אור ברסלב

יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

ס

נ

שם בדקט"ז, המעמיד בעור של קיבה כשרה אם יש בנותן טעם הרי זו אסורה, וכתב רש"י ז"ל ע"ז וז"ל, אם יש בה ליתן טעם בחלב, עכ"ל:

ויש לראות, מה זה שכתב רש"י ז"ל לפרש זה כלל, הלא זה פשוט מאוד, ואין צריך פירוש, וגם מה זה שהוסיף תיבת בה, אם יש בה:

ונלפע"ד בזה, דהנה לעיל בדף ק"ח ע"ב פריך הגמ' על רב, דאמר כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב, בשר אסור וחלב מותר, ואי ס"ד אפשר לסוחטו אסור, חלב אמאי מותר, חלב נבלה היא, ופירש"י הרי חלב מעט שנבלע בבשר נעשה נבלה, שהרי נאסר, וכשחזר ונפלט בשאר החלב הוי לי' מין במינו, חלב אסור בחלב היתר, ורב אית לי' מין במינו לא בטיל, עכ"ל, ומשני הגמ' הכא במאי עסקינן כגון שנפל לתוך יורה רותחת, דמבלע בלע מפלט לא פלט, ופריך סוף סוף כי נייח הדר פליט, ומשני כשקדם וסילקו. והכי קיי"ל ביו"ד סי' צ"ב ס"א גם לדידן, דקיי"ל דמב"מ בטל, אעפ"כ יש חילוק בזה, דביורה רותחת וקדם וסילקו, סגי כשטועם החלב ואין בה טעם בשר, החלב מותר, אבל בלא קדם וסילקו, אז לא סגי להתיר החלב כשאין בה טעם בשר, דהא יש חשש שנאסר החלב ממעט חלב הנבלע בהבשר ונ"נ וחזר ונפלט לתוך החלב, וזה אין להבחין בטעם, דהא חלב בחלב מב"מ הוא, ולזה צריך דוקא שיהי' ס' בהחלב נגד הכזית בשר, אז החלב מותר, דחלב יותר מהכזית בשר לא נכנס לתוך הבשר, עיי"ש ובאחרונים:

ולפ"ז במשנתינו כאן, דמעמיד חלב בעור קיבה כשרה, לא סגי לטעום את החלב, אם אין בה טעם מעור הקיבה ולהתיר עי"ז את החלב, דהא כאן הוא כבוש ובולע ופולט, ואין כאן יורה רותחת, ולא קדם וסילקו, וא"כ החלב שנכנס בתוך עור הקיבה נאסרה, וכשחזרה ונפלטת החלב הנבלע לתוך החלב שבכלי נאסרה החלב שבכלי מחלב הנבלע ונפלט, והוא מב"מ דא"א למיקם אטעמא, וצריך ששים נגד עור הקיבה, וכנ"ל:

והא דתניא לעיל דצ"ז ע"א קדרה שבישל בה בשר לא יבשל בה חלב ואם בישל בנותן טעם, ואמר רבא עלה ליטעמי' קפילא ארמאי, עיי"ש, ולא אמרינן דליבעי ס' דוקא נגד הקדירה, דחלב הנכנס לתוך הקדרה נאסר ונ"נ והדר אוסר שאר החלב, וכנ"ל, דבזה כבר כתבו ז"ל לחלק בין הנבלע בכלי לנבלע באוכל, דדוקא מעט חלב הנבלע בתוך האוכל היא נפרדת משאר חלב שחוצה לה, ונאסרת מהאוכל, אבל מעט חלב הנבלע בתוך הכלי, מקושר עם החלב שחוצה לה, ואינה נאסרת מהכלי, כמו שאר החלב, עיין במרדכי פ' גיד הנשה במעשה דראב"ן, ובתה"ד סי' קפ"ג. ובפלתי ר"ס צ"ב, ובפרמ"ג ר"ס צ"ג, אבל כאן עור הקיבה שהוא מאכל, והחלב הנבלע בה אינו מקושר עם החלב שבתוך הכלי, ונאסרה מעט החלב מעור הקיבה, ושוב נפלטת לתוך החלב שבכלי, והוא מב"מ ובעי ס' נגד כל עור הקיבה, ולא סגי בטעימת החלב אם אין בה טעם הקיבה, וכנ"ל:

ולהיות כי במשנה קתני המעמיד וכו' אם יש בנותן טעם הר"ז אסורה, ומשמע לכאורה דהפירוש הוא דאם יש נתינת טעם בחלב הר"ז אסורה, והיינו דטועמין החלב אם יש בה טעם מעור הקיבה, ואז כשיש בה טעם אסורה, ולא זולת זה, וז"א, דכאן לא תלוי בטעם, אלא בס' תליא מלתא, דאם אין בהחלב ס' נגד עור הקיבה אע"ג דלית בה טעם עור קיבה אסורה, וכנ"ל, ולזה בא רש"י ז"ל בפירושו לתקן זה, והוסיף תיבת "בה", וכתב אם יש בה. ליתן טעם בחלב, ר"ל לא דהפירוש הוא דטועמין החלב, ואם יש בה טעם עור הקיבה אסורה, אלא דמשערין את עור הקיבה, אם יש בה כ"כ כדי ליתן טעם בחלב, דהיינו שאין בהחלב ס' נגדה, הר"ז אסורה, אף שאין מרגישין טעם של עור הקיבה בהחלב, דנאסר החלב מחלב הנבלע בעור הקיבה ונ"נ, ומב"מ הוא דליכא למיקם אטעמא, וצריך ס' לבטלה, ולהיות כי לא ידעינן כמה חלב נפלט מעור הקיבה, לזה בכולה משערינן וצריך ס' נגד כל עור הקיבה, וכנ"ל:

והגם דקתני כאן בנ"ט, אין הפירוש דוקא בקפילא, כמ"ש התו' בדצ"ז א' בד"ה אבל, דדוקא התם בקדרה משמע לי' דומיא דתרומה, עיי"ש:

ובזה מיושב דקדוק ברש"י שכתב על עור הקיבה אם יש "בה" ליתן טעם בחלב, הלא "עור" הקיבה הוא לשון זכר, כדכתיב עור העולה לו "יהיה", וא"כ הי' צריך רש"י לכתוב כאן אם יש עבו' ליתן טעם בחלב, ג"כ לשון זכר, ולהנ"ל ניחא, דרש"י אשמעינן כאן בדקדוק זה, דלא משום עור הקיבה עצמו צריך בהחלב ס' נגדו, אלא משום החלב שנבלע בעור הקיבה ונ"נ, ונפלט להחלב שבכלי, דהוי מב"מ ובס', ולזה בכולי' משערינן בכל העור, דבמאי דנפיק מיני' לא ידעינן, וכנ"ל, ולזה נקט רש"י כאן לשון נקבה אם יש "בה" ליתן טעם בחלב, לרמז על החלב הנפלט מעור הקיבה, שאם יש "בה" ליתן טעם בחלב, שאין בהחלב שבכלי ס' נגדה, כגון שאין ס' בהחלב נגד עור הקיבה, דבכולי' משערינן וכו', וכנ"ל, הר"ז אסורה, וזה ברור ונכון בעז"ה בדברי רש"י ז"ל ובלשונו המדוקדק עד למאוד, ודוק:

תוכן העניינים

יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה