יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
ג
שם דף נ"ה ע"ב, ואם אמר גדולי שנה עלי אסור בכולן, וכתב הר"ן שם וז"ל, מיהו דוקא בשלא אסרן עליו אלא זמן שהוא יכול לעמוד בו, אבל לעולם לא הוי נדרא כלל, שאי אפשר לו לקיימו, עכ"ל:
וקשיא לי, לפי מ"ש הר"ן עצמו בפ' שבועות שתים בתרא דשבועה שלא אטעום חודש ימים לא דמי לשבועה שלא אישן ג' ימים, דשם אין בידו שלא לישן, דבע"כ ישן בתוך ג', אבל כאן הוא בידו שלא לאכול, ואי דיסתכן ידחה אז השבועה מפני סכנת נפשות, ולא יאכל רק מה שצריך לו להחיות את נפשו, רק דמסיק שם הר"ן דמשו"ה לא חיילא השבועה שם בנשבע שלא אוכל ז' ימים משום דהוי נשבע לבטל את המצוה, להמית עצמו, עיי"ש, וא"כ כאן בנדר דחל לעבור על המצוה בשוא"ת, כמו סוכה שאיני עושה, לולב שאיני נוטל, וכדומה, א"כ הנדר חל שלא לאכול כלל, בשוא"ת, ואסור בכולן, וכשיסתכן ידחה הנדר אז מפני סכנות נפשות, ולא יאכל רק להחיות את נפשו, וצע"ג:
ואין לנו לומר בזה אלא דהר"ן קאי כאן בשיטת הרמב"ם דשלא אוכל ז' ימים מקרי דבר שא"א לקיימו, כמו שלא אישן ג' ימים, וממילא גם בנדר הוי נדר שוא, ובטל מעיקרו, והא דפ' שבועות שתים בתרא הנ"ל כתב אחר זה, או קודם לזה, וכאן חזר בו, ובב"י יו"ד סי' רל"ו נראה מלשונו דנקט לעיקר דברי הר"ן דפ' שבועות שתים בתרא הנ"ל, עיי"ש, וכ"כ בכ"מ פ"ה מה' שבועות ה"כ דמירושלמי מוכח כהר"ן, ואעפ"כ ביו"ד סי' רי"ז על הדין דגדולי שנה עלי אסור בכולן הביא דברי הר"ן דכאן דבלעולם לא הוי נדרא כלל דא"א לקיימו, וזהו תרתי דסתרי וכנ"ל, וצ"ע:
אמנם בש"ע יו"ד סי' רל"ו ס"ד לא הביא אלא לשון הרמב"ם סתם, דשבועה שלא אוכל ז' ימים הוי שבועת שוא, לפי שא"א לקיימו, והש"ך שם לא הזכיר ג"כ אפילו רמז מסברת הר"ן דפ' שבועות שתים בתרא הנ"ל, ולזה הביא באמת בסי' רי"ז ס"ק ל"א דברי הר"ן דכאן דבגדולי שנה עלי לעולם הנדר בטל, דא"א לקיימו, ובאמת מבואר להדיא כן גם בש"ע בסי' רל"ב ס"ה, דבקונם כל פירות שבעולם עלי אינו נדר דא"א לקיימו, והוי נדר שוא, עיי"ש, ודין זה הוא מר"ת בתו' שבועות כ"ט ע"א ד"ה באומר, והרא"ש ר"פ המדיר הביאו, וכמ"ש הטור, הרי דגם ר"ת והרא"ש ס"ל כהרמב"ם דלא אוכל לעולם הוי א"א לקיימו, דלא כסברת הר"ן בפ' שש"ב הנ"ל, ומשו"ה באמת לא הזכירו הש"ע והש"ך כלל מדברי הר"ן הללו, כי פסקו בהחלט דלא כוותי', אפילו להקל, דבכל פירות עולם עלי לא חל הנדר כלל, ומותר לאכול מיד, כמה שהוא רוצה, יען דרוב הפוסקים הרמב"ם ור"ת והרא"ש הם דלא כוותי':
אבל הט"ז בסי' רל"ו שם ס"ק ט' כתב בפשיטות ובסתם דברי הר"ן דפ' שש"ב, דשבועה שלא אוכל ז' ימים משו"ה הוי שוא. משום דנשבע להמית עצמו, לבטל את המצוה, עיי"ש, וא"כ הדין דבסי' רל"ב ס"ה הנ"ל דקונם פירות עולם עלי, וכן הא דש"ך סי' רי"ז ס"ק ל"א הנ"ל גדולי שנה עלי לעולם, צריכין עיון מאוד למעשה אם להקל בהם ולומר דהנדר, אינו חל כלל, ואולי צריכין לחוש בזה לדעת הר"ן פ' שש"ב הנ"ל, אשר דבריו מסתברין גם להב"י, ומירושלמי מוכח כן, וכמ"ש בכ"מ, וצע"ג למעשה: