יהל אור על ספר הזהר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
כרך ג · דף רלו.
מן לצדיקים. לצדיק וצדק, תרין כוליין, שמבשלין וטוחנין הזרע לצדיק וממנו נוזלין לצדק. וז"ש "ושקחים יזלו כו'":
רקיע כו'. דז' רקיעין הן ממלכות עד בינה, אלא ד'מעון' חסד ו'מכון' בגבורה, ורקיע שעל ראשי החיות חכמה. מכאן ואילך במופלא ממך כו' כתר:
אות בין כו'. וזהו צבאות אות בצבא, שהן נצח הוד:
ועדות כו'. זהו ונתת אל הארון את העדות:
ויקח משה כו'. דגוף וברית אינון כחדא:
עמו. עם ו' נצח והוד כנ"ל:
לחמי לאשי. ר"ל לכוליין שנקראו "אשי" כנ"ל. ובהן יורד הלחם, המן מן השמים, אל צדיקים כנ"ל והוא התורה כמש"ו:
ואינון אשכולות. ר"ל נצח והוד והן שנשאו המרגלים בפרודא בלא צדיק כמש"ו:
סחטה ענבים. כמ"ש והימים ימי בכורי ענבים, ור"ל שיין המשומר ביסוד סחטו שלא ע"י יסוד כנ"ל כמש"ו:
ו' דרגין. שוקיו עמודי שש:
משמאלא. שרפים מגבורה:
ועלייהו אתמר. על נצח והוד, ור"ל שהן כלולין מחג"ת:
דאיהו וצ"ל ואיהו, ור"ל יסוד הוא דרגא עשיראה כמ"ש למטה דמלכות תחת ת"ת:
על ברית. וזהו "על הכפורת" דמכסי פתחהא כידוע:
צדיק עטרה על כו'. ר"ל דכולם יש להם זוג חכמה ובינה, חסד וגבורה, תפארת ומלכות, נצח והוד, וצדיק כ"ע על רישיה: