פרק ו
נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך. עשה זאת אפוא בני והנצל. (ו. ב-ג)
אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל שלימוד התורה הוא התיקון ללשון הרע. כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (ערכין טו:) אמר רבי חמא ברבי חנינא, מה תקנתו של מספרי לשון הרע? אם תלמיד חכם הוא, יעסוק בתורה. שנאמר: "מרפא לשון עץ חיים" (משלי טו. יד). וכו' עיין שם. וזהו רמז סמיכות הכתובים: "נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך", דהיינו אם דיברת לשון הרע. התיקון לזה הוא: "עשה זאת אפוא בני והנצל", רק נקדים מה שאמרו חז"ל דתיבת זאת היא כינוי לתורה, כדאיתא בגמרא (עבודה זרה ב:) על פסוק: "וזאת התורה" (דברים ד. מד). עיין שם. והרי הוא כמבואר. אי נמי תיבת "זאת" גמטריא צום קול ממון, שהם ג' דברים המסוגלים לבעל תשובה, כמו שכתבו בעלי המוסר ז"ל. והרי הוא כמבואר.
כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. (ו. כג)
איתא בגמרא (סוטה כא.) תניא, את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו. כג) תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך וגו'" (שם ו. כב). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זו מיתה. והקיצות היא תשיחך, (תליץ בעדך את זכותך. רש"י). לעתיד לבוא עיין שם. וצריך לדעת כי התורה מאירה רק לרוצים לראות באורה, ללכת בדרך טובה וישרה ולא לסומים אשר אין להם עינים לראות התורה. וראיתי למעלת ידידנו הגאון הרב שמעון חירארי שליט"א בספרו ישמח לבי על פסוק הנזכר שכתב, וזה לשונו: מודעת זאת בכל הארץ עיקר קיום המצוה והתורה צריכים להיות בקדושה, ולכן בא הרמז סופי תיבות נר מצוה ותורה אור גמטריא ארבע מאות ועשר, כמספר קדוש, רמז לנזכר. עד כאן. ואפשר לפרש עוד שבא הרמז בסופי תיבות גמטריא קדוש לרמוז שעל ידי שמקיים התורה נקרא קדוש, כדאיתא בגמרא (יבמות כ.) אמר אביי, כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש עיין שם. וראה עוד בגמרא (בבא בתרא עה:) א"ר אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (ישעיה ד. ג) ואפשר לרמוז עוד דהנה מודעת זאת בכל הארץ עיקר קיום המצוה והתורה צריכים להיות בענוה, כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק:
"וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" (במדבר כא. יט). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. ואפשר לומר בדרך רמז דתיבת צמא עולה בגמטריא כחשבון ענוה לרמוז להאמור. ואפשר לפרש בדרך דרש שזוהי כוונת התנא באבות (פרק א משנה ד) והוי שותה בצמא את דבריהם. תיבת "בצמא" גמטריא בענוה. לרמוז להאמור ודו"ק. ואפשר לפרש עוד שבא הרמז בתיבת "בצמא" שהיא עולה בגימטריא כמנין בענוה. לרמוז שצריך השומע להקשיב לדרשן, בזמן שדורש הגם שחושב שמה שיאמר הדרשן אין בו דברים חדשים וכיוצא... כדי שלא יבואו הציבור לזלזל בדברי הדרשן. וכמו שאדם צמא ישתה מים, ואפילו כשיהיה אחר זמן שוב צמא שוב ישתה מים, ולא יאמר כבר שתיתי קודם מים... כך גם בענין הדרשה... וכמו ששמעתי ממעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון הרב נסים הכהן זצוק"ל וזיע"א, שסיפר על זקנו מרן הראב"ד מקודש סבא דמשפטים רבי משה כלפון הכהן זצוק"ל וזיע"א (מח"ס "שואל ונשאל" ט"ח ועוד), כשהיה נמצא בבית הכנסת ולומד באיזה ספר, כשהיה איזה דרשן דורש, היה רבינו סוגר את הספר ומקשיב לדרשן, ואפילו שהיה הדרשן קטן ממנו בחכמה ובשנים. והוא מהטעם האמור שאם יראו הקהל את הרב שאינו מקשיב לדברי הדרשן, יבואו גם הם לזלזל בדברי הדרשן ולא יקשיבו לו. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ברכות סג:) ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש, "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" (דברים כז. ט). וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני עיין שם. והיינו, שיהיו בעיניו דברי הדרשן כחדשים בכל פעם וכאמור. "ישמע חכם ויוסף לקח". ואפשר לרמוז סופי תיבות נר מצוה ותורה אור גמטריא שפל לרמוז שצריך לקיים התורה בענוה וכאמור.
ועוד אפשר לרמוז ותורה אור ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא רבי, לרמוז שעל ידי שעוסק בתורה יהיה נקרא רבי. ועוד יש לרמוז ותורה אור ראשי תיבות וסופי תיבות עם הכולל גמטריא בריא, שעל ידי שעוסק בתורה מתרפא מכל מחלותיו, כמו שכתבתי לעיל בדיבור המתחיל והתורה היא גם כן תרופה לכל המחלות... וראיתי לנכון לכתוב כאן לתועלת הרבים מעשה שראיתי, והוא משל נוקב! לחיזוק לימוד התורה, והא לך תוארו: מעשה בחכם אחד שהיה גאון בתורה, והיה גם רופא, ונתקיים בו דברי רבותינו בגמרא (בבא בתרא קטז.) דרש ר' פנחס בר חמא, כל מי שיש לו חולה בתוך ביתו ילך אצל החכם ויבקש עליו רחמים עיין שם. וכל חולה שהיה בא אצלו היה מקבל ברכה מאת הרב ושב ורפא לו. בדורו של אותו חכם היה עשיר אחד שהיה קשה לו להשלים עם המציאות שהרב הנזכר גם רופא וגם תלמיד חכם, שכח שמורנו הגאון הרמב"ם זצ"ל, היה רופא ועוד. ותמיד היה מחפש שעת כושר ודרך איך לבזות את הרב ולהשפיל אותו על חכמת רפואתו. והנה פעם אחת עשה עשיר אחר סעודת מצוה, ובאותו מעמד היו יושבים בשלחן הכבוד הרב הנזכר וכן העשיר שהיה מתנגד להרב, ואותו עשיר ביקש מהעשיר חבירו לדבר ולשאול את הרב (בהסכמת הרב), כמה שאלות על מחלות שיש לו, והיה לשון שמחה בכל מקום (ויקרא רבה יא. ז). אם הרב יוכל לתת רפואה ומזור למחלותיו, הרי זה אות שהרב הוא רופא אמיתי ואין לנו להרהר אחריו כלל. ואם חס ושלום לא יצליח... הרי זה אות שהרב אינו יודע את חכמת הרפואה. הרב והעשיר הסכימו לזה, והעשיר פתח את פיו ויאמר: אדוני כבוד הרב! המחלה הראשונה שיש לי לא עלינו ולא עליכם, היא: שאין לי חוש הטעימה, כל מה שאני מכניס לפי איני מרגיש בטעמו. ענה לו הרב: באמת זה לי כעשרים שנה שאני גם רופא ומעולם לא באה אלי מחלה כזו לטיפול אולם השם יתברך הרופא הגדול, מצמיח ישועות בורא רפואות, יכוין אותי בדרך אמת למצוא תרופה ומזור לחוליך.
ויוסף העשיר ויאמר: המחלה השניה שיש לי לא עלינו ולא עליכם, היא: שכל דיבור שני שלי הוא שקר רחמנא ליצלן. ענה לו הרב: האמת שזו מחלה קשה מהראשונה, אולם גם לזה בעזרת השם יתברך נמצא רפואה. ויוסף העשיר ויאמר: המחלה השלישית שיש לי לא עלינו ולא עליכם, היא: מחלת השכחה, שכל דבר שאני לומד או שומע אני שוכח רחמנא ליצלן. ויען הרב ויאמר: הלא, כבודו עשיר גדול, מחר יעשה סעודת הודיה להשם יתברך, ויזמין בה את כל התלמידי חכמים והעניים שבעיר, ובעזרת השם יתברך מחר יביא לו תרופה אחת שתעלה מזור ורפואה לכל מחלותיו הקשות, וכן יכין סידור גדול לקרוא בו נשמת כל חי לאחר שיאכל התרופה ויתרפא... "עשיר יענה עזות" (משלי יח. כג). תיכף ומיד החל בעריכת הסעודה לכבוד תרופת הרב... שלח לקרוא לכל התלמידי חכמים והעניים שבעיר כדי שיבואו וישתתפו בשמחתו... הרב חזר לביתו, והלך לשכנו שהיה לו רפת של פרות, וביקש ממנו שיתן לו מעט ליכלוך של הרפת... השכן תיכף נתן לרב בחושבו שזוהי תרופה לאיזה מחלה... הרב לקח את הליכלוך ובידי אומן עשה אותו בעירוב כמה חומרים כעין עוגה מיוחדת המסוגלת לרפואת מחלות העשיר הנזכר, יום המחרת הגיע, ומיודענו העשיר מחכה בכליון עינים לשעה שבו יוכל להוכיח להרב הנזכר שאינו יכול לתת לו רפואה למחלותיו... והנה הגיע השעה המיוחלת, כל התלמידי חכמים והעניים ועמך בית ישראל שהיו באותה העיר נתקבצו ונתאספו למסיבת העשיר שלא ידעו מה טיבה, על איזו שמחה עושה העשיר סעודתו... הרב הנזכר הגיע, והעשיר הזמין אותו לשלחן הכבוד. שאל העשיר את הרב: האם התרופה מוכנה? ויען הרב כן. רק ימתין מעט עד שיתאספו כולם, כי כה אמר החכם מכל האדם, שלמה הע"ה, "ברוב עם הדרת מלך" (משלי יד. כח(. העשיר הנזכר הסכים לזה, וכשראה שכבר נתאספו ונתקבצו כל התלמידי חכמים והעניים ושאר המוזמנים, פנה לרב שיתן לו התרופה המיוחלת...
הרב נתן לו את העוגה - התרופה. ואמר לו: לאחר שיאכל את העוגה בעזרת השם יתברך יתרפא מכל מחלותיו. העשיר שאל את הרב: מה צריך לברך על תרופה זו? ענה לו הרב: במחילה, הרי קיימא לן: "כל שאינו נהנה אינו מברך עליו". ואחר שכבודו יאכל התרופה ויתרפא, יוכל אחר כך לברך. העשיר לקח את העוגה והכניסה לפיו. ולא עלינו ולא עליכם התחיל להקיא... ואמר זה אינה תרופה, אלא ליכלוך. אדרבא נעשיתי יותר חולה... אמר הרב: רבותי! בואו נראה כיצד ברוך ה', התרפא אותו עשיר מכל המחלות: הרי המחלה הראשונה שיש לו לא עלינו ולא עליכם, היא: שאין לו חוש הטעימה, וכל מה שהוא מכניס לפיו אינו מרגיש בטעמו. ואיך עתה יודע שזה ליכלוך ואינו תרופה!. והנה מה שטען שהמחלה השניה שיש לו, לא עלינו ולא עליכם, היא: שהוא תמיד משקר רחמנא ליצלן. הרי כאן אמר את האמת שזה לא תרופה אלא ליכלוך...! וגם מה שטען המחלה השלישית שיש לו, לא עלינו ולא עליכם, היא: מחלת השכחה, שכל דבר שוכח רחמנא ליצלן. הרי שתרופה זו ודאי לא ישכח לעולם...! עד כאן. אחי הקוראים! הנמשל הוא: על התורה הקדושה שהיא תרופה לכל המחלות כמו שנבאר בעזרת השם יתברך, עיני צדיק תחזינה בגמרא (ערובין נד.) א"ר חייא בר אבא, א"ר יוחנן, מאי דכתיב: "נוצר תאנה יאכל פריה" (משלי כז._ֶיח). למה נמשלו דברי תורה כתאנה? מה תאנה זו כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם. ועוד איתא (שם בגמרא), א"ר שמואל בר נחמני, מאי דכתיב: "אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת" (משלי ה. יט). למה נמשלו דברי תורה לאילת? לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה. ויעלת חן, שמעלת חן על לומדיה.
דדיה ירווך בכל עת, למה נמשלו דברי תורה כדד? מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב, אף דברי תורה כל זמן שאדם הוגה בהן מוצא בהן טעם עיין שם. הרי שלך לפניך שהתורה נותנת טעם טוב ללומדיה, והיא תרופה (למחלה הראשונה), למי שאינו יודע לטעום טעמה של תורה. ויש לרמוז בפסוק הנזכר נוצר תאנה יאכל פריה סופי תיבות גמטריא רם. לרמוז שהתורה מרוממתו על כל המעשים כדאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה א( רבי מאיר אומר, כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה. וכו' ומגדלתו ומרוממתו על כל המעשים. וכן נוצר תאנה יאכל פריה סופי תיבות גמטריא מר. ובא לרמוז בהקדים מה שפירשתי בספרי הקטן חן יוסף ח"א בחידושי הפטרת ויצא כוונת הכתוב: "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (הושע יד. י) בדרך דרש בהקדים מה שידוע דהנה יש אנשים בעונות הרבים שמחפשים כל מיני היתרים וקולות בעיניני דת ומסלפים המקרא כמו הקראים וכיוצא רחמנא ליצלן. והנה תיבת "בם" נוטריקון בראשית מאימתי רמז לתורה שבכתב שמתחילה בבראשית ולתורה שבעל פה מסכת ברכות שמתחילה בתיבת מאימתי. וזה שאמר ופושעים יכשלו בם אלו אנשים הטועים המנסים למצוא היתרים וקולות רחמנא ליצלן. שהם נכשלים בתורה הרמוזה בתיבת ב'ם וכאמור . (ושוב ראיתי כעת בזמן ההדפסה למעלת ידידנו שאר בשרנו הגאון המנוח הרב אברהם הכהן זצ"ל, בספרו מלל לאברהם על הפסוק הנזכר, "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. (הושע יד. י(. שהקשה אם דרכי ה' ישרים הם, היאך אפשר להכשל בהם?
ותרץ על פי משל, לכפרי אחד עם הארץ שהיה רגיל בימי החגים לבא_ֶ לעיר להתפלל בציבור, פעם בחג הסוכות ראה איך מנענעים בלולב ואתרוג, נתקנא בהם ורצה לעשות כמוהם, מאמצע הקיץ התחיל להתכונן למבצע זה, ושילם למלמד את בניו, תשלום נוסף שילמדהו סדר הנענועים, והיות וכל ימי הקיץ אין בנמצא ד' המינים, עשה את "התרגילים" באמצעות "מקל ותפוח" וכך התרגל והתאמן עד שידע נכונה סדר הנענועים, וכשהגיע חג הסוכות קנה בשמחה לולה ואתרוג, ובא לבית הכנסת שמח וטוב לב. ברם היות וכל התרגילים לא עשה באתרוג ולולב ממש, לא ידע כיצד מחזיקים לולב ואתרוג. והחזיקם בצורה הפוכה מן הראוי, ועשה עצמו בבורותו ללעג וקלס בעיני הציבור! כך הם דרכי ה' צריכים לדעת איך ללכת בהם, לקיימם כהלכתם, אבל אם הם לוקחים אותם הפוך, הם נכשלים בהם, ובעוה"ר רבים מעמי הארץ לא שמים לב בקיום כמה מצות יקרות וחיוביות מאד, לעשותן כהלכה. למשל מצות תפילין היקרה, הבית של ראש שמים אותו על המצח, ולא על השער, שכל הבית מן הדין צריך להיות על השיער, והדלי"ת האחורית, צריכה להיות על העצם של הגולגולת, וכן הבית של יד צריכה להיות על בשר התפוח וכו' ואם לא נזהר לא קיים המצוה... ודברי פי חכם חן ושפתיים ישק. "ישמע חכם ויוסף לקח"!(. ולזה בא הרמז נוצר תאנה יאכל פריה סופי תיבות גמטריא מר. לרמוז שאם עוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו התורה בטעם מר רחמנא ליצלן. וראה בגמרא (תענית ז.) תניא, היה רבי בנאה אומר, כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים. וכו' וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות עיין שם. ויש לרמוז עוד תאנה יאכל ראשי תיבות גמטריא שפל וכן גמטריא קדוש. ובא ללמדנו שצריך האדם ללמוד התורה בענוה, כדי שתתקיים בו. וכדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב:
"הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א) לומר לך מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וממתנה נחליאל ומנחליאל במות" (במדבר כא. יט). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. נמצאנו למדין דללמוד התורה צריך שיהיה עניו. וכן ראשי תיבות גמטריא קדוש לרמוז שעל ידי שמקיים התורה נקרא קדוש, כדאיתא בגמרא (יבמות כ.) אמר אביי, כל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש עיין שם. וראה עוד בגמרא (בבא בתרא עה:) א"ר אלעזר, עתידין צדיקים שאומרים לפניהם קדוש כדרך שאומרים לפני הקב"ה שנאמר: "והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו" (ישעיה ד. ג) ועוד יש לרמוז תאנה יאכל פריה סופי תיבות גמטריא ארבעים. לרמוז להא דאיתא בגמרא (פסחים עב.) תנא מיניה ארבעין זמנין, ודמי ליה כמאן דמנח ליה בכיסיה. פירוש: שנה ממנו ארבעים פעם ודומה לו כמי שמונח לו בכיסו. ועוד יש לרמוז בפסוק: אילת אהבים סופי תיבות תם. שהעוסק בתורה הוא נקרא תם. וכדכתיב: "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה. כז) וכן סופי תיבות מת. לרמוז ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה עיין שם. או אפשר לפרש שבא לרמוז להא דאיתא בגמרא (שם סג.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. או אפשר לפרש שבא לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (שבת ל.) בעובדא דדוד המלך ע"ה שהיה עוסק בתורה ולא יכל מלאך המות ליטול נשמתו כל זמן שהיה עוסק בתורה, עד שנענע את העץ בחוזקה, ויצא דוד המלך ע"ה לראות בחוץ, ונשברה המדרגה ונפל ונטל נשמתו עיין שם. וראה עוד סיפור כיוצא בזה בגמרא (מכות י.) ברב חסדא עיין שם. וראה עוד בגמרא (בבא מציעא פו.) סיפור דומה ברבה בר נחמני עיין שם. וראה בגמרא (ערובין סה.) מגודל שקידתו של רב חסדא, ושם מסופר עליו: שמרוב עסקו בתורה לא היה כמעט ישן עד שאמרו לו בנותיו שישן מעט, וענה להם שיגיעו ימים ארוכים וקטנים (היינו שהאדם נמצא בקבר אחרי פטירתו), ובהם יישן הרבה עיין שם. וכן יש לרמוז בתיבת "אילת" שהיא גמטריא אמת. לרמוז שעל ידי האמת זוכה לקיים את התורה הנקראת "אמת" כדכתיב: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג. כג). ואיתא בגמרא (ברכות ה:) אמת זו תורה. וכמעשה הנודע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף צב ע"א משם הרב בעל עיקרים ז"ל), בבעל עברה וגזלן שבא לפני חכם אחד לקבל תשובה אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו ריבוי מצוות שבתורה, אמר לו החכם, קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי וא"ל הן. א"ל החכם קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד וא"ל להיכן אתה הולך? נזכר שקבל עליו לומר אמת, וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו'. מיד הרהר אותו לסטים - אלו ב' יהיו עלי עדים להורגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם. ובעצם מה שאומר הפסוק "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג. כג). הקשו המפרשים מאחר שאומר הפסוק "ואל תמכור", מהיכן יקנה האדם את האמת. ופירשו, כי האמת היא קנין עצמי שאדם צריך לקנות בעצמו ולא ימכור אותה לאף אחד בשום מחיר ודו"ק. (מועתק מתוך דברי פתיחה שכתבתי בס"ד לספרי הקטן חסדי דוד).
עשה זאת אפוא בני והנצל. (ו. ג)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, תיבת "זאת" כינוי לתורה, כדאיתא בגמרא (עבודה זרה ב:) כדכתיב: "וזאת התורה" (דברים ד. מד). עיין שם. ובא לרמוז דבזכות התורה ינצל האדם, ולא ינזק, וראה בגמרא (סוטה כא.) תניא, את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו. כג) תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך וגו'" (שם ו. כב). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זו מיתה. והקיצות היא תשיחך, (תליץ בעדך את זכותך. רש"י). לעתיד לבוא עיין שם. או שבא לרמוז שעל ידי לימוד התורה ינצל מן היצר הרע, כדאיתא בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: הלא אם תטיב שאת. ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: לפתח חטאת רובץ. ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם.
או אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, "זאת" גמטריא צום קול ממון. ואמרו בעלי המוסר ז"ל, שאלו הדברים המסוגלים לבעלי תשובה. ובא לרמוז שאם אדם יעשה תשובה ינצל בעולם הזה מן היצר הרע, וכן ינצל לעולם הבא מדין גיהנם.
בכל עת מדינים ישלח. (ו. יד)
עת מדינים ישלח אותיות שניות גמטריא בשבת. רמז למה שכתב מורנו הגאון רבי משה הכהן ז"ל בספרו פני משה בחידושיו לפרשת כי תשא על פסוק: לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת (בראשית לה. ג). שרמז תבערו אש בכל מושבותיכם סופי תיבות שלום. ופירש בזה שבא לרמוז למה שכתבו המקובלים שבשבת יזהר מהמחלוקת מכל וכל. וכל העובר על זה עובר על לא תבערו אש. עיין שם. ואני ברגליו אעבורה לרמוז בתיבת "אש" שהיא נוטריקון אהבה שלום. לרמוז שלא יבערו האש ויבטלו את האהבה והשלום מפני המחלוקת ח"ו וכידוע שהיצר הרע משתדל יותר בשבת לעשות המחלוקת. וכסיפור הנודע בגמרא (גיטין נב.) מעשה בשני אנשים שהשטן היה מתגרה בהם, ובכל ערב שבת היו מתקוטטים זה עם זה. פעם אחת נזדמן רבי מאיר למקומם, עכב אותם שלשה שבועות, דהיינו שבכל ערב שבת של שלשת השבועות היה שם, עד שעשה שלום ביניהם, שמע לשטן שאומר, אוי! שהוציא רבי מאיר לאיש הזה מביתו! כי כשעשו שלום ביניהם לא היה לשטן שם עוד מה לעשות עיין שם. ומטעם זה אנו אומרים "שבת שלום", כי ידוע שבשבת יצר הרע של הכעס שולט יותר כיון שכל המשפחה יושבים יחד סביב שלחן שבת וכל אחד יכול להעביר ביקורת על השני ומזה ח"ו יכולים להגיע לידי כעס ומחלוקת.
נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך. (ו. כ)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שהתחיל באביך, ואחר כך אמר אמר אמך, לפי מה שכתב רש"י ז"ל, (ויקרא יט. ג) אמו ואביו תיראו - כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים. עכ"ל. והרי הוא כמבואר.
אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (קידושין לא.) שאל בן אלמנה אחת את ר' אליעזר: אבא אומר השקיני מים ואימא אומרת השקיני מים, איזה מהם קודם? אמר ליה: הנח כבוד אמך ועשה כבוד אביך, שאתה ואמך חייבים בכבוד אביך. ונפסק להלכה בשולחן ערוך יורה דעה (סימן רמ סעיף יד) עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "נצור בני מצות אביך", דהיינו קודם יתן לאביו כוס מים, ואחר כך יקיים "ואל תטוש תורת אמך", יביא לאמו כוס מים כי גם היא חייבת בכבוד אביו וכאמור.
אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (בבא מציעא לב.) תנו רבנן, מנין שאם אמר לו אביו היטמא. או שאמר לו אל תחזיר. (אבידה), שלא ישמע לו. שנאמר, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו אני ה' אלהיכם. כולכם חייבין בכבודי עיין שם. וכן פסק מרן ז"ל בשולחנו הטהור יורה דעה (סימן רמ סעיף טו) וזה לשונו: אמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין מצוה עשה בין מצות לא תעשה, ואפילו מצוה של דבריהם, לא ישמע לו. עכ"ל. וזהו רמז הכתוב: "נצור מצות אביך", דהיינו שתקיים מצות אביך, זה בתנאי שאתה מקיים "ואל תטוש תורת אמך", כשהוא לא אומר לך לעבור על דברי תורה וכאמור.
נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך. קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך. (ו. כ-כא)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים שבא לרמוז הסיפור שהבאתי בספרי הקטן כיבוד הורים בחלק המעשיות (אות צא) והא לך תוארו: סיפר הגאון רבי סלמאן מוצפי זצ"ל, שבהיותו עסוק בצעירותו בלימוד במסכת קידושין עם הגאון רבי צדקה חוצין זצ"ל, והגיעו לסוגיא (דף ל.) העוסקת בענין כיבוד אב ואם, למדנו כמנהגינו את המפרשים והפוסקים סביב הסוגיא, בסיכום הסוגיא פנה אלי חכם צדקה בשאלה: כשאמך עוברת בבית, האם אתה עומד מפניה? השבתי: לא אכחד ממך, אני עומד אך בהבלעה ולא עמידה מלוא הקומא מחשש לחוכא. (לצחוק). חכם צדקה, לא הרבה לחשוב, סגר את הגמרא ופסק מיד: היום לא נמשיך ללמוד, לא יתכן ללמוד ולא לקיים, והיה אם מחר תתקן את הדבר, נחזור ללמוד. אותו יום - סיים רבי סלמאן - התחלתי לנהוג לעמוד מלא קומתי בפני אמי, ולמחרת אותו יום בבואי אליו, אמרתי לו כי הדבר תוקן, ואז נאות להמשיך וללמוד ביחד. (עולמו של צדיק). עד כאן. וזהו רמז הסמיכות: "נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך" דהיינו כשאתה מקיים כיבוד הורים, כמו שלמדת, אז תוכל לקיים "קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרותיך" להמשיך ללמוד. וכסיפור הנזכר.
בהתהלכך תנחה אותך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך. (ו. כב)
ראיתי להרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו שרמז תשמור עליך והקיצות סופי תיבות כרת. שהתורה מצלת את האדם שלא לבא לידי כרת. עד כאן אמרי קדוש. והדברים מכוונים, להא דאיתא במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה י) אמר ר' עקיבא כך היה תחילת תשמישי לפני חכמים, פעם אחת הייתי מהלך בדרך, ומצאתי מת מצוה, ונטפלתי בו כארבעת מילין, עד שהבאתיו למקום קברות, וקברתיו, וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני ר' אליעזר ור' יהושע, אמרו לי על כל פסיעה ופסיעה שפסעת, מעלה עליך כאילו שפכת דם נקי, אמרתי להם, רבותיי, למה, אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות, על אחת כמה וכמה, מאותה שעה לא זזתי מלשמש תלמידי חכמים. הוא היה אומר די לא שימש תלמידי חכמים קטלא חייב. ויש לרמוז עוד תשמור עליך והקיצות סופי תיבות כתר. רמז שעל ידי שהוגה בתורה זוכה לכתרה של תורה, וראה במסכת אבות דרבי נתן (פרק מא משנה א) רבי שמעון אומר ג' כתרים הם אלו הן. כתר תורה. וכתר כהונה. וכתר מלכות. וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהנת עולם (במדבר כה. יג). כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם (יחזקאל לז. כה). אבל כתר תורה אינו כן. עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעיה נה. א). עיין שם.
נואף אשה חסר לב. (ו. לב)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה שכתב הגאון הרב שלמה חזן ז"ל בספרו כרוב ממשח (מערכת תורה אות קנד) דתיבת לב הוא כינוי לתורה. ובא לרמוז כיון שהיה חסר ממנו תורה לכן התגברו עליו הרהורי עבירה, וכדאיתא במסכת אבות דרבי נתן (פרק כ משנה א) רבי חנניה סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים" (תהלים יט. ט). וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו, נותנין לו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם. עיין שם. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פרק כב מהלכות איסורי ביאה הלכה כא)… יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה - שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן - דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד" (משלי ה. יט). עיין שם.