אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק טז

פרק טו

לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון. (טז. א)

כתב רש"י ז"ל, לאדם מערכי לב - הוא סודר עצתו ודבריו בלבו. מה' מענה לשון - כשבא להשיב הקב"ה משכילו בדבריו או אם זכה מזמן לו מענה טוב. עכ"ל. ואולי אפשר לפרש עוד כיוצא בזה מה שאמר "ומה' מענה לשון", דהיינו שיהיה תמיד לנגד עיניו להתפלל להשם יתברך שמו לזכות לתורה ובעה"ו תפלתו תהא נשמעת, וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (נדה ע:) מה יעשה אדם ויחכם? אמר להן: ירבה בישיבה וימעט בסחורה. אמרו: הרבה עשו כן ולא הועיל להם. אלא יבקשו ממי שהחכמה שלו. שנאמר: "כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב. ו). עיין שם.

אי נמי יש לפרש כעין זה שיתפלל כתפלת רבי נחוניה בן הקנה, שלא יטעה בדבר הלכה, כדאיתא בגמרא (ברכות כח:) תנו רבנן: בכניסתו מהו אומר? יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא יארע דבר תקלה על ידי, ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בי חברי, ולא אומר על טמא טהור ולא על טהור טמא, עיין שם.

כל דרכי איש זך בעיניו. (טז. ב)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (שבת קיט.) אין אדם רואה חובה לעצמו. עיין שם. ואפשר לפרש ולהעמיס בדרך דרש ורמז, שזהו גם כן כוונת חז"ל במסכת נגעים (פרק ב משנה ה) כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו. והרי הוא כמבואר.

כל דרכי איש זך בעיניו ותוכן רוחות ה'. גל אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך. (טז. ב-ג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים, שבא לרמוז שאדם שאינו יודע כיצד להתנהג בעבודת השם יתברך, ואינו יודע עם מי מי להתייעץ, ישפוך שיחו לפני השם יתברך ויתבודד ויספר לו מה רוצה לעשות כבן המתחטא לפני אביו, והקב"ה יתן חכמה מפיו דעת ותבונה ויורה לו את הדרך הנכונה. הקב"ה יזכנו לזה אכי"ר.

גל אל ה' מעשיך ויכונו מחשבותיך. (טז. ג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שכתב מרן ז"ל בשולחנו הטהור אורח חיים (סימן רלא)… ואמרו חכמים כל מעשיך יהיו לשם שמים שאפילו דברים של רשות כגון האכילה והשתיה וההליכה והישיבה והקימה והתשמיש והשיחה וכל צרכי גופך יהיו כולם לעבודת בוראך או לדבר הגורם עבודתו שאפילו היה צמא ורעב אם אכל ושתה להנאתו אינו משובח אלא יתכוין שיאכל וישתה כפי חיותו לעבוד את בוראו וכן אפילו לישב בסוד ישרים ולעמוד במקום צדיקים ולילך בעצת תמימים אם עשה להנאת עצמו להשלים חפצו ותאותו אינו משובח אלא אם כן עשה לשם שמים עיין שם. וראה בגמרא (ברכות ו.) אמר רב אשי: חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה - מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. וזהו רמז הכתוב: "גל אל ה' מעשיך", שיכוין בכל מעשיו לכבוד השם יתברך יתעלה שמו, "ויכונו מחשבותיך, שהמחשבה תחשב כמעשה. והרי הוא כמבואר.

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו. (טז. ז).

ראיתי למורנו הגאון הרב יוסף חיים דוד אזולאי ז"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת נ אות יא), שכתב בשם זקנו הגאון רבי אברהם אזולאי ז"ל, התלמידי חכמים כפי מה שמתנהג הוא עם הקב"ה, כן אשתו מתנהגת עמו, וזהו סוד מה שאמרו חז"ל בגמרא (יבמות סג.) זכה- עוזרתו. לא זכה- כנגדו. שמורדת בו, כמו שהוא מורד בקונו. וזהו הסוד לא שייך אלא לצדיקים, ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו, אין ראוי להתרעם עליה, כי הוא הפסיד עצמו. אמנם אם אינו בן תורה, דרך טבע אשתו נשמעת לו, מפני שהיא יריאה ממנו. ופירש בזה הגאון החיד"א ז"ל כוונת הכתוב: "אין שלום בעצמי מפני חטאתי" (תהלים לח. ד). כי האשה היא עצם מעצמיו, וזה שאמר, אין שלום בעצמי, באשתי, ואמרו הטעם מפני חטאתי, ואמרו חז"ל (בראשית רבה נד. א) על פסוק: "ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו" (משלי טז. ז). אויביו- זו אשתו. וא"כ אם ה' מרוצה מדרכיו, ודאי אשתו ישלים אתו. וסיים, שכן פירש זקנו הרב הנזכר, וזהו דוקא בצדיק ותלמיד חכם, מה שכתוב ברצות ה' דרכי איש, דהיינו צדיק עיין שם. ועל צד הרמז יש לרמוז בתיבת "איש" שהוא נוטריקון אדם ירא שמים, והיינו צדיק. ויש לרמוז עוד גם אויביו ראשי תיבות וסופי תיבות במספר קטן גמטריא אשתו רמז להאמור. ומזה נלמד שעל ידי שאדם מתקן מעשיו הקב"ה גורם שגם אשתו תתקן מעשיה וכאמור.

חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה. (טז. יד)

איתא בגמרא (בבא בתרא קטז.) דרש ר' פנחס בר חמא, כל שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים שנאמר: "חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה". (משלי טז. יד). (חמת מלך - היינו צער שבאה לו חימה מאת המקום מלאכי מות היינו חולה שנוטה למות. יכפרנה - יקנחנה: רשב"ם). עיין שם. (כתוב בנימוקי יוסף, מנהג זה בצרפת, שכל מי שיש לו חולה, מבקש פני הרב התופס ישיבה שיברך אותו). וראיתי למעלת ידידנו הגאון רבי שמעון חירארי שליט"א, בספרו ישמח לבי שכתב, מדוע נהגו בצרפת דוקא לרב התופס ישיבה ולא לכל רב. עיין שם. ונראה לתרץ, הטעם שנהגו דוקא רב התופס ישיבה ולא אצל כל חכם, על פי מה דאיתא בגמרא (בבא מציעא פה.) אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן, ואמרי לה אמר רבי שמואל בר נחמני, אמר רבי יונתן, כל המלמד את בן חבירו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה. שנאמר: "אם תשוב ואשיבך לפני תעמוד" (ירמיה טו. יט). וכל המלמד את בן עם הארץ תורה, אפילו הקדוש ברוך הוא, גוזר גזירה, מבטלה בשבילו. שנאמר: "ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה" (שם). עיין שם. ולהוציא יקר מזולל זה שייך יותר ברב התופס ישיבה מסתם כל חכם.

מסילת ישרים סור מרע שומר נפשו נוצר דרכו. (טז. יז)

מסילת ישרים סופי תיבות מת. רמז שעל ידי זכרון יום המיתה יתגבר על יצרו הרע. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר: בחכמתו, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט. ח). אמר רבן יוחנן בן זכאי, משל, למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן, קישטו את עצמן, וישבו על פתח בית המלך. אמרו: כלום, חסר לבית המלך. טיפשין שבהן, הלכו למלאכתן, אמרו: כלום, יש סעודה בלא טורח. בפתאום, ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן, נכנסו לפניו, כשהן מקושטין. והטיפשים, נכנסו לפניו, כשהן מלוכלכין. שמח המלך, לקראת פיקחים, וכעס, לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן, לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו. חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר, אף הן נראין כמשמשין, אלא, אלו ואלו יושבין, הללו אוכלין, והללו רעבין. הללו שותין, והללו צמאים. שנאמר: "כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לה" (ישעיה סה. יג). עיין שם.

אי נמי מסילת ישרים סור מרע, רמז לספר מוסר "מסילת ישרים", להרב הקדוש רבי משה חיים לוצאטו זצוק"ל, שהלומד בו מוסר זה גורם לו להיות בגדר "סור מרע", ולתקן מעשיו. ועוד יש לרמוז ישרים סור מרע סופי תיבות גמטריא שי. רמז להא דאיתא במסכת עוקצין (פרק ג משנה יב) אמר רבי יהושע בן לוי, עתיד הקדוש ברוך הוא, להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, שנאמר: "להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא" (משלי ח. כא). עיין שם. ועוד יש לרמוז שומר נפשו נוצר דרכו ראשי תיבות גמטריא דת. וסופי תיבות גמטריא וסר עונך. רמז שעל ידי לימוד התורה נמחלים העונות, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (מנחות קי) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" (ויקרא ז. לז). כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם אמר רבא, האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה? אלא אמר רבא, כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם, (אין צריך לא עולה וכו' - דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו. רש"י). עיין שם. ועוד יש לרמוז נפשו נוצר דרכו סופי תיבות גמטריא רבי. רמז להא דאיתא בגמרא (עבודה זרה י.) לא דיין לבעלי תשובה אלא עוד שקוראין להם רבי. והרי הוא כמבואר.

לפני שבר גאון ולפני כשלון גבה רוח. (טז. יח)

אפשר לרמוז בזה מה דאיתא במדרש (אסתר רבה ז. א) אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש את המן בן המדתא וגו', זה שאמר הכתוב: "כי רשעים יאבדו ואויבי ה' כיקר כרים" (תהלים לז. כ). שאין מפטמין אותן לטובתן אלא לטבחה, כך המן הרשע לא נתגדל אלא למפלתו, משל לאדם שהיתה לו סייחה וחמורה וחזירה והיה נותן לחזירה בלא מדה לחמורה ולסייחה במדה, אמרה סייחה לחמורה מה שוטה זה עושה אנו שאנו עושין מלאכתו של בעל הבית נותן לנו במדה ולחזירה שהיא בטלה שלא במדה, אמרה לה תבא השעה ואת רואה במפלתה שאין מאכילין אותה יותר לכבודה אלא לרעתה, כיון שבא קלנדס מיד נטלו לחזירה ונחרוה, התחילו נותנין שעורים לפני בתה של חמורה והיתה מנשבת בהן ולא אכלה, אמרה לה אמה בתי לא המאכל גורם אלא הבטלה גורמת, כך לפי שכתוב וישם את כסאו מעל כל השרים אשר אתו לפיכך ויתלו את המן. וראה עוד שם במדרש בדבור שאחרי זה (אות ב) דבר אחר: אחר הדברים האלה, אמר רבי לוי זה שאומר הכתוב: "בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און" (תהלים צב. ח). מה כתיב בסוף קרייה להשמדם עד עד לא נתגדל המן אלא לרעתו, ולמה גדלו, משל לגולייר שקלל לבנו של מלך אמר המלך אם אני הורגו הכל אומרים גולייר הרג, עשה אותו טריכונוס ואחר כך עשה אותו הגמון ואחר כך התיז את ראשו, כך אמר הקב"ה אילו נהרג המן כשירד ויעץ לאחשורוש לבטל בנין בנית המקדש לא היה מי יודעו אלא יתגדל ואחר כך יתלה לפיכך וישם את כסאו מעל כל השרים ואחר כך ויתלו את המן הרי אויבי הקדוש ב"ה למפלתן הן מתגדלין וכתיב: "משגיא לגוים ויאבדם" (איוב יב. כג). עיין שם. והרי הוא כמבואר.

טוב שפל רוח את ענוים. (טז. יט)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שידוע דתיבת טוב היא כינוי לתורה כדאיתא בגמרא (ברכות ה.). והמשיך "שפל רוח את ענוים", לרמוז שבזכות הענוה זוכה לתורה כדאיתא בגמרא (תענית ז.).

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, הנה תיבת "טוב" הוא כינוי לתורה (ברכות ה.). והנה תיבת "את" רומזת לתלמיד חכם, על דרך מה דאיתא בגמרא (פסחים כב:) עד שבא רבי עקיבא ודרש: "את ה' אלהיך תירא" (דברים ו. יג). "את" לרבות תלמידי חכמים. עיין שם. ויש לרמוז עוד טוב שפל רוח את ענוים ראשי תיבות גמטריא עשיר. ויובן בהקדים מה דאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה ח) רבי שמעון בן מנסיא אומר משום רבי שמעון בן יוחאי הנוי והכח והעושר והכבוד והחכמה והזקנה והשיבה והבנים נאה לצדיקים ונאה לעולם. וראה עוד בגמרא (נדרים לח.) אמר רבי יוחנן: אין הקב"ה משרה שכינתו אלא על גבור ועשיר וחכם ועניו, וכו' עיין שם. ולענ"ד יש לומר בדרך דרש ורמז אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, הטעם שכדאי שיהיה האדם עשיר, כי פעמים כשלאדם יש לו ממון והוא עשיר, יהיה יותר מיושב בתלמודו, יהיה לו יותר הצלחה בלימוד, וראה באוצר המדרשים (עמוד 168) שלשה קולות משמחין את הלב קול כספים וקול תורה וקול גשמים. עיין שם. וראה עוד בירושלמי תרומות (פרק ח הלכה ח) מעשה ברבי יוחנן שגזלו ממנו ממון אנשים ממקום קניה. נכנס רבי יוחנן לבית המדרש, והיה רבי שמעון בן לקיש שואלו הלכות ולא השיב לו. שאל לו ולא השיב לו. אמר לו: מה זה שאין אתה משיב לי כעת? אמר לו: כל האברים תלויים בלב והלב תלוי בכיס. וכיון שנטלו ממני מעותי אין דעתי מיושבת עלי וכו' עיין שם. וראה עוד למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו פרשת נשא שהביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה ז"ל, (סימן רמו בהגהות בית יוסף) משם מהרי"ל שכשהיה רבינו תם (מבעלי התוס' ונכדו של רש"י), לומד היה מניח לפניו כיס של זהובים כדי שיהיה לבו שמח ורחב לעסוק בתורה עיין שם. וראה עוד בזה בספרי הקטן מעשה נסים- עשה לך רב (אופן שמו) וינעם לך.

אי נמי טוב שפל רוח את ענוים ראשי תיבות גמטריא עשיר. ובא לרמוז כשאדם עמל על התורה ובפרט שיש לו מידת הענוה יהיה עשיר בידיעות התורה, ועיני צדיק תחזינה במדרש (ויקרא רבה יט. ב) רבי חנין דציפורין פתר קרא בתלולית זו של עפר מי שטפש מהו אומר מי יכול לקצות את זו מי שפקח מהו אומר הריני קוצץ שתי משפלות היום שתי משפלות למחר עד שאני קוצץ את כולה כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד את התורה נזיקין ל' פרקים כלים ל' פרקים מי שפיקח מהו אומר הריני שונה שני הלכות היום שני הלכות למחר עד שאני שונה את כל התורה כולה. א"ר אמי "ראמות לאויל חכמות" (משלי כד. ז), א"ר יוחנן לככר תלוי באוירו של בית מי שטיפש אומר מי יכול להוריד את זה מי שפיקח אומר ולא אחר תלאו אלא מביא שני קנים ומספקן זה לזה ומורידו כך מי שטיפש אומר מי יכול ללמוד תורה שבלבו של חכם מי שפיקח אומר והוא לא מאחר למדה אלא הריני לומד שתי הלכות היום ושתים למחר עד שאני לומד את כל התורה כולה. עיין שם. וראה עוד במדרש (שיר השירים רבה א. ג)... ומה מים יורדין טיפין טיפין ונעשית נחלים נחלים כך תורה אדם למד ב' הלכות היום וב' למחר עד שנעשה כנחל נובע. עיין שם. וראה עוד במדרש (שיר השירים רבה א. ב) א"ר חמא בר עוקבא מה המים מגדלין את הצמחים כך דברי תורה מגדלין את כל מי שהוא עמל בהן כל צרכן, עיין שם.

משכיל על דבר ימצא טוב. (טז. כ)

אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (יבמות סב:) אמר רבי תנחום א"ר חנילאי, כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא שמחה, וכו' במערבא אמרי, בלא תורה. והנה ידוע דתיבת "דבר" הוא כינוי לאשה, כמו שכתב הרב ערכי הכינויים ז"ל. והנה תיבת טוב הוא כינוי לתורה, כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) על פסוק: "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (משלי ד. ב). והרי הוא כמבואר.

ומתק שפתים יוסיף לקח. (טז. כא)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, כשהאדם מדבר במתיקות שפתים ובנחת מקבלים את הדברים ממנו, וכדברי חז"ל בגמרא (גיטין ו:) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר! וצריך לומר הדברים בניחותא כדי שיתקבלו הדברים ממנו עיין שם. והרי הוא כמבואר.

ראיתי להרב צבי דידי ז"ל בספרו ארץ צבי שפירש במה שידוע שהמלמד תינוקות של בית רבן כשידבר עמהם במתק שפתים ולשון ערב דרך חיבה ירגילו לבא לבית הספר ומקשיבים לדברי המורה ולומדים היטב, לא כן בהיפך וכמו שכתוב במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא הקפדן מלמד. עכ"ל. והוא כפתור ופרח. (ועל פי דרכו יש לפרש הכתוב: "ולשון רכה תשבר גרם" (לקמן כה. טז). רק נקדים מה שרמזו חז"ל "תשבר" נוטריקון תינוקות של בית רבן. והרי הוא כמבואר. המחבר ס"ט). ואפשר לפרש עוד "ומתק שפתים יוסיף לקח", דהיינו כי על ידי דברי מתיקה שהמלמד יתן לתלמידיו ימשוך לבם לתורה ולמצוות, וכדאיתא במדרש (רות רבה ה. טו) דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה. עיין שם. ויש לי להזכיר כאן שבשנת תשמז בערך בתקופת בין הזמנים של חודש אב, הייתי בעיר הקודש נתיבות יע"א, ונתבקשתי על ידי מעלת ידידנו שאר בשרנו הרב כמוס חדאד שליט"א, (והקב"ה ישלח לו רפואה שלמה ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אכי"ר), לעזור לו בלימוד התלמידים בלימוד טעמי המקרא פרשת עקב, בבית הכנסת "זרע יעקב" של מעלת מורנו הגאון הגדול רבי רפאל כדיר צבאן זצוק"ל וזיע"א, (מחבר ספר "נפש חיה" ועוד). והוא נר"ו, היתה לו חנות מכולת והיה מחלק להם כרטיסים ורושם להם מספר נקודות לפי הלימוד שמלמד ואחרי הלימוד הולכים לחנות שלו וקונים בכרטיסים האלו איזה מיני מתיקה וכיוצא. וכן זכורני שהייתי במושב ברכיה יע"א, כמה וכמה פעמים וראיתי בשעות אחה"צ את מורנו הרב הגאון העניו והחסיד רבי סאסי הכהן זצוק"ל וזיע"א, (מח"ס שו"ת שם משה ב"ח ועוד), הולך עם סל לבית הכנסת ובו היו הרבה ממתקים, ומחלק לתלמידים שהיו באים ללמוד אצלו קריאה מי בספר המסורת, או בחומש, או בתהלים או במסכת אבות וכיוצא. ועד היום ממשיך פעולה ברוכה זאת מר בריה דרבינא מעלת ידידנו הגאון רבי בנימין רפאל הכהן נר"ו, וכן מר דודי הרה"ג העניו והחסיד רבי בנימין הכהן נר"ו, (חתנא דבי נשיאה של מורנו מרן הראב"ד מקודש הרב רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל וזיע"א, זכרה להם אלהי לטובה).

מקור חיים שכל בעליו. (טז. כב)

מקור חיים ראשי תיבות מח. והמשיך שכל בעליו. הנה תיבת שכל היא כינוי לתורה כמו שכתב הגאון רבי שלמה חזן ז"ל בספרו כרוב ממשח (ערך תורה אות קא) משם רבינו אפרים ז"ל בפירושו על התורה כתב יד, (שמות לג יא). עיין שם. ובא לרמוז שהתורה נקנית במ"ח דברים. (אבות פרק ו משנה ה).

מקור חיים שכל בעליו ראשי תיבות מחשב. (כן רמזתי בס"ד בשנת התשמז). לרמוז שגם המחשב מתוכנן על ידי שכל בעליו. ואי אפשר לשנות ממה שתכננו בו כלום.

אי נמי מקור חיים שכל בעליו ראשי תיבות מחשב. בא לרמוז כי יש אנשים שרוב חכמתם היא על ידי המחשב שלומדים בתקליטור התורני, או של אוצר החכמה או של בר אילן וכיוצא, ולו חכמו ישכילו ללמוד בעיקר מתוך הספרים, ורק כשיתקשו מאד ינסו להעזר במחשב. ודו"ק. ושמעתי ממעלת מורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז נר"ו, שרמז "מחשב" אותיות מח-שב! דהיינו שהמח יושב, ורק המחשב עובד...

אי נמי מקור חיים שכל בעליו ראשי תיבות מחשב בא לרמוז לאדם שרוצה מקור חיים ומכין ומחשב לעצמו כמה זמן יכול ללמוד כדי לזכות לעולם הבא שזה מקור החיים. ומעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הרב החסיד שבכהונה הרב נסים הכהן נר"ו, (זצוק"ל), פירש, שבכל יום יעשה חשבון הנפש איך עבר עליו היום אם עשה עברה ח"ו, ובקיום המצוות, איך קיים אותם, וזה נקרא בזוהר הקדוש "מארי דחושבנא" (ראה בזוהר הקדוש פרשת קרח קעח. המחבר ס"ט). ובזה ישים לב לשוב בתשובה ולהמשיך במצוות עכ"ד.

לב חכם ישכיל פיהו ועל שפתיו יוסיף לקח. (טז. כג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, ב' דרכים לקניית הלימוד אצלו. א. איתא בגמרא (חגיגה ט:) לא דומה השונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד. ויש לרמוז "פיהו" גמטריא מאה ואחד לרמוז להאמור. ב. איתא בגמרא (ערובין נד:) תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו. ועוד אמרו (בגמרא) שם אמר לו שמואל לרב יהודה: פתח פיך ותקרא, פתח פיך ותשנה, כדי שהתורה תתקיים בידך. שנאמר: "חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד. כב). אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה עיין שם. וראה עוד במדרש (דברים רבה ח. ד) על פסוק: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד. כב). דבר אחר: כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו על ידי שלא היו אומרו מפיו. ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו עיין שם. וראה עוד בזה בזוהר הקדוש (שמיני טל:). נמצאנו למדין דללמוד התורה צריך שילמד בקול רם. וראיתי למעלת מורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, בספר "אחרון הגאונים בתוניסיה" (עמוד 276 אות ג) שכתב על הגאון רבי שלמה דאנה זצ"ל, שהיה מצוה לתלמידיו, כי בעת שמעיינים בסוגית הש"ס, "יסבירו הדברים בפיהם בקול רם, כאדם המתווכח עם חברו, כי חיים הם למוצאיהם בפה". הוכחה לאמיתות ההצלחה בדרך זו, אנו רואים מהעובדה, כי יום אחד עבר על יד ביתו של אחד מתלמידיו, ושמע אותו מכין שיעוריו בקול רם, הלך לאביו ובישרו: "מובטחני בבנך, שיהיה תלמיד חכם". ואכן כך היה, זה היה הרב הגאון רבי אליהו גז זצ"ל, אשר ריכוזו והתמסרותו בשיעור לתלמידיו, אין לתאר. עיין שם. וזהו שהמשיך הפסוק: "ועל שפתיו יוסיף לקח", היינו שיוציא הלימוד על שפתיו, וילמד בקול רם וכאמור.

צוף דבש אמרי נועם מתוק לנפש ומרפא לעצם. (טז. כד)

ראיתי להרב לוי בן גרשון (הרלב"ג) ז"ל שכתב, צוף דבש - הנה אמרי נועם שיצאו מפי החכם הם כמו צוף דבש שהוא מתוק לנפש המרגשת כשיזון האדם ממנו והוא עוד מרפא לאיברים הכתושים בשיושם עליהם ולזולת זה מחלייהם וכן אמרי נועם החכמים יערבו לנפש המשכלת ובהם עוד הישרה לתיקון הגוף ולברר ולהוציא ממנו חליי המדות הפחותות. וראה עוד להרב מצודות דוד ז"ל, שכתב, צוף דבש - הממתיק אמרים בנעימות רב המה ערבים לשומעיהם כחלות הדבש והמה מועילים לנפש ולגוף כי בזה ימשוך לבות בני אדם אחר דעתו הן בדבר המוסר הן בדבר הנצרך. ואפשר לרמוז מתוק לנפש ומרפא לעצם סופי תיבות גמטריא אמת. ובא לומר רק שאומרים דברי תורה אמתיים הם מתוקים לנפש ומרפא לעצם. אולם אם ח"ו מגלים פנים בתורה, או החידושים לא אמתיים, אלא דחוקים מאד, לא יהיו הדברים מתוקים. וכאמור.

ראיתי לשא"ב הגאון רבי שושן מאזוז ז"ל בספרו שושן עדות שפירש על פי מה דאיתא במדרש (רות רבה ה. טו) דבר אחר: וייטב לבו שאכל מיני מתיקה אחר המזון שהיא מרגלת לשון לתורה. עיין שם. וזהו צוף דבש שהוא מתוק יזכה לאמרי נועם היא התורה כמ"ש רש"י ז"ל. והוא כפתור ופרח. ולפי דרכו יש לרמוז "דבש" רמז לתורה, וכדכתיב: "הנחמדים מזהב ומפז רב מתוקים מדבש ונופת צופים (תהלים יט. יא). "אמרי אותיות מאיר. שהתורה מאירה עיניו של אדם. "נועם", רמז שילמד מוסר ויוכיח לחבריו בנעימות כדי שהדברים יתקבלו ממנו. וכדברי חז"ל בגמרא (גיטין ו:) שלשה דברים צריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה: עשרתם? ערבתם? הדליקו את הנר! וצריך לומר הדברים בניחותא כדי שיתקבלו הדברים ממנו עיין שם. וראה עוד במדרש (ויקרא רבה לג. א) ושם מסופר שרבי יהודה הנשיא הזמין את תלמידיו לסעודה, וצוה להניח לפניהם לשונות רכות שהתבשלו די צרכן, ולשונות קשות שלא התבשלו די הצורך. והנה רואה רבי יהודה, שהתלמידים בוררים את הלשונות הרכות מתוך הקשות. פנה אליהם רבי יהודה, ואמר להם: תנו דעתכם למעשיכם, כשם שאתם בחרתם בלשונות הרכות ואת הקשות הנחתם בצד. כך כאשר מדברים אתם איש עם רעהו, בחרו בלשון רכה, ואת הלשון הקשה (דהיינו, דברי כעס), תניחו בצד!

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו פיהו. (טז. כו)

איתא בגמרא (סנהדרין צח: ושם צט:) רבי עקיבא אומר, זמר בכל יום, זמר בכל יום. (זמר בכל יום - היה מסדר למודך, אף על פי שסדור בפיך כזמר, והוא יגרום לך שתהא לעולם הבא בשמחה ובשירים. רש"י). אמר רב יצחק בר אבודימי: מאי קרא - שנאמר: נפש עמל עמלה לו (נפש עמל עמלה לו - מפני שעמל בתורה - תורה עומלת לו. רש"י). כי אכף עליו פיהו, (כי אכף עליו פיהו - מפני שהוא משים דברים בפיו תמיד כאוכף שעל החמור, לישנא אחרינא: זמר, כלומר שעוסק בשירים ובזמירות תדיר תדיר נעשה זמר, כך החוזר על התורה נעשה לו סדורה בפיו. רש"י). הוא עמל במקום זה, ותורתו עומלת לו במקום אחר. עד כאן. ולענ"ד אפשר לפרש עוד דברי רבי עקיבא "זמר בכל יום", שבא לרמוז להא דאיתא בגמרא (מגילה לב) ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" (יחזקאל כ. כה). עיין שם. וראה עוד שם (במגילה לב) מה שכתבו בעלי התוספות ז"ל, על דברי הגמרא הנזכרים, "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה", וזה לשונם: והשונה בלא זמרה. שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה ועל ידי כך היו נזכרים יותר עכ"ל. וכן שמעתי מאבינו מורנו הרב מאיר הכהן שליט"א, ששמע מרבו המובהק זקני הגאון הרב דוד דידו הכהן זצ"ל, (מחבר ספר "אני לדודי"). שהיה מורה לתלמידיו לחזור על לימודם בקול נעימה כדי שיעזור להם לזכור לימודם עד כאן.

א) תיבת עמל ראשי תיבות משה עמל לימוד. או משה עוסק לימוד. או משה עניו לומד. רמז להא דאיתא במדרש אגדה (שמות כד. יח) ויבא משה בתוך הענן. מלמד שנעשה הענן לו כמו שביל, שנאמר בתוך הענן. והיה הולך בענן באור כאדם שמהלך בצהרים, ובמה היה עוסק משה באותה הארבעים יום, אלא בא ללמדך שלא היה בו שום עסק כי אם בתורה ובמצות, ואם משה רבינו ע"ה ששמע מפי הגבורה היה צריך עוד לעסוק, הדיוט מהדיוט על אחת כמה וכמה, ועליו הכתוב אומר נפש עמל עמלה לו וגו' (משלי טז. כו). אשרי מי שעמלו בתורה ובמצות, ומשבר לבו לפני בוראו באמת. עד כאן. וגם לרמוז שבזכות שהיה עניו זכה לתורה.

ב) אי נמי תיבת עמל נוטריקון עקיבא מאבן למד. עקיבא מ' למד. ובא לרמוז מה דאיתא באבות דרבי נתן (פרק ו משנה ב) ושותה בצמא את דבריהם, זה רבי עקיבא. מה היה תחילתו של רבי עקיבא, אמרו בן ארבעים שנה היה ולא שנה כלום. פעם אחת היה עומד על פי הבאר אמר מי חקק אבן זו אמרו לו המים שתדיר {נופלים}עליה בכל יום. אמרו {לו} עקיבא אי אתה קורא אבנים שחקו מים. מיד היה רבי עקיבא דן קל וחומר בעצמו, מה רך פסל את הקשה דברי תורה תורה שקשה כברזל על אחת כמה וכמה שיחקקו את לבי שהוא בשר ודם. מיד חזר ללמוד תורה וכו' עיין שם.

ג) אי נמי תיבת עמל ראשי תיבות עניו מכוין לאמת. רמז שהעניו מכוין לאמתה של תורה. וכמו שכתבו חז"ל במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה י) כל המשפיל עצמו, מכוין את שמועתו. וראה עוד בגמרא (ערובין יג:) מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן עיין שם.

ד) אי נמי תיבת עמל נוטריקון עניו מקבל לתורה. או עניו מבין לימודו. ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לתורה. וכדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.

ה) אי נמי תיבת עמל ראשי תיבות עיון מקורות ללמוד. שקודם ילמד בעיון ואחר כך כשיש לו הבסיס ילמד את המקורות.

ו) אי נמי תיבת עמל נוטריקון עמל מ' לחזור. ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (פסחים עב.) תנא מיניה ארבעין זמנין, ודמי ליה כמאן דמנח ליה בכיסיה. פירוש: שנה ממנו ארבעים פעם ודומה לו כמי שמונח לו בכיסו.

ז) אי נמי תיבת עמל נוטריקון עמל מנצח ליצרו. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל, שאחד מהסגולות לנצח את היצר הרע היא התורה, (ברכות ה.). וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: לפתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם.

ח) אי נמי תיבת עמל נוטריקון עניו מנצח ליצרו. ובא לרמוז שעל ידי הענוה ינצל מן העברה וכמו שאמרו חז"ל (הובא בספרי הדרוש) דהעניו אין יצר הרע שולט בו.

ט) אי נמי תיבת עמל נוטריקון על מנת לעשות. ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (קידושין מ:) גדול תלמוד שמביא לידי מעשה.

י) אי נמי תיבת עמל נוטריקון על מנת לעשות, או על מנת ללמד, או על מנת לשמור, או על מנת לקיים. רמז להא דאיתא במסכת אבות (פרק ד משנה ה) רבי ישמעאל בנו אומר הלומד על מנת ללמד מספיקין בידו ללמוד וללמד והלומד על מנת לעשות מספיקין בידו ללמוד וללמד לשמור ולעשות.

תיבת "עמלה" נוטריקון על מנת ללמוד התורה, עמל עמלה לו כי אכף סופי תיבות גמטריא ענוה. רמז שזוכה לתורה על ידי ענוה. (תענית ז.). ועוד יש לרמוז תיבת "פיהו" גמטריא מאה ואחד. רמז להא דאיתא בגמרא (חגיגה ט.) לא דומה השונה פרקו מאה לשונה פרקו מאה ואחד.

אי נמי תיבת "עמלה" נוטריקון עמל מכפר לשון הרע. או עניו מכפר לשון הרע. רמז להא דאיתא בגמרא (ערכין טו:) אמר רבי חמא בר' חנינא, מה תקנתו של מספרי לשון הרע, אם תלמיד חכם הוא יעסוק בתורה וכו' ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו וכו' עיין שם.

נפש עמל עמלה לו כי אכף עליו ראשי תיבות גמטריא איש. שהוא נוטריקון אדם ירא שמים. רמז על ידי שהוא ירא שמים, שיראתו קודמת לחכמתו, ואז עמל עמלה לו שיעמול בתורה ותהיה תורתו מתקיימת בידו, וכדאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ט) אמר רבי חנינא בן דוסא, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, אין חכמתו מתקיימת.

לו כי אכף עליו פיהו ראשי תיבות גמטריא גיהנם. רמז שעל ידי לימוד תורה ניצול מגיהנם. ראה (פסיקתא רבתי הוספה א פיסקא ג - שובה ישראל)... אמר ישעיה ריבונו של עולם! מה יעשה אדם וינצל מדינה של גיהנם, א"ל יעשה צדקה חולק פתו לעניים ויתן [ממונו] סופרים ולתלמידיהם ואל יגביה דעתו על הבריות ויעסוק בתורה {ובמצותיה] ויהיה בענוה ואל ידבר בגסות הרוח וישפיל דעתו לפני כל הבריות ואשכון עמו שנאמר מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח (ישעיה נז. טו) ואני מעיד [עלי] מי שיש [בו מדות] הללו שהוא יורש עוה"ב [וכל] מי שיש לו תורה ומעשים טובים וענוה ויראת שמים ניצל מן הדין. עד כאן. וראה עוד במדרש (משלי יט. א)... ואמר ר' ישמעאל יסרהו בדברי תורה כדי שתצילהו מדינה של גיהנם לעתיד לבא. עיין שם.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה