יהל אור· רבי יהודה לייב ברבי יוסף הלוי
א
בנודע ביהודה קמא חאבה"ע סי' מ"ב, בסתירת היתר השני, בד"ה ומשם בארה, הביא דברי הרשב"א בתשובה סי' אלף רל"ז, דלא אמרינן פ"ד אלא כשאם תסלק דיבורו של רשעת עצמו ישאר עוד דיבור לחייב את הנידון, כמו בפ' רבעני לרצוני, דאם תסלק לרצוני, ישאר עוד פ' רבעני, אבל רבעתי את פלוני, דכשתסלק רבעתי אין בהנשאר טעם, וא"א לומר פ"ד ממש, אף שנוכל למפלג את משמעות היוצא מדבריו, ולא להאמינו על עצמו, רק על חבירו, בכה"ג לא אמרינן פ"ד, דפלגינן דיבוריה דוקא הוא, ולא משמעות היוצא מדבריו, ויסודו מסנהדרין ד"ט ע"ב, מדנקט שם בגמרא פלוני רבעני, ולא נקט אני רבעתי את פלוני, א"ו דבהא לא פ"ד, וכן נמי מדנקט פלוני בא על אשתי, ולא נקט להיפוך אני באתי על אשת פלוני:
והנוב"י השיג עליו שם, ודחה ראייתו דהרי שם בגמרא נקט בדין זה פלוגתא דאמוראי, דרב יוסף ס"ל בלאונסי נאמן ובלרצוני רשע הוא וכו', וברבעתי א"א להמציא לאונסו וכו', וא"כ מוכרח הגמ' למינקט רבעני משום דעת רב יוסף וכו', עיי"ש:
והכל תפסו עליו בזה, דהרי הרשב"א כתב שם בתשובה דבאמת משכחת לי' לאונסו גם ברבעתי כגון שהי' מקושה לאשתו והדביקוהו, רק דלא שכיח, ולא אמרינן פ"ד בכה"ג, אבל רב יוסף שפיר הוי מצי למינקט רבעתי לאונסי, שאומר בפירוש שהי' בכה"ג שהדביקוהו:
וכבר הקשו לו זה להנוב"י ז"ל עצמו גדולי ישראל במהד"ת חאבה"ע סי' ע"ז בד"ה ומה שתמהתם, והשיב להם דשגו בכוונתו, דלא הי' כוונתו דמשום לאונסו לא הי' יכול למינקט רבעתי אליבא דרב יוסף, אלא משום לרצונו. דברבעתי לרצוני לא שייך לומר פ"ד דאין קישוי אלא לדעת, ולומר שהי' מקושה לאשתו והדביקוה לא שכיח, ולא פ"ד גם לרבא, ומה הי' קמ"ל רב יוסף בזה דאינו נאמן, עיי"ש:
ולכאורה זה תמוה מאוד, ויותר קשה מן הראשונה, דהא קאי הנוב"י השתא לדחות דברי הרשב"א, ולומר דלרבא גם ברבעתי פ"ד, דהיינו דמפלגינן את המשמעות היוצא מדבריו, שנרבע מאחר, ולא ממנו, וא"כ שפיר הוי מצי למינקט רבעתי דלרבא פ"ד, ולר"י לא פ"ד:
וראיתי בחידושי הרי"מ על חו"מ סי' ל"ד ס"ק כ"ו שכתב על הנוב"י בזה וז"ל, וטעה בדבר פשוט, ונתחלף לו הה"א של הרשב"א במסקנא, דהא זה הוכחת רשב"א וכו', וכנ"ל, ובודאי שלא הי' מזדמן לרב כמוהו טעות כזה רק ע"י שלא נזהר בלשונו נגד הרשב"א ז"ל, עכ"ל, וכ"כ בתשובות הרי"מ בחאבה"ע בתשובה האחרונה, עיי"ש, וכן ראיתי בספר דברי חיים מלונטשיץ שהשיג כן על הנוב"י:
ולפע"ד הקלושה והרטושה לא טעה הנוב"י ז"ל בזה, רק לשונו בזה אינו מכוון כ"כ במהד"ק, ובמהד"ת יש קיצור גדול בזה, אבל כוונתו רצויה ומיושרת, כאשר אבאר בעזה"י, ואעפ"כ דברי הרשב"א ז"ל נכונים, כי הנוב"י ז"ל לפי הבנתו בפשט דברי הרשב"א שפיר השיג, אבל באמת פירוש אחר יש בדברי הרשב"א ז"ל מאשר פירש בו הנוב"י ז"ל, אשר לפ"ז אין שים התחלה להשגה וקושיא כלל, ובזה הכל יבוא על מכונו:
ומתחלה אבאר כוונת הנוב"י ז"ל בזה בדרך כלל, ואח"כ אפרש זה על לשונו:
ונראה לפענ"ד שכך הי' כוונת הנוב"י בזה, דהרי עיקר הוכחת הרשב"א לפי הבנת הנוב"י היא, דע"כ צ"ל דכשא"א למיפלג דיבורו ממש, דהיינו דכשנפלוג לא ישאר דיבור שלם, הגם שאפשר למיפלג המשמעות היוצא מכלל דבריו, לא אמרינין בזה פ"ד, דפלגינן "דיבוריה" דייקא, לא המשמעות, דאם גם בזה פ"ד למה נקט רבא פלוני רבעני, ולא נקט במקומו רבותא יותר, רבעתי את פלוני, דגם בזה דא"א למיפלג הדיבור ממש, רק המשמעות היוצא מדבריו, דנרבע פלוני מאחר, ולא ממנו, ג"כ פ"ד, א"ו דבזה גם לרבא לא פ"ד, וע"ז קאמר הנוב"י דזה הוי שפיר הוכחה אם הי' זה מימרת רבא בפני עצמו, דאז הי' שייך להקשות למה לא אמר רבותא יותר, ולהוכיח מזה, אבל באמת דבר זה הוא בגמרא פלוגתא דאמוראי, דרב יוסף ס"ל דלא פ"ד, ואדרבא מארי' דשמעתא זו הוא רב יוסף, ורבא רק עלי' קאי, ופליג עליו, ולרב יוסף אדרבא הוי פלוני רבעני רבותא יותר, דאף בזה דנוכל למיפלג דיבורו ממש, פלוני רבעני, אבל לא לרצוני רק לאונסי, מ"מ לא פלגינן דיבורי', וא"כ יש לומר דלעולם לרבא גם ברבעתי פ"ד, והא דנקט פלוני רבעני, הוא לרבותי לרב יוסף, דגם בזה לא פ"ד, ואלו הוי נקט רב יוסף רבעתי, הוי אמינא דדוקא ברבעתי, דא"א למיפלג דיבורו ממש, כמ"ש הרשב"א, הגם דשפיר אפשר למיפלג המשמעות, ולומר דנרבע פלוני מאחר, ולא ממנו, בזה ס"ל לרב יוסף דלא פ"ד. אבל כשאפשר למיפלג דיבורו ממש גם לרב יוסף פ"ד, ולכך נקט פלוני רבעני לרבותא, דגם בזה לא פ"ד לרב יוסף, ורבא על מימרת רב יוסף קאי, ופליג ואמר דפ"ד, אבל לעולם יש לומר דלרבא גם ברבעתי, דא"א למיפלג דיבורו ממש, רק המשמעות היוצא מדבריו, ג"כ אמרינן פ"ד, ודוק היטב בדברי הנוב"י במהד"ק ובמהד"ת ותראה שכן הוא כוונתו, אלא שקיצר בלשונו:
ומעתה נבוא לפרש זה בלשון הנוב"י שם, וז"ל השגתו על הרשב"א במהד"ק שם, דהרי שם בגמרא נקט בדין זה פלוגתא דאמוראי, [ר"ל, לא דרבא אמר זה מימרא בפני עצמו, אלא הגמרא נקט בזה פלוגתא דאמוראי] דרב יוסף [דהוא עיקר מארי' דשמעתא] סבר דפלוני רבעני לאונסי נאמן, לרצוני רשע הוא, והתורה אמרה אל תשת רשע עד, ורבא [רק עלי' קאי] וחולק עליו, וסובר דאדם קרוב אצל עצמו, ופלגינן דיבוריה, והנה ברבעתי את פלוני א"א להמציא לאונסו, דאין קישוי אלא לדעת, כמ"ש הרשב"א בתשובה ההיא, [ר"ל דבשלמא אי הוי מצינן להמציא לאונסו גם ברבעתי את פלוני באופן שיהי' נוכל לומר בזה פלגינן דיבורי' ממש, דהיינו שרבע את פלוני, אבל לא לרצונו, רק לאונסו, ורב יוסף הוי אמר בזה דבלרצונו אינו נאמן, דלא אמרינן פ"ד, א"כ שפיר הי' זה רבותא אליבא דרב יוסף כמו בפלוני רבעני לרצוני ממש, דבשניהם י"ל פלגינן דיבורי' ממש, דהי' כן בעיקרו כמו שהוא אומר, שנרבע מפלוני, או שרבע את פלוני, רק לא לרצונו, אלא לאונסו, ואעפ"כ אמר רב יוסף דלא פ"ד, אפילו דיבורו ממש, אבל מאחר דברבעתי את פלוני א"א להמציא לאונסו, למיפלג דיבורו בזה, דאין קישוי אלא לדעת, ומקושה לאשתו והדביקוהו לא שכיח, ולא פ"ד בכזה, כמ"ש הרשב"א בתשובה ההיא, באופן דא"א בזה ברבעתי למיפלג דיבורו ממש, רק משמעות היוצא מדבריו, דהיינו שפלוני נרבע, אבל לא ממנו], וא"כ מוכרח הגמ' למינקט פלוני רבעני משום דעת רב יוסף דמחלק בין לרצונו ובין לאונסו, [ור"ל דרב יוסף ס"ל דבלרצונו אינו נאמן, ולא פ"ד, ואלו הי' נקט רבעתי את פלוני, דא"א לפלוג דיבורו ממש, רק משמעות היוצא מדבריו, לא הי' רבותא כ"כ אליבא דרב יוסף מה דלא פ"ד בכה"ג, ולכך נקט פלוני רבעני, דאפשר לפלוג דבריו ממש, פלוני רבעני, אבל לא לרצונו, רק לאונסו, ואעפ"כ אמר רב יוסף דלא פ"ד אף בזה, וא"כ הוי זה רבותא יותר אליבא דרב יוסף מרבעתי את פלוני, ולכך נקט רב יוסף כן בפלוני רבעני, ורבא עלי' קאי, ופליג על מה שאמר רב יוסף בלרצוני, אבל לעולם י"ל דלרבא גם ברבעתי את פלוני פ"ד, דהיינו דפלגינן את המשמעות היוצא מדבריו, לומר שפלוני נרבע, אבל לא ממנו. רק מאחר]:
וזה הוא שכתב במהדורא תניינא שם אל השואלים אשר חשבו שר"ל במהד"ק דמשום לאונסו נקט ר"י פלוני רבעני, וכתב שם ע"ז וז"ל, ושגיתם בשגיאה גדולה, דאטו בבא דלאונסו. יש שום רבותא, [ר"ל שאומר משום זה דלהכי נקיט רבעני משום רבותא דלאונסו אליבא דרב יוסף] הא ודאי דהוא נאמן, ואין כאן ענין רבותא כלל, לא ברבעתי ולא ברבענין, ועיקר מלתא דרב יוסף הוא משום לרצונו, לאפוקי מדרבא דאמר פ"ד, וזה שכתבתי בחיבורי דמוכרח הגמרא למינקט רבעני משום דעת רב יוסף דמחלק בין לרצונו ובין לאונסו עכ"ל שם בחיבורי, וכוונתי לומר דברצונו לא פ"ד, ואם הי' נקט רבעתי, ובזה לא שייך פלגינן דיבורו, [ר"ל פלגינן שדיבורו דייקא, דיבורו ממש], דאין קישוי אלא לדעת, ולמימר דלא פלגינן דיבורו [ממש] על הכוונה שכתבתם שהדביקוהו, זה אינו חידוש [מצד אחר] שהרי גם רבא מודה בזה [דלא אמרינן פ"ד על אופן כזה שהדביקוהו יען דלא שכיח כלל, כמ"ש הרשב"א בתשובה ההיא], והגמרא נקט מלתא דפליג רב יוסף על רבא, [וא"כ אכתי לא יהי' בזה רבותא כלל אליבא דרב יוסף מה דלא אמרינן בזה פלגינן דיבורו ממש, מה שגם רבא מודה], ולכך לא נקט רבעתי כיון שאין קישוי אלא לדעת אין כאן מקום למיפלג דיבורו, [ר"ל דיבורו דייקא דיבורו ממש] כי אם במלתא דלא שכיח, וכמו שכתב הרשב"א. [ר"ל דהרשב"א כתב זה דמקושה לאשתו והדביקוהו לא שכיח כלל, ובדבר רחוק כזה לא פ"ד גם אליבא דרבא, וא"כ אכתי לא יהי' ברבעתי רבותא כלל אליבא דרב יוסף במה דלא אמרינן בי' פלגינן דיבורו ממש, רבעתי, אבל לא לרצוני, רק לאונסו שהדביקוהו, מה שגם רבא מודה דלא אמרינן פלגינן דיבורא כזה, והגם דאעפ"כ פ"ד גם ברבעתי לרבא, דהיינו שפלגינן משמעות היוצא מדבריו, ואמרינן שפלוני נרבע. אבל לא ממנו, מ"מ כיון דזה לא הוי פלגינן דיבורו ממש, אין בזה רבותא כ"כ אליבא דרב יוסף מה דלא אמרינן פ"ד כזה, וכנ"ל, ולזה נקט רב יוסף יותר רבותא אליביה, דהיינו פלוני רבעני, דיש לפלוג בזה דיבורו ממש, בדבר שאינו רחוק כ"כ, דהיינו פלוני רבעני, אבל לא לרצוני, רק לאונסי, ואעפ"כ אמר דלא פלגינן דיבורא, אפילו דיבורו ממש, ורבא עלי' דרב יוסף קאי, אבל לעולם יש לומר דלרבא פ"ד אפילו בא"א למיפלג דיבורו ממש, רק משמעות היוצא מדבריו], ודוק היטב בדברי הנוב"י, ובמה שכתבתי לבאר דבריו בין הדבקים, ותראה שכוונת הנוב"י כן הוא כאשר כתבתי:
וכן דחה בנוב"י קמא שם ראי' שניה של הרשב"א ממה דאמר רבא פלוני בא על אשתי דפ"ד, ולא נקט רבותא יותר באתי על אשת פלוני דפ"ד, אף דא"א למיפלג דיבורו ממש, וכנ"ל, רק המשמעות, ודחה הנוב"י דהלא רבא בא לאשמעינן שם דאדם קרוב אצל אשתו ג"כ אמרינן, וזה לא הוי נשמע מבאתי על אשת פלוני, עיי"ש:
אמנם כדי לעמוד על אמיתת דברי הרשב"א בזה, ושלא יקשה עליו שום קושיא מהנ"ל, אעתיק לשון הרשב"א בתשובה בזה, דלאחר שהעלה שם דבאני זניתי עם אשתך וכן ברבעתי את פלוני לא אמרינן פ"ד, משום דא"א למיפלג בזה דיבורו ממש, דאם תסלק מדבריו תיבות אני זניתי, וכן תיבת רבעתי, אין להנשאר שום טעם בעולם, ולמיפלג דיבורו ממש ולומר זניתי וכן רבעתי אבל לא לרצוני אי אפשר דאין קישוי אלא לדעת, ואי לומר שהי' מקושה לאשתו והדביקוהו, לא פ"ד בדבר רחוק כזה, ולזה בזניתי וברבעתי לא פ"ד, ואחר שהעלה הרשב"א כל זה כתב וז"ל, והיינו דנקט להו בפלוני רבעני לרצונו ופלוני בא על אשתי ולא נקט באני רבעתי ובאתי וכו', עכ"ל:
והי' סבור הנוב"י ז"ל דראיית הרשב"א היא, מדלא נקט תחת פלוני רבעני אני רבעתי את פלוני, ותחת פלוני בא על אשתי באתי על אשת פלוני, דהי' בזה רבותא יותר, וכנ"ל, ועל זה שפיר השיג הנוב"י, דפלוני רבעני איצטריך לרבותא לרב יוסף, וכנ"ל, ופלוני בא על אשתי איצטריך לרבותא דגם אדם קרוב אצל אשתו אמרינן:
אבל באמת לא הי' כוונת הרשב"א לזה כלל דלא לינקוט פלוני רבעני ופלוני בא על אשתי, דודאי הנך תרווייהו צריכין למינקט, וכנ"ל, אלא דהרשב"א הכי קאמר דהרי חזינן דהגם דכבר אמר רבא על מימרת רב יוסף, דפלוני רבעני לרצוני אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, רק פ"ד, אעפ"כ לא הספיק עצמו רבא בזה לבד, ואמר עוד מימרא אחרת, דפלוני בא על אשתי נאמן דפ"ד, והיינו משום דהי' אפשר לטעות בזה, ולומר דדוקא בפלוני רבעני, דאדם קרוב אצל עצמו, אמרינן פ"ד, אבל אדם קרוב אצל אשתו לא אמרינן, ולא אמרינן בזה פ"ד, ולזה אשמעינן עוד במימרא זו דגם בזה פ"ד, וכמבואר בגמ' שם סנהדרין י', ומעתה אם איתא דגם מניתי ורבעתי דא"א למיפלג דיבורו ממש אם לא בדבר רחוק מאוד שהדביקוהו, ג"כ פ"ד, הי' צריך רבא לאשמעינן ג"כ זה במימרא בפני עצמו, ולומר עוד מימרא אחרת בזה, דהאומר רבעתי את פלוני נאמן. או האומר באתי על אשת פלוני נאמן, דגם בזה פ"ד, דהיינו או פלגינן דיבורו ממש, לומר דרבע או בא, רק לא לרצונו, רק שהדביקוהו, או דלא פ"ד בדבר רחוק כזה, רק מפלגינן המשמעות היוצא מדבריו דהיינו שפלוני נרבע, אבל לא ממנו. או שאשת פלוני זנתה, ולא עמו, דהא יש לטעות עכ"פ בזה, ולומר דלא פ"ד בזה, יען דהדביקוהו רחוק מאוד, והמשמעות אין מפלגין, רק דיבורו ממש, אם אפשר, ולמה מצא רבא צורך לאשמעינן עוד המימרא דפלוני בא על אשתי דפ"ד, יען. שיש לטעות בה ולומר דלא פ"ד, ולא מצא צורך לאשמעינן עוד מימרא רבעתי את פלוני, או באתי על אשת פלוני דפ"ד, דהא גם בזה יש לטעות ולומר דלא פ"ד בזה, וכנ"ל א"ו דבזה באמת לא פ"ד גם לרבא:
וזה הוא שכתב הרשב"א הנ"ל, והיינו דנקיט להו בפלוני רבעני לרצונו ופלוני בא על אשתי [ר"ל דנקיט להו רבא בתרווייהו, ולא הספיק עצמו בפלוני רבעני לחוד, כדי שלא נטעה לומר דדוקא בפלוני רבעני פ"ד, ולא בפלוני בא על אשתי, וכנ"ל], ולא נקט [ג"כ] באני רבעתי ובאתי, [ר"ל באני רבעתי או באני באתי, לאשמעינן ג"כ במימרא בפני עצמה דגם בזה פ"ד, המשמעות, או שהדביקוהו, דהא גם בזה יש עכ"פ לטעות דלא פ"ד, וכנ"ל, א"ו דבאמת לא פ"ד בזה]:
ואני רבעתי ובאתי שכתב הרשב"א, היינו אני רבעתי, או באתי, והוא ו' המחלקת, דהא בחד מינייהו הוי סגי לאשמעינן זה, וזה פשוט:
ובזה כל דברי חכמים קיימים, הנוב"י לא טעה ח"ו בדברי עצמו, ודברי הרשב"א נכונים וישרים. ואין שום התחלה להשגה וקושיא עליהם כלל, כי הרשב"א לא עלה על דעתו הגדולה כלל דלא לנקוט פלוני רבעני או פלוני בא על אשתי, אלא דהי' לו לנקוט נמי רבעתי או באתי, וכנ"ל, וכל זה ברור ואמת בעזה"י:
שוב ראיתי בנוב"י קמא שם בסי' ע"ד בד"ה הנה הרשב"א, שכתב להדיא כן, דהשגתו היא רק על הרשב"א שדקדק למה נקט רבעני ולא נקט רבעתי, וכן למה נקט פלוני בא על אשתי ולא נקט אני באתי וכו', ועל זה שפיר תמהני דהרי הנך לישני דנקט בגמרא איצטרכי לגופייהו, אבל הראב"ן וכו' דכתב ולימא "נמי" רבא רבעתי וכן ולימא "נמי" אני באתי וכו', הרי שלא דקדק רק שיאמר ג"כ רבותא זו, עכ"ל, ור"ל דע"ז אין להקשות קושיותיו, וז"פ, אמנם לפי מ"ש לעיל גם הרשב"א לא דקדק אחרת רק כהראב"ן, דלינקט רבא נמי רבעתי, או באתי, וכנ"ל:
ומה שפקפק הנוב"י שם על דקדוק זה, דאין זה סוגיא להקשות לנקוט נמי זו, ובכל מקום הסוגיא בש"ס להקשות אדנקט לשון זה לנקוט לשון זה, שהוא רבותא יותר, אבל להקשות לנקוט נמי הא, זה אינו סוגיא, עיי"ש, כבר נתיישב זה בדברי הרשב"א עפ"י פירוש שלנו הנ"ל, דהדקדוק דכאן הוא, יען דחזינן דרבא לא הסתפק עצמו במימרא דפלוני רבעני לחוד דפ"ד, אלא הכפיל עוד מימרא בזה, פלוני בא על אשתי, כדי לאשמעינן בזה מה דלא היינו יודעין מפלוני רבעני, וכנ"ל, וא"כ למה לא אשמעינן עוד מימרא דרבעתי, או באתי, מה דלא נוכל לידע זאת לא מפלוני רבעני ולא מפלוני בא על אשתי, וכנ"ל, כיון דחזינן דרבא נחית לאשמעינן בזה במימרא בפני עצמה, דפ"ד מה דלא נשמע מהמימרא הקודמת, ונוכל לטעות בו ולומר דבזה לא פ"ד, ומה נשתנה בזה רבעתי או באתי דלא אשמעינן זה במימרא בפני עצמה דגם בזה פ"ד, וע"כ דבאמת לא פ"ד בזה, וכנ"ל: