אור ברסלב

יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

י

ט

בחולין דף ד' ע"ב, חמצן של עוברי עבירה לאחר הפסח מותר מיד מפני שהן מחליפין [בשל נכרי], סברוה הא מני רבי יהודא היא דאמר חמץ אחר הפסח דאורייתא, וכתב רש"י ז"ל שם וז"ל, כרבי יהודה בפ' כל שעה דף כ"ט, עכ"ל, ונדפס על הגליון על תיבת "כרבי" צ"ל "רבי", ותיבת כרבי בפנים נסבב בשני חצאי לבנה, עיי"ש:

ולפע"ד אין להגיה כאן ברש"י כלל, בשנדקדק עוד מ"ש רש"י "בפ' כל שעה דכ"ט", דהא עיקר דברי רבי יהודה שם הם בדף כ"ח ע"א, דשם מתחלת הברייתא דפלוגתת ר' יהודה ור"ש וריה"ג, רק דהשקלא וטריא של הגמ' אליבייהו נמשך עד דכ"ט, עיי"ש, וא"כ למה ציין רש"י ר' יהודה בדכ"ט, ולמה לא בדכ"ח, דשם הם עיקר דברי ר' יהודה:

ולזה נראה, דהנה לכאורה קשה כאן טובא, דקאמר סברוה הא מני רבי יהודה היא דאמר חמץ לאחה"פ דאורייתא, דהא לר' יהודה גם חמץ של נכרי אסור בהנאה מה"ת לאחה"פ, כדאמרינן שם בדכ"ח ע"ב, ר' יהודה חמץ סתמא קאמר אפילו דנכרי, וא"כ אי ר' יהודה היא האיך קאמר לאחה"פ מותר מיד מפני שהן מחליפין, ומה בכך שמחליפין, הא לר"י גם של נכרי אסור בהנאה לאחה"פ:

וכבר הקשו כן בתו' כאן ובפסחים דכ"ט ע"ב בד"ה הדר, ושם בפסחים תירצו דסברוה דכאן הוו סברי כס"ד דרב אחא בר יעקב שם בדכ"ט דר' יהודה יליף שאור דאכילה משאור דראי', מה שאור דראי' שלך אי אתה, וכו' כך שאור דאכילה שלך אי אתה אוכל אבל אתה אוכל של אחרים, עיי"ש, וכן תירץ בעל המאור כאן קושיא זו, עיי"ש:

ונראה דגם לרש"י הוקשה לו קושיא זו, ותירץ ג"כ כנ"ל, דסברוה דכאן אתיא כראב"י שם דכ"ט ע"א אליבא דר' יהודה, דיליף שאור דאכילה משאור דראי', וכנ"ל, וזה הוא שכתב על סברוה הא מני רבי יהודה היא, "כרבי יהודה פצ"ש דכ"ט", ר"ל לא כרבי יהודה דשם דכ"ח דחמץ סתמא קאמר אפילו דנכרי, אלא כרבי יהודה שם בדכ"ט אליבא דרב אחא בר יעקב, דיליף שאור דאכילה משאור דראי', וזה ברור ופשוט בדברי רש"י ז"ל בלא שום הגה:

תוכן העניינים

יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה