אור ברסלב

יוסף לקח - משלי

פרק ד

פרק ג

שמעו בנים מוסר אב והקשיבו לדעת בינה. כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (ד. א-ב)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים בהקדים מה שפירשתי בספרי הקטן מעשה נסים- עשה לך רב, (ביאור משנה עשה לך רב וקנה לך חבר, אופן רכז) בזה הלשון: אי נמי יש לפרש בהקדים מה שהנהיג לנו בישיבתנו הקדושה ישיבת כסא רחמים ספרדית תכב"ץ, מרן ראש הישיבה מעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון הרב מאיר מאזוז נר"ו, (בשנת תנש"א לפ"ק), שקודם שיתחילו הרמי"ם נר"ו, את השיעור בגמרא, יקראו 5-10 דקות מוסר, ואחר כך יתחילו את הלימוד. עד כאן. ואפריון נמטייה שכן מצאתי אחר זמן רב בספר ילקוט מעם לועז (אבות עמוד פו) שהביא משם הרב קול אבות ז"ל, שכן נהגו ראשי הישיבות ללמד תלמידים דברי מוסר לפני שיפתחו בשיעוריהם. ואמרו חז"ל תנא דבי אליהו רבה (פרשה יד) אומרים לו לאדם, עד שאתה מבקש רחמים שיכנסו דברי תורה בתוך מעיך, תבקש רחמים על עבירות שעברת שימחלו עליהם. עיין שם. וזהו רמז המשנה "עשה לך רב", דהיינו שתעשה לך רב שיהא מוכיח אותך מוסר, ואחר כך תקיים "וקנה לך חבר", דהיינו שיקנה את התלמוד שיתחיל את השיעור. וכאמור. ולענ"ד נראה לומר טעם לזה שקודם הלימוד ראוי ללמוד מוסר, בהקדים מה שאמרו חז"ל (אבות פרק ג משנה ט) אמר רבי חנינא בן דוסא, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, אין חכמתו מתקיימת. עיין שם. וראה עוד במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב' (פרק לב) רבי [חנינא] בן דוסא אומר כל שקדמה יראת חטאו [לחכמתו סופו להתקיים. חכמתו ליראת חטאו] אין סופו להתקיים. מעשיו לחכמתו סופו להתקיים. [חכמתו למעשיו אין סופו להתקיים]. משל למה הדבר דומה לאחד שבא אצל החנוני. אמר לו: תן לי רביעית יין. אמר לו: הבא כלי ופתח לו את תיקו. אמר לו: תן לי שמן. אמר לו: הבא כלי ופתח לו את המפושלות. אמר לו:

בן מאירה כלי אין בידך ואתה מבקש ליטול יין ושמן. כך הקב"ה אומר לרשעים מעשים טובים אין בידכם ואתם מבקשים ללמוד תורה שנאמר: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי" (תהלים נ. טז). חוקי אין את משמר היאך את מספר בהם ואתה שנאת מוסר (שם שם). עיין שם. וכן אמרו בגמרא (שבת לא.) אמר רבה בר רב הונא, כל אדם שיש בו תורה ואין בו יראת שמים דומה לגזבר שמסרו לו מפתחות הפנימיות ומפתחות החיצונות לא מסרו לו בהי עייל, (באיזה פתח נכנס לפתוח את הפנימיים. רש"י).עיין שם. וראה עוד בגמרא (יומא עב:) אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "למה זה מחיר ביד כסיל לקנות חכמה ולב אין" (משלי יז. טז). - אוי להם לשונאיהן של תלמידי חכמים שעוסקין בתורה, ואין בהן יראת שמים. מכריז רב ינאי חבל על דלית ליה דרתא. (חצר. רש"י). ותרעא לדרתא עביד. (שהתורה אינה אלא שער ליכנס בה ליראת שמים לכך צריך שתקדים לו יראת שמים. רש"י) עיין שם. וראה עוד במדרש (שמות רבה מ. א) אמר רבי הושעיא כל מי שהוא יודע ואין בידו יראת חטא אין בידו כלום, כל נגר שאין בידו ארגליא שלו אינו נגר למה שקפליות של תורה ביראת חטא שנאמר: "יראת ה' היא אוצרו" (ישעיה לג. ו), א"ר יוחנן כל מי שיודע תורה ואינו עושה מוטב לו שלא יצא לעולם אלא נהפכה השליא על פניו, לכך נאמר: "ויאמר לאדם הן יראת ה' וגו'", (איוב כח. כח). א"ר חייא בר אבא מהו הן יראת ה' וגו' אמר האלהים אם היו לך מעשים טובים אני נותן לך שכר ומה שכר תורה שנאמר: ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע בינה, ואם סרת מן הרע אני מעמיד ממך בני אדם שמבינים בתורה, מהיכן אתה למד מיוכבד ומרים בעת שיראו מהאלהים כדכתיב: "ותיראן המילדות את האלהים" (שמות א. ז), א"ר ברכיה בשם רבי חייא בר אבא שכר היראה תורה, שמיוכבד העמיד הקב"ה את משה וזכה שתכתב התורה על שמו שנאמר: "זכרו תורת משה עבדי" (מלאכי ג. כב). וכתיב: "תורה צוה לנו משה" (דברים לג. ד), מרים על ידי שסרה מן הרע ומן החטא העמיד ממנה הקדוש ברוך הוא, בצלאל וזכה לחכמה ולבינה, הדא הוא דכתיב: "ראה קראתי בשם בצלאל" (שמות לא. ב). וכתיב: "ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה בתבונה ובדעת" (שם לא. ג). עד כאן. וראה עוד במדרש תנחומא צו (אות יד) ושם איתא: היראה גדולה מן החכמה ומן הבינה, כי מי שיש לו חכמה ובינה ואין בו יראה, אינו כלום. עיין שם. ולכן קודם הלימוד יש ללמוד מוסר, כי זה חומר משמר ללימוד, וגם מכין את האדם להיות כלי קיבול לתורה, והבן כי נכון הוא בס"ד לענ"ד.

כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. (ד. ב)

א) נתתי לכם תורתי אל סופי תיבות גמטריא מים. ועוד יש לרמוז נתתי לכם תורתי ראשי תיבות גמטריא תלמוד. ובא לרמוז שעל ידי הענוה התורה תשאר אצלו, והנה ידוע דתיבת מים היא כינוי לענוה, כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם. וראה בגמרא (פסחים סו:) אמר רב יהודה אמר רב, כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו עיין שם. ובא לרמוז דמי שהוא עניו חכמתו משתמרת. וראה בגמרא (יבמות קה. ובתלמוד ירושלמי יבמות מבואר הענין יותר). מעשה שבאו בני סימוניא אצל רבי, אמרו לו: מבקשים אנחנו שתתן לנו איש, שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן, וילמד עם התינוקות, ויעשה לנו כל צרכינו. נתן להם את לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה, והושיבוהו עליה. באו ושאלו ממנו: אשה שהיא גידמת, במה היא חולצת? ולא השיבם. שאלו לו עוד: אם רקקה דם, מה דינה? ולא השיבם. אמרו: אפשר שהוא אינו בעל הלכות וגמרא, רק בעל אגדה, לכן נשאל אותו בדברי אגדה. שאלו אותו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא).? אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? (כי אמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה, ורשום אינו אלא כסימן בעלמא. מעשי הגדולים). ולא השיבם. באו אצל רבי, אמרו לו: וכי זה הוא הפיוס שפייסנו לך שתתן לנו אדם שיודע הכל, ולסוף נתת לנו אדם שאינו יודע להשיב על מה ששואלין אותו. אמר להם רבי: בחייכם, איש כמותי נתתי לכם. שלח רבי אחר לוי בר סיסי, ובא אליו. שאל אותו: אם רקקה דם, מה דינה? אמר לו: אם יש ברוק צחצוח של רוק, כשר. גדמת במה היא חולצת? אמר לו: בשיניה. אמר לו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא). אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? אמר לו: עד שלא נחתם הגזר דין, אז הוא רשום. ואם נחתם הגזר דין, אז הוא אמת, כי אין יכול לבטלו בתפלה. אמר לו רבי: ולמה לא השבת בעת ששאלו ממך? אמר לו: עשו לי בימה גדולה, והושיבו אותי עליה, וגבה רוחי עלי, ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם. קרא עליו רבי את הפסוק: "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" (משלי ל. לב). מי גרם לך להתנבל בדברי תורה? על שהתנשאת בעצמך!. והחי יתן אל ליבו!

ב) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי למות, וכדאיתא במדרש (בראשית רבה ט. ה) עיין שם. ויובן בהקדים מה דאיתא בגמרא (ברכות סג:) דאמר ריש לקיש. מנין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר: "זאת התורה אדם כי ימות באהל" (במדבר יט. יד). עיין שם. ועיני צדיק תחזינה במדרש תנחומא (פרשת נח סימן ג אות ג) אלה תולדות נח נח, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שבחר בישראל משבעים אומות וכו', ומאי לא תמצא בארץ החיים וכי בארץ המתים תמצא אלא שלא תמצא תורה שבעל פה אצל מי שיבקש עונג העולם תאוה וכבוד וגדולה בעולם הזה אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר: זאת התורה אדם כי ימות באהל (במדבר יט. יד). וכך דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, וכו', ובפרשה שניה כתיב בה בכל לבבכם ובכל נפשכם ולא כתב בכל מאדכם ללמדך שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבעל פה לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבלה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעולם הבא שנאמר העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד וכו', עיין שם. וכן פסק הרמב"ם ז"ל, (פרק ג מהלכות תלמוד תורה הלכה יב) וזה לשונו: אין דברי תורה מתקיימין במי שמרפה עצמו עליהן, ולא באלו שלומדין מתוך עידון ומתוך אכילה ושתיה, אלא במי שממית עצמו עליהן ומצער גופו תמיד ולא יתן שינה לעיניו ולעפעפיו תנומה, אמרו חכמים דרך רמז זאת התורה אדם כי ימות באהל אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו באהלי החכמים, וכן אמר שלמה בחכמתו התרפית ביום צרה צר כחכה, ועוד אמר אף חכמתי עמדה לי חכמה שלמדתי באף היא עמדה לי, עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "כי לקח טוב", טוב, רמז למות, "תורתי אל תעזובו", שעל ידי שממית עצמו באהלה של תורה לא יעזוב את התורה וכאמור.

ג) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לשכינה כמו שכתב מורנו מרן הראב"ד מקודש הרב משה כלפון הכהן ז"ל משם רבו מרן הראב"ד מקודש הרב יוסף ברבי ז"ל בספרו ברית יעקב על פסוק זה. ואפשר לפרש לפי זה מה שהמשיך הכתוב "תורתי אל תעזובו", רמז שבזכות שלומד תורה שכינה שורה אצלו. וכדאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ו) רבי חלפתא איש כפר חנניה אומר עשרה שיושבין ועוסקין בתורה שכינה שרויה ביניהם וכו', ומנין אפילו אחד שנאמר: "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך" (שמות כ. כ).

ד) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי למילה, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, ובא לרמוז מה דאיתא במדרש תנחומא (משפטים טו) דמי שאינו מהול אסור לו ללמוד תורה. עיין שם. וזהו שאמר הכתוב "תורתי אל תעזובו", לרמוז כנזכר שרק מי שהוא מהול יכול ללמוד תורה וכאמור.

ה) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לעולם הבא, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, ובא לרמוז שבזכות "תורתי אל תעזובו", דהיינו לומדים תורה, זוכים לטוב הוא העולם הבא, וכדאיתא בגמרא (מכות כג(: רבי חנניא בן עקשיא אומר, רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות שנאמר: "ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה ויאדיר" (ישעיה מב. כא). עיין שם.

ו) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לתחיית המתים, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, ומקורו טהור בזוהר הקדוש (ח"א דף קלו). ובא לרמוז למה דאיתא בגמרא (כתובות קיא:) על פסוק: "כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל" (ישעיה כו. יט). כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו. וכל שאינו משתמש באור תורה, אין אור תורה מחייהו. עיין שם. וזהו שהמשיך "תורתי אל תעזובו", ובזכות זה תזכו לקום בתחיית המתים וכאמור.

ז) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לצדקה כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז מה דאיתא במדרש (קהלת רבה יא. א) אם בקשת לעשות צדקה עשה אותה עם עמלי תורה. וראיתי לנכון לכתוב כאן מה הסיבה לשאלה ששואלים רבים למה בני תורה צריכים לחזר אחר הצדקה? עיני צדיק תחזינה בספר ילקוט מעם לועז (שמות עמוד תתשם) וזה לשונו:... ובאותה שעה שנשתברו הלוחות נגזרה בעוונות הגזירה שיעסקו בתורה מתוך צער מרובה ומתוך שיעבוד גדול ובדוחק רב, והעוסקים בתורה יצטרכו לילך ולטרוח אחר מזונותיהם ובשכר עמלם בעולם הזה שכרם יהיה כפול ומכופל כשיבוא משיח צדקנו. וכל התומך בתלמידי חכמים שיהא יכול לישב ולעסוק בתורה מתוך נחת, ושלא יצטער על מזונותיו, יהיו שניהם שוים בעולם הבא. כמו שנאמר: "בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). שאף על פי שהוא עם הארץ יזכה לישב בישיבה של מעלה ויהיה שרוי במחיצתו של התלמיד חכם שהוא מקום נורא מאד. כפי שנתבאר בארוכה בביאור לפרשת תרומה פרק ב עיין שם. וראה עוד למעלת הגאון רבי אברהם ביתאן נר"ו, (ז"ל) בספרו שמו אברהם ח"ב (דרוש ה) מה שהאריך בזה בנושא החזקת לומדי תורה עיין שם ומשם בארה.

ח) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לצדקה כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז שבזכות הצדקה יאורו עיניו בתורה, כמו שראיתי למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו לפרשת נשא שהביא משם הרב הקדוש מהר"א הכהן ז"ל בספר מעיל צדקה (סימן אלף רע"ו) משם הרב חס"ל שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו עיין שם.

ט) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לתשובה כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז שעל ידי לימוד התורה ישוב בתשובה, וכדאיתא במדרש (איכה רבה פתיחתא ב) ר' הונא ור' ירמיה בשם ר' חייא בר אבא אמרי כתיב אותי עזבו ותורתי לא שמרו (שם ירמיה טז יא), הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקין בה, השאור שבה היה מחזירן למוטב. עיין שם.

י) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה דאיתא בגמרא (נדרים לח.) וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, "ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו" (שמות לא. יח). עיין שם. וראה עוד במדרש (שמות רבה מא. ו) דבר אחר: ויתן אל משה, אמר ר' אבהו כל מ' יום שעשה משה למעלה היה למד תורה ושוכח, א"ל רבון העולם יש לי מ' יום ואיני יודע דבר, מה עשה הקב"ה משהשלים מ' יום נתן לו הקב"ה את התורה מתנה שנאמר ויתן אל משה, עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "כי לקח טוב נתתי לכם", דהיינו נתתי מלשון מתנה, ובעבור זה, "תורתי אל תעזובו", דהיינו שלא תשכח את התורה וכאמור.

יא) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי להליכה לבית המדרש, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", יובן בהקדים מה שאמרו חז"ל דהלומד תורה בבית המדרש יועיל לו יותר לזכרון ולהבין הדברים על בוריים. וכדאיתא בתלמוד ירושלמי (ברכות ה. א). אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא היגע תלמודו בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח. וכן פסק מרן ז"ל בשולחנו הטהור יורה דעה (סימן רמו סעיף כב) וזה לשונו: ברית כרותה שכל הלומד בבית הכנסת לא במהרה הוא משכח, וכל היגע בתלמודו בצנעה מחכים, שנאמר: ואת צנועים חכמה (משלי יא, ב). וכו', עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא (בחוקותי אות ג) "אם בחקתי תלכו" (ויקרא כו. ג). זה שאומר הכתוב: "חכמות בחוץ תרנה ברחובות תתן קולה" (משלי א. כ). שאל רבי שמואל בר נחמני את רבי יונתן ברבי אלעזר שהיה עומד בשוק אמר לו: שנה לי פרק אחד. אמר לו: לך לבית הלמוד ואני אשנה לך שם. אמר לו: רבינו לא כך למדתנו, "חכמות בחוץ תרונה" אמר ליה: יודע אתה לקרות, ואין אתה יודע לשנות. מהו: "חכמות בחוץ תרונה"? בחוצה של תורה. אמר לו: המרגלית היכן נמכרת היא, לא בחוץ, אבנים טובות ומרגליות היכן הן נמכרות לא במקום הידוע. אין מוליכין אותן לא לבעלי ירקות ובצלים ושומים אלא במקום סוחרים אלא לא בחוץ. כך התורה בחוץ היא נאמרת. שנאמר: "חכמות בחוץ תרונה ברחובות" מהו ברחובות? במקום שמרחיבין. והיכן מרחיבין לה? בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, לכך נאמר: "ברחובות תתן קולה" עיין שם. וראה עוד בתנא דבי אליהו רבה (פרשה יד) יהא אדם שואל ומשיב בישיבתו בבית המדרש כדי [שתרבה] חכמתו בידו, עיין שם.

יב) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לשינה, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שגם בזמן השינה יהרהר בתורה או לרמוז שיישן כדי שיהיה לו כח ללמוד תורה. וראה במדרש (בראשית רבה ט. ו) אמר רבי שמעון בן אלעזר הנה טוב מאד והנה טובה שינה, וכי שינה טובה מאד, אתמהא, לא כן תנינן יין ושינה לרשעים נאה להם ונאה לעולם אלא מתוך שאדם ישן קימעא הוא עומד ויגע בתורה הרבה. עיין שם. ויש להזכיר כאן מה שכתב מעלת מורי ורבי ועטרת ראשי הגאון החסיד שבכהונה רבי נסים הכהן ז"ל בספרו ממלכת כהנים (סימן ד אמצע אות ד) בשבחי זקנו מרן הראב"ד מקודש רבי משה כלפון הכהן ז"ל וזה לשונו:... גם כן בלימוד תורה היה לו חשק נפלא ללמוד כמעט כל היום בזמן שיש לו אפשרות הוא לומד ואפילו לעת זקנתו שכהו עיניו מזוקן והרופא צוהו שלא ילמוד למרות זהירותו על שמירת גופו בזה לא היה יכול להתאפק ותמיד הוא לומד או כותב, ואפילו בלילה אם ימצא מי שיקרא לפניו טוב ואם לא ימצא היה יושב ועיניו סגורות וחוזר בלחש, על לימודו ואפילו בתוך שינתו כמעט בכל לילה, כשהיתה לי איזה סיבה לישן לפניו שמעתי אותו מדבר בדברי תורה ומקשה ומתרץ וכשהיה מקיץ משינתו הייתי שואל אותו על זה והוא אומר לי שהיה מקשה ומתרץ עם רב פלוני וככה אמר לו וככה עניתי לו. עיין שם.

יג) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי למי שאינו כועס, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז שבזכות שאינו כועס יזכור את תלמודו, וראה בגמרא (נדרים כב:) כל מי שכועס אם הוא חכם, חכמתו מסתלקת ממנו עיין שם.

יד) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי למי שאינו כועס וכנ"ל, והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז מה שאמרו חז"ל במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא הקפדן מלמד, וראה בגמרא (שבת לא.) מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: כמה תורות יש לכם? אמר לו: שתים, תורה שבכתב ותורה שבעל פה. אמר לו: שבכתב - אני מאמינך, ושבעל פה - איני מאמינך. גיירני על מנת שתלמדני תורה שבכתב. גער בו והוציאו בנזיפה. בא לפני הלל - גייריה, יומא קמא אמר ליה: א"ב ג"ד, למחר אפיך ליה. אמר ליה: והא אתמול לא אמרת לי הכי? אמר לו: לאו עלי דידי קא סמכת? דעל פה נמי סמוך עלי! שוב מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי, אמר לו: גיירני על מנת שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחת. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל, גייריה. אמר לו: דעלך סני לחברך לא תעביד - זו היא כל התורה כולה, ואידך - פירושה הוא, זיל גמור. שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש, ושמע קול סופר שהיה אומר: "ואלה הבגדים אשר יעשו חשן ואפוד" (שמות כח. ד). אמר: הללו למי? אמרו לו: לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר, בשביל שישימוני כהן גדול. בא לפני שמאי, אמר ליה: גיירני על מנת שתשימני כהן גדול. דחפו באמת הבנין שבידו. בא לפני הלל - גייריה. אמר לו: כלום מעמידין מלך אלא מי שיודע טכסיסי מלכות? לך למוד טכסיסי מלכות. הלך וקרא, כיון שהגיע "והזר הקרב יומת" (במדבר א. נא). אמר ליה: מקרא זה על מי נאמר? אמר לו: אפילו על דוד מלך ישראל. נשא אותו גר קל וחומר בעצמו: ומה ישראל שנקראו בנים למקום, ומתוך אהבה שאהבם קרא להם "בני בכרי ישראל" (שמות ד. כב). כתיב עליהם והזר הקרב יומת, גר הקל שבא במקלו ובתרמילו - על אחת כמה וכמה! בא לפני שמאי, אמר לו: כלום ראוי אני להיות כהן גדול? והלא כתיב בתורה והזר הקרב יומת! בא לפני הלל, אמר לו: ענוותן הלל, ינוחו לך ברכות על ראשך שהקרבתני תחת כנפי השכינה. לימים נזדווגו שלשתן למקום אחד, אמרו: קפדנותו של שמאי בקשה לטורדנו מן העולם, ענוותנותו של הלל קרבנו תחת כנפי השכינה. עד כאן. וכתב הרמב"ם ז"ל, (פרק ד מהלכות תלמוד תורה הלכה ה) וזה לשונו: לא יהיה התלמיד בוש מחביריו שלמדו מפעם ראשונה או שניה והוא לא למד אלא אחר כמה פעמים, שאם נתבייש מדבר זה נמצא נכנס ויוצא לבית המדרש והוא אינו למד כלום, לפיכך אמרו חכמים הראשונים אין הביישן למד ולא הקפדן מלמד, במה דברים אמורים בזמן שלא הבינו התלמידים הדבר מפני עומקו או מפני דעתן שהיא קצרה, אבל אם ניכר לרב שהם מתרשלין בדברי תורה ומתרפין עליהן ולפיכך לא הבינו חייב לרגוז עליהן ולהכלימן בדברים כדי לחדדם, וכענין זה אמרו חכמים זרוק מרה בתלמידים, לפיכך אין ראוי לרב לנהוג קלות ראש לפני התלמידים ולא לשחוק בפניהם ולא לאכול ולשתות עמהם כדי שתהא אימתו עליהן וילמדו ממנו במהרה. עכ"ל.

טו) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לשיר, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", יובן לפי מה דאיתא דאיתא בגמרא (מגילה לב) ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" (יחזקאל כ. כה). עיין שם. וראה עוד שם (במגילה לב) מה שכתבו בעלי התוספות ז"ל, על דברי הגמרא הנזכרים, "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה", וזה לשונם: והשונה בלא זמרה. שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה ועל ידי כך היו נזכרים יותר עכ"ל. וכן שמעתי מאבינו מורנו הרב מאיר הכהן שליט"א, ששמע מרבו המובהק זקני הגאון הרב דוד דידו הכהן זצ"ל, (מחבר ספר "אני לדודי"). שהיה מורה לתלמידיו לחזור על לימודם בקול נעימה כדי שיעזור להם לזכור לימודם עד כאן. דהיינו שעל ידי שילמד בשירה יזכה ל"תורתי אל תעזובו" שלא ישכח את תלמודו. וכאמור.

טז) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לוידוי, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שיש להרהר בתשובה כדי שלא יהיה בבחינת ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי. וראה במסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב' (פרק לב) רבי [חנינא] בן דוסא אומר כל שקדמה יראת חטאו [לחכמתו סופו להתקיים. חכמתו ליראת חטאו] אין סופו להתקיים. מעשיו לחכמתו סופו להתקיים. [חכמתו למעשיו אין סופו להתקיים]. משל למה הדבר דומה לאחד שבא אצל החנוני. אמר לו: תן לי רביעית יין. אמר לו: הבא כלי ופתח לו את תיקו. אמר לו: תן לי שמן. אמר לו: הבא כלי ופתח לו את המפושלות. אמר לו: בן מאירה כלי אין בידך ואתה מבקש ליטול יין ושמן. כך הקב"ה אומר לרשעים מעשים טובים אין בידכם ואתם מבקשים ללמוד תורה שנאמר: "ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי" (תהלים נ. טז). חוקי אין את משמר היאך את מספר בהם ואתה שנאת מוסר (שם שם). עיין שם.

יז) אי נמי אפשר לפרש כעין זה, בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לוידוי וכנ"ל, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז שיש לו לומר וידוי ולהרהר בתשובה כדי שיתקיים תלמודו בידו, וכדאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ט) אמר רבי חנינא בן דוסא, כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו, חכמתו מתקיימת, וכל שאין יראת חטאו קודמת לחכמתו, אין חכמתו מתקיימת. עיין שם.

יח) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לזריחת השמש, כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ויובן בהקדים מה שידוע דבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה, כמבואר בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך שרים" (הושע ח. י). אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם. והנה נקדים גם מה שידוע שהגאולה תהיה כעין זריחת השמש, וכדאיתא בתלמוד ירושלמי (ברכות א-א) רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא היו מהלכין בדרך בבקעת ארבל בקריצתה. (בהשכמה קודם שהאיר היום. פני משה). וראו אילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי, כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? כי אשב בחושך ה' אור לי. (כלומר הגלות הוא החושך והגאולה אורה וכשם שהאור בשחר בא מעט מעט והולך ומתרבה, כך גאולתן של ישראל שנדמה לאור, וכך היה בימי מרדכי ואסתר. פני משה). כך בתחילה ומרדכי יושב בשער המלך. ואחר כך ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך ליהודים היתה אורה ושמחה עיין שם. והרי הוא כמבואר.

יט) אי נמי אפשר לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לשכחה כמו שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו חלוקא דרבנן, והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז דבעבור השכחה ישתדל האדם לא לעזוב התורה וללמוד בה כל הזמן, וראה בגמרא (סנהדרין צט.) רבי יהושע בן קרחה אומר: כל הלומד תורה ואינו חוזר עליה - דומה לאדם שזורע ואינו קוצר. עיין שם. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (פסחים עב.) תנא מיניה ארבעין זמנין ודמי כמאן דמנח ליה בכיסיה. וראיתי בספר כרם יהושע (עמוד לח), שכתב, הקשה הגאון רבי אליהו מוילנא ז"ל, על הלשון "כמאן דמנח בכיסיה", למה לא אמרו בגמרא, כמאן דמנח "בקופסא", הלא בקופסא השמירה יותר טובה מאשר בכיסו? ותירץ (הגאון), על פי דברי רבי יצחק בגמרא (בבא קמא קיח:) ובגמרא (בבא מציעא כא:) דאדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה ושעה, ולכן אמרו, רק כמאן דמנח בכיסיה, ללמדנו מוסר השכל, שגם אחרי שחזר ארבעים פעמים על מה שלמד, עדיין אין לימודיו שמורים היטב כבקופסא, אלא כבכיס בלבד, אשר כל שעה ושעה צריך למשמש בו, ולבדוק האם עדיין נמצא בו, או שמא נאבד מתוכו. כמו כן בלימוד תורתינו הקדושה, צריך האדם כסדר לבדוק את עצמו, האם לא שכח את מה שלמד. עיין שם. ויומתק יותר לפי מה דאיתא במדרש (משנת רבי אליעזר פרשה יג עמוד 244) דבר אחר: תורת ה' תמימה, אימתי היא תמימה, כשאדם למד תורה וחוזר עליה. ומניין שאדם חייב לחזור עליה, שנאמר: "כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת" (דברים יא. כב). מגיד הכתוב, כשם שאדם צריך להזהר בסלעו שלא יאבד, כך צריך להזהר בתלמודו שלא יאבד, שנאמר: "השמר לך ושמר נפשך מאד פן תשכח" (דברים ד. ט). עיין שם. והטעם שבאמת עשה הקב"ה שכחה בעולם, ויכול אדם לשכוח גם לימודו ח"ו אם לא יחזור עליו, עיני צדיק תחזינה במדרש (קהלת רבה ג. א) לטובתו אדם לומד תורה ושכח שאלו היה אדם לומד תורה ולא שכח היה מתעסק בתורה שתים שלש שנים וחוזר ומתעסק במלאכתו ולא היה משגיח בה לעולם כל ימיו אלא מתוך שאדם לומד תורה ומשכחה אינו מזיז ואינו מזיע את עצמו בדברי תורה, עיין שם. (כל הפירושים הנ"ל נתחדשו לי בס"ד ביום ו' אייר התש"ע יום פטירת שא"ב מרן הגאון הראב"ד מקודש הרב שאול הכהן זצוק"ל וזיע"א),

כ) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב מעתוק מאזוז ז"ל בספרו מתוק מדבש (שער הכינויים עמוד פו) דתיבת טוב כינוי לבית המקדש עיין שם. ואפשר לפרש שבא לרמוז מה שאמרו חז"ל שבזמן שאין בית מקדש איך אדם יכול להקריב קרבנות זה על ידי עסק התורה כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (תענית כז:) א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי, אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר: "ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה" (בראשית טו. ח). אמר אברהם ריבונו של עולם! שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה, אמר לו: לאו, אמר לפניו, ריבונו של עולם! הודיעני במה אירשנה, אמר לו: קחה לי עגלה משולשת ועז משולשת וגו' אמר לפניו ריבונו של עולם! תינח בזמן שבית שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות בזמן שקוראין בהן לפני אני מעלה עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם עיין שם. וכן אמרו חז"ל בגמרא (מנחות קי.) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה" (ויקרא ז. לז). כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה. וכו' אלא אמר רבא, כל העוסק בתורה אין צריך לא עולה ולא מנחה ולא אשם. וכתב רש"י ז"ל, בדיבור המתחיל אין צריך לא עולה וכו. דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: "כי לקח טוב נתתי לכם", דהיינו נתתי לכם בית המקדש, אולם בעוונות הרבים, כשנחרב, התיקון לזה במקום הקרבנות הוא "תורתי אל תעזובו", כי התורה היא במקום הקרבנות. וכאמור.

כא) אי נמי יש לפרש "טוב" כינוי לבית המקדש וכנ"ל, אולם בכל זאת תקיים "תורתי אל תעזובו", כי ההלימוד תורה ערכו יותר מהקרבת קרבנות בבית המקדש, כדאיתא בגמרא (שבת ל.) שאמר הקב"ה לדוד המלך ע"ה: כי טוב יום בחצריך מאלף. טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח. עיין שם.

כב) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב מעתוק מאזוז ז"ל בספרו מתוק מדבש (שער הכינויים עמוד פז) דתיבת טוב כינוי לעולם הזה עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו", ויובן בהקדים מה דאיתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק יט) עשו ויעקב נחלקו בעולמות, עשו נטל עולם הזה ויעקב נטל עולם הבא. והנה מה שאנו אוכלים בעולם הזה שהוא חלקו של עשו, זה מזכות התורה. שהרי מזכותה יש קיום לעולם וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (עבודה זרה ג.) דהקדוש ברוך הוא עשה תנאי עם מעשה בראשית, ואמר: אם ישראל מקבלים את תורתי מוטב. ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו. עיין שם. וזהו רמז הכתוב: כי לקח טוב נתתי לכם", דהיינו שנתתי לכם את העולם הזה, ואתם נהנים ממנו הגם שהוא חלקו של עשו, משום "תורתי אל תעזובו", דהיינו שאתם עוסקים בתורה וכאמור.

כג) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות ו) כי תיבת טוב הוא כינוי לאשה. והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שכל לימוד התורה של הבעל זה בזכות האשה. וכמו שאמרו חז"ל בגמרא (ברכות יז.): גדולה הבטחה שהבטיחן הקדוש ברוך הוא לנשים יותר מן האנשים, שנאמר, נשים שאננות קומנה שמענה קולי בנות בוטחות האזנה אמרתי. (ישעיה לב. ט). (גדולה הבטחה. שהרי קראן שאננות ובוטחות. רש"י). אמר לו רב לר' חייא, נשים במאי זכיין? באקרויי בנייהו לבי כנישתא, (תינוקות של בית רבן היו רגילין להיות למדים לפני רבן בבית הכנסת. רש"י). ובאתנויי גברייהו בי רבנן, (בית המדרש ששם שונים משנה וגמרא. רש"י). ונטרין לגברייהו, (ממתינות לבעליהן ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. רש"י). עד דאתו מבי רבנן. עיין שם. ואפשר להסביר בדרך דרש, גם כן שזה כוונת חז"ל בגמרא (יבמות סב:) אמר רבי תנחום א"ר חנילאי, כל השרוי בלא אשה, שרוי בלא שמחה, וכו' במערבא אמרי, בלא תורה. והיינו כי על ידי השתדלות ועזרת אשתו יכול ללמוד יותר וכאמור. ודו"ק. וראה עוד בגמרא (כתובות סב.) על פסוק: שוא לכם משכימי קום מאחרי שבת אוכלי לחם העצבים כן יתן לידידו שנה (תהלים קכז. ב), ואמר רב יצחק, אלו נשותיהן של תלמידי חכמים שמנדדות שינה מעיניהם בעולם הזה, ובאות לחיי העולם הבא עיין שם.

כד) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות ז) כי תיבת טוב הוא כינוי לבנים. והמשיך "תורתי אל תעזובו", ואפשר שבא לרמוז שבזכות הבנים שיש לנו שהם הערבים לתורה קיבלנו את התורה, כמו שאמרו חז"ל במסכת כלה רבתי (פרק ב הלכה י) בשעה שעמדו ישראל על הר סיני, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, אתם מקבלים את התורה, אמרו לו הן, אמר להן הביאו ערבים בדבר, אמרו הא מינוקינן, והיינו דכתיב מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, אמר להם הקדוש ברוך הוא, הרי אתם מערבים את בניכם, אם אתם משמרים את התורה מוטב, ואם לאו הרי בניכם מערבין לי, שנאמר ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני. עיין שם. וכן הוא במדרש (שיר השירים רבה א. ג) ועוד. עיין שם. ולכן בעבורם "תורתי אל תעזובו", וכאמור.

כה) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לבנים וכנ"ל. והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שעל האב ללמד את בנו תורה, וכדאיתא בגמרא (קידושין כט:) עיין שם.

כו) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות ח) כי תיבת טוב הוא כינוי למלאכים. והמשיך "תורתי אל תעזובו", ויובן בהקדים מה דאיתא בגמרא (שבת פח:) ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם? מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ה' אדנינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים (תהלים ח)! - אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר: "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו" (איוב כו. ט). ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין עבודה זרה? שוב מה כתיב בה - זכור את יום השבת לקדשו, כלום אתם עושים מלאכה שאתם צריכין שבות? שוב מה כתיב בה - לא תשא, משא ומתן יש ביניכם? שוב מה כתיב בה - כבד את אביך ואת אמך, אב ואם יש לכם? שוב מה כתיב בה לא תרצח, לא תנאף, לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר: ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו' (תהלים ח. ב). ואילו תנה הודך על השמים - לא כתיב. עד כאן. ובנדפס כתבתי בס"ד, לדקדק בזה, א. מה איכפת למלאכים אם עם ישראל יקבלו את התורה, וכי עיניהם צרה בזה? ב. מדוע צריך משה רבנו ע"ה, להאריך בדברים ולהסביר להם את כל עשרת הדברות שאינם שייכים בהם, ויספיק לומר להם דיברה אחת או שתים ותו לא? ואפשר לפרש הטעם שהיה צריך משה רבנו ע"ה, להאריך בדברים ולהסביר להם את כל עשרת הדברות שאינם שייכים בהם, ולא הסתפק לומר להם דיברה אחת או שתים ותו לא? יש לומר, כדי להראות לעם ישראל כמה הוא טרח וכמה משא ומתן היה לו עם המלאכים בשביל שיקבל את התורה מהקב"ה וכך ידעו להעריך אותה יותר. ולכן גם המלאכים רצו לייקר את התורה בעיני עם ישראל ולכן ניסו להתווכח עליה גם שהיא אינה שייכת בהם. ודו"ק. וזהו רמז הכתוב: כי לקח טוב נתתי לכם", דשהיינו התורה שהיתה בשמים ליד המלאכים הנקראים טוב, נתתי לכם, גם שהוצרך משה רבינו ע"ה, להתווכח עמהם הרבה, ולכן "תורתי אל תעזובו", דהיינו שתדעו להעריך ולייקר אותה יותר וכאמור.

כז) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות ט) כי תיבת טוב הוא כינוי לממון. והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שכל הממון שיש לאדם יתקיים אצלו רק אם לומד תורה, וכדאיתא במסכת אבות (פרק ד משנה ט) רבי יונתן אומר כל המקיים את התורה מעוני סופו לקיימה מעושר וכל המבטל את התורה מעושר סופו לבטלה מעוני. או יש לפרש הנה תיבת טוב הוא כינוי גם לבנים כנ"ל, שכל הממון שיש לאדם יתן בעבור לימוד תורה, לו ולבנו, כדאיתא במדרש תנחומא פרשת צו (סימן יד) ראו כמה חביבה קריאת תורה לפני הקב"ה כי יש חיוב באדם לתת כל ממונו ללמד תורה לעצמו ולבניו, שנאמר: צו את אהרן ואת בניו לאמר, כלומר שיאמרו לבני ישראל ויתעסקו בקריאת העולה, שאע"פ שמקריבין עולה עוסקין היו בקריאתה כדי שיזכו בקרבן עולה ובקריאתה, וכו', ואשרי האיש העוסק בתורה והנותן ממונו ללמד תורה לבנו, כי בשביל הממון שהוא נותן ללמוד זוכה לחיי העולם הבא שנאמר: כי הוא חייך ואורך ימיך (דברים ל. כ). חייך לעולם הבא ואורך ימיך לעולם שהוא ארוך. עיין שם. הראית לדעת שבעד לימוד תורה לבן ראוי לאדם לתת כל ממונו, וכאמור. וראה עוד בענין זה באורך בספרי הקטן מעשה נסים- עשה לך רב (אופן רצ) וינעם לך.

כח) אי נמי יש לפרש תיבת טוב כינוי לממון, וכנ"ל, והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז על פי הידוע כי לפעמים הרבה עושר גורם לרעת האדם שח"ו יהיה בבחינת "וישמן ישורון ויבעט", שעל ידי העושר יעשה ח"ו חטאים. וראה בגמרא (ברכות לב.) ודי זהב, מאי ודי זהב? אמרי דבי רבי ינאי, כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, בשביל כסף וזהב שהשפעת להם לישראל עד שאמרו די - הוא גרם שעשו את העגל. אמרי דבי רבי ינאי: אין ארי נוהם מתוך קופה של תבן אלא מתוך קופה של בשר. אמר רבי אושעיא: משל, לאדם שהיתה לו פרה כחושה ובעלת אברים, האכילה כרשינין והיתה מבעטת בו. אמר לה: מי גרם ליך שתהא מבעטת בי - אלא כרשינין שהאכלתיך. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: משל, לאדם אחד וכו', אמר רב אחא בריה דרב הונא אמר רב ששת: היינו דאמרי אינשי מלי כריסיה זני בישי, שנאמר: "כמרעיתם וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני" (הושע יג. ו). רב נחמן אמר, מהכא: "ורם לבבך ושכחת את ה'" (דברים ח. ו). ורבנן אמרי, מהכא: "ואכל ושבע ודשן ופנה" (דברים לא. כ). עיין שם. ולזה הזהיר תורתי אל תעזובו.

כט) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות יא) כי משה רבינו עליו השלום, נקרא טוב עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו", ובא לרמוז שהתורה ניתנה על ידי משה רבינו ע"ה הנקרא טוב. והרי הוא כמבואר.

ל) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שכתב הרב רחמים בוכריץ ז"ל בספרו פטר רחם (עמוד כב אות יב) כי תיבת טוב היא כינוי לשבת עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז מה שאמרו חז"ל בתלמוד ירושלמי (שבת טו. ג) לא ניתנו שבתות וימים טובים לישראל אלא לעסוק בהן בדברי תורה עיין שם. וראה עוד בתנא דבי אליהו רבה (פרק א) על פסוק: "ימים יוצרו ולא אחד בהם" (תהלים קלט. טז). זה יום השבת לישראל, כיצד אדם עושה מלאכה כל ששה ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו, שוב אדם עושה מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שוכח כל צער שהיה לו, כך הוא מדתו של אדם יום טובה משכח יום רעה. יום רעה משכח יום טובה. אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל, לא כתבתי לכם בתורתי: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך" (יהושע א. ח). אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים, שבת יעשה כולו תורה. מכאן אמרו ישכים אדם וישנה בשבת וילך לבית הכנסת ולבית המדרש. ויקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה לקיים מה שנאמר: "לך אכול בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך" (קהלת ט. ז). לפי שאין לו מנוחה להקדוש ברוך הוא אלא עם עושי תורה בלבד עיין שם. וראה עוד במדרש תנחומא (סדר ויקהל) שעם ישראל נכנסו לארץ, באה תורה ואמרה לפני הקדוש ברוך הוא: כשיכנסו ישראל לארץ ישראל, זה עוסק בשדהו, זה עוסק בכרמו. תורה, מה תהא עליה? אמר לה: יש לי זיווג שאני מזווג לך ושבת שמו. שהם בטלין ממלאכתם ועוסקין בך. עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבינו יוסף חיים ז"ל בספרו בן איש חי הלכות שנה שניה בדברי פתיחה לפרשת שמות שכתב משם המקובלים ז"ל, וזה לשונו: דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי חול. עיין שם.

לא) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב יש בו רמז לארץ ישראל, על דרך מה דאיתא במדרש (בראשית רבה טז. ד) על פסוק: "וזהב הארץ ההיא טוב" (בראשית ב. יב). מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל, עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו", בא לרמוז שבעבור התורה הקדושה נתן לנו הקב"ה את ארץ ישראל. ועיני צדיק תחזינה במדרש תנחומא (פרשת קדושים סימן יא) דבר אחר: כי תבאו אל הארץ. זה שאומר הכתוב: ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חקיו וגו' (תהלים קה. מד - מה), ויתן להם ארצות גוים, כל מה שנטל הקב"ה מאומות העולם נתן לישראל, ארצות כסף וזהב שדות וכרמים וערים, ולא נתן להם, אלא כדי שיתעסקו בתורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו וגו' (שם תהלים ק"ה), וראה עוד במדרש תהלים (מזמור קה אות יג) ויתן להם ארצות גוים. ר' חנינא שאל לר' חייא בר אבא ואמר לו ויתן להם ארצות גוים, למה, בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה, פועל שעשה עם בעל הבית, ובעל הבית יגע עמו ונותן לו שכרו, מהו מחזיק לו, אמר לו ר' חייא בשעה שהפועל עושה עם בעל הבית באמונה ונותן לו שכרו, אין צריך להחזיק לו טובה, אבל בשעה שאינו עושה עמו באמונה ונותן לו שכרו, צריך להחזיק לו טובה, ואנו נותן לנו הקב"ה ארצות גוים, ואין אנו למדין תורה, שנאמר בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו הללויה, ואין אנו שומרין את התורה, ונותן לנו, אין לנו להחזיק טובה שנתן לנו ארצות גוים, ומה עלינו לעשות לומר לפניו שירה שנאמר הללויה. עד כאן. וראה עוד במעלת חשיבות לימוד התורה בארץ ישראל, בזוהר הקדוש (ואתחנן רסח.) ושם איתא: ר' אחא הוה קאים עמיה דר' אלעזר ליליא חד בתר פלגות ליליא והוו משתדלי באורייתא, פתח ר' אלעזר ואמר (דברים לב) כי הוא חייך ואורך ימיך וגו', ת"ח על כל תנאין דגזר קודשא בריך הוא כד עאלו לארעא דישראל גזרה דאורייתא הוה, מאי טעמא בגין דשכינתא לא מתיישבא בארעא אלא באורייתא ולא מתיישבא לעילא אלא באורייתא דהכי אמר (ר' שמעון) אבא תורה שבעל פה לא אשתמודע אלא בגין תורה שבכתב, שכינתא לא מתיישבא לעילא ותתא אלא עם תורה דלתתא דכל זמנא דאורייתא אשתכח עמיה יכלא למיקם בעלמא הדא הוא דכתיב כי הוא חייך ואורך ימיך לשבת על האדמה על האדמה סתם ואי לאו דאפסיק מלי דאורייתא לא יכלא למיקם דכתיב (ירמיה ט) על מה אבדה הארץ, וכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי, עיין שם. ושמעתי מדרשן אחד נר"ו מעשה שפעם אחת היה אדם אחד שהלך להפגין נגד כיבוש הערבים, ופנה אליו ערבי אחד ואמר לו מה הקשר שלך יותר ממני עם ארץ ישראל, כשאינך מקיים תורת ישראל?!. והחי יתן אל ליבו!

לב) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב הוא כינוי לאשה, וכנ"ל, והמשיך "תורתי אל תעזובו", רמז להא דאיתא בגמרא (קידושין כט:) אמר רב יהודה אמר שמואל, הלכה: נושא אשה ואחר כך ילמוד תורה. עיין שם. והרי הוא כמבואר.

לג) אי נמי יש לפרש בהקדים מה שידוע דתיבת טוב יש בה רמז ליסורין, על דרך מה דאיתא במדרש (בראשית רבה ט. ח) אמר רב הונא הנה טוב מאד, זו מדת הטוב, והנה טוב מאד זו מדת יסורין, וכי מדת יסורין טובה מאד, אתמהא, אלא שעל ידיה הבריות באים לחיי העולם הבא, וכן שלמה אומר (משלי ו. כג) ודרך חיים תוכחת מוסר, אמרת צא וראה איזהו דרך מביאה את האדם לחיי העולם הבא, הוי אומר זו מדת יסורין. עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו", רמז להא דאיתא בגמרא (ברכות ה.) תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין, אלו הן: תורה, וארץ ישראל, והעולם הבא. תורה מנין? שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים צד. יב). עיין שם.

לד) אי נמי תיבת טוב יש בה רמז ליסורין כנ"ל, והמשיך "תורתי אל תעזובו" לרמוז מה דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבא, ואיתימא רב חסדא, אם רואה אדם שיסורין באין עליו יפשפש במעשיו שנאמר: "נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" (איכה ג. מא). פשפש ולא מצא, יתלה בביטול תורה. שנאמר: "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו" (תהלים צד. יב). עיין שם.

לה) אי נמי תיבת טוב כינוי לזכירה, כמו שכתב מורנו הגאון רבי אלטר מאזוז ז"ל, בספרו אם למקרא בחידושיו לפרשת ויחי (עמוד רו) משם הרב תנופת חיים (פלאג'י) ז"ל עיין שם. והמשיך "תורתי אל תעזובו" לרמוז שכאשר לומד וחוזר על לימודו באופן תמידי ללא הפסקה, בעבור זה לא ישכח תלמודו. ועל דרך שאמרו חז"ל אם אעזבך יום יומים אעזבך, ראה בתלמוד ירושלמי (ברכות פרק ט סוף הלכה ה) עיין שם. וכלל לאו אתה שומע הן, כשחוזר ומשנן את לימודו באופן תמידי, לא תעזוב אותו התורה. וראה עוד לעיל (אופן יט) וינעם לך בס"ד.

כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו. כי בן הייתי לאבי רך ויחיד לפני אמי. ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצוותי וחיה. (ד. ב-ג)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים: שבא לרמוז שעל המלמד תינוקות המרביץ תורה בישראל, להרגיש שכל אחד מתלמידיו כאילו הוא בנו היחיד, ועל ידי זה שיאהב ויקרב כל אחד ואחד מתלמידיו כאילו הוא תלמידו היחיד, זה יגרום להם "תורתי אל תעזובו", ושישמרו את התורה והמצוות, שלא יעזבו את התורה. ומסופר על עשיר אחד שפעם הלך לישיבה אחת לחפש חתן תלמיד חכם לבתו, הוא נכנס לישיבה, ומצא אותם לומדים בסדר לימוד, הוא פנה לראש הישיבה, וסיפר לו שבא לחפש חתן תלמיד חכם, מתמיד, ושאל אותו: האם הוא מכיר כאן את הבחור הלומד בשקידה בשורה זו, והצביע עליו על בחור אחר בשורה אחרת שישב ולמד? ענה לו הראש ישיבה: כן! זה בני יחידי. העשיר חשש אולי הראש הישיבה לא יסכים להיות מחותן רק עם עשיר, ולא עם כתר תורה, הוא שוב שאל את ראש הישיבה: ענה לו הראש ישיבה: כן! זה בני יחידי. העשיר התפלא על תשובת הראש ישיבה שזה בנו יחידו, ושאל אותו כיצד הראשון נקרא בנו יחידו, וגם השני נקרא בנו יחידו?! הרב ענה לו: שתודה להשם יתברך, כל הבחורים הנמצאים כאן בישיבה, נחשבים כאילו כל אחד מהם הוא בנו יחידו. כולם אהובים, כולם ברורים, כולם טהורים. וכמובן העשיר מצא בחור תלמיד חכם מתמיד כלבבו את "בנו יחידו של הראש הישיבה", ישמע חכם ויוסף לקח!

קנה חכמה קנה בינה אל תשכח ואל תט מאמרי פי. אל תעזבה ותשמרך אהבה ותצרך. (ד. ה-ו)

אפשר לפרש סמיכות הכתובים שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (סוטה כא.) תניא, את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו. כג). תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך וגו'" (שם ו. כב). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זו מיתה. והקיצות היא תשיחך, (תליץ בעדך את זכותך. רש"י). לעתיד לבוא עיין שם. והנה נקדים דתיבת חכמה היא כינוי לתורה, והרי הוא כמבואר.

אי נמי אפשר לפרש סמיכות הכתובים שבא לרמוז המעשה שהביא רבינו יהודה החסיד ז"ל, בספר חסידים (סימן תרנה) מעשה בבן שכבד את אביו ביותר אמר לו האב אתה מכבדיני בחיי תכבדני במותי אני מצוך שתלין כעסך לילה אחד ועצור רוחך שלא תדבר לאחר פטירת אביו הלך למדינת הים והניח אשתו מעוברת והוא לא ידע ועכב בדרך ימים ושנים וכשחזר בעיר בא בלילה ועלה לחדר שאשתו היתה שם שוכבת ושמע קולו של בחור שהיה מנשק אותה שלף חרבו ורצה להרוג שניהם וזכר מצות אביו והשיבו לתערה שמע שאמרה לאותו בחור בנה שאצלה כבר יש שנים רבות שהלך אביך מאצלי אילו היה יודע שנולד לו בן כבר הגיע להשיא לך אשה, כששמע זה הדבר אמר פתחי לי אחותי רעיתי ברוך ה' שעצר כעסי וברוך אבי שציוני לעצור כעסי לילה אחד שלא הרגתי אותך ואת בני ושמחו שמחה גדולה ועשו משתה לכל העם הנמצאים ושמחו הרבה מאד.

אל תשכח ואל תט ראשי תיבות אבות. כן רמז לפי דרכו הרב אליהו לאלו עטיה ז"ל בספרו מנחת אליהו. עיין שם. ואפשר לפרש עוד שבא לרמוז למה שאמרו חז"ל במדרש (משלי ו. ב) דבר אחר: נוקשתם. נכשלתם באמרי פיכם ונלכדתם באמרי פיכם, באותה שעה אמר להם הקב"ה בני הואיל וצערתם עצמיכם בשעבוד בין האומות תכפר זה על זה, אלא לכו והביאו זכות אבות העולם שנתעסקו בזאת והם יצילו אתכם מדינה של גיהנם, ומנין, שכן כתיב עשה זאת [אפוא] בני והנצל. ואבות העולם משיבין להם לישראל ואומרים להם הואיל ונתפשתם במצודת יום הדין אין לכם אלא לישב ולהתעסק בדברי תורה, למה, שהתורה מכפרת עון. עיין שם.

ראשית חכמה קנה חכמה. (ד. ז)

ראשית חכמה קנה סופי תיבות גמטריא שפל. רמז שעלי ידי הענוה זוכה לתורה. לרמוז דמי שהוא עניו הוא זוכה לתורה. כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.

סלסלה ותרוממך תכבדך כי תחבקנה. (ד. ח)

סלסלה ותרוממך תכבדך סופי תיבות גמטריא מה. שהוא רמז לענוה וכדכתיב: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (מועד קטן טז:) אמר רבא, כל העוסק בתורה מבפנים, תורתו מכרזת עליו מבחוץ עיין שם.

אולי אפשר לפרש בס"ד, "סלסלה", היינו שיקרא את מה שלומד בסילסול ובנגינה, והיא תגרום לו "ותרוממך", דהיינו שתרומם אותו שלא ישכח את תלמודו. ועיני צדיק תחזינה בגמרא (מגילה לב) ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן, כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה עליו הכתוב אומר: "וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים" (יחזקאל כ. כה). עיין שם. וראה עוד שם (במגילה לב) מה שכתבו בעלי התוספות ז"ל, על דברי הגמרא הנזכרים, "כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה", וזה לשונם: והשונה בלא זמרה. שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה ועל ידי כך היו נזכרים יותר עכ"ל. וכן שמעתי מאבינו מורנו הרב מאיר הכהן שליט"א, ששמע מרבו המובהק זקני הגאון הרב דוד דידו הכהן זצ"ל, (מחבר ספר "אני לדודי"). שהיה מורה לתלמידיו לחזור על לימודם בקול נעימה כדי שיעזור להם לזכור לימודם עד כאן.

תכבדך כי תחבקנה. יש לרמוז בזה מה דאיתא במסכת אבות (פרק ד משנה ו) רבי יוסי אומר, כל המכבד את התורה גופו מכובד על הבריות. והרי הוא כמבואר.

תכבדך כי גמטריא אליהו משיח בן דוד. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל דבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה כדאיתא בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח. י) אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם.

תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך. (ד. ט)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז כי התלמיד חכם שלומד תורה זוכה שהקב"ה מושך עליו חוט של חסד וכדאיתא בגמרא (חגיגה יב:) אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בלילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד ביום, שנאמר: יומם יצוה ה' חסדו" (תהלים מב. ט). ומה טעם יומם יצוה ה' חסדו - משום ובלילה שירה עמי. ואיכא דאמרי, אמר ריש לקיש: כל העוסק בתורה בעולם הזה, שהוא דומה ללילה - הקדוש ברוך הוא מושך עליו חוט של חסד לעולם הבא, שהוא דומה ליום, שנאמר: "יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי" (שם). והמשיך "תמגנך" רמז כי התורה אגוני מגנא, (סוטה כא.) עיין שם.

החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך (ד. יג).

איתא במדרש (במדבר רבה יז. ו) על פסוק: "ולא תתורו אחרי לבבכם" (במדבר טו. לט). הלב והעינים הם סרסורין לגוף שהם מזנין את הגוף "למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי" (שם). משל לאחד מושלך לתוך המים, הושיט הקברניט את החבל, ואמר לו: תפוש חבל זה בידך, ואל תניחהו. שאם תניחהו, אין לך חיים. אף כך אמר לו הקדוש ברוך הוא לישראל: כל זמן שאתם מדובקין במצות "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום" (דברים ד. ד). וכן הוא אומר: "החזק במוסר אל תרף נצרה כי היא חייך" (משלי ד. יג). והייתם קדושים, בזמן שאתם עושים את המצות אתם מקודשים ואימתכם מוטלת על העובדי כוכבים. פרשתם מן המצות נעשיתם מחוללים, אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: בעולם הזה על ידי יצר הרע אתם פורשים מן המצות לעתיד לבא אני עוקרו מכם שנאמר: "ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'" (יחזקאל לו. כז). עיין שם. וראה להרב לוי בן גרשון (הרלב"ג) ז"ל שכתב: על פסוק זה: החזק במוסר התורה אל תרף ממנו נצור התורה בלבך כי היא בעצמה היא חייך הנצחיים במה שנכלל בכוונותיה מהחכמה והבינה. עיין שם. וראה עוד לרבינו הרב מאיר לייבוש בן יחיאל מיכל (המלבי"ם) ז"ל שכתב, וזה לשונו: החזק במוסר אל תרף - אמנם אחר שיצרי הלב הם מתנגדים לחקי החכמה, כי ציורי לבו נוטים לרעה והם הפוכים מדרך החכמה, צריך הוא למוסר שבו יאסור כוחות נפשו בל יליזו מדרכי החכמה, וכבר בארתי בתחלת הספר שמוסר הזה הוא יראת ה', כמו שכתוב יראת ה' מוסר חכמה, שעל ידי יראת ה' ירא מלעבור על חקי החכמה אשר מאתו נתנו, אולם גם המוסר הזה ויראת ה' אינו מתעורר מעצמו בנפש האדם, וצריך להחזיק בו בכל עז בל תסור יראת ה' מזכרונו רגע, ולכן אמר החזק במוסר - שהוא המחזיק הדבר בעל כרחו ואל תרף - שאם תרפנו רגע יסור מזכרונך, ועל ידי זה נצרה - תצור את החכמה, שעל ידי החזקת המוסר ישמרו חקי החכמה בלבו, כי הוא חייך - כי החכמה היא חיי הנפש (כנראה לי ג' כ"ב ויהיו חיים לנפשך). שהחכמה היא חיי הנפש וזולתה לא תחיה חיים נפשיים רק חיים בהמיים שאינם חייך, רצונו לומר חיי האדם עיין שם. ועל ידי לימוד המוסר יכול אדם לשוב בתשובה שלמה ולהתחזק בלימוד התורה, ויש לרמוז החזק במוסר אל תרף ראשי תיבות גמטריא צום קול ממון שהם הדברים הראויים לבעלי תשובה. וסופי תיבות החזק במוסר אל תרף גמטריא שפ. וכן גמטריא קדוש. לרמוז שעל ידי המוסר אדם מגיע להכיר את מיעוט ערכו וקונה מידת הענוה ומקדש את עצמו.

ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור היום עד נכון היום. (ד. יח)

ראיתי למורנו הגאון רבי עזרא עטיה ז"ל בספרו עלה עזרא שפירש על פי מה דאיתא בגמרא (ברכות יט.) תנא דבי רבי ישמעאל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה, אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה, שמא סלקא דעתך? אלא, ודאי עשה תשובה. עיין שם. וזהו שאומר הכתוב: "ואורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור היום עד נכון היום", כי אורח הוא רמז לעבירה, כמו שכתוב: "ארחות עקלקלות" (שופטים ה. ו). וביאר איך הולך ואור עד נכון היום, כי בבוקר אור והוא עשה תשובה מאהבה עד שהעבירה נהפכה לזכות. עד כאן אמרי קדוש. והוא כפתור ופרח. ולפי דרכו יש לרמוז עוד וארח צדיקים כאור סופי תיבות מחר. רמז להאמור. או אפשר שבא לרמוז וארח צדיקים כאור סופי תיבות מחר. שעל ידי שזוכר את יום המחר היינו יום המיתה יזכה להתגבר על יצרו ולהיות צדיק. וכדאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד. ה). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה… ואם לאו יזכור לו יום המיתה. וכן אמרו חז"ל בגמרא (שבת קנג.) ושוב יום אחד לפני מיתתך, שאלו תלמידיו את רבי אליעזר, וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה. ואף שלמה אמר: בחכמתו, "בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר" (קהלת ט. ח). אמר רבן יוחנן בן זכאי, משל, למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן. פיקחין שבהן, קישטו את עצמן, וישבו על פתח בית המלך. אמרו: כלום, חסר לבית המלך. טיפשין שבהן, הלכו למלאכתן, אמרו: כלום, יש סעודה בלא טורח. בפתאום, ביקש המלך את עבדיו, פיקחין שבהן, נכנסו לפניו, כשהן מקושטין. והטיפשים, נכנסו לפניו, כשהן מלוכלכין. שמח המלך, לקראת פיקחים, וכעס, לקראת טיפשים. אמר: הללו שקישטו את עצמן, לסעודה ישבו ויאכלו וישתו. הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו. חתנו של רבי מאיר משום רבי מאיר אמר, אף הן נראין כמשמשין, אלא, אלו ואלו יושבין, הללו אוכלין, והללו רעבין. הללו שותין, והללו צמאים. שנאמר: "כה אמר ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לה" (ישעיה סה. יג). עיין שם.

אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך. כי חיים הם למוצאיהם. (ד. כא-כב)

אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, סמיכות הכתובים, בהקדים מה דאיתא במסכת אבות (פרק ג משנה ח) רבי דוסתאי ברבי ינאי משום רבי מאיר אומר כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאילו מתחייב בנפשו שנאמר: "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך" (דברים ד. ט). יכול אפילו תקפה עליו משנתו תלמוד לומר: "ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך" (שם). הא אינו מתחייב בנפשו עד שישב ויסירם מלבו. וזהו רמז סמיכות הכתובים: "אל יליזו מעיניך שמרם בתוך לבבך" דהיינו שתלמד את התורה היטב שלא תשכח אותה, וזה יגרום, "כי חיים הם למוצאיהם", שלא תתחייב מיתה, ותזכה לאריכות ימים וכאמור.

כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא. (ד. כב)

כי חיים הם למוצאיהם ולכל ראשי תיבות גמטריא עם הכולל סוד. וסופי תיבות גמטריא כסף. וכן סופי תיבות גמטריא עץ. אפשר שבא לרמוז שהמחזיק ותומך בידי תלמידי חכמים זוכה לדעת סודות התורה, וכדאיתא בגמרא (פסחים נג:)… רבי יוסי בר אבין אמר, מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה. דאמר רבי יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבי חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) שכתב, וזה לשונו: "מחזיק לתלמיד חכם להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעולם הבא אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו" עיין שם. ושמעתי ממעלת ידיד נפשי רב אחאי הגאון המופלא וכבוד ה' מלא, רבי אהרן הכהן שליט"א, מעשה בזה, על הגאון רבינו חיים מולואזין זצ"ל, שפעם נתקשה באיזה משנה ולא הבין אותה. ובא אליו בחלום כפרי אחד (שנפטר חודש קודם), והסביר לו את המשנה. שאלו הגאון: מהיכן ידע ביאור משנה זו?!. ענה לו: "כיון שהוא בחיים חיותו היה מחזיק תלמידי חכמים, זכה להכנס לגן עדן, ולימדו אותו את כל התורה כולה תוך זמן קצר מאד". "ישמע חכם ויוסף לקח"!.

מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (ד. כג).

ראיתי למורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה הגאון הרב מאיר מאזוז שליט"א, במכתבו לספר היקר מלל לאברהם הנדפס מחדש, שרמז כי ראשי תיבות "ממנו תוצאות חיים" מתח. שאחת הסיבות הגדולות למחלות הלב לא אליכם, הם המתחים והעצבים אשר רבו כמו רבו בדורנו עיין שם. ואפשר לרמוז עוד "ממנו תוצאות חיים" סופי תיבות מות, ושוב ראיתי כעת בזמן ההדפסה לידידנו שא"ב הרב הגאון רבי אברהם הכהן זצ"ל בספרו הנכבד קרית ארבע (עמוד קפ) שרמז את שני הרמזים הנזכרים לעיל, שש אנכי שזכיתי לכוין לדעתו) ובא לרמוז שעל ידי הכעס בר מינן, יכול להגיע בר מינן למות... וכמו שהמשיכה הגמרא (שם גיטין ו:) אמר רב חסדא, לעולם אל יטיל אדם אימא יתירה בתוך ביתו שהרי פילגש בגבעה הטיל עליה בעלה אימא יתירה והפילה כמה רבבות מישראל. אמר רב יהודה אמר רב, כל המטיל אימא יתירה בתוך ביתו סוף הוא בא לידי שלש עברות... ושפיכות דמים, וכו'. עיין שם.

תוכן העניינים

יוסף לקח - משלי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה