פרק ב
בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך. (ב. א)
כתב רש"י ז"ל, בני אם תקח אמרי - בני תהיה אם תקח אמרי. עכ"ל. ואפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (קידושין לו.) דלדעת רבי יהודה אימתי אתם קרויים בנים שאתם עושים רצונו של הקב"ה. והרי הוא כמבואר.
ראיתי להחכם השלם והכולל רבי שמואל מערבי הכהן ז"ל בירחון אור תורה שבט תשנח, (סימן מד) שרמז לפי דרכו בני בני אם תקח אמרי סופי תיבות גמטריא חיים. לרמוז שעל ידי שמקיים התורה ומצוותיה זוכה לחיים כמו שאמר הכתוב: "כי הוא חייך ואורך ימיך" (דברים ל. כ). עד כאן. ואפשר לרמוז עוד בני אם תקח אמרי ראשי תיבות גמטריא דת. וסופי תיבות גמטריא חכם. רמז שעל ידי קיום הדת ומצוות התורה יהיה חכם. וכמו שאמר דוד הע"ה, "תורת ה' תמימה משיבת נפש עדות ה' נאמנה מחכימת פתי" (תהלים יט. ח). אי נמי בני אם תקח אמרי סופי תיבות גמטריא חכם. ובא לרמוז כי על ידי המוסר שאדם מקבל זוכה לחכמה, וכדכתיב: "שמע עצה וקבל מוסר למען תחכם באחריתך". (לקמן יט. כ).
מצותי תצפון אתך ראשי תיבות אמת. (וא"ו של ומצותי, היא וא"ו שימושית), ובא לרמוז שעל ידי האמת יכולים לקיים התורה, וכמו הסיפור הנודע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף צב ע"א משם הרב בעל עיקרים ז"ל), בבעל עברה וגזלן שבא לפני חכם אחד לקבל תשובה אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו ריבוי מצוות שבתורה, אמר לו החכם, קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי ואמר לו: הן. אמר לו החכם: קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד ואמר לו: להיכן אתה הולך? נזכר שקבל עליו לומר אמת, וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו'. מיד הרהר אותו לסטים - אלו ב' יהיו עלי עדים להורגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם. ועוד אפשר לפרש על פי הידוע דתיבת אמת היא כינוי לענוה, שהיא נוטריקון אפר מה תולעה שהוא רמז לענוה שנשתבחו בזה אברהם משה דוד, אברהם - שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח. כז). משה - שאמר: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). דוד - שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב. ז). ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.
ומצותי תצפון אתך. אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, שבא לרמוז מה שאמרו חז"ל שיש לו לאדם להזהר שלא יספר המצוות והמעשים טובים שעשה. ועיין בתלמוד ירושלמי (חגיגה ב. ב) ושם מסופר: חסיד אחד נתגלה לו חזיון מהשמים. הנה לנגד עיניו האשה מרים בת עלי בצלים, אשר נפטרה מכבר, והיא נענשת בעונש כבד: אזנה תלויה בציר פתחו של הגיהנם… שאל אותה החסיד: על מה ולמה מענישים אותך? השיבה לו: מפני שבימי חיי הייתי נוהגת לצום תעניות שונות, ופרסמתי את הדבר בקרב מכירותי. הוסיף החסיד ושאל: ועד מתי ימשך עונשך הנורא? השיבה לו: עד אשר יבוא במקומי חכם פלוני, אז אזכה להשתחרר, ואילו הוא ייתלה על ציר הפתח באותה צורה שנתליתי אני, על אשר הבטיח שיעשה דבר מצוה ולא קיים את דבריו עיין שם. וראה עוד לרש"י ז"ל, (סוכה מט:) ד"ה הוצאת המת והכנסת כלה, שכתב, וזה לשונו:... אם צריך לבזבז להוצאת מת עני או להכנסת כלה ענייה - יעשה בצנעא, ולא לימא קמי מאן דלא ידע דעבדי [כן], וכן מפרש בשאלתות דרב אחא. עיין שם.
כי אם לבינה תקרא. (ב. ג)
ראיתי למורנו מרן הראב"ד מקודש הרב משה כלפון הכהן ז"ל, בספרו משה ידבר (עמוד שסה אות ב) שכתב, וזה לשונו: יש לרמוז בזה דברי התנא באבות (פרק ה משנה כא) בן ארבעים לבינה, וזהו כי "אם" גמטריא 41 דהיינו כשעברת שנות הארבעים ונכנסת לארבעים ואחד אז לבינה תקרא. עד כאן אמרי קדוש והוא כפתור ופרח. ואמרתי אף אני אבנה ממנו בס"ד לרמוז בזה מה דאיתא בגמרא (עבודה זרה ה:) לא עומד אדם על דעת רבו עד ארבעים שנה. עיין שם. וזהו כי "אם" גמטריא 41 דהיינו כשעברת שנות הארבעים ונכנסת לארבעים ואחד אז לבינה תקרא. דהיינו שתעמוד על דעת רבך וכאמור.
כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך. אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה. (ב. ג-ד)
אפשר לפרש סמיכות הכתובים, בדרך דרש ורמז, על פי מה שאמרו חז"ל, בתנא דבי אליהו זוטא (פרשה יד אות א): פעם אחת הייתי עובר ממקום למקום ומצאני אדם אחד והיה מתלוצץ ומלעיג דברים ובא כנגדי, ואמרתי לו, בני, מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום המשפט, אמר לי, רבי, יש לי דברים שאני משיב לאבי שבשמים ליום המשפט, אומר אני לו, בינה ודעה לא נתנו לי מן השמים, אמרתי לו, בני, מה מלאכתך, אמר לי, צייד אני, אמרתי לו, בני, מי אמר לך שתביא פשתן ותאגידינו מצודות ותשליכנו לים ותעלה דגים מן הים, אמר לי, רבי, בזה בינה ודעה נתנו בי מן השמים, אמרתי לו, בני, ומה להשליך מצודות ולהעלות דגים מן הים ניתנו בך בינה ודעה, דברי תורה שכתוב בה, כי קרוב אליך הדבר מאד (דברים ל. יד). לא ניתנו בך בינה ודיעה, מיד היה מתאנח והיה מרים קולו והיה בוכה, ואמרתי לו, בני, אל ירע לך, אלא שאר בני אדם שהן משיבין באותו עינין, מעשה ידיהן מוכיחין עליהן, עליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו מהו אומר, יבושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעיה יט. ט). עד כאן. והחי יתן אל ליבו!. והיינו שאם היה מחפש את התורה כמו שהוא מחפש את הממון את העבודה שעובד בה לפרנסתו, כך היה זוכה גם לתורה, כי כמו שנתן לו הקב"ה שכל להבין את העבודה שעובד בה, הרי גם נתן לו שכל לעסוק בתורה. וכאמור.
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, ב' דרכים לקניית התורה, א) "כי אם לבינה תקרא לתבונה תתן קולך", דהיינו שילמד בקול רם. וכדאיתא בגמרא (ערובין נד:) תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו. ועוד אמרו (בגמרא) שם אמר לו שמואל לרב יהודה: פתח פיך ותקרא, פתח פיך ותשנה, כדי שהתורה תתקיים בידך. שנאמר: "חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד. כב). אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה עיין שם. וראה עוד במדרש (דברים רבה ח. ד) על פסוק: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד. כב). דבר אחר: כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו על ידי שלא היו אומרו מפיו. ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו עיין שם. ב) "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה", בא לרמוז שעל ידי ממון יכול לזכות לכתרה של תורה, והנה בספר אוצר המדרשים (עמוד 168) איתא שלשה קולות משמחין את הלב קול כספים וקול תורה וקול גשמים עיין שם. וראה עוד בתלמוד ירושלמי (תרומות ח-ח) מעשה ברבי יוחנן שגזלו ממנו ממון אנשים ממקום קניה. נכנס רבי יוחנן לבית המדרש, והיה רבי שמעון בן לקיש שואלו הלכות ולא השיב לו. שאל לו ולא השיב לו. אמר לו: מה זה שאין אתה משיב לי כעת? אמר לו: כל האברים תלויים בלב והלב תלוי בכיס. וכיון שנטלו ממני מעותי אין דעתי מיושבת עלי וכו' עיין שם. וראה עוד למורנו הגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו לפרשת נשא שהביא מה שכתב הרב כנסת הגדולה ז"ל (סימן רמו בהגהות בית יוסף, משם מהרי"ל ז"ל), שכשהיה רבינו תם (נכדו של רש"י) לומד היה מניח לפניו כיס של זהובים כדי שיהיה לבו שמח ורחב לעסוק בתורה עיין שם. הרי שלך לפניך שעל ידי הממון זוכה לכתרה של תורה. או יש לפרש כיוצא בזה, ע"פ מה שהביא שם עוד הרב שלמי תודה הנזכר משם הרב הקדוש רבי אליהו הכהן ז"ל בספר מעיל צדקה (סימן אלף רע"ו) משם הרב חס"ל שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו עיין שם. נמצאנו למדין שעל ידי הממון יוכל לעסוק האדם בתורה. וכדאיתא באבות (פרק ג משנה כא) רבי אלעזר בן עזריה אומר, וכו' אם אין קמח אין תורה. וכן שעל ידי שנותן ממון לצדקה יוכל להבין את התורה וכאמור. וכיוצא בזה ראיתי בספר אמת מקאצק תצמח (עמוד פח אות רעז) מסופר על חסיד אחד שבא להרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, והתאונן על ששוכח את החידושים שמחדש, יעץ לו הרבי לעשות איזה מצוה או להפריש צדקה בשעה שמחדש בתורה ויועיל לו לזכרון עיין שם.
אם תבקשנה ככסף וכמטמונים ראשי תיבות גמטריא משיח בן דוד בא. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל דבזכות לימוד התורה זוכים לגאולה כדאיתא בגמרא (בבא בתרא ח.) "והם תכו לרגלך" (דברים לג. ג). תני רב יוסף, אלו תלמידי חכמים שמכתתים רגליהם מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה. "ישא מדברותיך" (שם). לישא וליתן בדבורותיו של מקום. אדנביאי דכתיב: "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים" (הושע ח. י) אמר עולא, פסוק זה בלשון ארמית נאמר. אי תנו כולהו (אם תנו כולם - וכן רובן יהיו שונין ועוסקים בתורה כשיגלו בעמים. רש"י). עתה אקבצם. (עתה אקבצם - בקרוב אקבצם. רש"י). עיין שם.
אז תבין יראת ה' ודעת אלהים תמצא. (ב. ה)
אז תבין יראת ה' ודעת ראשי תיבות גמטריא משיח בן דוד בא. והמשים "אלהים תמצא", בא לרמוז שבזמן שיבא המשיח במהרה בימינו אמן, כולם ירוצו לשמוע דבר ה', וכדכתיב: "הנה ימים באים נאם אדני ה' והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'" (עמוס ח. יא).
תבין יראת ראשי תיבות גמטריא שפל. רמז שהעניו מכוין לאמתה של תורה. וכמו שכתבו חז"ל במסכת דרך ארץ (פרק ז הלכה י) כל המשפיל עצמו, מכוין את שמועתו.
אי נמי תבין יראת ראשי תיבות גמטריא שפל. והמשיך ודעת אלהים תמצא, ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.
ודעת אלהים תמצא סופי תיבות אמת. ובא לרמוז שעל ידי האמת יכולים לקיים התורה, וכמו הסיפור הנודע (הביאו מהרש"א ז"ל בחידושיו לסנהדרין דף צב ע"א משם הרב בעל עיקרים ז"ל), בבעל עברה וגזלן שבא לפני חכם אחד לקבל תשובה אלא שלא היה יכול לקבל עליו ולהעמיד על עצמו ריבוי מצוות שבתורה, אמר לו החכם, קבל עליך דבר אחד לשומרו כראוי ואמר לו: הן. אמר לו החכם: קבל עליך לומר אמת וקבל עליו. לימים הלך ללסטם פגע בו איש אחד ואמר לו: להיכן אתה הולך? נזכר שקבל עליו לומר אמת, וסיפר לאיש ההוא וכן פגע באיש אחר וכו'. מיד הרהר אותו לסטים - אלו ב' יהיו עלי עדים להורגני וכו' עד שנמנע בעבור זה ממעשיו הרעים וכו' עיין שם.
ועוד אפשר לפרש על פי הידוע דתיבת אמת היא כינוי לענוה, שהיא נוטריקון אפר מה תולעה שהוא רמז לענוה שנשתבחו בזה אברהם משה דוד, אברהם - שאמר: "ואנכי עפר ואפר" (בראשית יח. כז). משה - שאמר: "ונחנו מה" (שמות טז. ז). דוד - שאמר: "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב. ז). ובא לרמוז שעל ידי הענוה זוכה לקיים התורה. כדאיתא בגמרא (תענית ז.) אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלו דברי תורה למים דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). לומר לך, מה מים מניחין מקום גבוה והולכין למקום נמוך אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה עיין שם. וכן אמרו בגמרא (נדרים נה.) על פסוק: "וממדבר מתנה וגו'" (במדבר כא. יח). כיון שעושה אדם עצמו כמדבר שהוא מופקר לכל ניתנה לו תורה במתנה וכו' עיין שם.
ועוד אפשר לפרש על פי מה שידוע דתיבת אמת היא כינוי לתורה כדאיתא בגמרא (ברכות ה.) על פסוק: "אמת קנה ואל תמכור" (משלי כג. כג). והנה ידוע דיש מצוות כמו קרבנות וכיוצא שאי אפשר לקיים בפועל היום בזמן שאין בית המקדש קיים, ועל ידי לימוד התורה נחשב כאילו עשה מצוות הקרבנות בפועל כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (מנחות קי) אמר ריש לקיש, מאי דכתיב: "זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת ולאשם" (ויקרא ז. לז). כל העוסק בתורה כאילו הקריב עולה מנחה חטאת ואשם אמר רבא, האי לעולה למנחה עולה ומנחה מיבעי ליה? אלא אמר רבא, כל העוסק בתורה אינו צריך לא עולה (ולא חטאת) ולא מנחה ולא אשם, (אין צריך לא עולה וכו' - דהכי משמע זאת התורה לעולה כלומר במקום העולה למנחה בשביל המנחה כגון לכם בשבילכם כלומר התלמוד תורה מכפר על עונותינו. רש"י). עיין שם. וזהו ועשיתם את'ם - קרי ביה אמת שהיא התורה, ונחשב כאילו עשית המצוות בפועל וכאמור.
ועוד אפשר לפרש על פי מה שידוע דתיבת אמת היא כינוי לצדקה, כדאיתא בתנא דבי אליהו זוטא (פרק א)… ואין אמת אלא צדקה שנאמר: "אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף" (תהלים פה. יב) עיין שם. ובא לרמוז מה שראיתי להגאון רבי שלמה דאנה ז"ל בספרו שלמי תודה בחידושיו לפרשת נשא משם הרב הקדוש מהר"א הכהן ז"ל בספר מעיל צדקה (סימן אלף רעו) משם הרב חס"ל שכל מי שמתקשה באיזה דבר מדברי תורה יתן צדקה ויאורו עיניו עיין שם. וכיוצא בזה ראיתי בספר אמת מקאצק תצמח (עמוד פח אות רעז) מסופר על חסיד אחד שבא להרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, והתאונן על ששוכח את החידושים שמחדש, יעץ לו הרבי לעשות איזה מצוה או להפריש צדקה בשעה שמחדש בתורה ויועיל לו לזכרון עיין שם. או אפשר שבא לרמוז בהקדים מה דאיתא בגמרא (פסחים נג:)… רבי יוסי בר אבין אמר, מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה. דאמר רבי יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבי חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) שכתב, וזה לשונו: "מחזיק לתלמיד חכם להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעולם הבא אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו" עיין שם. ושמעתי ממעלת ידיד נפשי רב אחאי הגאון המופלא וכבוד ה' מלא, רבי אהרן הכהן שליט"א, מעשה בזה, על הגאון רבינו חיים מולואזין זצ"ל, שפעם נתקשה באיזה משנה ולא הבין אותה. ובא אליו בחלום כפרי אחד (שנפטר חודש קודם), והסביר לו את המשנה. שאלו הגאון: מהיכן ידע ביאור משנה זו?!. ענה לו: "כיון שהוא בחיים חיותו היה מחזיק תלמידי חכמים, זכה להכנס לגן עדן, ולימדו אותו את כל התורה כולה תוך זמן קצר מאד". "ישמע חכם ויוסף לקח"!.
כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה. (ב. ו)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (ברכות נה.) אמר רבי יוחנן, אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה, אלא למי שיש בו חכמה. שנאמר: יהב חכמתא לחכימין. וזהו רמז הכתוב: "כי ה' יתן חכמה", למי יתן אותה, לזה ש"מפיו דעת ותבונה" וכאמור.
אי נמי אפשר לפרש "כי ה' יתן חכמה", זה על ידי "מפיו דעת ותבונה", דהיינו שאדם מוציא את לימודו בקול רם מפיו, וכדאיתא בגמרא (ערובין נד:) תנא, תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר ג' שנים שכח תלמודו. ועוד אמרו (בגמרא) שם אמר לו שמואל לרב יהודה: פתח פיך ותקרא, פתח פיך ותשנה, כדי שהתורה תתקיים בידך. שנאמר: "חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא" (משלי ד. כב). אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה עיין שם. וראה עוד במדרש (דברים רבה ח. ד) על פסוק: "כי חיים הם למוצאיהם" (משלי ד. כב). דבר אחר: כי חיים הם למוצאיהם למי שמוציאן מפיו. מעשה בתלמיד אחד של רבי אליעזר בן יעקב שהיה ממהר בכל תלמודו בשעה אחת. פעם אחת חלה ושכח את כל תלמודו. מי גרם לו על ידי שלא היו אומרו מפיו. ונתפלל עליו רבי אליעזר בן יעקב וחזר כל תלמודו עיין שם.
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז סמיכות הכתובים שבא לרמוז מה דאיתא בגמרא (סוטה כא.) תניא, את זו דרש רבי מנחם ברבי יוסי, "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו. כג) תלה הכתוב את המצוה בנר, ואת התורה באור. את המצוה בנר, לומר לך מה נר אינו מאיר אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה. ואת התורה באור, לומר לך מה אור מאיר לעולם, אף תורה מגינה לעולם. ואומר: "בהתהלכך תנחה אותך וגו'" (שם ו. כב). בהתהלכך תנחה אותך, בעולם הזה. בשכבך תשמור עליך, זו מיתה. והקיצות היא תשיחך, (תליץ בעדך את זכותך. רש"י). לעתיד לבוא עיין שם.
אז תבין צדק ומשפט. (ב. ט)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אמר: אז תבין, והמשיך "צדק", ואפשר לפרש צדק לשון צדקה, ובא לרמוז למה שכתב הרב מעיל צדקה ז"ל, (סימן אלף רע"ו), סגולה למי שמתקשה בלימודו יתן כסף לצדקה ויאורו עיניו בתורה. והרי הוא כמבואר. ומסופר על חסיד אחד שבא להרב הקדוש רבי מנחם מנדל מקוצק זצ"ל, והתאונן על ששוכח את החידושים שמחדש, יעץ לו הרבי לעשות איזה מצוה או להפריש צדקה בשעה שמחדש בתורה ויועיל לו לזכרון עיין שם. או אפשר שבא לרמוז בהקדים מה דאיתא בגמרא (פסחים נג:)… רבי יוסי בר אבין אמר, מטיל מלאי לכיס של תלמידי חכמים היה. דאמר רבי יוחנן, כל המטיל מלאי לכיס תלמידי חכמים זוכה ויושב בישיבה של מעלה שנאמר: "כי בצל החכמה בצל הכסף" (קהלת ז. יב). עיין שם. וראה עוד לגאון עוזנו רבי חיים יוסף דוד אזולאי ז"ל בספרו מדבר קדמות (מערכת מ אות לו) שכתב, וזה לשונו: "מחזיק לתלמיד חכם להנותו מנכסיו שיוכל לעסוק בתורה לעולם הבא אף אם הוא עם הארץ מלמדין אותו" עיין שם. ושמעתי ממעלת ידיד נפשי רב אחאי הגאון המופלא וכבוד ה' מלא, רבי אהרן הכהן שליט"א, מעשה בזה, על הגאון רבינו חיים מולואזין זצ"ל, שפעם נתקשה באיזה משנה ולא הבין אותה. ובא אליו בחלום כפרי אחד (שנפטר חודש קודם), והסביר לו את המשנה. שאלו הגאון: מהיכן ידע ביאור משנה זו?!. ענה לו: "כיון שהוא בחיים חיותו היה מחזיק תלמידי חכמים, זכה להכנס לגן עדן, ולימדו אותו את כל התורה כולה תוך זמן קצר מאד". "ישמע חכם ויוסף לקח"!.
ראיתי למורנו הרב חיים הכהן ז"ל בספרו אורחות חיים בפירוש אורח ישרים שרמז תבין צדק ומשפט סופי תיבות קטן. שאם אדם מקטין עצמו וחוזר על לימודו, כאילו לא הבנת, אז תבין. עכ"ד. ולענ"ד אפשר לפרש עוד שבא הרמז תבין צדק ומשפט סופי תיבות קטן. לרמוז שעל ידי שמקטין את עצמו זוכה לתורה, כי על ידי הענוה זוכה לתורה, כדאיתא בגמרא (תענית ז.). וראה בגמרא (פסחים סו:) אמר רב יהודה אמר רב, כל המתייהר אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו עיין שם. ובא לרמוז דמי שהוא עניו חכמתו משתמרת. וראה בגמרא (יבמות קה. ובתלמוד ירושלמי יבמות מבואר הענין יותר). מעשה שבאו בני סימוניא אצל רבי, אמרו לו: מבקשים אנחנו שתתן לנו איש, שיוכל להיות דרשן ודיין וחזן, וילמד עם התינוקות, ויעשה לנו כל צרכינו. נתן להם את לוי בר סיסי. עשו לו בימה גדולה, והושיבוהו עליה. באו ושאלו ממנו: אשה שהיא גידמת, במה היא חולצת? ולא השיבם. שאלו לו עוד: אם רקקה דם, מה דינה? ולא השיבם. אמרו: אפשר שהוא אינו בעל הלכות וגמרא, רק בעל אגדה, לכן נשאל אותו בדברי אגדה. שאלו אותו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא).? אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? (כי אמת משמע כתב העשוי להתקיים בכתיבה תמה, ורשום אינו אלא כסימן בעלמא. מעשי הגדולים). ולא השיבם. באו אצל רבי, אמרו לו: וכי זה הוא הפיוס שפייסנו לך שתתן לנו אדם שיודע הכל, ולסוף נתת לנו אדם שאינו יודע להשיב על מה ששואלין אותו. אמר להם רבי: בחייכם, איש כמותי נתתי לכם. שלח רבי אחר לוי בר סיסי, ובא אליו. שאל אותו: אם רקקה דם, מה דינה? אמר לו: אם יש ברוק צחצוח של רוק, כשר. גדמת במה היא חולצת? אמר לו: בשיניה. אמר לו: מה זה שכתוב: "אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת" (דניאל י. כא). אם אמת, למה רשום, ואם רשום, למה אמת? אמר לו: עד שלא נחתם הגזר דין, אז הוא רשום. ואם נחתם הגזר דין, אז הוא אמת, כי אין יכול לבטלו בתפלה. אמר לו רבי: ולמה לא השבת בעת ששאלו ממך? אמר לו: עשו לי בימה גדולה, והושיבו אותי עליה, וגבה רוחי עלי, ועל ידי כך נכשלתי מלדעת להשיבם. קרא עליו רבי את הפסוק: "אם נבלת בהתנשא ואם זמות יד לפה" (משלי ל. לב). מי גרם לך להתנבל בדברי תורה? על שהתנשאת בעצמך!.
אי נמי יש לפרש עוד שבא הרמז תבין צדק ומשפט סופי תיבות קטן. לרמוז שעל ידי שלומד והוגה בתורה כל יום מוצא את גדולתו של הקב"ה יותר, ורואה כמה הוא קטן וכמה הוא חייב בכבודו יותר ויותר, וכמו המעשה הידוע על רב סעדיה גאון ז"ל, שפעם אחת בא אצלו אחד מתלמידיו פתאום בלילה, ומצא אותו מתגלגל בשלג. והיה התלמיד עומד משתומם ונחרד, אמר לו: רבי, כלום חס ושלום אתם צריכים לתשובה ביסורים וסיגופים כאלה? השיב רב סעדיה ואמר לו: ידעתי בנפשי שלא עברתי עב_ֵרה חמורה כזו שאצטרך לסיגופים כאלה. ואך למדתי דרך זו מבעל בית אחד שהתאכסנתי אצלו והוא לא היה מכיר בי אם אני בעל תורה, וכבדני בערך הכבוד שעושים לכל אדם מהמוני בני ישראל. אחר כך יצא הקול בעיר שאני באתי לשם, ונתקבצו כל בני העיר לכבדני ולשמשני. וכראות כן בעל הבית, התחיל אף הוא לכבדני בכבוד גדול מאד מאד ועשה לי כל מיני יקר וגדולה כפי השגת ידו, ועוד יותר מזה. וכשעמדתי לצאת מביתו, התנפל לרגלי, בכה ויתחנן לאמר: ימחול נא מר על כבודו. אמרתי לו: הלא כבדתני ככל אשר היה ביכלתך, ומה היית יכול לעשות עוד ולא עשית? אמר לי: אני מפי_ּ_ְסו על השעה הראשונה שלא הייתי יודע אז במעלת כבוד רבנו ולא כבדתי אותו בכבוד הראוי. ואם בכבוד בשר ודם כך, שנפל לפני בבכי ותחנונים שאסלח לו על מיעוט הכבוד - כל שכן בגדולת הבורא אשר בכל יום ויום אני מכיר יותר לפי שכלי בגדולתו, וגדלה עבודתי לפניו ויראתי ממנו ואהבתי אליו בכל יום יותר - כל שכן שאני צריך להתחנן ולבכות ולסגף עצמי שימחול לי הקדוש ברוך הוא על מיעוט עבודתי וקטנו_ּת יראתי ואהבתי בימים שעברו. עד כאן.
יצפון לישרים תושיה מגן להולכי תם. (ב. ז)
יצפון לישרים תושיה מגן ראשי תיבות גמטריא תלמוד. רמז להא דאיתא בגמרא (סנהדרין כו:) א"ר חנן, למה נקרא שמה תושיה מפני שהיא מתשת כחו של אדם. והמשיך מגן, רמז כי התורה אגוני מגנא, (סוטה כא.) עיין שם. אי נמי המשיך "מגן" לרמוז שאמנם התורה בתחילה מתישה כוחו אולם אחר מכן נותנת לו גבורה. וכדאיתא בזוהר חדש (בראשית י.) ר' יצחק אמר, התורה נקראת תושיה בתחלה. ואחר כך גבורה שנאמר: לי עצה ותושיה וגו'. תדע לך כי בתחלה נקראת תושיה, שמתשת כחו של אדם, מפני שיש לו להלחם עם יצר הרע, ולכתת כל גופו בבית המדרש, עד שירגיל אותו בתורה. כיון שהוא רגיל לעסוק בתורה, אז יש לו שמחה וגבורה. שנאמר: "אני בינה לי גבורה" (משלי ג. יד). רצונו לומר כשאדם רגיל בתורה ובחכמה, אז יש לו תפארת, ואיזו היא גבורה? להלחם מלחמות ה'. שנאמר: "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" (במדבר כא. יד). שם תהא המלחמה והגבורה. עיין שם.
להצילך מאשה זרה מנכריה אמריה החליקה. (ב. ח)
להצילך מאשה זרה ראשי תיבות גמטריא עז. וראה במדרש (שיר השירים רבה א. כג) אין עוז אלא תורה. וכדכתיב: "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (תהלים כט. יא). עיין שם. ובא לרמוז מה שאמרו חז"ל דעל ידי לימוד התורה יתגבר על היצר הרע וינצל מן העברה. וכדאיתא במסכת אבות דרבי נתן (פרק כ משנה א) רבי חנניה סגן הכהנים אומר, כל הנותן דברי תורה על לבו, מבטלין ממנו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם, שכן כתוב בספר תהלים על ידי דוד מלך ישראל שנאמר: "פקודי ה' ישרים משמחי לב מצות ה' ברה מאירת עינים" (תהלים יט. ט). וכל שאינו נותן דברי תורה על לבו, נותנין לו הרהורי חרב, הרהורי רעב, הרהורי שטות, הרהורי זנות, הרהורי יצר הרע, הרהורי אשת איש, הרהורי דברים בטלים, הרהורי עול בשר ודם. עיין שם. וראה עוד בתנא דבי אליהו רבה (פרשה יח) יש בו באדם דברי תורה יודע בעצמו שלא יבא לידי עבירה ולידי דבר מכוער, וכו', עיין שם. וכן כתב הרמב"ם ז"ל (פרק כב מהלכות איסורי ביאה הלכה כא)…יתרה מכל זאת אמרו, יפנה עצמו ומחשבתו לדברי תורה, וירחיב דעתו בחכמה - שאין מחשבת עריות מתגברת, אלא בלב פנוי מן החכמה. ובחכמה הוא אומר "איילת אהבים, ויעלת חן - דדיה ירווך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד" (משלי ה. יט). עיין שם. וראה עוד בזוהר הקדוש (וישב קצ.) ושם מסופר על רבי חייא שיום אחד ראה תלמיד אחד, שהיה לומד תורה ופניו מוריקים, אמר: ודאי מהרהר בחטא הוא זה, החזיק אותו לפניו, והמשיך עליו בדברי תורה, עד שנתיישב רוחו בו. מן אותו היום והלאה, שם לב על עצמו, שלא ירדוף אחר הרהורים רעים ויעסוק בתורה לשמה. אמר רבי יוסי: כשאדם רואה שהרהורים רעים באים אליו, יעסוק בתורה, ואז יעברו ממנו. אמר רבי אלעזר: כשאותו צד הרע בא לפתות את האדם, ימשוך אותו אל התורה ויפרד ממנו. בא וראה כי למדנו: כאשר צד הרע הזה עומד לפני הקב"ה, להשטין על העולם, על מעשים רעים. הקב"ה מרחם על העולם. ונותן עצה לבני אדם. להנצל ממנו, ואינו יוכל לשלוט עליהם, ולא על מעשיהם, ומהו העצה, הוא להשתדל בתורה, וינצל ממנו. מנין למדנו זאת? שכתוב: "כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר" (משלי ו. כג). מה כתוב אחרי פסוק זה: "לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה" (שם פסוק כד). והיינו שהתורה משמרת מן היצר הרע. עיין שם.
כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. (ב. י)
תבא חכמה ראשי תיבות גמטריא חשק. בלבך ודעת לנפשך ינעם סופי תיבות גמטריא תלמוד. ואפשר לרמוז בזה שאדם הרוצה שתהיה לו חכמת התורה צריך שיהיה לו חשק ורצון לזה, וכבר הבטיחו לנו חז"ל בגמרא (שבת קד.) בא ליטהר מסייעין אותו. וראיתי לנכון להעתיק כאן מעשה מתוך מכתב ששלח מרן הראב"ד מקודש מוה"ר רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל וזיע"א (מח"ס "שמחת כהן" ט"ח שו"ת ועוד). למורי ורבי ועטרת ראשי מרן ראש הישיבה, הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א, (והובא בספר "מדות רחמים" למוה"ר הגאון רבי בוגיד סעדון זצ"ל, עמוד לז), מעשה במי שהיה לו בן אחד משכיל בתורה והמורה שלו היה לו כמה תלמידים ואביו רוצה להשכיר לו מורה מיוחד לבדו ובא אל רב העיר והודיעו מזה ובקש ממנו למצוא לו מורה אחד הראוי לזה. אמר לו הרב תקרא לבנך והלך ובא עם בנו. אמר הרב לאב ולבן הנה מצאתי לכם מורה אחד הראוי לכם. שאל האב במה ידיעתו של המורה? אמר לו הרב הוא חכם גדול בכל דבר בש"ס בפוסקים גם בקבלה. שאל עוד האב וכמה שעות ילמד את בני? השיבו הרב כל היום וגם כל הלילה אם בנך רוצה ללמוד אצלו. עוד שאל האב רב גדול כזה ומלמד בני כל היום כמה אני צריך לתת לו שכרו? השיבו הרב אפילו פרוטה קטנה של נחושת הכל בחנם. האב והבן שניהם נבהלו למשמע אזניהם איך יתכן זה? אמר הרב לבן שמע בני, המורה הגדול הזה שאמרתי לך עליו עליו הוא "החשק" לא תמצא מעולם מורה כמוהו שלם בכל מקצועות התורה. הוא אצלך יום ולילה בלי כסף ובלי מחיר. ובאמת יסוד היסודות הוא החשק שעל ידו מגיע האדם לכל מה שהוא רוצה. עיין שם.
מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה. להצילך מדרך רע מאיש מדבר תהפוכות. (ב. יא- יב)
אפשר לפרש בדרך דרש ורמז, אם אפשר ובעיני ה' יוכשר, הכוונה "מאיש רע מדבר תהפוכות", הוא היצר הרע, שמדבר תהפוכות, שפעמים אומר לאדם אפילו לעשות מצוות אבל מביא לו בהם מידת גאוה, או שאומר לו לעשות מצוה הבאה בעברה וכיוצא. והדרך לנצח את היצר הרע היא לימוד התורה, כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (סוכה נב.) על פסוק: "רק רע כל היום" (בראשית ו. ה). אמר רבי שמעון בן לקיש, יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש להמיתו שנאמר: "צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו" (תהלים לז. לב). ואלמלא הקדוש ברוך הוא שעוזר לו אינו יכול לו שנאמר: "ה' לא יעזבנו בידו ולא ירשיענו בהשפטו" (שם לז. לג). תנא דבי רבי ישמעאל, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח אם ברזל הוא מתפוצץ אם אבן הוא נימוח דכתיב: "הוי כל צמא לכו למים" (ישעיה נה. א). וכתיב: "אבנים שחקו מים" (איוב יד. יט). אם ברזל הוא מתפוצץ דכתיב: "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" (ירמיה כג. כט). עיין שם. וראה עוד בגמרא (קידושין ל:) כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל, בני! בראתי יצר הרע בראתי לו תורה תבלין. ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו שנאמר: "הלא אם תטיב שאת" (בראשית ד. ז). ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו. שנאמר: "לפתח חטאת רובץ" (שם). ולא עוד אלא שכל משאו ומתנו בך. שנאמר: ואליך תשוקתו. ואם אתה רוצה אתה מושל בו. שנאמר: ואתה תמשול בו עיין שם. וכן איתא באבות דרבי נתן (פרק טז משנה ג) יצר הרע אין לו תקנה אלא בדברי תורה עיין שם. וכן אמרו בזוהר (מקץ צא.) דאין לך דבר (שבכחו) לשבר היצר הרע אלא התורה עיין שם. ויש לרמוז מאיש מדבר תהפוכות ראשי תיבות גמטריא תלמוד רמז להאמור. ועוד יש לרמוז להצילך מדרך רע מאיש סופי תיבות גמטריא שוקד. רמז להאמור. ועוד יש לרמוז להצילך מדרך רע מאיש סופי תיבות גמטריא שפל. לרמוז מה שאמרו חז"ל (הובא בספרי הדרוש) שעניו אין יצר הרע שולט בו. והרי הוא כמבואר.
העוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך. (ב. יג)
העוזבים אורחות סופי תיבות מת. רמז שהעוזב את התורה מתחייב בנפשו ב"מ. כמו שעיני צדיק תחזינה בגמרא (שבת ל.) במעשה של דוד המלך ע"ה, שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ויצא דוד לבחוץ לראות, ונשברה המדרגה ונפל ונטל נשמתו עיין שם. וראה בגמרא (מכות י.), ושם איתא: דדברי תורה קולטין ממלאך המות, ומספרת הגמרא (שם) על רב חסדא שהיה יושב ולומד תורה ולא היה יכול שליח מלאך המות להתקרב אליו, כיון שלא פסק מלימודו. הלך ונשען על העץ הארז שם ונשבר. ופסק רב חסדא מלימודו ויכול לו עיין שם. וראה בגמרא (בבא מציעא פו.) סיפור דומה ברבה בר נחמני עיין שם. וראה עוד בגמרא (ראש השנה יח.) תנו רבנן: משפחה אחת היתה בירושלים שהיו מתיה מתין בני שמונה עשרה שנה. באו והודיעו את רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שמא ממשפחת עלי אתם, דכתיב ביה: "וכל מרבית ביתך ימותו אנשים" (שמואל א' ב. לג). לכו ועסקו בתורה וחיו. הלכו ועסקו בתורה וחיו, והיו קורין אותה משפחת רבן יוחנן על שמו עיין שם.
אורחות יושר ראשי תיבות וסופי תיבות גמטריא תורה, רמז שהעוזב את התורה הקדושה שהיא אור סופו ללכת בדרכי חושך. וזהו שהמשיך: "ללכת בדרכי חושך" וכאמור.
למען תלך בדרך טובים ואורחות צדיקים תשמור. (ב. כ)
טובים ואורחות צדיקים סופי תיבות גמטריא תלמוד. רמז לאומרם ז"ל, במסכת אבות (פרק ב משנה ה) ולא עם הארץ חסיד. והרי הוא כמבואר.
ואורחות צדיקים סופי תיבות מת. ובא לרמוז להא דאיתא בגמרא (ברכות ה.) אמר רבי שמעון בן לקיש, לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע וכו', ואם לאו, יזכור לו יום המיתה. והיינו שעל ידי שיזכור לו יום המיתה יהיה לו לעזר להנצל מיצר הרע, ולהיות צדיק. אי נמי ואורחות צדיקים סופי תיבות תם. והיינו שהשומר אורחות צדיקים יהיה תם דהיינו מושלם בכל.
ואורחות צדיקים תשמור סופי תיבות תמר. רמז שעל ידי זה נקרא צדיק, וכדכתיב: "צדיק כתמר יפרח", (תהלים צב. יג).
כי ישרים ישכנו ארץ ותמימים יותרו בה. (ב. כא)
אפשר לרמוז בזה מה שאמרו חז"ל בגמרא (סוטה ה.) א"ר אלעזר: כל אדם שיש בו גסות הרוח - אין עפרו ננער שנאמר: "הקיצו ורננו שכני עפר" (ישעיה כו. יט). שכבי בעפר לא נאמר אלא שכני עפר, מי שנעשה שכן לעפר בחייו. והנה ידוע דתיבת ישרים הוא כינוי לענוים. וכן תמימים הוא כינוי לענוים, כמו שפירש רש"י ז"ל בגמרא (עבודה זרה ו:) תמים-עניו. ובא לרמוז שהעניו זוכה לאריכות ימים, וכן שהוא זוכה לקום בתחיית המתים.