אור ברסלב

יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי

ז

ו

שם דף צ' ע"ב בר"ן וז"ל, ואיכא למידק אמתניתין, כיון דמדינא דאמרה טמאה אני לך מיתסרא אבעלה, כמשנה ראשונה, ומשום שלא תהא עיניה נותנת באחר האיך התירוה, וכי איסור שבה להיכן הלך וכו' ולדידי לא קשיא לי, דכי היכי דאמרינן בכמה דוכתי דכל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושי מיניה, ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמאה אני אפקעינהו רבנן לקידושי מעיקרא, ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה, ומשו"ה שריא לבעלה "ואוכלת בתרומה", עכ"ל:

ונעה"ג אצלי וז"ל, צ"ע דא"כ מאי טעמא דרבא דאמר אינה אוכלת, וגם רב ששת למה צריך לומר הטעם משום שלא להוציא לעז על בניה, הא מעיקר הדין כן הוא, כיון דבלא"ה אפקעינהו רבנן לקידושין מחשש שמא עיניה נתנה באחר, וגם כשנתארמלה אמאי אינה אוכלת, וצל"ע:

שוב ראיתי בשו"ת ברית אברהם חלק אבה"ע סי' נ"ט שהביא שם קושיית העולם, דלהטעם דאפקעינהו מה הועילו חכמים בתקנתן, אכתי תאמר טמאה אני לך, וגם נטולה אני מן היהודים, דממ"נ אסורה לבעלה, דכיון שהפקיעו הקידושין משום אמירת טא"ל, ממילא אינו יכול להפר חלקו, דשוב אינה אשתו, וגם הקשה בפשיטות, כיון דאפקעינהו וכו', הגם דאינה אסורה עליו, אבל עכ"פ שוב אינה אגודה בי', ותוכל לילך ולהינשא לאיש אחר, ואותה הלא היא מבקשת, וא"כ מה הועילו חכמים כלל בזה שלא תהא נותנת עיניה באחר:

ולכן העלה בזה כלל מחודש, דבכל, מקום דאמרינן אפקעינהו וכו', מאחר דכל הטעם הוא משום דאל"כ איך יכלו חז"ל להתיר איסור דאורייתא, הא אלו לא הי' בזה רק קידושי דרבנן, לא הי' צריך לומר כלל אפקעינהו, דבלא אפקעינהו יכולים הם להתיר איסור דרבנן, דהם אמרו והם אמרו, ולזה אמרינן דבאמת לא הפקיעו בכל מקום רק קדושי דאורייתא, אבל מ"מ השאירו קידושי דרבנן, דכיון דזה אין הכרח להפקיע לא רצו להפקיע לגמרי, ולעשותה פנוי' גמורה, ושישבה עמו למפרע בלא קידושין כלל, אלא השאירו עכ"פ קידושי דרבנן וממילא דה"ה בנ"ד לא הפקיעו אלא קידושי דאורייתא, אבל עכ"פ נשאר קידושי דרבנן, ורק נגד זה היו יכולים להתיר משום שמא עיניה נתנה באחר, דהם אמרו והם אמרו, ולפ"ז ממילא אכתי אגודה בי' בהבעל ע"י קידושי דרבנן, וגם אפילו אם תאמר עוד נטולה אני מן היהודים יהי' יכול הבעל להפר חלקו, כמבואר בנדה דמ"ו ע"ב דלמאי דקיי"ל מופלא הסמוך לאיש דאורייתא אתו נשואין דרבנן ומבטלין נדרא דאורייתא, דכל הנודרת על דעת בעלה היא נודרת, עיי"ש, וה"ה בנ"ד, עכ"ד הברית הברית אברהם שם, ודפח"ח:

ולפ"ז ממילא מיושב מה שהקשיתי לעיל, למה לרבא אינה אוכלת בתרומה, דכיון דעכ"פ נשארו קדושין דרבנן, ורק משום החשש דעיניה נתנה באחר התירו לה לשבת עם בעלה, דהם אמרו והם אמרו, ולכן ס"ל לרבא דלענין אכילת תרומה ליכא שום חשש, ולזה לא התירו לה אפילו האיסור דרבנן, דשוי אנפשה חתיכה דאיסורא, ורב ששת ס"ל דגם אכילת תרומה התירו לה משום חשש הוצאת לעז על בניה, ולזה מודה שאם נתארמלה אינה אוכלת, דבזה שוב אין חשש הוצאות לעז, ואסורה עכ"פ מדרבנן לאכול בתרומה:

תוכן העניינים

יהל אור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה