יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
כ
שם בדף כ"ח בתו' ד"ה אתא, בסוף הדיבור, והר"ר אלחנן הקשה אי וושט יש לו בדיקה מבחוץ [לענין נקב, כשיטת ריב"א הנ"ל], א"כ מאי פריך [לעיל י"א ע"א] ור"מ היכא אכל בשרא דלמא במקום נקב שחט, ונימא דהוי אכיל ע"י בדיקה [בוושט מבחוץ קודם שחיטה], ונ"ל שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה, ואין לו בדיקה מבחוץ, עכ"ל התו':
וכתב המהרש"א ע"ז וז"ל, אבל לא ידענא למה לי' למימר הכי שיש שום חולי כו', הא למיעוטא דרוסה גופה איכא למיחש דאין לו בדיקה מבחוץ גם לפירוש ריב"א, וכל זה בקצת נוסחת התו' אינו, והוא גליון נתוסף בתו', וק"ל, עכ"ל.
ונכתב אצלי על הגליון בזה"ל. ולפענ"ד נראה דלענין דרוסה הי' לו לר"מ עצה, שישמרנו מיום הולדו, שישים אותו בחדר מוסגר ומשומר שלא יוכל דורס לבוא לשם, ואי דניחוש שמא אמו נדרסה בהיותה מעוברת עמו, וטיפת הארס מזיק גם לולד, כמ"ש הט"ז ביו"ד סי' ע"ט, גם לזה יש עצה שישמור גם אמו משעה שעלה עליה הזכר, או אפילו אם לא יהי' נשמר הולד משעת יצירתו, רק ישמרנו מיום הולדו י"ב חודש, ג"כ סגי לזה, דודאי לא הי' נדרס מקודם, דטרפה אינה חיה י"ב חודש, והגם דדעת מהרש"ל ביש"ש פא"ט סי' פ' דמיעוט יש שחיין, מ"מ ליחוש בסתמא דטרפה הוי מקודם במעי אמו, וגם חיה י"ב חודש, הוי תרי מיעוטי, מיעוטא דמיעוטא, דגם ר"מ לא חייש לי', כדאיתא ביבמות דקי"ט ע"ב ובע"ז דל"ד. ולכך הוצרכו התו' לומר שיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה, דמחולי אי אפשר לשמור.
ומשו"ה לא הקשה הר"ר אלחנן קושיתו על הריב"א ממה שאמרו שם מקודם לזה בחולין י' ע"ב, רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה, דאמר רחמנא שחוט ואכול, וליחוש שמא במקום נקב קא שחיט, אלא לאו משום דאמרינן זיל בתר רובא, ולהריב"א מה ראי' מזה, דלמא הא דאמר רחמנא שחוט ואכול, היינו ע"י בדיקה בוושט מבחוץ קודם שחיטה, אלא דעל זה יש לומר דהחשש של רב אשי הוא משום דרוסה, דאין לו בדיקה מבחוץ לכ"ע, דודאי הא דאמר רחמנא שחוט ואכול הוא בסתם בהמות, שלא שמרו אותם מדרוסה וכדומה, ומפסח מצרים נלמוד, שהי' מקחו מבעשור וביקרו אותו ממומים ד' ימים ומקודם לזה לא עלה על הדעת לשמור אותו מדבר מה, ואעפ"כ נאמר בו ושחטו אותו וכו' ואכלו את הבשר, וא"ת דזה הי' קודם מ"ת, הרי ארונה אמר לדוד ראה הבקר לעולה, ודוד קנה ממנו הבקר, ויעל עולות ושלמים כמבואר בכתוב. סוף שמואל ב', ובודאי לא הי' הבקר של ארונה משומרים כלל מדרוסה וכדומה, אף שהי' גר תושב ונאסר לו עריות, ועי"ז לא הי' חשש לרביעה, כדאיתא בע"ז דכ"ה ע"א, מ"מ טרפות הי' מותר לו, ולא שמר הבקר, ואעפ"כ העלם דוד מיד לעולות ושלמים, ומכש"כ חילין דלא חמיר מקדשים דכשאמר רחמנא שחוט ואכול על סתם בהמות קאמר, וא"כ אם לא ניזול בתר רובא שפיר יש לחוש לדרוסה במקום שחיטה, ומזה הוכיח ר"א דאזלינין בתר רובא, אבל לר"מ דלא חייש למיעוטא אלא מדרבנן, כמ"ש התו' בחולין י"ב בד"ה פסח, שפיר י"ל דמדרבנן שמרו לו הבהמה משעה שנוצרה, או יב"ח משעה שנולדה, שלא יהי' חשש דריסה, וכנ"ל, וע"כ אין קושית הגמ' מחשש דרוסה דלמא במקום דרוסה קא שחיט, אלא מחשש נקב ממש, דלמא יש נקב במקום ששחט, דמזה א"א לשמור, וע"ז שפיר הקשה הר"ר אלחנן דהא לנקב יש בדיקה מבחוץ להריב"א, וי"ל דאכיל ע"י בדיקה מבחוץ קו"ש, ולזה הוצרך לתרץ דיש לחוש שמא יש שם במקום שחיטה שום חולי המאדים כמו דרוסה, דמזה א"א לשמור, ועמקו מחשבותם, אין בהם נפתל ועקש: