יון מצולה· רבי נתן נטע הנובר
גזרה של ק"ק נמרוב
גְּזֵרָה שֶׁל ק"ק נֶמְרוֹב
וַיְהִי כִּשְׁמוֹעַ הַצּוֹרֵר חְמְיֶל ימ"שׁ שֶׁיְּהוּדִים רַבִּים נִתְאַסְּפוּ לק"ק נֶמְרוֹב וְעִמָּהֶם כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב וְגַם ק"ק נֶמְרוֹב בְּעַצְמָהּ הָיְתָה מֻפְלֶגֶת בַּעֲשִׁירוּת וְהָיְתָה קְהִלָּה גְדוֹלָה וַחֲשׁוּבָה לֵאלֹהִים, שֶׁל חֲכָמִים וְסוֹפְרִים, מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט, צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה – נִרְצָחִים. בְּכֵן שָׁלַח חְמְיֶל ימ"שׁ רֹאשׁ אֶחָד, צוֹרֵר הַיְּהוּדִים, עַל ק"ק הנ"ל וְעִמּוֹ כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ שׁוֹלְפֵי חֶרֶב וְכָתַב לְרָאשֵׁי אַנְשַׁי הָעִיר שֶׁיִּהְיוּ בְעֶזְרָם. וְאַנְשֵׁי הָעִיר הִקְדִּימוּ נַעֲשֶׂה לְנִשְׁמַע לְסַיְּעָם בְּכָל כֹּחָם, לֹא מִפְּנֵי אַהֲבָתָם אֶלָּא מִפְּנֵי שִׂנְאַת הַיְּהוּדִים. וַיְהִי בְּיוֹם ד' כ' סִיוָן, בָּאוּ הַקּוֹזַקִין סָמוּךְ לְעִיר נֶמְרוֹב, וַיִּרְאוּ הַיְּהוּדִים אֶת הַחַיִל לְמֵרָחוֹק וַיֶּחֱרַד לִבָּם, אֲבָל לֹא הָיוּ יוֹדְעִין אִם הֵם מֵעַם פּוֹלִין אוֹ מֵעַם קוֹזַקִין. אַף עַל פִּי כֵן הָלְכוּ כָּל הַיְּהוּדִים עִם נְשֵׁיהֶם וְטַפָּם וְכֶסֶף וְזָהָב שֶׁלָּהֶם אֶל הַמִּבְצָר וְסָגְרוּ הַמִּבְצָר בִּדְלָתַיִם וּבְרִיחִים לְהִלָּחֵם כְּנֶגְדָּם. מֶה עָשׂוּ הָרְשָׁעִים הַקּוֹזַקִין? עָשׂוּ לָהֶם דְּגָלִים כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ לְעַם פּוֹלִין, כִּי לֹא יֵשׁ הֶכֵּר אַחֵר בֵּין עַם פּוֹלִין לַקּוֹזַקִין רַק בְּדִגְלֵיהֶם. וְאַנְשֵׁי הָעִיר הָיוּ יוֹדְעִין מִן זוֹ הָעָרְמָה וְהָיוּ קוֹרְאִים אֶל הַיְּהוּדִים שֶׁבַּמִּבְצָר: פִּתְחוּ הַשַּׁעַר כִּי זֶה הַחַיִל מֵעַם פּוֹלִין, שֶׁבָּאוּ לַעֲזוֹר אֶתְכֶם מִיַּד אוֹיְבֵיכֶם, אִם יָבוֹאוּ. וְהַיְּהוּדִים שֶׁעַל הַחוֹמָה עוֹמְדִים הָיוּ רוֹאִים בְּדִגְלֵיהֶם שֶׁהֵם כְּדִגְלֵי עַם פּוֹלִין וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁאֱמֶת דִּבְּרוּ לָהֶם אַנְשֵׁי הָעִיר, מִיָּד פָּתְחוּ לָהֶם הַשַּׁעַר. כֵּוָן שֶׁפָּתְחוּ הַשַּׁעַר, נִכְנְסוּ הַקּוֹזַקִין וְחַרְבָּם שְׁלוּפָה בְּיָדָם וְאַנְשֵׁי הָעִיר בַּחֲרָבוֹת וּבִרְמָחִים וּבְאֵתִים וּקְצָתָם הָלְכוּ בְּמַקְלוֹת וְהָרְגוּ בַּיְּהוּדִים הֶרֶג רָב. וְנָשִׁים וּבְתוּלוֹת עִנּוּ כִּרְצוֹנָם. וּקְצָת נָשִׁים וּבְתוּלוֹת הָיוּ קוֹפְצוֹת לִבְרֵכַת הַמַּיִם הַסְּמוּכָה לַמִּבְצָר, שֶׁלֹּא יְטַמְּאוּ אוֹתָן הָעֲרֵלִים, וְטָבְעוּ בַּמָּיִם. וְגַם הַרְבֵּה אֲנָשִׁים, שֶׁהָיוּ יְכוֹלִים לָשׁוּט, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַמַּיִם וְשׁוֹטְטִים בּוֹ וְהָיוּ סְבוּרִים שֶׁיִּנָּצְלוּ מִן הַהֲרִיגָה וְהָיוּ הַיְּוָנִים שׁוֹטְטִים אַחֲרֵיהֶם, בַּחֲרָבוֹת וּבְאִתֵּיהֶם, וְהוֹרְגִים אוֹתָם בַּמָּיִם. וּקְצָתָם הָיוּ מוֹרִים בִּקְנֵי הַשְּׂרֵפָה לְתוֹךְ הַמַּיִם וַהֲרָגוּם עַד שֶׁנִּתְאַדְּמוּ הַמַּיִם מִדַּם הֲרוּגִים.
וְהָיָה שָׁם רֹאשׁ הַיְשִׁיבָה דְק"ק נֶמְרוֹב וּשְׁמוֹ הַגָּאוֹן מוֹהר"ר יְחִיאֵל מִיכְל בֶּן הַגָּאוֹן מוהר"ר אֱלִיעֶזֶר (ספרו "שברי לוחות" נדפס לאחר מותו, בשנת ת"מ – 1680, בלובלין) זצ"ל שֶׁהָיָה יוֹדֵעַ כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ בְּעַל-פֶּה וּבָקִי הָיָה בְּכָל חָכְמוֹת בָּעוֹלָם. וְדָרַשׁ לָהֶם בַּשַּׁבָּת שֶׁלִּפְנֵי הַגְּזֵרָה וְהִזְהִיר אֶת הָעָם, שֶׁאִם יָבֹא הַשּׂוֹנֵא, חָלִילָה, שֶׁיְּקַדְּשׁוּ שֵׁם שָׁמַיִם וְלֹא יָמִירוּ דָתָם. וְכֵן עָשׂוּ הָעָם הַקָּדוֹשׁ. וְאַף הוּא קָפַץ לְתוֹךְ הַמַּיִם לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ וְלָשׁוּט וּתְפָסוֹ יָוָן אֶחָד וְרָצָה לְהָרְגוֹ. וּבִקַּשׁ הַגָּאוֹן מִמֶּנּוּ שֶׁלֹּא יַהַרְגֵהוּ וְיִתֵּן כֶּסֶף וְזָהָב לָרֹב. וְשָׁמַע לוֹ הַיָּוָן וְהוֹלִיכוּ לְבֵיתוֹ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר כַּסְפוֹ וּזְהָבוֹ הָיָה טָמוּן שָׁם וּפְטָרוֹ זֶה הַקּוֹזַק וְהִנִּיחוֹ בַּחַיִּים. וְהָלַךְ הַגָּאוֹן מִשָּׁם עִם אִמּוֹ וְיֵּחָבְאוּ שָׁם בְּבַיִת אֶחָד כָּל הַלַּיְלָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר. וּלְמָחָר, בְּיוֹם כ"ב סִיוָן, הָיוּ הַיְּוָנִים מְחַפְּשִׂים גַּם כֵּן בַּבָּתִּים שֶׁמָּא נֶחְבָּא שָׁם אֵיזֶה יְהוּדִי, וּבָרַח הַגָּאוֹן עִם אִמּוֹ עַל בֵּית הַחַיִּים, כְּדֵי שֶׁאִם יַהַרְגוּם יִהְיוּ עַל בֵּית הַחַיִּים וְיָבוֹאוּ לִקְבוּרָה. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִגִּיעַ סָמוּךְ לְבֵית הַחַיִּים רָץ אַחֲרָיו יָוָן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הָעִיר וְהוּא תוֹפֵר מַנְעָלִים וּמַקְלוֹ בְּיָדוֹ, וְהִכָּה לְהַגָּאוֹן בְּמַקְלוֹ פְּצָעִים. וּבִקְשָׁה מִמֶּנּוּ אִמּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן שֶׁיַּהֲרוֹג אוֹתָהּ תַּחַת בְּנָהּ וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ וְהָרַג מִתְּחִלָּה לְהַגָאוֹן הנ"ל וְאַחַר כָּךְ לְאִמּוֹ, הַשֵּׁם יִנְקוֹם דָּמָם. וְאַחַר הֲרִיגָה שְׁלשָׁה יָמִים, אִשְׁתּוֹ שֶׁל הַגָּאוֹן הֱבִיאַתּוּ לִקְבוּרָה. כִּי בְּכָל הַמְּקוֹמוֹת, שֶׁהָיוּ שָׁם הַגְּזֵרוֹת, הֶחֱיוּ לַנָּשִׁים רֻבָּה דְּרֻבָּה, אִם לֹא מִי שֶׁהָיְתָה זְקֵנָה אוֹ חוֹלָנִית – הֱמִיתוּהָ. מַעֲשֶׂה שָׁם בְּרִיבָה אַחַת יְפַת תֹּאַר, מִמִּשְׁפָּחָה מְיֻחֶסֶת וַעֲשִׁירָה, שֶׁנִּשְׁבְּתָה לְקוֹזַק אֶחָד וּנְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה. וְקֹדֶם שֶׁבָּא עָלֶיהָ אָמְרָה לוֹ בְּעָרְמָה, שֶׁהִיא יְכוֹלָה לַעֲשׂוֹת בִּסְגֻלָּה שֶׁלֹּא יַזִּיק לָהּ שׁוּם כְּלִי זַיִן. וְאָמְרָה לוֹ: אִם לֹא תַּאֲמִין לִי תְּנַסֶּה בָּזֶה, יְרֵה בִּי קְנֵה הַשְּׂרֵפָה וְלֹא יַזִּיק לִי. וְהַקּוֹזַק בַּעְלָה הָיָה סוֹבֵר שֶׁאֱמֶת הִיא מְדַבֶּרֶת וְיָרָה בָּהּ קְנֵה הַשְּׂרֵפָה לְפִי תֻמּוֹ וְנָפְלָה וּמֵתָה עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, שֶׁלֹּא יְטַמְּאֶנָּה הַגּוֹי, הַשֵּׁם יִנְקוֹם דָּמָהּ. עוֹד מַעֲשֶׂה בְּרִיבָה אַחַת יְפַת תֹּאַר הַנְּשׂוּאָה לְקוֹזַק (רוצה לומר, אשר קוזאק ביקש לשאתה לו לאשה) אֶחָד, בִּקְשָׁה מִמֶּנּוּ שֶׁיְּקַדְּשֶׁנָּה בְּבֵית תְּפִלָּתָם, הָעוֹמֵד אֲחוֹרֵי הַגֶּשֶׁר. וּמִלֵּא רְצוֹנָהּ וְהוֹלִיכָהּ לְקַבֵּל הַקִּדּוּשִׁין בְּבִגְדֵי מַלְכוּת, בְּתֻפִּים וּבִמְחוֹלוֹת. כֵּוָן שֶׁבָּא עַל הַגֶּשֶׁר קָפְצָה לְתוֹךְ הַמַּיִם וְנִטְבְּעָה שָׁם עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם, הַשֵּׁם יִנְקוֹם דָּמָהּ. וְכָהֵנָּה וְכָהֵנָּה רַבּוֹת, אֲשֶׁר אִי אֶפְשָׁר לְהַעֲלוֹת בִּכְתָב. מִסְפַּר כָּל הַהֲרוּגִים וְהַנִּטְבָּעִים בְּק"ק נֶמְרוֹב לְעֵרֶךְ שֵׁשֶׁת אֲלָפִים נְפָשׁוֹת; נֶהֶרְגוּ בְּכָל מִיתוֹת מְשֻׁנּוֹת כנ"ל, הַשֵּׁם יִנְקוֹם דָּמָם. וְהַנִּמְלָטִים מֵחֶרֶב דְּק"ק נֶמְרוֹב בָּרְחוּ לק"ק טוּלְטְשִׁין, כִּי הָיָה שָׁם מִחוּץ לָעִיר מִבְצָר חָזָק עַד מְאֹד.