פרק י
לא יועילו אוצרות רשע וצדקה תציל ממות. (י. ב)
כתב רש"י ז"ל, וצדקה תציל ממות - ואם תאמר צדיק שיבזבז נכסיו לצדקה מהיכן יתפרנס עכ"ל. ולענ"ד יש לומר הרי כבר אמרו חז"ל בגמרא (כתובות נ.) המבזבז - אל יבזבז יותר מחומש, שמא יצטרך לבריות. ובאמת לא ידעתי מנין למד רש"י ז"ל, שהכוונה וצדקה תציל ממות שיש לו לפזר כל ממונו לצדקה, ואולי למד זאת מהרישא של הפסוק: לא יועילו אוצרות רשע, ויש לדחות. ועכ"פ לענ"ד יש לומר הרי שדין פרוטה כדין מאה, ובודאי שגם אם נותן צדקה מועטת הרי שיציל אותו מהמות, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת קנו:) בכמה מעשיות בזה. ומשם באר'ה.
ראיתי למורנו מרן הראב"ד מקודש הרב משה כלפון הכהן ז"ל בספרו משה ידבר (עמוד שעג אות ג) שכתב, לכאורה קשה דרבים היו נותנים הצדקה ומתו וכמעט אין מי מי שלא מת בזכות צדקה וחי לעולם. עיין שם מה שתרץ על דרך הסוד. ולענ"ד נראה לומר, כפי פשוטו, הנה לכאורה כבר אמר דוד הע"ה: "מי גבר יחיה ולא יראה מות" (תהלים פט. מט). אלא הכוונה "וצדקה תציל ממות", באותו הזמן שנגזר עליו מיתה, ועל ידה זוכה לאריכות ימים. וכדאיתא במדרש (ויקרא רבה לד. ב) כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא, נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו. הא כיצד, היתה ככר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא ט'. ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמר הקדוש ברוך הוא, אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך. וראה עוד בגמרא (בבא בתרא יא.) תניא, אמרו עליו על בנימין הצדיק, שהיה ממונה על קופה של צדקה. פעם אחת באתה אשה לפניו בשני בצורת, אמרה לו: רבי, פרנסני! אמר לה: העבודה! (לשון שבועה) אין בקופה של צדקה כלום. אמרה לו: רבי! אם אין אתה מפרנסני, הרי אשה ושבעת בניה מתים. עמד ופרנסה משלו. לימים חלה ונטה למות. אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אתה אמרת (מתורתך למדנו לפיכך נברא האדם יחידי לומר לך. רש"י). כל המקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא. ובנימין הצדיק שהחיה אשה ושבעה בניה ימות בשנים מועטות הללו?! מיד, קרעו לו גזר דינו. תנא, הוסיפו לו על שנותיו כ"ב שנים. עיין שם.
וצדקה תציל ממות. לא ירעיב ה' נפש צדיק. (י. ב-ג)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז סמיכות הכתובים, שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (שבת קנא:) שאמר רבי חייא לאשתו כשיבא עני תקדים לו לחם לפני שתתן לבנים. אמרה לו: וכי קללה אתה מקלל להם! אמר לה: כי אומר הפסוק: "כי בגלל הדבר הזה" (דברים טו. י). ותנא דבי רבי ישמעאל, גלגל הוא שחוזר בעולם. עיין שם. וזהו הסמיכות "וצדקה תציל ממות", דהיינו על ידי שתתן צדקה לעני שתקדים לו לחם, בזכות זה "לא ירעיב ה' נפש צדיק", כי גם אם הוא יצטרך ללחם ינהג עמו השי"ת במדה כנגד מדה ולא ישאיר אותו השי"ת רעב. אי נמי אפשר לפרש סמיכות הכתובים: כעין זה, שבא לרמוז מה דאיתא במדרש (ויקרא רבה לד. ב) כל מי שנותן פרוטה לעני, הקדוש ברוך הוא, נותן לו פרוטות. וכי פרוטה נותן לו? והלא לא נותן לו אלא נפשו. הא כיצד, היתה ככר בעשרה פרוטות, ועני עומד בשוק ואין בידו אלא ט'. ובא אחד ונתן לו פרוטה, ונטל ככר ואכלה ושבה נפשו אליו. אמר הקדוש ברוך הוא, אף אתה, בשעה שנפשך מצפצפת לצאת מתוך גופה אני משיבה לך. וזהו הסמיכות "וצדקה תציל ממות", דהיינו על ידי שתתן צדקה לעני, בזכות זה "לא ירעיב ה' נפש צדיק", גם אתה כשנפשך מצפצפת לצאת הקב"ה לא ישאיר אותך רעב. וכאמור.
לא ירעיב ה' נפש צדיק. (י. ג)
ירעיב ה' נפש צדיק ראשי תיבות גמטריא עץ. רמז שהקב"ה לא משאיר את הצדיק רעב, אלא מצמיח לו עץ עם פירות שיהיה לו ממה לזון עצמו, ולדוגמא אציין כאן מה דאיתא בגמרא (שבת לג:) שרבי שמעון בר יוחאי ובנו רבי אלעזר התחבאו במערה, עשה להם הקב"ה נס וברא להם עץ חרובים ומעיין מים כדי שיהיה להם במה לקיים את נפשם. עיין שם.
ויד חרוצים תעשיר. (י. ד)
אולי אפשר לרמוז בזה מה שכתבו חז"ל, (הובא בספר מוסר דברי שלום למורנו הראב"ד מקודש רבי שלום הכהן ז"ל), זריזות חצי מזל. ובעבור חריצותם הקב"ה מעשיר אותם, וראה במדרש שוחר טוב תהלים (מזמור כג. ג) דבר אחר ה' רועי לא אחסר. זהו שאמר הכתוב כי ה' אלהיך ברכך בכל מעשה ידך (דברים ב. ז), ר' יעקב אומר יכול אפילו יושב ובטל, תלמוד לומר בכל מעשה ידך, אם עשה אדם הרי הוא מתברך, ואם לאו אינו מתברך. עד כאן. והרי הוא כמבואר. וכן יפורש הכתוב: "ויד חרוצים תמשול" (לקמן יב. כד). ושוב ראיתי אחר זמן להרב מצודת דוד ז"ל, (כאן), שכתב, וזה לשונו: ויד חרוצים - אבל היד של הזריזים המתנועעים וטורחים על מזונם ואין עסקיהם לרמות הנה היד ההיא תעשיר את בעליה. עכ"ל.
זכר צדיק לברכה ושם רשעים ירקב. (י. ז)
כתב רש"י ז"ל, - המזכיר צדיק מברכו. עכ"ל. ומקורו טהור מהגמרא (יומא לז.) חנניה בן אחי רבי יהושע אומר: זכר צדיק לברכה, אמר להם נביא לישראל: בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים - אתם תנו ברכה. וראה עוד בגמרא (שם לח:) אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה: מנא הא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה? - אמר ליה: דהא כתיב זכר צדיק לברכה. מדאורייתא מנא לן? דכתיב: וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עשה, (בראשית יח. יז). וכתיב: ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום. (בראשית יח. יח). עיין שם. ולענ"ד נראה עוד לפרש שהזכרת שם הצדיק היא עצמה גורמת לברכה, להביא שפע לעולם בזכותו. כנ"ל.
אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (סנהדרין לז.) מעשה באלו בריונים שהיו גרים בשכונתו של רבי זירא, והוא היה מקרב להם אולי יחזרו בתשובה, והיו מקפידים חכמים שקירב אותם יותר מדאי. כאשר נפטר רבי זירא, אמרו הבריונים עד עכשיו היה רבי זירא בחיים והוא היה מבקש עלינו רחמים, עכשיו מי יבקש עלינו רחמים? הרהרו בלבם ועשו תשובה. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "זכר צדיק לברכה", דהיינו שהצדיק נפטר לבית עולמו, אזי "ושם רשעים ירקב", דהיינו שהשם שלהם ירקב, ויעשו תשובה וכאמור.
חכם לב יקח מצוות. (י. ח)
אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (נדרים כה.) שקולה מצות ציצית כנגד כל מצות שבתורה. והנה תיבת "לב" יש בו רמז לציצית שיש בו ל"ב חוטין. והמשיך יקח מצוות. לרמוז כנזכר שהיא שקולה כנגד כל המצוות.
אי נמי תיבת לב, רמז למצות ציצית וכנ"ל, בא לרמוז שבזכות מצות ציצית ינצל מן העבירה, ויקיים מצוות. וראה בגמרא (מנחות מד.) מעשה באדם אחד שהיה זהיר במצות ציצית, שמע שיש זונה בכרכי הים שנוטלת ד' מאות זהובים בשכרה. שיגר לה ארבע מאות זהובים, וקבע לה זמן. כשהגיע זמנו, בא וישב על הפתח, נכנסה שפחתה ואמרה לה: אותו אדם ששיגר לך ד' מאות זהובים בא וישב על הפתח. אמרה היא: יכנס. נכנס, הציעה לו ז' מטות שש של כסף ואחת של זהב. ובין כל אחת ואחת סולם של כסף, ועליונה של זהב. עלתה וישבה על גבי עליונה כשהיא ערומה, ואף הוא עלה לישב ערום כנגדה. באו ד' ציציותיו וטפחו לו על פניו. נשמט וישב לו על גבי קרקע, ואף היא נשמטה וישבה על גבי קרקע. אמרה לו: גפה של רומי! (גפה של רומי - נשבעה בחיי המלך שהוא שרה של רומי. רש"י). שאיני מניחתך עד שתאמר לי מה מום ראית בי? אמר לה: העבודה! שלא ראיתי אשה יפה כמותך. אלא מצוה אחת ציונו ה' אלהינו וציצית שמה, וכתיב בה: "אני ה' אלהיכם" (במדבר טו. מא). שתי פעמים. (בפסוק אחרון - של פרשה (במדבר טו) כתיב ב' פעמים אני ה' אלהיכם אחד בראשו ואחד בסופו. רש"י). אני הוא שעתיד ליפרע, ואני הוא שעתיד לשלם שכר. עכשיו נדמו עלי כד' עדים. אמרה לו: איני מניחך עד שתאמר לי מה שמך, ומה שם עירך, ומה שם רבך, ומה שם מדרשך שאתה למד בו תורה. כתב ונתן בידה. עמדה וחילקה כל נכסיה שליש למלכות, (שליש למלכות - שיניחנה להתגייר. רש"י). ושליש לעניים, ושליש נטלה בידה, חוץ מאותן מצעות ובאת לבית מדרשו של ר' חייא. אמרה לו: רבי! צוה עלי ויעשוני גיורת. אמר לה: בתי! שמא עיניך נתת באחד מן התלמידים? הוציאה כתב מידה ונתנה לו. אמר לה: לכי זכי במקחך. אותן מצעות שהציעה לו באיסור הציעה לו בהיתר (אותן מצעות - לא מכרה והביאתן והוא היה מתן שכרו בעולם הזה. רש"י). זה מתן שכרו בעולם הזה ולעולם הבא איני יודע כמה עיין שם.
לב יקח מצות סופי תיבות גמטריא שפל. ובא לרמוז שהעניו זוכה לתורה כדאיתא בגמרא (תענית ז.). וכך יזכה לקיים מצוות. והבן.
הולך בתם ילך בטח. (י. ט)
תיבת בתם אותיות במת. רמז שעל ידי שיזכור את יום המיתה יתגבר על יצרו הרע, וילך בטח לעולם הבא. . וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר: בחכמתו, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט. ח). אמר רבן יוחנן בן זכאי, משל, למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן, קישטו את עצמן, וישבו על פתח בית המלך. אמרו: כלום, חסר לבית המלך. טיפשין שבהן, הלכו למלאכתן, אמרו: כלום, יש סעודה בלא טורח. בפתאום, ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן, נכנסו לפניו, כשהן מקושטין. והטיפשים, נכנסו לפניו, כשהן מלוכלכין. שמח המלך, לקראת פיקחים, וכעס, לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן, לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו. חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר, אף הן נראין כמשמשין, אלא, אלו ואלו יושבין, הללו אוכלין, והללו רעבין. הללו שותין, והללו צמאים. שנאמר: "כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לה" (ישעיה סה. יג). עיין שם.
מקור חיים פי צדיק. (י. יא)
אפשר לרמוז בזה כי הצדיק בכח ברכתו יכול לגזור חיים על האדם, וראה בגמרא (בבא בתרא קטז.) דרש רבי פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים. שנאמר: "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה" (משלי טז. יד). עיין שם. עוד נקדים מה שדרשו חז"ל על פסוק: משה איש האלהים. (דברים לג. א) במדרש (בתי מדרשות חלק ב - מדרש וזאת הברכה) איש האלהים מלמד שהיה מברך והקדוש ברוך הוא מקיים. וכן דוד אומר (שמואל ב' כג. ג) צדיק מושל יראת אלהים. מצינו שהצדיקים מושלין במעשיו של הקדוש ברוך הוא. שהרי הוא גזר גזירות בעולם, ובאו צדיקים ובטלום. משה עשה את היום, לילה. יהושע עשה את הלילה, יום. שמואל עשה את הקיץ, חורף. אליהו עשה את החורף, קיץ. משה עשה את הים, יבשה. אלישע עשה את הנחל, גבים גבים. הקדוש ברוך הוא מחיה מתים, ואליהו ואלישע החיו המתים. הקדוש ברוך הוא ממתיק מר, ומברך את הממועט, אף הם עשו כיוצא בו. לכך נקראו הנביאים: איש האלהים. וכו', עיין שם. וראה למרן הראב"ד מקודש מורנו רבי משה כלפון הכהן ז"ל בספרו תורה וחיים ח"א (מערכת ב אות ג) שכתב, וזה לשונו: ברכה. כל נותן לב ועין חודרת יראה פלאות מן הכח הניתן בידיראי אלקים וחושבי שמו אשר עליהם אמר הכתוב: ותגזר אומר ויקם לך. ומידי יפרשו כפיהם לברך את הנראה להם לברך או מבקש ברכתם, דיבורם כמעשה ממש כאשר עיני הקורא תחזינה מאמר יצחק אבינו לעשו הן גביר שמתיו לך וכו' ולך איפוא מה אעשה בני וכאלה רבים. וגם בדורות האחרונים יראי ה' וחושבי שמו ברכתם מקובלת ורצויה. וכן המנהג ברוב תפוצות ישראל להביא את הבן לפני התלמיד חכם לברכו וכן ראוי לעשות. ובפרט אם הוא רב מפורסם בתורה וביראת ה' הא ודאי כל כי הא דבריו עושים פירות ופירי פירות עיין שם. והגם שאמרו בגמרא (תענית ב.) שלשה מפתחות לא נמסרו בידי אדם, ואחד מהם מפתח של חיים, ראה בתוספות ד"ה שלשה מפתחות שלא נמסרו לשליח, שכתבו וזה לשונם: ואם תאמר והא אמרינן (סנהדרין קיג.) דמפתח הגשמים נמסרין לאליהו וכן מפתח של תחיית המתים וכן לאלישע דכתיב (מלכים א יז) ויאמר אליהו חי ה' וגו' דהכא נמי אומר בפירקין דלקמן (דף כג.) ויש לומר דהא דקאמר שלא נמסרו לשליח אינו רצונו לומר שלא נמסרו מעולם דהא של תחיית המתים ושל גשמים נמסרו אלא לא נמסרו לשליח להיות לעולם ממונה עליהם. עכ"ל. והבן.
בשפתי נבון תמצא חכמה. (י. יג)
בשפתי נבון תמצא חכמה ראשי תיבות בנחת. רמז למה שאמר שלמה המלך ע"ה, "דברי חכמים בנחת נשמעים" (קהלת ט. יז).
ברב דברים לא יחדל פשע. (י. יט)
אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במסכת אבות (פרק א משנה יז) שמעון בנו אומר כל ימי גדלתי בין החכמים ולא מצאתי לגוף טוב אלא שתיקה ולא המדרש הוא העיקר אלא המעשה וכל המרבה דברים מביא חטא. והרי הוא כמבואר.
ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסף עצב עמה. (י. כב)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שהברכה היא מהשם יתברך, שיעשיר, אולם לא יוסף עצב עמה, דהיינו שלא יצטרך לאכול הלחם בעצבות, וראה במסכת אבות דרבי נתן (נוסחא א פרק א)... בו ביום נגזרו על אדם ג' גזרות שנאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה [וגו'] וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה (בראשית ג. יז- יח). כיון ששמע אדם הראשון שאמר לו הקב"ה ואכלת את עשב השדה מיד נזדעזעו אבריו אמר לפניו ריבונו של עולם! אני ובהמתי נאכל באבוס אחד אמר לו הקב"ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם (שם). עיין שם. וכאן הברכה שיהיה לו עושר ללא זיעה ועצבות כנ"ל. ושוב ראיתי לרש"י ז"ל, שכתב, וזה לשונו: ברכת ה' היא תעשיר, ולא יוסיף עצב עמה - אין צריך להתייגע להעשיר בו די בברכה מה שהוא מברכו עכ"ל. וכוונתו היא שיהיה עשיר שמח בחלקו.
אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא במסכת אבות (פרק ב משנה ז) מרבה נכסים מרבה דאגה. והיינו שהברכה היא: שיהיה לו פרנסה מהשם יתברך, ויהיה עשיר, אולם ללא עצבות, דהיינו שיהיה לו דאגות וכאמור.
אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז שעל ידי שמברך את ה' ואומר אם יגזור ה' בחיים, או בעזרת השם וכיוצא, יזכה להצליח ולהעשיר. ויש להזכיר כאן המעשה שהובא בספר "אוצר המדרשים" (וכעת אינו תחת ידי), על אליהו הנביא שפגש אדם אחד שהיה הולך עם ארנק כסף לקנות פרה מהשוק. ושאל אותו אליהו: להיכן פניו מועדות? והשיב אותו האיש שהולך לקנות פרה מהשוק. ואמר לו אליהו: שיאמר שהוא הולך לקנות בעזרת השם פרה מהשוק וכך יצליח בקניה. ואותו האיש לא שמע לו ואיבד את ארנקו. וביום השני הלך שוב עם ארנק אחר כדי לקנות פרה מהשוק. ושוב פגשו אליהו ושאלו להיכן פניו מועדות? והשיב אותו האיש שהולך לקנות פרה מהשוק. ושוב אמר לו אליהו: שיאמר שהוא הולך לקנות בעזרת השם פרה מהשוק וכך יצליח בקניה. ואותו האיש לא שמע לו ואיבד שוב את ארנקו. ביום השלישי הלך שוב עם ארנק אחר כדי לקנות פרה מהשוק. ושוב פגשו אליהו ושאלו להיכן פניו מועדות? והשיב אותו האיש "כרגיל" שהולך לקנות פרה מהשוק. ושוב אמר לו אליהו: שיאמר שהוא הולך לקנות בעזרת השם פרה מהשוק וכך יצליח בקניה. ואותו האיש נשתכנע לדבריו, וחזר ותיקן את עצמו ואמר שהוא הולך בעזרת השם לקנות פרה. והצליח בקניה. וכשחזר לביתו מצא בדרך את שני הארנקים שאיבד. עד כאן. ויש לרמוז ברכת ה' "היא" נוטריקון למפרע אם ירצה ה'!, ועל ידי זה יעשיר. וכאמור. כעת סמוך להדפסה ראיתי להגאון רבי ישעיה הלוי הורביץ ז"ל בספרו שני לוחות הברית (שער האותיות אות אל"ף - אמת ואמונה אותיות מו- מז- מח) שכתב, וזה לשונו: מו. בכלל דביקות האמונה, שיאמר על כל פעולה שרוצה לעשות, אפילו לזמן קרוב, יאמר: אעשה זה אם ירצה השם, הן שיהיה דבר גדול או דבר קטן, וסימנך 'עצת ה' היא תקום' (משלי יט, כא), 'היא' ראשי תיבות אם ירצה השם, ואז 'תקום', ו'אי"ה מקום כבודו' (קדושת כתר מוסף שבת ויו"ט).
וכן אם ירצה לעשות איזה משא ומתן, כגון לקנות או למכור איזה סחורה, יאמר: אני בוטח בה' ומקווה בזו הסיבה ישלח לי השם יתברך מזונותי וצרכי, כי היעשה ה' ארובות בשמים, להוריד לו שק מלא מעות, רק השם יתברך מזמין ברצונו הטוב על ידי הטבע, כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ילקוט שמעוני ח"ב רמז תתפ"ג), 'יברכך ה' אלהיך' (דברים יד, כט), יכול אפילו יושב בטל, תלמוד לומר (שם) 'אשר תעשה'. ויבטח כי העסק זו היא הסיבה ששולח לו השם יתברך הקצוב לו, וכן כתב בחובת הלבבות (שער הבטחון סופ"ג). ואם הרויח, יאמר: הרווחתי בעזרת השם יתברך, כמו שכתוב (דברים ח, יח) '[וזכרת את ה' אלהיך] כי (ה') הוא הנתן לך כח לעשות חיל'. וכן להיפך, אם אירע לו איזה רעה או הפסד, יאמר: מאת ה' היתה זאת לי עבור איזה חטא, ויפשפש במדה כנגד מדה, ויתקן המעוות, לא כמו איזה בלי דעת נמשל כבהמות, כשמזמין השם יתברך הפסד בממון, אז אחר כך מקמץ בנתינת צדקה, וכיוצא בזה, והרי הוא כמכבה אש בתבן, שלפי רגע נכבה האש אבל אחר כך מתלהב ביותר. וגם דומה למי שהוא צמא, ומרווה צמאו במים מלוחים, שלפי רגע זו מרווה הצמא, אבל אחר כך יצמא ביותר ויותר. אלא יפשפש אולי חטא באיזה ממון ויחזירו לבעליו, או אולי מנע איזה צדקה, ויתן ויחזור ויתן, ויודה לה' ויהיה מודה ועוזב. מז. וכן כשהולך לעשות איזה עסק, יאמר: אני הולך לעשות זה ברשות השם יתברך ולמען שמו, ויתפלל תפלה קצרה, זו נוסחה: 'רבונו של עולם, בדברי קדשך כתוב לאמר (תהלים לב, י) 'והבוטח בה' חסד יסובבנו', וכתיב (נחמיה ט, ו) 'ואתה מחיה את כלם', חלוק לי מחסדך ליתן ברכה במעשה ידי בפעולה זו'. מח. וכל מה שיקרה לאדם, יאמין שהוא מאתו יתברך, כגון שפגע בו אדם רע וזלזל ובייש אותו וקללו, יקבל באהבה, כי ה' אמר לו קלל והוא שלוחו של מקום מפני חטאיו, כמו שאמר דוד על שמעי בן גרא (שמואל - ב טז, י). ככה יתנהג בכל המקראות הן טובים הן רעים, יאמין ויאמר: 'מאת ה' היתה זאת'. עיין שם וינעם לך.
תיבת תעשיר ראשי תיבות תכבד שבת יבא עושר רב. רמז שהמוציא הוצאות לשבת לכבוד השם יתברך, הקב"ה מחזיר לו כפלים לתושיה. וראה בגמרא (ביצה טו:) ובילקוט שמעוני נחמיה (רמז תתרעא) אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון, אמר לו הקב"ה לישראל, בני! לוו עלי וקדשו היום, והאמינו ואני פורע, דתנא רב תחליפא אחוה דרבנאי חוזאה כל מזונותיו של אדם קצובים לו מראש השנה עד יום הכפורים חוץ מהוצאת שבתות וימים טובים והוצאת בניו לתלמוד תורה, שאם פחת פוחתין לו ואם הוסיף מוסיפין לו. עיין שם. וראה בתוספות (ביצה טו:) בדיבור המתחיל: "לוו עלי ואני פורע" שכתבו, והא דאמר (פסחים דף קיב.) עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות? הני מילי כשאין לו לפרוע. עיין שם. וממעלת שכר המענגים את השבת שזוכים לעשירות. עיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת קיט.) מעשה ביוסף שהיה מכבד שבתות, והיה מתגורר לידו שכן גוי שהיו לו נכסים הרבה. אמרו החוזים בכוכבים לאותו גוי: כל הנכסים שלך, סופם שיפלו ביד זה היהודי יוסף שכנך, שהוא מכבד שבתות ביותר. הלך הגוי, ומכר כל נכסיו, וקנה בעדם מרגלית אחת, ועשה לו כובע של לבד, ושבצו במשבצות של זהב, וקבע בו מרגליות שהיו לו והמרגלית שקנה. יום אחד היה הגוי הולך על הגשר, באה הרוח והפריחה ממנו הכובע ונפל למים. ובלע אותו דג אחד. וצדו הדייגים את אותו דג, והביאוהו לעיר בערב שבת לעת ערב. אמרו: מי יקנה הדג בעת הזאת? אמרו להם: לכו והביאו הדג אצל יוסף, שהוא מכבד את השבת, והוא רגיל לקנות דגים. הלכו אצלו ומכרו לו את הדג, כשקרע את הדג, מצא בו המרגלית שאיבד שכנו הגוי. מכר יוסף את המרגלית בעד הון רב, פגע בו ההוא סבא, ואמר לו: מי שמלוה לשבת שרוצה לכבדו, שבת פורע לו אחר כך. ועוד מסופר שם (בגמרא) על רבי חייא בר אבא, שסיפר שהתארח פעם אחת אצל בעל הבית בעיר לודקיא.
והביאו לפניו שלחן של זהב משוי ששה עשר בני אדם, ושש עשרה שלשלאות של כסף קבועות בו, וקערות וכוסות וקתוניות וצלוחיות קבועות בו, ועליו כל מיני מאכל וכל מיני בגדים ובשמים. וכשמניחין אותו, אומרים הפסוק: "לה' הארץ ומלואה וגו'". וכשמסלקין אותו, אומרים הפסוק: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם". אמרתי לו: בני, במה זכית לכך? אמר לי: קצב הייתי, וכל בהמה שהיתה נאה, אמרתי: תהא זו לשבת!. אמר לו: אשריך שזכית לכך, וברוך המקום שזכך לכך! וכן אמרו (שם) עשירים שבשאר הארצות, במה הן זוכין? בשביל שמכבדין את השבת עיין שם. ומעשה מופלא שהתרחש לפני כשבועיים (שבוע פרשת תצוה, תשעא) באחת מחנויות הדגים, הממוקמת בביתר עלית, בחורה שהגיעה לקנות דג לכבוד שבת, והעובד הערבי משה דג מהבריכה והניח על המשקל. לאחר השקילה הוא אמר לבחורה: "הדג עולה 150 ₪". ענתה לו הבחורה: "בכל שבוע אנו משלמים על דג כזה בסביבות 100 ₪. האם העליתם מחירים?". "לא", ענה העובד, "הדג פשוט שוקל יותר ולכן עולה יותר". על אתר התקשרה לביתה ושאלה את אמה מה לעשות והאם ענתה: "לשבת לא חוסכים תיקני ב-150 ₪". העובד החל במלאכת הניקוי ופתח את בטנו של הדג. תוך כדי הניקוי שמה לב, שהעובד הוציא דבר מה מבטנו של הדג וזרק לפח. שאלה אותו הבחורה: "מה זרקת לפח"? השיב לה העובד: "כלום, זה רק הפסולת שאנו תמיד זורקים". אולם היא התעקשה לראות מה זרק. לא היה הרבה ברירות לעובד, ולאחר שהוציא מהפח, התגלתה לעינהם שרשרת זהב. הבחורה ביקשה מהעובד, שייתן לה התחיל ויכוח, וכמה מהקליינטים שנכחו במקום הצטרפו לויכוח וצידדו בבחורה. העובד קרא לאחראי המשמרת, והלה התקשר למנהל החנות. בסיכומו של ענין הכריע מנהל החנות, כי השרשרת שייכת ללקוחה. היא הביאה בשמחה את השרשרת הביתה, ולאחר השבת לקחו את השרשרת לצורך הערכה. שם התברר, שהשרשרת שווה לא פחות מ-12.000 דולר. כל מי שמכבד את השבת, השבת מכבדת אותו. (פניני עין חמד)
כשחוק לכסיל עשות זמה. (י. כג)
אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה יג) רבי עקיבא אומר, שחוק וקלות ראש, מרגילין לערוה. והרי הוא כמבואר.
יראת ה' תוסיף ימים. (י. כז)
תוסיף ימים ראשי תיבות גמטריא שוקד וכן גמטריא שפל. רמז שהעניו מאריך ימים, וראה בגמרא (חגיגה ד:) מעשה שמלאך המות היה מצוי אצל רב ביבי בר אביי. ופעם אמר מלאך המות לשלוחו: לך והבא לי האשה ששמה מרים, שהיא מקלעת שער של הנשים. הלך והביא לו האשה ששמה מרים שהיא מגדלת התינוקות. אמר לו: הלא אמרתי לך להביא לי אשה את מרים שמקלעת שער הנשים. אמר לו: אם כן שטעיתי, אחזירנה ותחיה. אמר לו המלאך: הואיל והבאת אותה תהיה למנין... ושם אמרו ששנות מרים מגדלת התינוקות הנותרים שהיה לה עוד זמן לחיות נותנים לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו דהיינו עניו עיין שם. וראה עוד בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו ויחיה כמו שכתב רש"י שם. וראה עוד במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה טו) אהוב את הענוה, כדי שיתמלאו ימיך. וכן מי ששוקד על תלמודו מאריך ימים. ועיני צדיק תחזינה במדרש (דברים רבה ט. א) אמרו רבותינו מעשה היה בימי רבי שמעון בן חלפתא שהלך לברית מילה וסעד שם אביו של תינוק והשקה אותן יין ישן בן ז' שנים אמר להן מן היין הזה אני מיישן לשמחתו של בני היו סועדין עד חצי הלילה, רבי שמעון בן חלפתא שהיה בטוח על כחו יצא לו בחצי הלילה לילך לעירו, מצא שם מלאך המות בדרך וראה אותו משונה אמר לו: מי אתה? אמר לו: שלוחו של מקום. אמר לו: ומפני מה אתה משונה? אמר לו: אני משיחתן של בריות שהן אומרים כך וכך אנו עתידין לעשות ואינו יודע אימתי הוא נקרא למות אותו האיש שהיית סועד אצלו ואמר לכם מן היין הזה אני מיישן לשמחת בני והרי הגיע פרקו ליטול אחר ל' יום, אמר לו הראה לי את פרקי אמר לו לא עליך ולא על כיוצא בך אני שולט פעמים שהקב"ה חפץ במעשים הטובים ומוסיף בכם חיים שנאמר: יראת ה' תוסיף ימים. (משלי י. כז) עיין שם.
מעוז לתם דרך ה'. (י. כט)
תיבת לתם אותיות למת. והמשיך דרך ה' הנה נקדים מה שכתב הרב ערכי הכינויים ז"ל דתיבת "דרך" היא כינוי לתורה, ובא לרמוז שהלומד תורה זוכה לאריכות ימים וגם אין מלאך המות יכול ליגע בו, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת ל.) במעשה של דוד המלך ע"ה, שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ויצא דוד לבחוץ לראות, ונשברה המדרגה ונפל ונטל נשמתו עיין שם. וראה בגמרא (מכות י.), ושם איתא: דדברי תורה קולטין ממלאך המות, ומספרת הגמרא (שם) על רב חסדא שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ופסק רב חסדא מלימודו ויכול לו עיין שם. וראה בגמרא (בבא מציעא פו.) סיפור דומה ברבה בר נחמני עיין שם. וראה עוד בגמרא (ראש השנה יח.) תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמואל א' ב. לג). לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו עיין שם. וזהו אצלי רמז המשנה באבות (פרק ב משנה ז) מרבה תורה מרבה חיים. והיינו שעל ידי שמרבה בלימוד התורה מרבה חיים כי אין מלאך המות יכול ליטול נשמתו בזמן שלומד תורה וכאמור. וכן אמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ו משנה ז) גדולה תורה שהיא נותנת חיים לעושיה עיין שם.
צדיק לעולם בל ימוט ורשעים לא ישכנו ארץ. (י. ל)
צדיק לעולם בל ימוט ראשי תיבות גמטריא קבל. רמז להא דאיתא בגמרא (סנהדרין יד.) אמר רבי אלעזר, לעולם הוי קבל וקיים. והיינו שיהיה עניו כמו שכתב רש"י שם. ובא לרמוז שהעניו מאריך ימים. כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (חגיגה ד:) מעשה שמלאך המות היה מצוי אצל רב ביבי בר אביי. ופעם אמר מלאך המות לשלוחו: לך והבא לי האשה ששמה מרים, שהיא מקלעת שער של הנשים. הלך והביא לו האשה ששמה מרים שהיא מגדלת התינוקות. אמר לו: הלא אמרתי לך להביא לי אשה את מרים שמקלעת שער הנשים. אמר לו: אם כן שטעיתי, אחזירנה ותחיה. אמר לו המלאך: הואיל והבאת אותה תהיה למנין... ושם אמרו ששנות מרים מגדלת התינוקות הנותרים שהיה לה עוד זמן לחיות נותנים לתלמיד חכם שמעביר על מידותיו דהיינו עניו עיין שם. וראה עוד במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה טו) אהוב את הענוה, כדי שיתמלאו ימיך.