אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק יב

פרק יא

טוב יפיק רצון מה'. (יב. ב)

הנה תיבת טוב היא כינוי לתורה (ברכות ה.). ובא לרמוז שהמקיים את התורה שהיא רצונו של השי"ת יזכה שהוא "יפיק רצונו מה'", דהיינו שיוציא רצון מהשם יתברך שהקב"ה גם יקיים את רצונו. וכדאיתא במסכת אבות (פרק ב משנה ד) הוא היה אומר (רבן גמליאל), עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך.

אי נמי טוב כינוי לתורה וכנ"ל, והמשיך "יפיק רצון מה'", רמז שצדיק שהוא בעל תורה תפלתו נשמעת, ומבטל גזרתו של הקב"ה, וראה בגמרא (מועד קטן טז:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: (שמואל ב' כג. א) נאם דוד בן ישי ונאם הגבר הקם על - נאם דוד בן ישי, שהקים עולה של תשובה. (שמואל ב' כג. ג). אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל יראת אלהים, מאי קאמר? אמר רבי אבהו, הכי קאמר: אמר אלהי ישראל: לי דבר צור ישראל, אני מושל באדם, מי מושל בי - צדיק. שאני גוזר גזרה ומבטלה. עיין שם. והרי הוא כמבואר.

לא יכון אדם ברשע ושורש צדיקים בל ימוט. (יב. ג)

ראיתי להרב פנחס סעדון ז"ל בספרו פסקי הראש (אות ל) שרמז לפי דרכו לא יכון אדם ברשע ראשי תיבות לאבי. ואפשר עוד שבא לרמוז שאדם הרוצה להנצל מן היצר הרע יראה דמות אביו לנגד עיניו וימנע מן העברה, וכדאיתא בגמרא (סוטה לו:) תנא דבי ר' ישמעאל, אותו היום יום חגם, היה והלכו כולן לבית עבודת כוכבים שלהם, והיא אמרה להן, חולה היא, אמרה אין לי יום שניזקק לי יוסף כיום הזה ותתפשהו בבגדו לאמר וגו' באותה שעה באתה דיוקנו של אביו ונראתה לו בחלון אמר לו יוסף עתידין אחיך שיכתבו על אבני אפוד ואתה ביניהם רצונך שימחה שמך מביניהם ותקרא רועה זונות דכתיב ורועה זונות יאבד הון מיד ותשב באיתן קשתו. עיין שם.

צדיקים בל ראשי תיבות גמטריא במאכל. רמז להא דאיתא בגמרא (חולין ה:) השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן. וכתבו התוספות בדיבור המתחיל: צדיקים, אומר רבי יצחק, דדוקא במידי דאכילה אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם דגנאי הוא לצדיק שיאכל דבר אסור עיין שם.

הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד. (יב. ז)

תיבת רשעים אותיות עשירים. ויובן בהקדים בא מה שידוע כי לפעמים הרבה עושר גורם לרעת האדם שח"ו יהיה בבחינת "וישמן ישורון ויבעט", שעל ידי העושר יעשה ח"ו חטאים. וראה בגמרא (ברכות לב.) ודי זהב, מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא: משל, לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי - אלא כרשינין שהאכלתיך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד וכו', אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת: היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר: "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני" (הושע יג. ו). רב נחמן אמר, מהכא: "ורם לבבך ושכחת את ה'" (דברים ח. ו). ורבנן אמרי, מהכא: "ואכל ושבע ודשן ופנה" (דברים לא. כ). עיין שם. והיינו כשיהפוך את הרשעים מעושרם, יהיו עניים ואז "ואינם", דהיינו שלא יחטאו יותר וכאמור.

אי נמי יש לפרשו להיפך, תיבת רשעים אותיות עשירים. דהיינו שהקב"ה יעשה את הרשעים עשירים, וכך הם יטיבו דרכם ויעשו תשובה, כי פעמים שהעניות מעברת את האדם על דעת קונו, רחמנא ליצלן, כדאיתא בגמרא (עירובין מא:) תנו רבנן: שלושה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות. עיין שם.

אי נמי יש לפרש בדרך דרש ורמז, תיבת רשעים אותיות עשירים. והיינו שהקב"ה יתן לרשעים שכרם בעולם הזה כדי שלא יקבלו שכרם בעולם הבא, ועיני צדיק תחזינה בגמרא (קידושין מ:) אמר רבי אלעזר ברבי צדוק, למה צדיקים נמשלים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טהרה, ונופו נוטה למקום טומאה, נקצץ נופו, כולו עומד במקום טהרה. כך הקדוש ברוך הוא, מביא יסורים על צדיקים בעולם הזה, כדי שיירשו העולם הבא. שנאמר: "והיה ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאד" (איוב ח. ז). ולמה רשעים דומים בעולם הזה? לאילן שכולו עומד במקום טומאה, ונופו נוטה למקום טהרה. נקצץ נופו, כולו עומד במקום טומאה. כך הקדוש ברוך הוא, משפיע להן טובה לרשעים בעולם הזה, כדי לטורדן ולהורישן למדריגה התחתונה. שנאמר: "יש דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות" (משלי יד. יב). עיין שם. אולם "ובית צדיקים יעמוד", שכרם יהיה מושלם לעולם הבא וכאמור.

עובד אדמתו ישבע לחם ומרדף ריקים חסר לב. (יב. יא)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, על פי מה דאיתא בגמרא (בבא מציעא לח.) אמר רב כהנא: אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו. ולכן כשהוא עובד אדמתו "ישבע יותר", ממה שהוא אוכל אצל אחרים.

אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז מה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק ד מהלכות דעות הלכה ב) וזה לשונו: לא יאכל אדם עד שילך קודם אכילה עד שיתחיל גופו לחום, או יעשה מלאכתו או יתיגע ביגע אחר, כללו של דבר יענה גופו וייגע כל יום בבקר עד שיתחיל גופו לחום וישקוט מעט עד שתתישב נפשו ואוכל, עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "עובד אדמתו ישבע לחם", דהיינו שקודם שישבע ויאכל מהלחם, צריך להיות "עובד אדמתו", דהיינו לעבוד ולהתיגע וכאמור.

ומרדף ריקים חסר לב. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, תיבת לב רומזת לציצית שיש בה ל"ב חוטין. וידוע כי הציצית מגינה על האדם מן העבירה. ראה בגמרא (מנחות מד.) מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים, וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח, נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא: יכנס. נכנס, הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב. ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו: גפה של רומי! (גפה של רומי - נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי. רש"י). שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי? אמר לה: העבודה! שלא ראיתי אשה יפה כמותך. אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה: "אני ה' אלהיכם" (במדבר טו. מא). שתי פעמים. (בפסוק אחרון - של פרשה (במדבר טו) כתיב ב' פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו. רש"י). אני הוא שעתיד ליפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך, ומה שם עירך, ומה שם רבך, ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות, (שליש למלכות - שיניחנה להתגייר. רש"י). ושליש לעניים, ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי! צוה עלי ויעשוני גיורת. אמר לה: בתי! שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה: לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר (אותן מצעות - לא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעולם הזה. רש"י). זה מתן שכרו בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה עיין שם. וראה עוד בגמרא (מנחות מג:) רבי אליעזר בן יעקב אומר, כל שיש לו תפלין בראשו ותפילין בזרועו וציצית בבגדו ומזוזה בפתחו הכל בחיזוק שלא יחטא. שנאמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק" (קהלת ד). ואומר "חונה מלאך ה' סביב ליראיו ויחלצם" (תהלים לד. ח). עיין שם. ובא לרמוז שמי שרודף אחרי הריקים מהמצוות וח"ו נכשל בעבירה, זה בעבור שחסר לו לב, זה הציצית שתגן עליו מן העבירה. וכנ"ל.

אי נמי יש לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שכתב הרב כרוב ממשח ז"ל, (ערך תורה אות קנד) דתיבת לב היא כינוי לתורה עיין שם. עוד נקדים מה שכתב הרמב"ם ז"ל (פרק כב מהלכות איסורי ביאה הלכה כא) יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה - שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה עיין שם. ולכן שחסר לו לב היא התורה, הוא רודף אחרי אנשים רקים ופוחזים רחמנא ליצלן.

ויצא מצרה צדיק. (יב. יג)

ויצא מצרה צדיק ראשי תיבות גמטריא קול ממון עניו. ובא לרמוז שבזכות דברים לרמוז דבעבור ג' דברים אלו ניצול הצדיק מן המיתה. קול- כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת ל.) במעשה של דוד המלך ע"ה, שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ויצא דוד לבחוץ לראות, ונשברה המדרגה ונפל ונטל נשמתו עיין שם. וראה בגמרא (מכות י.), ושם איתא: דדברי תורה קולטין ממלאך המות, ומספרת הגמרא (שם) על רב חסדא שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ופסק רב חסדא מלימודו ויכול לו עיין שם. וראה בגמרא (בבא מציעא פו.) סיפור דומה ברבה בר נחמני עיין שם. וראה עוד בגמרא (ראש השנה יח.) תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמואל א' ב. לג). לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו עיין שם. וזהו אצלי רמז המשנה באבות (פרק ב משנה ז) מרבה תורה מרבה חיים. והיינו שעל ידי שמרבה בלימוד התורה מרבה חיים כי אין מלאך המות יכול ליטול נשמתו בזמן שלומד תורה וכאמור. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ו משנה ז) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה עיין שם. ממון- דהיינו צדקה, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (בבא בתרא י.) הוא היה אומר, (רבי יהודה), עשרה דברים קשים נבראו בעולם. הר קשה, ברזל מחתכו. ברזל קשה, אש מפעפעו (מרככו. רש"י). אש קשה, מים מכבין אותו. מים קשים, עבים סובלין אותם. עבים קשים, רוח מפזרתן. רוח קשה, גוף סובלו.

(כל הגוף מלא רוח. רש"י). גוף קשה, פחד שוברו. פחד קשה, יין מפיגו. יין קשה, שינה מפכחתו. ומיתה קשה מכולם. וצדקה מצלת מן המיתה. שנאמר: "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). עיין שם. ומסופר בגמרא (בבא בתרא יא.) תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה! (לשון שבועה) אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי! אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעת בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אמרת (מתורתך למדנו לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך, - ראוי לכתוב את כל המאמר המובחר בשורה הבאה אחר אולם מלא. רש"י). כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?! מיד, קרעו לו גזר דינו. תנא, הוסיפו לו על שנותיו כ"ב שנים. ועיין עוד במדרש (ויקרא רבה לד. ב) כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא, נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו. הא כיצד, היתה ככר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא ט'. ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמר הקדוש ברוך הוא, אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך. וכן הוא במדרש מדרש תנחומא משפטים (סימן ו אות ו) אם כסף תלוה וגו'. פתח בה ר' תנחומא מלוה ה' חונן דל (משלי יט. יז), כל מי שהוא מלוה לעני, כביכול כאילו מלוה להקב"ה, מלוה ה' חונן דל [וגמולו ישלם לו] (שם), אמר ר' פנחס הכהן בר חמא מהו וגמולו ישלם לו, אמר הקב"ה נפש של עני היתה מבקשת לצאת והחייתה, חייך שאני מחזיר לך נפש תחת נפש, למחר בנך או בתך באים לידי חובה או לידי מיתה, ונזכר להם, ואתן להם נפש תחת נפש, עיין שם.

וראה עוד כיוצא בזה בזוהר הקדוש (פקודי רנה.) ושם מבואר: דבב' דברים נחשב שאדם כביכול מלוה להקב"ה, והקב"ה יתן לו כפל כפלים מכל מה שהוציא, א) כשמרחם על העני. ב) כשמוציא הוצאות בשביל שבתות ומועדים. עיין שם. וראה עוד בזוהר הקדוש (וירא קט.). (מתורגם ללשון הקודש), רבי חייא אומר: כל אדם שהוא צר עין כלפי העני, ראוי הוא שלא יחיה בעולם. ולא עוד, אלא שאין לו חיים לעולם הבא. וכל מי שהוא פזרן כלפי העני, ראוי הוא שיחיה בעולם ויעמוד העולם בגללו, ויש לו חיים ואורך חיים לעולם הבא. עד כאן. וראה עוד בתנא דבי אליהו רבה (פרשה יא)... אין לך סם חיים למלאך המות אלא מדת צדקה בלבד, שנאמר כי יגרתי וגו' (דברים ט. יט). ושנו חכמים במשנה, שכל המקיים נפש אחת מעלין עליו כאילו קיים עולם מלא (סנהדרין פרק ד משנה ה), ואומר מתן בסתר יכפה אף [וגו'] (משלי כא. יד). מעשה בשתי משפחות של כהנים שבאו לפני רבן יוחנן בן זכאי, אמרו לו, רבי בנינו מתים בני שמונה עשרה ובני חמש עשרה ובני שתים עשרה, אמר להן, לא הייתם אלא ממשפחת בני עלי דכתיב ביה, וכל מרבית ביתך ימותו אנשים (שמואל א' ב. לב). אמרו לו, רבי ומה עלינו לעשות, אמר להן, כיון שמגיע בן לפירקו ראו כמה דמיו ותנו צדקה, ויבא מה שכתוב בו, וצדקה תציל ממות (משלי י. ב.), ויציל את מי שכתוב בו, וכל מרבית ביתך ימותו אנשים, הלכו ועשו כן, והצילו את עצמן מן המיתה. וכו' עיין שם. עניו -כדאיתא בגמרא (חגיגה ד.) מעשה שמלאך המות היה מצוי אצל רב ביבי בר אביי, ופעם אמר מלאך המות לשלוחו: לך והבא לי האשה ששמה מרים, שהיא מקלעת שער של הנשים. הלך והביא לו האשה ששמה מרים שהיא מגדלת התינוקות. אמר לו: הלא אמרתי לך להביא לי אשה את מרים שמקלעת שער של הנשים. אמר לו: אם כן שטעיתי, אחזירנה ותחיה. אמר לו המלאך: הואיל והבאת אותה תהיה למנין… ושם אמרו ששנות מרים מגדלת התינוקות הנותרים שהיה לה עוד זמן לחיות נותנים לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו דהיינו עניו. עיין שם. וראה עוד בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו ויחיה כמו שכתב רש"י שם.

אי נמי "מצרה", היינו מן הצרות, שניצול בזכות התורה והממון והענוה, תורה- כמו שאמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה סה. כ) בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת לך לך (סימן יא) ..., אמר ליה הקב"ה אתה עסקת בתורתי חייך שאני מגן לך כשם שהמגן אוחז החרב אפילו זורקים בו חצים ואבנים המגן מקבלם כך אני מגן לך ולא לך בלבד אלא אף לבניך אם יהיו עוסקין בתורתי כשם שעסקת אתה כך אני נעשה להם כמגן שנאמר: אמרת ה' צרופה מגן הוא לכל החוסים בו (שמואל ב' כב. לא). לכך נאמר מגן להולכי תם. ועוד אמרו חז"ל במדרש (רבה פתיחתא דאיכה אות ב) אימתי העובדי כוכבים גוזרים גזירה וגזירתם מצלחת? בשעה שישראל משליכין דברי תורה לארץ עיין שם. וראה עוד בגמרא (מכות י.) א"ר יהושע בן לוי, מאי דכתיב: "עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים" (תהלים קכב. ב). מי גרם לרגלינו שיעמדו במלחמה? שערי ירושלם שהיו עוסקים בתורה. עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא פרשת משפטים (סימן יח)... א"ל הקב"ה הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך, אמר רבי שמעון בן לקיש, כתיב באברתו יסך לך ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא. ד). א"ל צנה נעשה לך ולכל מי ששמר את התורה כיוצא בך צנה וסוחרה אמתו, לפיכך לשמרך בדין הוא שישמרך, עיין שם. ממון היינו צדקה, ראה בגמרא (בבא בתרא ט.) אמר רבי אלעזר, גדול המעשה (טורח המעשים את חבריהם. רש"י). יותר מן העושה שנאמר: "והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם" (ישעיה לב. יז). זכה, (למזל טוב. רש"י). הלא פרוס לרעב לחמך. לא זכה, ועניים מרודים תביא בית (זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין. רש"י). אמר רבא, לבני מחוזא, בבקשה ממכם, כופו עצמכם אחד על חברו ליתן צדקה כדי שיהיה לכם שלום מלכות. ואמר רבי אלעזר, בזמן שבית המקדש קיים אדם נותן שקלו ומתכפר לו. ועכשיו שאין בית המקדש קיים זכה "הלא פרוס לרעב לחמך" (שם נח. י). עיין שם. לא זכה, אם עושין צדקה מוטב, ואם לאו, באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע. ואף על פי כן נחשב לנו כצדקה שנאמר: "ונוגשיך צדקה" (שם ס. יז). וראה עוד בתלמוד ירושלמי (פאה א. א) אמר רבי אבא, אם נתת מכיסך צדקה. הקדוש ברוך הוא, משמרך מן הפיסין ומן הזימוניות ומן הגלגלות ומן הארנוניות (מיני מסין הן). וכן איתא במדרש (בראשית רבה א. כ) עיין שם. עניו- ראה במסכת כלה רבתי (פרק י) וכל מי שדעתו שפלה הקדוש ברוך הוא מצילו מן הפורענות שבעולם. שנאמר: "כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים" (ישעיה נז. טו). עיין שם. וראה עוד בגמרא (חולין ה:) כתיב: "אדם ובהמה תושיע ה'"(תהלים לו. ז). ואמר רב יהודה אמר רב, אלו בני אדם שהן ערומין בדעת (כאדם הראשון. רש"י). ומשימין עצמן כבהמה (דכאי רוח. רש"י). עיין שם.

מפרי פי איש ישבע טוב. (יב. יד)

איש נוטריקון אדם ירא שמים. ישבע טוב ילמד ממנו התורה הנקראת טוב (ברכות ה.). וכדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב: "כי האדם עץ השדה" (דברים כ. יט). וכי אדם עץ שדה הוא? אלא משום דכתיב: "כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת", וכתיב: "אתו תשחית וכרת" (שם). הא כיצד? אם תלמיד חכם הגון הוא - ממנו תאכל ואתו לא תכרת, ואם לאו - אתו תשחית וכרת. עיין שם. וראה עוד בגמרא (חגיגה טז:). על פסוק: "כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו" (מלאכי ב. ז). אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו עיין שם.

ועוד יש לרמוז מפרי פי איש ישבע ראשי תיבות גמטריא ענוה. והמשיך ישבע טוב. רמז שעל ידי הענוה זוכה לתורה, ראה בגמרא (תענית ז.).

יש בוטה כמדקרות חרב ולשון חכמים מרפא. (יב. יח)

רמז למי שב"מ נכשל באיזה חטא, והרי זה מדקרות חרב, התיקון הוא "ולשון חכמים מרפא", רמז לספר היקר "לשון חכמים" למורנו הגאון רבינו יוסף חיים זצוק"ל וזיע"א, שיש בו תיקוני תשובה על הרבה עונות. אי נמי "ולשון חכמים מרפא", היינו מי שחטא ילך אצל החכם שיורה לו דרך תשובה רפואה ברוחני. ועל דרך מה שאמרו חז"ל בגמרא (בבא בתרא קטז.) דרש רבי פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. שנאמר: "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז. יד). עיין שם. ואפשר לפרש בדרך דרש ורמז, הכוונה גם על חולי רוחני, לכוין אותו לדרך התורה והמצוות, שירפא אותו במה שפגם ברמ"ח איברים ושס"ה גידים. וראה עוד כיוצא בזה בזוהר הקדוש (האזינו רצט:) עיין שם.

ולשון חכמים מרפא סופי תיבות אמן. רמז שבזכות עניית אמן יהא שמיה רבה קורעים לו גזר דינו של שבעים שנה כדאיתא בגמרא (שבת קיט:).

ולשון חכמים מרפא. שפת אמת. (יב. יח-יט)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים, שבא לרמוז הסיפור הידוע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין צב. משם הרב בעל עיקרים ז"ל), שבעל עברה וגזלן בא לפני חכם אחד לקבל תשובה, אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו רבוי מצוות שבתורה. א"ל החכם קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי וא"ל הן. א"ל החכם קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד ואמר ליה להיכן אתה הולך נזכר שקבל עליו לומר אמת וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו' מיד הרהר אותו ליסטים אלו ב' יהיו עלי עדים להרגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם. וראה כיוצא בזה לרבינו יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן תרמז) עיין שם.

שפת אמת תכון לעד. (יב. יט)

ראיתי להרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו מנחה חדשה שרמז לפי דרכו "תכון" גמטריא משיח בן דוד אליהו עיין שם. והנה תיבת "אמת" היא כינוי לענוה, שהיא נוטריקון אפר מה תולעה שהוא רמז לענוה שנשתבחו בזה אברהם משה דוד, אברהם - שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח. כז). משה - שאמר: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). דוד - שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב. ז). וכן תיבת אמת היא כינוי לתורה כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) על פסוק: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג. כג). וכן תיבת אמת היא כינוי לצדקה, כדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק א)… ואין אמת אלא צדקה שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה. יב) עיין שם. ובא לרמוז דבזכות דברים אלו זוכים לגאולה. ענוה. כדאיתא בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח. וראה עוד בילקוט שמעוני (ישעיה תצט) שנו רבותינו: בשעה שהמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם עיין שם. תורה. כמבואר בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח. י). אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. צדקה. כדאיתא בגמרא (בבא בתרא י.) תניא, רבי יהודה אומר, גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה שנאמר: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות" (ישעיה נו. א). הרחמן יגאלנו במהרה בימינו אמן.

לא יאונה לצדיק כל און ורשעים מלאו רע. (יב. כא)

לא יאונה לצדיק כל און ראשי תיבות גמטריא מאכל. רמז להא דאיתא בגמרא (חולין ה:) השתא בהמתן של צדיקים אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידן, צדיקים עצמן לא כל שכן. וכתבו התוספות בדיבור המתחיל: צדיקים, אומר רבי יצחק, דדוקא במידי דאכילה אין הקדוש ברוך הוא מביא תקלה על ידם דגנאי הוא לצדיק שיאכל דבר אסור עיין שם. ועוד יש לרמוז לא יאונה לצדיק כל און ראשי תיבות גמטריא אמן. רמז שהעונה אמן יהא שמיה רבה בכל כוחו קורעין לו גזר דינו (שבת קיט:) עיין שם. והמשיך "ורשעים מלאו רע", דהיינו מי שהוא רשע ואינו נזהר במצוות נכשל בעוד איסורים. כי עבירה גוררת עבירה, (אבות פרק ד משנה ב). וראה בגמרא (חולין קו.) כי אתא רב דימי אמר: מים הראשונים - האכילו בשר חזיר, (האכילו בשר חזיר - שהיה חנוני ישראל מוכר בשר שחוטה לישראל ומבשל ומאכילם וכשהעובד כוכבים בא בחנותו מאכילו נבלות ובא יהודי אחד לאכול ולא נטל ידיו וכסבור זה שעובד כוכבים הוא והאכילו בשר חזיר. רש"י). עיין שם. וראה עוד להרב שבולי הלקט ז"ל, בהלכות ברכות (סימן קלא) שכתב, וזה לשונו: והאוכל בלי נטילת ידים. תנחומא פרשת בלק. מעשה בשעת הגזרה בחנווני ישראל שהיה מבשל בשר חזיר ובשר טהור ומוכר כדי שלא ירגישו בו שהוא יהודי וכך היה מנהגו כל מי שהיה נכנס בחנות שלו ולא נוטל ידיו יודע בו שהוא נכרי ונותן לפניו בשר חזיר וכל מי שנוטל ידיו ומברך יודע בו שהוא יהודי והאכילו בשר טהור. פעם אחת נכנס יהודי אחד לשם ולא נטל ידיו היו סבור בו שהוא נכרי נתן לפניו בשר חזיר אכל ולא בירך. בא לעשות עמו חשבון על הפת ועל הבשר ובשר חזיר הוא ביוקר אמר לו יש לי עליך כך וכך מבשר שהחתיכה עלי עשרה מנה אמר לו אתמול אכלתיה בשמנה והיום אתה רוצה בעשרה. אמר לו של חזיר היא שאכלתה. כיון שאמר לו כך עמדו שערותיו ונבהל אמר לו בצנעה יהודי אני ונתת לי בשר חזיר אמר לו תיפח רוחך כשראיתי שאכלת בלא נטילת ידים ובלא ברכה הייתי סבור שאתה נכרי מכאן אמרו חכמים מים ראשונים האכילו בשר חזיר. עד כאן.

ורשעים מלאו רע. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, הכוונה מה שהאנשים נעשו רשעים זה בעבור שנתמלאו "רע", הוא היצר הרע הנקרא רע, כדאיתא בגמרא (סוכה נב.) דרש רבי עוירא, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לו ליצר הרע. הקדוש ברוך הוא קראו רע, שנאמר: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח. כא). עיין שם. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ברכות יז.) ר' אלכסנדרי, אחר התפלה היה אומר כך: ריבון העולמים! גלוי וידוע לפניך, שרצוננו לעשות רצונך. ומי מעכב (שאין אנו עושים רצונך. רש"י)? שאור שבעיסה... (יצר הרע שבלבבנו המחמיצנו. רש"י). עיין שם. ומסופר על הרב הקדוש רבי יחיאל מיכל מזלוטשוב זצ"ל, שהיה שופך צקון לחש בכל פעם לפני שהתחיל להשמיע דברי תוכחה ברבים, היה אומר: "ועמך כולם צדיקים…, כולם טובים מאד… הכל חפצים ליראה את שמך ולעבדך בלב שלם, אלא היצר מפריע… רבון העולמים אל נא תשת עליהם חטאת… (ממעיינות הנצח פרשת קדושים). וראה עוד מה שכתבתי בזה בס"ד באורך וברוחב מפי סופרים וספרים בספרי הקטן מתוק לחכי בחידושי לפרשת נח, על פסוק: "כי יצר לב האדם רע מנעוריו" (בראשית ח. כא). וצרף לכאן וינעם לך.

דאגה בלב איש יסיחנה ודבר טוב ישמחנה. (יב. כה).

אפשר לרמוז בזה בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז מה שראיתי בקטנותי, באיזה ספר (כעת נשכח ממני שמו), סיפור על תלמיד חכם אחד ברוסיה שהיתה לו חנות מכולת, ואשתו היתה עובדת שם, ופעם אחת ששמעה אשתו שצריכים לעבור במרכז החנויות שם, איזה פקידים מהמלכות לבדוק ענייני מס וכיוצא, פחדה אולי יהיה לפקידים, איזה דבר לחפש אצלם, ביקשה מבעלה הרב, שיבא לחנות ויהיה עמה שם, בזמן שהם צריכים לעבור ביקורת, וכשהוא הגיע לחנות היה עוסק באיזה ישוב של קושיא בתוספות, וכשהפקידים נכנסו אצלו לחפש, הוא היה שקוע בקושיא ולא שם להם לב כלל ועיקר, עד שיצאו משם כלעומת שבאו, ותיכף כשיצאו מאצלם, אמר לה בעלה בשמחה, כעת, ברוך ה', נתיישבה לי הקושיא, אשתו התפלאה שלא ראתה עליו שום סימן של פחד כשהיו הפקידים אצלו, ולתמיהתה זו, ענה לה: כיון שהיה שקוע בלימוד לא הרגיש כלום. עד כאן. והנה ידוע דתיבת "טוב" היא כינוי לתורה, כדאיתא בגמרא (ברכות ה.). ובא לרמוז שכיש דאגה יחשוב על דבר "טוב" הוא התורה, וזה יתן לו שמחה ולהנצל מכל צרה ודאגה, וכן אמר דוד הע"ה, וכמו שאמר דוד המלך ע"ה, "לולי תורתך שעשעי אז אבדתי בעניי" (תהלים קיט. צב).

בארח צדקה חיים ודרך נתיבה אל מות. (יב. כח)

ראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי שמעון חירארי נר"ו בספרו ישמח לבי שהקשה משם הרב קול התורה ז"ל, (טרם ראיתיו), שסוף הפסוק נראה כמיותר ח"ו, שכבר כתב בארח צדקה חיים עיין שם. ונראה לומר, שבתחילה למדנו "בארח צדקה חיים", שעל ידי הצדקה זוכה לחיים, והמשיך "ודרך נתיבה אל מות" ללמדנו שגם אם ב"מ נגזר עליו מיתה, בכח הצדקה לדחות את המיתה לזמן אחר, וכדאיתא במדרש (ויקרא רבה לד. ב) כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא, נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו. הא כיצד, היתה ככר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא ט'. ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמר הקדוש ברוך הוא, אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך. וראה עוד באבות דרבי נתן (פרק ג משנה ט) מעשה בחסיד אחד שהיה רגיל בצדקה. פעם אחת הלך וישב בספינה. בא הרוח וטבע ספינתו בים. ראהו רבי עקיבא, ובא לפני בית דין להעיד על אשתו להנשא. עד שלא הגיע עת לעמוד, בא אותו האיש ועמד לפניו. אמר לו: אתה הוא שטבעת בים? אמר לו: הן. ומי העלך מן הים? אמר לו: צדקה שעשיתי היא העליתני מן הים. אמר לו: מאין אתה יודע? אמר לו: כשירדתי למעמקי מצולה שמעתי קול רעש גדול מגלי הים שזו אומר לזו וזו אומר לזו רוצו ונעלה את האיש הזה מן הים שעשה צדקה כל ימיו. באותה שעה פתח רבי עקיבא ואמר: ברוך אלהים אלהי ישראל שבחר בדברי תורה ובדברי חכמים, שדברי תורה ודברי חכמים קיימין הם לעולם ולעולמי עולמים. שנאמר: "שלח לחמך על פני המים כי ברוב הימים תמצאנו" (קהלת יא. א). ונאמר "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). וראה עוד בגמרא (שבת קנו:) ושם מסופר על האמורא שמואל שפעם ישב עם גוי בשם אבלט, שהיה חוזה בכוכבים. ראו אנשים הולכים לאגם.

אמר אבלט לשמואל על אדם מסויים מהם שהוא לא יחזור לכאן, מפני שיכישו נחש וימות. אמר לו שמואל: אם הוא יהודי יחזור. בעוד שהיו יושבים וממתינים חזר היהודי. קם אבלט הוריד את העצים מעליו ובדקו, ומצאו נחש חתוך בין העצים. שאלו שמואל: איזה מעשה טוב עשית? ענה לו: כל יום נוהגים אנחנו שכל אחד מאתנו מביא אוכל, ואחד גובה מכל אחד ומערבבים את האוכל בקופה ואוכלים ביחד. והיום ראיתי שאחד לא הביא, וכדי שלא יתבייש, אמרתי: היום אני אגבה, ועשיתי עצמי כגובה ממנו, ונתתי את המנה שלי בעדו. אמר לו שמואל: מצוה גדולה עשית. יצא שמואל ודרש, "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. ועוד מספרת הגמרא (שם), שהחוזים בכוכבים אמרו לו לרבי עקיבא: ביום חתונת בתך, עתיד נחש להכישה. דאג מזה רבי עקיבא מאד. בליל חתונתה, הוציאה מראשה תכשיט שהיה בראשו סיכה ותחבה את התכשיט בקיר, בדיוק בעינו של נחש שהזדמן לקיר באותה שעה. בבוקר יצאה לקחת את התכשיט ממקומו, אך כשהוציאה זאת, נגרר יחד עם התכשיט נחש ארסי מת, ראו הכל שניצלה ממיתה. שאלה אביה: איזה מעשה טוב עשית, שבזכות זה ניצלת ממיתה? סיפרה לו: אתמול, בא עני לביתנו וביקש צדקה. אך מאחר והכל היו טרודים בצורכי החתונה לא שמעו את בקשתו, וכשראיתי כן לקחתי את המנה שנתנו לי, ונתתיה לעני. אמר לה רבי עקיבא: מצוה גדולה עשית ובזכות זה ניצלת. יצא רבי עקיבא ודרש, "וצדקה תציל ממות" (משלי י. ב). ולא ממיתה משונה אלא ממיתה עצמה. וראה עוד מעשה בתלמוד ירושלמי (שבת ו. ט) שני תלמידים של רבי חנינא יצאו לקצוץ עצים, ראה אותם חוזה בכוכבים, אמר: אלו השנים יוצאים ולא חוזרים, כי ראה שימותו בדרך. כשיצאו, פגע בהם זקן אחד, אמר להם: תנו לי לאכול, כי זה שלושה ימים לא טעמתי כלום. והיה להם לחם אחד שלם, נתנו לו חצי חצי. אכל, ובירך אותם: תתקיים נפשכם בקרבכם היום, כמו שקיימתם והחייתם נפשי. והלכו לקצוץ העצים וחזרו בשלום. והיו שם בני אדם ששמעו מהחוזה שלא יחזרו, שאלו אותו: וכי לא אמרת כי אלו השנים לא יחזרו, שאלו אותו: וכי לא אמרת כי אלו השניים לא יחזרו, והנה הם חזרו. והנה הם חזרו. אמר להם: אם יש שקר, הרי זו האסטרולוגיה שלי. אף על פי כן בדקו כליהם ומצאו נחש חתוך בין העצים. שאלו את התלמידים: איזה מעשה טוב עשיתם שניצלתם? סיפרו לו מהעני שנתנו לו לאכול, אמר החוזה: מה אני יכול לעשות נגד ה' מתפייס בחצי ככר לחם. והבן.

תועבת ה' שפתי שקר. (יב. כב)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (סנהדרין קג.) כת שקרנים אינה מקבלת פני שכינה. והרי הוא כמבואר.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה