פרק ה
בני לחכמתי הקשיבה לתבונתי הט אזנך. (ה. א)
לחכמתי הקשיבה לתבונתי ראשי תיבות הלל. רמז שיהיה עניו כהלל הזקן, ובזכות הענוה זוכה לתורה כדאיתא בגמרא (תענית ז.).
ועתה בנים שמעו לי ואל תסורו מאמרי פי. (ה. ז)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, על פי מה שאמרו חז"ל במדרש (בראשית רבה כא. ו) אין ועתה אלא לשון תשובה, ועוד יש לרמוז ועתה בנים סופי תיבות מה רמז לענוה. וכדכתיב: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). ועוד יש לרמוז תסורו מאמרי פי ראשי תיבות גמטריא כשר. רמז שמדרכי התשובה יחזיק במידת הענוה, ויכיר מיעוט ערכו ויודה בחטאו, וכדכתיב: "עקב ענוה יראת ה'" (לקמן כב. ד). וכתב רש"י ז"ל, עקב ענוה - בשביל הענוה יראת ה' באה עיין שם. ואחר שיעשה תשובה יהיה כשר. ועיין למורנו הרב אלטר מאזוז ז"ל בספרו אבות על בנים (על מסכת אבות, עמוד רצא, וכעת אינו תחת ידי), שהביא משם הרב אורח צדיקים ז"ל שרמז ועתה בנים שמעו לי סופי תיבות היום. עיין שם. ואפשר עוד לומר שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (ברכות סג:) ועוד פתח ר' יהודה בכבוד תורה ודרש, "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" (דברים כז. ט). וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני עיין שם. או אפשר שבא לרמוז לדרשת חז"ל בגמרא (ערובין כב.) היום לעשותם ומחר לקבל שכרם. או אפשר שבא לרמוז שיעשה היום ולא יחכה למחר על דרך מה שאמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה עיין שם. או אפשר לומר כעין זה על פי מה דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו, יעסוק בתורה, וכו', ואם לאו, יזכור לו יום המיתה. ולכן אמר "היום" וכאמור. והחי יתן אל ליבו!
יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. (ה. טז)
ראיתי להרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו שרמז לפי דרכו חוצה ברחובות פלגי מים סופי תיבות מיתה עיין שם מה שרמז בזה דברים מתוקים מדבש ונופת צופים. ואפשר לפרש עוד שבא לרמוז להא דאיתא בגמרא (ברכות סג.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט. יד). אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. ועוד יש לרמוז ברחובות פלגי סופי תיבות גמטריא שפל וכן גמטריא שוקד. שישקוד על תלמודו ויהי עניו. כדי שתלמודו יתקיים בידו, כדאיתא בגמרא (פסחים סו:) אמר רב יהודה אמר רב, כל המתיהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו עיין שם. וראה עוד בגמרא (יבמות קה. ובתלמוד ירושלמי יבמות מבואר הענין יותר). מעשה שבאו בני סימוניא אצל רבי, אמרו לו: מבקשים אנחנו שתתן לנו איש, שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן, וילמד עם התינוקות, ויעשה לנו כל צרכינו. נתן להם את לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה, והושיבוהו עליה. באו ושאלו ממנו: אשה שהיא גידמת, במה היא חולצת? ולא השיבם. שאלו לו עוד: אם רקקה דם, מה דינה? ולא השיבם. אמרו: אפשר שהוא אינו בעל הלכות וגמרא, רק בעל אגדה, לכן נשאל אותו בדברי אגדה. שאלו אותו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא).? אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? (כי אמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה, ורשום אינו אלא כסימן בעלמא. מעשי הגדולים). ולא השיבם. באו אצל רבי, אמרו לו: וכי זה הוא הפיוס שפייסנו לך שתתן לנו אדם שיודע הכל, ולסוף נתת לנו אדם שאינו יודע להשיב על מה ששואלין אותו. אמר להם רבי: בחייכם, איש כמותי נתתי לכם. שלח רבי אחר לוי בר סיסי, ובא אליו. שאל אותו: אם רקקה דם, מה דינה? אמר לו: אם יש בדם צחצוח של רוק, כשר. גדמת במה היא חולצת? אמר לו: בשיניה. אמר לו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא). אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? אמר לו: עד שלא נחתם הגזר דין, אז הוא רשום. ואם נחתם הגזר דין, אז הוא אמת, כי אין יכול לבטלו בתפלה. אמר לו רבי: ולמה לא השבת בעת ששאלו ממך? אמר לו: עשו לי בימה גדולה, והושיבו אותי עליה, וגבה רוחי עלי, ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם. קרא עליו רבי את הפסוק: "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" (משלי ל. לב). מי גרם לך להתנבל בדברי תורה? על שהתנשאת בעצמך!.
יפוצו מעינותיך סופי תיבות גמטריא והיה שהוא לשון שמחה בכל מקום. (ויקרא רבה יא. ז). אפשר שבא לרמוז שהתורה נקנית בשמחה כדאיתא במסכת אבות (פרק ו משנה ו). וכן. לרמוז שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת ל:) "ושבחתי אני את השמחה" (קהלת ח. טו). שמחה של מצוה, ולשמחה מה זה עשה זו שמחה שאינה של מצוה. ללמדך שאין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שיחה ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך דבר שמחה של מצוה. שנאמר: "ועתה קחו לי מנגן והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'" (מלכים ב' ג. טו). אמר רב יהודה, וכן לדבר הלכה עיין שם. וראה למרן גאון עוזנו הרב יוסף חיים דוד אזולאי ז"ל בספרו מורה באצבע (סימן י אות שכז) שכתב וזה לשונו: רבינו האר"י זצ"ל אמר: כי לא זכה לכל חכמתו הרמה והנפלאה, כי אם על ידי השמחה הגדולה שהיה שמח בלימוד ובמצוות לאין קץ עיין שם.
אי נמי יפוצו מעינותיך סופי תיבות גמטריא "הוי"ה". וכן יפוצו מעינותיך חוצה סופי תיבות גמטריא אל. רמז שיכוין בלימודו שיהיה הכל לשם שמים.
ברחובות פלגי מים. אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת מים הוא כינוי לתורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.). ואמר "ברחובות", רמז למה שאמרו חז"ל שאדם הלומד בבית הכנסת או בבית המדרש זה סגולה שיבין יותר תלמודו. כמו שעיני צדיק תחזינה במדרש תנחומא (בחוקותי אות ג) "אם בחקתי תלכו" (ויקרא כו. ג). זה שאומר הכתוב: "חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה" (משלי א. כ). שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן בר' אלעזר שהיה עומד בשוק אמר לו: שנה לי פרק אחד. אמר לו: לך לבית הלימוד ואני אשנה לך שם. אמר לו: רבינו לא כך למדתנו, "חכמות בחוץ תרונה" אמר ליה: יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות. מהו: "חכמות בחוץ תרונה"? בחוצה של תורה. אמר לו: המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ, אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות לא במקום הידוע. אין מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים אלא במקום סוחרים אלא לא בחוץ. כך התורה בחוץ היא נאמרת. שנאמר: "חכמות בחוץ תרונה ברחובות" מהו ברחובות? במקום שמרחיבין. והיכן מרחיבין לה? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות לכך נאמר: "ברחובות תתן קולה" עיין שם. וראה עוד בתלמוד ירושלמי ברכות (פרק ה הלכה א) אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. עיין שם.
ברחובות פלגי מים סופי תיבות גמטריא תן. והנה ידוע דתיבת מים הוא כינוי לתורה, כדאיתא בגמרא (תענית ז.). ויובן לפי מה שכתב הרב הקדוש רבי אליהו הכהן ז"ל בספר מעיל צדקה (סימן אלף רע"ו) משם הרב חס"ל ז"ל, שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו עיין שם.
שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. (ה. טו)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז שתה מים הוא רמז לתורה כדאיתא בגמרא (תענית ז.) ויש לרמוז שתה מים סופי תיבות מה שהוא רמז לענוה, וכדכתיב: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). וכן שתה מים סופי תיבות גמטריא גאולה, רמז שבזכות לימוד התורה והענוה זוכים לגאולה. תורה. כמבואר בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח. י). אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. ענוה. כדאיתא בגמרא (סנהדרין צח.) אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח. וראה עוד בילקוט שמעוני (ישעיה תצט) שנו רבותינו: בשעה שהמלך המשיח בא, עומד על גג בית המקדש והוא משמיע להם לישראל ואומר: ענוים הגיע זמן גאולתכם עיין שם. ועוד יש לרמוז ראשי תיבות כל הפסוק גמטריא משיח בן דוד בא עם הכולל.
אי נמי אפשר לפרש בדרך דרש ורמז "שתה מים מבורך", דהיינו מתוך החידושים שלך, שתתאמץ לתרץ לבד הקושיות שלך קודם שתקרא את דברי המפרשים. ואחר כך תוכל לבדוק אם כיונת לדבריהם. וראה עוד בזה למרן הראב"ד מקודש הרב משה כלפון הכהן ז"ל בספרו ברית כהונה ח"א (מערכת ל אות טו) מה שכתב כיוצא בזה לענין כתיבת שאלות ותשובות בהלכה, עיין שם באורך וינעם לך.
יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. (ה. יז)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, "יהיו לך לבדך", שתוכל לזכות לכתרה של תורה, כאשר "ואין לזרים אתך", דהיינו כשאין לימודים זרים של חול אתך, ויש להזכיר כאן מה שכתב מורנו מרן הראב"ד מקודש הגאון הרב משה כלפון הכהן ז"ל, בספרו תורה וחיים ח"ב (מערכת מ אות ג) וזה לשונו: מחשבה. המשכיל היטיב והמרגיל עצמו כפעם בפעם במחשות טהורות ובשליטת שכלו על טבעו יוכל ללכת בדרך סלולה ולהיות לו לב טהור בעת העסק בתפלה ובלימוד תורה ובכל דבר מצוה ולא יהיה לו מחשבות בטלים מפוזרים אנה ואנה עד כי יהיה ב"מ בסוג בפיו ושפתיו כבדוני ולבו רחק ממני. וזה הדבר נחוץ מאד לכל ירא וחרד על דבר ה' להיות מן הזוכים למדה זו כי היא מדה יקרה עד מאד אין ערוך אליה כי בה יוכל ללמד כל דבר כראוי ולבוא עד מתכונתו ובה יוכל להתפלל אל ה' בכוונה ראויה כראוי לאדון האדונים מלך מלכי המלכים הקב"ה. ולדעתי בזה יזכה האדם לכל המעלות כי אז יהיה בעל לב טהור ונקי ובעשתו אותו דבר אם חול ואם קודש יהיה מתוקן כראוי. ומזה גם כן עולה בידו להיות בעל מנוחת נפש ולב שמח באופן כי אין ערוך אליה. ובזה ביארתי מאמר חז"ל (הביא דבריהם רש"י ז"ל במנחות קי) אמרו עליו על רב שלא היה מסתכל חוץ מארבע אמותיו. שהכוונה כפשוטה נראה שזה מן הקושי במציאות כי איך יוכל האדם לשלוט ולצמצם מאורי אור עיניו שיביטו רק לתוך ארבע אמות ולא חוץ מהם. אך לפי האמור אתי שפיר דמטהרת לבבו ושלטון שכלו על טבעו השכיל ובא לידי מדה זו שלא להסתכל "בהסתכלות הלב" חוץ מארבע אמותיו של הלכה דמידי עסקו בהלכה אינו נחשב חושב על שום דבר אחר אף אם יהיה בעל כמה טרדות. ומדה זו היקרה ראיתי בעיני להרה"ג מוהר"י הכהן זצ"ל, (הוא מורנו הדיין המצויין הגאון רבי יעקב הכהן גדישא זצ"ל), הרב המחבר מעיל יעקב ועוד שבשעת לימודו היה מסיח דעתו לגמרי מכל העסקים והצרות.
וזכור אני כי מזה כחמש ועשרים שנה בערך בהיות להרב הנזכר זצ"ל ריב ומדון עם נציגי הממשלה שרצו להכריח את כל בעלי מלאכה הצורפים להעתיק מהם העבודה רחוק כשני קילומיטרים למרכז העיר וגם הוא שהיה מלאכתו צורף עמהם, והקהל קדוש מינוהו לנסוע לעיר הבירה תוניס להמליץ בעדם לפני הממשלה שם. וביום שבת שקודם נסיעתו היינו לומדים לפניו בענינים עמוקים היה לבו כלב אריה וכאילו אין לו שום עסק וטרדה מזה כלל. וכן שמעתי כי בחתונת אחיו שהיתה כל הבית מלאה מהקרואים ולהקת המנגנים שרים ומזמרים בתוך החצר והארץ נבקעה לקולם והוא בתוך ביתו שבחצר ההיא עוסק בעמקן של דברי ההלכה שהיתה בידו. וכן מאות פעמים כאשר היה בחנותו בשוק ונראה לו איזה דבר חדש בש"ס ופוסקים ודרשות אומר אותו אלי ולאחרים ושקיל וטרי כאילו אין לו שום עסק בשוק. וכן בבוא בעלי הדינים לפניו בשוק ואורחים וצרכי צבור ועוד ועוד. זכרה לו אלהי לטובה וצרור את נפשו בצרור החיים אמן. עכ"ל. ונשנו הדברים במעט שינוי בספרו פקד משה הנדפס בספרו זכות משה (דרוש ג' להספד על מוה"ר הנזכר ז"ל, עמוד קלא-קלב) עיין שם וינעם לך. - אמר המחבר ס"ט, כמה נאים הדברים לבעל המעשה, מורנו הגאון רבי יעקב הכהן זצ"ל, הנ"ל, שזה בבחינת "נאה דורש ונאה מקיים" (חגיגה יד:). למה שכתב הוא עצמו בספרו מאין יבא בחידושיו על פרשת בראשית על פסוק: לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו. (בראשית ב. יח). וזה לשונו: אפשר לפרש כוונת הכתוב: לא טוב היות האדם לבדו. תיבת לבד'ו קרי ל'ב ד'ו (פירוש שנים). כלומר שאין התורה מתקיימת במי שיש לו ב' לבבות דהיינו שתי טרדות, טרדת התורה וטרדת הכתיבה של שאר לשונות שנתחדש באלו הימים וכיוצא בזה. משום שהתורה צריכה לב אחד שאין לו שום ענין שצריך לשים לב עליו. וזהו שאמר: לא טוב היא התורה שנקראת טוב, {ברכות ה.}. כלומר שאינה מתקיימת בידו, וזה יהיה אם היות האדם לבדו דהיינו ל'ב ד'ו וכנ"ל. משום שהתורה צריכה לב אחד. ואם תאמר שזה הדבר של כתיבת שאר לשונות וכיוצא בזה הוא צורך גדול להתפרנס בו, לזה אמר: אעשה לו עזר כנגדו - שיזמין לו השי"ת פרנסתו באופן אחר. עכ"ל. עד כאן. וראה עוד לרבינו מנחם בר שלמה לבית מאיר המאירי ז"ל בספרו בית הבחירה בחידושיו (ערובין סה.) שכתב, וזה לשונו: כל שמכוין שיהא תלמוד תורה עולה ומצליח בידו יזהר שלא יטריד עצמו וישתדל שיהא פנוי מכל שאר עסקים שאין התלמוד והעסק שוים במדרגה אחת אלא כשזה עולה זה שוקע דרך הערה אמרו מר עוקבא ביומא דשותא לא נפיק לשוקא רצונו לומר רוח דרומית המנשבת והיא חזקה ביותר וכן אמרו צריכא הלכתא צילותא כיומא דאסתנא רצונו לומר רוח צפוני וכן מהם שאמרו להפלגת צריך הפנאי שאמר אחד מהם אי אמרה לי אם קריב לי כתחא לא גרסי כלומר אפילו הטרידתני אמי טרדא קלא להזמין לה את הכתח והייתי עושה הייתי נטרד מגירסתי ולא הייתי חוזר שם ואחד מהם אמר אי קרצתן כינה לא גרסי כלומר שאפילו טרדת עקיצת הכנה היתה מביאתני לידי ביטול וכל זה הערה להשתדל במה שישמרהו מביטול תורה והוא שאמרו על זה על אחד מהם עבדא ליה אמיה שבעא לבושי כדי שלא תטרידוהו עקיצת הכנה ועל הכל יהא לבו רדוף לשקידת הלימוד שהוא היתד העקרי וכו' עיין שם.
יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעורך. (ה. יח)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, בהקדים מה דאיתא בגמרא (חולין כד:) אמרו עליו על רבי חנינא, שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו. אמר רבי חנינא: חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי הן עמדו לי בעת זקנותי. עיין שם. עוד נקדים מה דמבואר בגמרא (ברכות נז.) דהתורה נקראת אשה. ובא לרמוז כשהאדם שוקד על תלמודו כשהוא צעיר לימים בילדותו, זה יועיל לו לזכור את תלמודו גם ביימי זקנותו וכאמור. ושוב ראיתי למורנו הגאון רבי משה הכהן ז"ל בפירושו ידי משה הנדפס בספר אורחות חיים שפירש כיוצא בזה על פי מה דאיתא במסכת אבות (פרק ד משנה כ) אלישע בן אבויה אומר, הלומד ילד למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר חדש. והלומד זקן למה הוא דומה לדיו כתובה על נייר מחוק. עיין שם. וזהו שאמר יהי מקורך ברוך שלא תשכח שום דבר מכל לימודך והיינו בלמדך ילד קטן, וזהו ושמח מאשת נעורך. עיין שם. שש אנכי שנתכוונתי בעיקר הרמז לדעת קדוש.
ושמח מאשת נעורך סופי תיבות חת"ך שהוא שם קדוש המסוגל לפרנסה כידוע לח"ן. ובא לרמוז שבזכות מה הוא זוכה שיהיה מקורו ברוך, על ידי "ושמח מאשת נעורך", דהיינו שישמח את אשתו ויכבד אותה, וכדאיתא בגמרא (בבא מציעא נט.), אמר רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. וראה עוד למוה"ר הראב"ד מקודש הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן ז"ל בספרו מנחת כהן ח"א בחידושיו לפרשת יתרו (דף צז: מדפי הספר), שפירש את הפסוק: "מצא אשה מצא טוב" (משלי חי. כב). ע"פ מה שאמרו חז"ל, מה שאנו אוכלים בעולם הזה, הגם שהיא חלקו של עשו, משום שהשכינה למטה ועבד כהן אוכל בתרומת רבו, ואמרו חז"ל, דעל ידי מי שנושא אשה מוריד השכינה למטה דשם י"ה ביניהם. וזהו "מצא אשה מצא טוב", דהיינו עושר בעולם הזה הגם שהיא של עשו. וכתב עוד, דבזה יש להבין מה שאמרו חז"ל בגמרא (בבא מציעא נט.) אמר רבא לבני מחוזא: אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. ונתן לזה טעם על פי הדרש ועל פי האמור למעלה, דהנה נודע שעל ידי הכבוד שמכבד האדם לאשתו לא יהיה מחלוקת ביניהם, דרוב המחלוקת היא באה על ידי הזלזול או חסרון כבוד או ששיברה איזה דבר וכדומה, ואם בעלה מכבדה גם בזה אינו מקפיד עליה, ונמצא דאין ביניהם מחלוקת כלל ובזה מרויח שיהיה שם י"ה ביניהם ושכינה למטה, ואם כן מתעשר הגם שהעולם הזה של עשו עיין שם.
אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת. (ה. יט)
תיבת "אילת" נוטריקון אדם יחזור לימודו תמיד. רמז שעל ידי שיחזור על לימודו יזכור את תלמודו, וראה בגמרא (סנהדרין צט.) רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה - דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. וראה עוד בילקוט שמעוני משלי (רמז תתקלז) אילת אהבים ויעלת חן, וכו', דדיה ירווך בכל עת, שלא תאמרו אשתקד שמענו אותה, שנאמר אל תבוז כי זקנה אמך, ואם אמרתם כך אף אני יכול לומר לכם למה אתם קוראים את שמע פעמים ביום למה אתם מתפללים שלשה פעמים ביום שמא אתם מחדשים דבר אם געלתם בדברי תורה אף אני איני שומע תפלתכם שנאמר: "מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה" (משלי כח. ט). עד כאן. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (ברכות סג:) ועוד פתח רבי יהודה בכבוד תורה ודרש, "הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם" (דברים כז. ט). וכי אותו היום ניתנה תורה לישראל, והלא אותו יום סוף ארבעים שנה היה? אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום ויום כיום שניתנה מהר סיני. עיין שם. והיינו, שיהיו בעיניו דברי הדרשן כחדשים בכל פעם וכאמור. "ישמע חכם ויוסף לקח"! וראיתי בהגדה של פסח פניני רבינו הגאון רבי חיים פלאג'י ז"ל, (עמוד שפ) שהביא מספרו זכירה לחיים (בראשית רבה צז) שכתב, שפעם הוכיח למדן אחד בשולחן, שדחה דבר תורה שאמר תלמיד חכם בשלחן, אמרתי לו: למה מביאים דגים קודם כל אכילה בסעודות גדולות, וכשאין להשיג דגים הוא חסרון גדול, ומתנצל בעל הבית כדי שיהא התלמיד חכם נותן דעתו בדגים ללמוד מהם כמו שאמרו במדרש (בראשית רבה צז. ג) ... מה דגים הללו גדלין במים כיון שיורדת טפה אחת מלמעלה מקבלין אותה בצמאון כמי שלא טעמו טעם מים מימיהון, כך הן ישראל גדלין במים בתורה כיון שהן שומעין דבר חדש מן התורה הן מקבלין אותו בצמאון כמי שלא שמעו דבר תורה מימיהון. ומזה ילמדו שלא לבזות תלמיד חכם חבירו בשולחן ובפני בעלי בתים. ואדרבה, אף אם הוא דבר תורה ישן נושן ואין כל חדש, ואפילו יש דחיה, לא יאמר לו דבר, כי אם: טוב אמרת, או ישתוק. וישמע חכם, ויוסף לקח. ושפתיים ישק. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (סוכה מו:) "והיה אם שמוע תשמע וגו'" (דברים כח. א). אם שמוע - תשמע, (אם הורגלת לשמוע - אז תשמע, תוכל ללמוד ולהוסיף. רש"י). ואם לאו (שלא הטית אזן בילדותך לשמוע לא תשמע. רש"י). לא תשמע (לאחר זמן לא יספיקו בידך. רש"י). דבר אחר: אם שמוע בישן - תשמע בחדש, (תשמע בחדש - תתחכם בו להבין דברים חדשים מתוך דברים ישנים. רש"י). "ואם יפנה לבבך" (דברים ל. יז). (להתייאש על מה שלמדת כבר, מלחזור עליו. רש"י). - שוב לא תשמע. (משתפנה לבך לבטלה שוב אין משמיעין אותך, דהכי כתיב אם יפנה לבבך ולא תשמע (דברים ל. יז). רש"י). עיין שם.
אילת אהבים סופי תיבות תם. שהעוסק בתורה הוא נקרא תם. וכדכתיב: "ויעקב איש תם יושב אהלים" (בראשית כה. כז) וכן אילת אהבים סופי תיבות מת. לרמוז ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה וכו' ואם לאו יזכור לו יום המיתה עיין שם. או אפשר לפרש שבא לרמוז להא דאיתא בגמרא (שם סג.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה. או אפשר לפרש שבא לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (שבת ל.) בעובדא דדוד המלך ע"ה שהיה עוסק בתורה ולא יכל מלאך המות ליטול נשמתו כל זמן שהיה עוסק בתורה, עד שנענע את העץ בחוזקה, ויצא דוד המלך ע"ה לראות בחוץ, ונשברה המדרגה ונפל ונטל נשמתו עיין שם. וראה עוד סיפור כיוצא בזה בגמרא (מכות י.) ברב חסדא עיין שם. וראה עוד בגמרא (בבא מציעא פו.) סיפור דומה ברבה בר נחמני עיין שם. ועוד יש לרמוז בתיבת "אילת" שהיא גמטריא אמת. לרמוז שעל ידי האמת זוכה לקיים את התורה הנקראת "אמת" כדכתיב: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג. כג). ואיתא בגמרא (ברכות ה:) אמת זו תורה. וכמעשה הנודע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף צב ע"א משם הרב בעל עיקרים ז"ל), בבעל עברה וגזלן שבא לפני חכם אחד לקבל תשובה אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו ריבוי מצוות שבתורה, אמר לו החכם, קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי וא"ל הן. א"ל החכם קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד וא"ל להיכן אתה הולך? נזכר שקבל עליו לומר אמת, וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו'. מיד הרהר אותו לסטים - אלו ב' יהיו עלי עדים להורגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם.
ראיתי למורנו הגאון הקדוש רבי יצחק חי בוכבזה ז"ל בספרו טובה תוכחת שרמז לפי דרכו אהבים ויעלת חן דדיה סופי תיבות מתנה, רמז להא דאיתא בגמרא (סנהדרין ק.) שאשה טובה היא מתנה לבעלה עיין שם. ויש לפרש עוד שבא לרמוז מה שאמרו חז"ל מדרש תנחומא פרשת כי תשא (סימן יב) [ויתן אל משה ככלותו]. אמר ר' אבהו כל ארבעים יום שעשה משה למעלה, היה לומד תורה ושוכחה, א"ל משה רבונו של עולם הרי יש לי מ' יום ואיני יודע שום דבר, מה עשה הקב"ה כשהשלים מ' יום, נתן לו את התורה במתנה. וכן איתא בגמרא (נדרים לח.) וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמר: "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו" (שמות לא. יח). עיין שם.
הוא ימות באין מוסר. (ה. כג)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, כשאדם אינו לומד מוסר, הרי שהוא מתנהג כמו רשע רחמנא ליצלן, ואמרו בגמרא (ברכות יח.) רשעים בחייהם קרויים מתים. והרי הוא כמבואר.