יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
ע
שם קט"ז ע"ב במשנה חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב, וכו':
וכתב בתוספת רע"ק על המשניות וז"ל, מדלא חשיב שחלב מבושל עובר עליו, ודם מבושל אינו עובר. כדאמר זעירא מנחות דף כ"א, מוכח דלא קיי"ל כזעירא בזה, וכ"כ הר"ן בחידושיו במסכתין דק"כ ע"א ד"ה תנן כו' עיי"ש, וקצת קשה לי דמ"מ יקשה לזעירי אמאי לא חשיב חלב שבשלו, עכ"ל:
ונפלאתי על המראה, לדחות דברי אמורא ממשנה מפורשת, ורבינו עקיבא ז"ל כתב דקצת קשה לו דמ"מ יקשה לזעירי וכו', ולפענ"ד זאת קושיא חמורה מאוד, ובהכרח לתרץ אותה, ולא לדחות דברי אמורא ממשנה ערוכה, אשר גם בש"ס לא הקשו עליו מזה:
ולזה נראה לפענ"ד דבאמת אין מזה ראי' כלל דלא כזעירי, דהא דאמר זעירי דם שבשלו או שמלחו אינו עובר עליו, היינו משום דהתורה לא אסרה אלא דם הראוי לכפרה, וכשנתבשל או נמלח נפק לי' מתורת דם, כדאמרינן שם בפ' הקומץ רבה דכ"א, וגם חלב כשנפק מתורת חלב שוב אינו עובר עליו, והיינו כשנפסל מאכילת כלב אליבא דכ"ע, ולדידן דקיי"ל כר"ש בע"ז ס"ז ע"ב דנטל"פ מותר אפילו כשנפסל רק מאכילת אדם, כדילפינן שם מנבלה שאינה ראוי' לגר אינה קרויה נבלה, עיי"ש, והיינו אף דחזר ותקנה בדברים המתבלים עד שהיא ראוי' לאכילה, דכבר פקע ממנה שם האיסור, כמ"ש בחות דעת סי' ק"ג ס"ק א', עיי"ש, וא"כ אין כאן חומר בחלב כלל מבדם, דבשניהם כשפקע שמם מהם שוב אינו עובר עליהם, רק דבחלב לא נפקע השם ממנו עד שנפסל מאכילת אדם, ובדם כשבשלו או מלחו כבר נפק מתורת דם הראוי לכפרה שאסרה התורה, ופקע שם זה ממנו, וכמו דלא יתכן לומר דאיסור המתקלקל ונפסל מאכילת אדם יותר מהר מאיסור חבירו שעי"ז הוא קיל יותר מחבירו, יען דנפקע האיסור ממנו יותר קודם מחבירו, כמו כן אין לומר דעי"ז דם יותר קיל מחלב יען דדם נפיק מתורת דם ע"י שינוי דבישול או מליחה, וחלב לא נפיק מתורת חלב עד שנפסל מאכילת אים, וחומר לא שייך אלא כל זמן שזה עדיין חלב וזה עדיין דם ואעפ"כ אחד חמור יותר באיזה דבר מחבירו, בכל כגון זה שנינו חומר בחלב מבדם וחומר בדם מבחלב, אבל במה שזה עדיין הוא חלב במצב כזה, וזה שוב אינו דם במצב כזה, זה אינו ענין חומר באיסור זה יותר מאיסור זה, רק הוא שינוי מהות וטבע, שאיסור זה מהותו וטבעו כך, ואיסור זה מהותו וטבעו כך, והבן זה היטב:
ובזה ניחא נמי הא דלא תני בהיפוך, חומר בדם מבחלב, דדם חייב כשאכלו חי, ואוכל חלב חי פטור, כמבואר בפסחים דכ"ד, ולפי הנ"ל א"ש, דכיון דהא דאוכל חלב חי פטור הוא משום דהוי שלא כדרך אכילתו, כמבואר בפסחים שם, וא"כ הא גם בדם אם אכלו שלא כדרך אכילתו פטור, כגון בעירב בו דבר מר וכדומה, וא"כ אין כאן חומר בדם כלל מבחלב, דבשניהם פטור עליהן שלא כדרך אכילתן, אלא דחלב הוי חי שלא כדרך אכילתו, ודם הוי חי כדרך אכילתו, ושינוי מהות וטבע היא זאת, אבל אין זה ענין חומר האיסור זה מזה כלל, וכנ"ל, וז"ב: