יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
ב
בנדרים דף ג' ע"ב בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו אוכל ולא אכלה, וכתב שם בגליון הש"ס מרעק"א זצ"ל וז"ל, וצ"ע דהא נדר בקום ועשה לא משכחת לה, דכל נדר הוא שאוסר חפץ עליו, ובנדר שלא אוכל ס"ל לכמה פוסקים דהוי יד, דכוונתו לאסור המאכל עליו, אבל לידור לעשות מעשה לא משכחת לה, וד' יאיר עיני, עכ"ל הטהור:
שוב מצאתי ככל החזיון הזה ברמב"ן על התורה פ' מטות פסוק ג', וז"ל שם, שהרי אמרו בנדרים דהוה אסר חפצא עליה וכו', וכיון שהדבר כן נראין הדברים שאפילו בדבר הרשות אם אמר נדר עלי שאוכל היום או שאוכל דבר זה אינו נדר, שאין הנדר על החפץ כלל, אלא עליו שיעשה ולא הוזכרו נדרים בגמרא בקום ועשה כלל, עכ"ל, ועיי"ש עוד:
הרי העיד רבינו הרמב"ן ז"ל שלא הוזכרו נדרים בגמרא בקום ועשה כלל, וכדי שלא יקשה עליו מגמרא מפורשת נדרים ג' הנ"ל, בל יחל דנדרים ככר זו אוכל ולא אכלה, ע"כ צ"ל דגירסת הרמב"ן לא הי' כך בגמרא, אלא כך הי' גירסתו בגמ', בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זו לא אוכל ואכלה, ובאמת שגירסא שלנו ככר זו אוכל ולא אכלה, מלבד הקושיא עצומה הנ"ל של רעק"א ז"ל, היא ג"כ תמוה מאוד, דלמה לא אמר באמת בפשיטות כמו בכל מקום ככר זו לא אוכל ואכלה, ויהי' ג"כ דומיא דנזירות בר ביקתי', משרת ענבים לא ישתה וענבים לחים ויבשים לא יאכל, אכל קם לי' בלא יאכל וכו' ובבל יחל, כדאיתא בגמ' שם, ולאיזה ענין נקט כאן בנדרים ההיפוך מנזירות ומכל מקומות שבש"ס, ועוד דבככר זו אוכל ולא אכלה עכ"פ אינו לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה, ולמה לא נקט בגוונא דילקי, ועל כולם הקושיא הגדולה של רעק"א ז"ל הנ"ל, מכל זה נראה שגירסת הרמב"ן הנ"ל נכונה וישרה, ולזה נלפענ"ד ברור שט"ס נפל בגירסא שלנו הנ"ל וצריך להגיה כפי הנ"ל, ככר זו לא אוכל ואכלה, ובזה א"ש הכל: