יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
ט
בריש קידושין, האשה נקנית וכו' בכסף בשטר, וכתב רש"י ע"ז, מפרש בברייתא בגמ' נותן לה כסף או שוה כסף ואומר לה הרי את מקודשת לי, שטר כותב לה על הנייר אעפ"י שאינו שוה פרוטה הרי את מקודשת לי, עכ"ל:
וכד הוינא טליא שמעתי מעמיתי ורעי הבחור המופלג כמר יהודה ליב זאנאבענד ז"ל בימי ילדותו אז אשר הי' אח"כ רב אב"ד דפה קהלתינו, שאמר בשם הגאון המפורסם מו"ה ליבלי ז"ל שהי' אז אב"ד בק"ק פלאצק, שדקדק ברש"י זו, למה בכסף הביא כל הנשנה בו בברייתא ד"ה ע"ב, נתן לה כסף שאו שוה כסף, ובשטר השמיט ממה ששנוי בברייתא ד"ט ע"א, כי שם איתא כתב לה על הנייר "או על החרס" אעפ"י וכו', ורש"י לא כתב אלא כתב לה על הנייר אעפ"י וכו' והשמיט "או על החרס" לגמרי, וזה באמת דקדוק עצום, ואמר הגאון הנ"ל ז"ל ליישב, דהנה בתו' דקדושין ד"ט ע"א שם בד"ה כתב הקשו על הברייתא הנ"ל שאו על החרס דמשמע מכאן דשטר כשר על החרם, ובפ"ב דכתובות דכ"א אמר האי מאן דבעי לאחוויי חתימת ידי' בבי דינא ליכתוב אחספא, אבל אמגילתא לא, דילמא משכח לי' אינש דלא מעלי וכתב עליו כל מה דבעי וכו', משמע מזה דאחספא אין חשש, דשטר על חספא פסול, ואומר ר"ת דהברייתא דהכא אתיא כר"א דאמר עדי מסירה כרתי, ולזה שטר כשר גם על חרס, וההוא דכתובות אתיא כר"מ דאמר עדי חתימה כרתי, ולזה שטר על חרס פסול, עיי"ש בתו':
ולזה רש"י ז"ל בפירוש המשנה, דסתם משנה ר"מ, השמיט בשטר "או של חרס" הכתוב בברייתא, דלר"מ פסול שטר על חרס, והברייתא אתיא כר"א, כמ"ש התו', אלו דבריו ז"ל הנאמרים בשמו, ודפח"ח: