיגה טז:). על פסוק: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב. ז). אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו עיין שם.

מצא אשה מצא טוב. (יח. כב)

קושיית המפרשים ז"ל, ידועה כאן, ששלמה הע"ה לכאורה סותר עצמו למה שכתב: "ומוצא אני מר ממות את האשה", (קהלת ז. כו)? וראה בזה באורך וברוחב בספרי הקטן שלום אהלך (סוף פרק א) מפי סופרים וספרים וינעם לך. ונראה לומר בדרך דרש ורמז, הנה תיבת "מצא" גמטריא ענוה. והנה ההפרש בין תיבת "ומוצא" לתיבת "מצא" הוא כמנין "בגאוה" עם האותיות של תיבת "ומוצא". והיינו, אם "מצא" אשה שהיא מתנהגת בענוה ובצניעות, הרי הוא מצא טוב. אולם "ומוצא", אם היא מתנהגת עמו "בגאוה" שהוא ההפרש בין "מצא" ל"ומוצא" עם האותיות (של תיבת ומוצא), הרי היא מר ממות... ב"מ וכאמור.

ועוד אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא בגמרא (סנהדרין כב.) שנה רב יהודה לרב יצחק בנו, אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה. שנאמר, "יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך" (משלי ה. יח). אמר לו: כגון מי? ענה לו: כגון אמך. ומקשה על זה הגמרא, והלא פעם אחרת רב יהודה עצמו לימד לבנו רב יצחק את הפסוק "ומוצא אני מר ממות את האשה" (קהלת ז. כו). ושאל אותו בנו כגון מי? ואמר לו, כגון אמך, ואיך פעם אומר לו שהיא טובה, ופעם אומר לו שהיא מר ממות?! ועונה הגמרא שיש לחלק כיון שהיא תקיפה אבל מעברת על מידותיה עיין שם. ולאור האמור אפשר לתרץ מצא אשה מצא טוב- שהיא מעברת על מידותיה. ומוצא אני מר ממות את האשה- כשהיא תקיפה וכאמור.

תיבת מצא גמטריא ענוה. ובא לרמוז שראוי לו לאדם להחזיק במידת הענוה, כי על ידי הענוה זוכה שישרור השלום בביתו, ויהיה מקובל על בני ביתו, וכדאיתא בגמרא (בבא בתרא צח.) אמר רב מרי, האי מאן דיהיר (פירוש זה מי שמתגאה), אפילו אאינשי ביתיה (אשתו רשב"ם). לא מיקבל (שמבזה אותו. רשב"ם). שנאמר: "גבר יהיר ולא ינוה" (חבקוק ב. ה). מאי ולא ינוה? בנוה שלו. עיין שם. וראה בתנא דבי אליהו זוטא (פרק טו) לעולם יהא אדם עניו בתורה ובמעשים טובים וביראת שמים, עם אביו ואמו עם רבו ואשתו ועם בניו ועם בני ביתו ושכניו ועם קרובים ורחוקים, ואפילו עם עובדי כוכבים בשוק כדי שיהא אהוב למעלה ונחמד למטה ומתקבל על הבריות וממלא את ימיו ושנותיו בשם טוב כי בזמן שהאדם הוא עניו בתורה ובמעשים טובים אז אשתו מתייראת ממנו וכן בני ביתו ושכניו וקרוביו ואפילו העובדי כוכבים מתייראין ממנו. שנאמר: וראו "כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח. י). עיין שם. וראה עוד בגמרא (יבמות סג.) "נחית דרגא ונסיב איתתא". (לא תיקח אשה חשובה ממך שלא תתקבל עליה. רש"י). עיין שם. וראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי משה סאקס שליט"א בספרו מתנת משה (דף רסה.) שכתב משם האדמו"ר מספינקא, הגאון רבי שמואל צבי הורוויץ שליט"א, הטעם שאמרו חז"ל שהחתן ירד מדרגה? דהפשט הוא דכל אדם מחזיק עצמו קצת יותר ממה שהוא באמת, ממילא קשה להשיג זיווגו, ואם הוא ינחות דרגא, זה באמת מדרגתו ומשיג זיווגו. והוא עצמו תרץ, דכל חתן צריך לירד קצת ממעלתו הגדולה אף שהוא דבוק בהשם יתברך, וזה רצון השם יתברך לכבד אשתו ולנהוג כדרך בני אדם, והיינו נחות, ולנהוג בנחת. והנה החתן צריך ליזהר לנחות אבל לא הרבה כי הרי הוא הבעל הבית והוא כמו מלך אבל הכלה הוי כמו תיבת כולה, דהיינו שצריכה להיות כולה לבעלה, ואיזה אשה כשרה העושה רצון בעלה (תנא דבי אליהו פרק ט) עד כאן לשונו. "ישמע חכם ויוסף לקח"!

מצא אשה מצא טוב. תיבת טוב היא כינוי לתורה. (ברכות ה.). רמז בגמרא (יבמות סב:) אמר רבי תנחום א"ר חנילאי, כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא שמחה, וכו' במערבא אמרי, בלא תורה. והיינו כי על ידי השתדלות ועזרת אשתו יכול ללמוד יותר וכאמור. ודו"ק. וראה עוד בגמרא (כתובות סב.) על פסוק: שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנה (תהלים קכז. ב), ואמר רב יצחק, אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה ובאות לחיי העולם הבא עיין שם.

תחנונים ידבר רש ועשיר יענה עזות. (יח. כג).

ויש לרמוז תחנונים ידבר ראשי תיבות גמטריא שפל. שהעני מדבר בשפלות, לעומת העשיר שמדבר בעזות.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה