אור ברסלב

יהל אור על ספר הזהר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה

כרך ג

כרך ב

דף ב.

דרין קדמאין כו' וידעין לצרפא אתוון. עיין בז"ח ש"ה מאמר אליהו על אותיות ותבין משם:

אתוון עלאין וגו אתוון תתאין. מפרש לקמן.
(ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו: גו אתוון עלאין כו' ה' עלאה ותתאה שמהן יוצאין ומשלימים המספר לס"ר והן ס' אותיות כמש"ל. עכ"ל):

וסלקין על רישייהו דחיון כו'. כי כל חיה תחת אות א' כמ"ש למטה ובכמה מקומות:

היכלא עילאה. בינה ששם אותיות גדולות:

היכלא אחרא. מלכות ששם אותיות קטנות בסוד אחות לנו קטנה כידוע ה' זעירא, א' זעירא:

ואלין ואלין כו'. עיין בז"ח במתניתין דטעמים. תרין גלגלין סחרין:

ובמקום אחר כתב הגר"א וזה לשונו:
וחיבורא דאתוון כו' שהן ע"ב פרקי המרכבה שבהן התנועה דידים ורגלים ועינים ופה וצואר, וי"ב פרקים הגדולים דידים ורגלים, ועיקרן כ"ב כ' אצבעות ועינים א'. ומ"ש בספר יצירה ברית המעור ...(חסר כאן בהעתק)

בעינים כמ"ש ברית כרתי לעיני כו' וראיתיה לזכור ברית כו':

ופה וצואר אחד, כי התחלת הפה מהצואר, וראשית הרוח וקול ודבור משם. ולכן ו' אותיות הן משנים שנים. והי"ב אע"פ שהן מה' נכללין בד'. כי הה"א עיקרו ד' גוונין שנעשין ה' גוונין. וזהו שם י"ב דפרח בהו אליהו בידים ורגלים שבהם מעופף האדם י"ב בקר דתחותה שבהן סלקא והוא אדני במילואו וכמ"ש כאן "ופרחין גו אוירא כו'". וזהו ענין החיות והאופנים וקרא זה אל זה, כי החיות של הפנים מתגלין וגם כן מתפרדין לבד אדם שמחוברין ומכוסין ולכן בפרצוף אדם זו"נ, וזהו שנא"ן שבדרך הילוכן הקדם של כולם שור מימין וכסדר הנ"ל והאחרונה אדם מקדם. ולכן י"ב פרצופים, כי אדם מכוסה, וכל האדם אחד לכן בכללן י"ג. וכן הוא באופנים שכל אחד אופן בתוך אופן, והיה צריך לד' גלגלים אלא שהפנימי אינו צריך רק אחד ושם חיבורן כנ"ל, והן י"ב, והילוכן בשם י"ב הנ"ל. ושל חיות בג' הויות הידועים דמלך כו' שהן מנצפ"ך (הן בספי' משולשים), ואדם של האופנים בארץ ולכן היחוד על ידי אדם אשר בארץ. והוא אופן אחד בארץ, כי אינו בגלגלים כנ"ל, והוא אחד. ועיין בזהר חדש נ' ע"ב. עכ"ל):

בטמירו. ר"ל במילואו כמש"ו:

תרין אחרנין ל"ף. כמ"ש שאל"ף אינו בחשבון האותיות רק הוא כלל של כל האותיות כידוע, וכמ"ש בספר יצירה, ואל"ף מעיד על יחודו של עולם שהוא ראשון כמ"ש בפרשת בראשית דף ג' ע"ב (ח"א ג, ב) כל יחודי בך כו' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי כו', וכל זה מעיד האלף כי ה' מוצאות אחה"ע מוצא הראשון, ומוצא האחרון בומ"ף, והאמצעי דטלנ"ת. וראשון של ראשון א', ואמצעי של דטלנ"ת ל', וסופו של בומ"ף ף'. וזהו אל"ף:

וכן בכולם יש סוד בכל צירוף ומילוי, והן שתין אתוון, ששים גבורים מסוד בוצינא דקרדינותא דגניז בגו אמא עטרא דגבורה. ועם י"ב אתוון דמנצפ"ך ע"ב. כמ"ש בז"ח ש"ה עי"ש. וכל ע"ב שייפין דגופא נטלין בהון. וכן ע"ב פרקי המרכבה. וכן של העולם. וז"ש דכלהו הוו נטלין ברזא דאתווין. כל העולמות כולם וכל הנפלאות נעשים על ידיהן, ולכן הנסים נקראו אותיות כמ"ש "הגידו האותיות לאחור" (ישעיהו מא, כג):

אלא אות דא כו'. ר"ל אות הוא סימן על דבר וכן האותיות הן סימן על המדות, כמו ד' אותיות הויה ב"ה, ו' מדתו של יעקב‏, ו' קצוות אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, וא"ו הוא ע"ב סימן ואות על מדת אמיתו‏:

[ליקוט.
מבראשית עד ויכולו דל"ת תיבות ואם נקבה תל"ד, גימטריא ב' פעמים אויר, שאויר הוא זיווגא עילאה אחע"ה גיכ"ק גימטריא אויר, וזיווג תחתון יוצא מזיווג עליון.וזהו סוד בזוהר ויקרא ב' ע"א (ח"ג ב, א) ופרחין גו אוירא דנחת' מגו אוירא עילאה דקיק דלא ידיע כו' . והנה ב' אויר הנ"ל שהם ב' זיווגים הנ"ל, הם שתים שהן ארבע כמנין דל"ת שהוא ארבע. וכן מספרו ב' פעמים אויר כנ"ל. והנה תלד באלב"ם הוא כסא כונן למשפט כסאו. וזהו עד ויכולו. וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כו'. [נראה שהוא הגה"ת הרמ"ש. והנה עתה בעוה"ר הדלת נעולה בסוד נשבע הקב"ע שלא יכנס בירושלים של מעלה כו' כידוע כי הוא נועל דלת בפני לווין, כי אנו בעונותינו לווים כמ"ש החנות פתוחה והחנוני מקיף וכל הרוצה ללוות כו'. בפרשת האזינו תרי"ג תיבות וזהו וענתה השירה הזאת כו']. וזהו סוד המשנה "אמרה הדל"ת הריני נזירה אם נפתחת אני". והבן).
נמצא כתוב בראש העתק פי' התיקונים וז"ל
ששים המה מלכות זהו אותיות של הא"ב במילואים עולים ס' כזה:
אל"ף . בי"ת . גמ"ל . דל"ת . ה"י . וא"ו . זי"ן . ח"ת . ט"ת . יו"ד . כ"ף . למ"ד . מ"ם . נו"ן . סמ"ך . עי"ן . פ"י . צד"י . קו"ף . רי"ש . שי"ן . תי"ו .ותמצא חצי הא"ב מתגלגלים בשאר האותיות וחציו נחים במקומם, וסימניך אדו"י כלמ"נ פש"ת. אחד עשר אותיות אלו מתגלגלים.א' ב' פעמים אל"ףוא"ו.ואות י' כמספרו דהיינו י' פעמים כזה: בי"תה"יזי"ןיו"דעי"ןפ"יצד"ירי"ששי"ןתי"וואות ו כמספרו ו' פעמים:
1-2. וא"ו3. יו"ד4. נו"ן5. קו"ף6. תי"ו.אות ד' כמספרו ד' פעמים, דהיינו:דל"תיו"דלמ"דצד"י.וסימן לג' אותיות שכמספרן י' ו' ד'.
אות כ' מתגלגל ב' פעמים כזה:כ"ףסמ"ך.אות ש' מתגלגל גם כן ב' פעמים כזה:שי"ןרי"ש.אותיות ל"פ מתגלגלים ד' פעמים כזה:[ל]אל"ףגמ"לדל"תלמ"ד[פ]אל"ףכ"ףפ"יקו"ף
אותיות מנ"ת מתגלגלים כל אחד ה' פעמים כזה:[מ]1. גמ"ל2. למ"ד3-4. מ"ם5. סמ"ך.[נ]1. זי"ן2-3. נו"ן4. עי"ן5. שי"ן.[ת]בי"תדל"תח"תט"תתי"ו
ואחד עשר אותיות אלו בגה"ז ח"ט ס"ע צק"ר נחים במקומם.ואם תצרף י"ב אותיות של מנצפ"ך כזה:
מ"ם . נו"ן . צד"י . פ"י . כ"ף .
נמצא יש כאן ב' יודי"ן, ב' ממי"ן, ב' נוני"ן, ב' פיפי"ן, ואותיות ו' צ' ד' כ' . אם כן נמצא היו"ד מתגלגל בסך הכל י"ב פעמיםואותיות ו' מ' נ' כל אחד מתגלגל ז' פעמיםואות פ' ו' פעמים,ואות ד' ה' פעמיםואות כ' מתגלגל ג' פעמים,ואות צ' נשאר במקומו מאותיות כפולות.
נמצא יש בא"ב הנ"ל:ב' אלפי"ןבי"ת אחדגמ"ל אחדד' דלתי"ןה' אחדו' וויןז' אחדח' אחדט' אחדי' יודיןב' כפי"ןד' למדי"ןה' ממי"ןה' נוני"ןס' אחדע' אחדד' פיפי"ןצ' אחדק' אחדר' אחדב' שיני"ןה' תוי"ן.
ומספרם עולה סך הכל ארבעה אלפים שני מאות ל"ח (4,238). ועם מנצפ"ך עולה סך הכל ארבעה אלפים שבעה מאות וח"י (4,718). עד כאן של הליקוט.]

עוד ליקוט.א הוא בכתר והוא כלל כל האותיות והוא קוצו של יו"ד. ומחכמה מתחיל השם הוי"ה ומתחיל בב' בראשית. והן כ"ו‏ אותיות כמנין הוי"ה כ"א אותיות כמנין יה"ו, וה' אותיות מנצפ"ך כפולים נגד ה' אחרונה שהיא כפולה ולית לה מגרמה כלום. וע"ס י' נקודין הן יו"ד אתוון דשמא מפרש והן ל"ב נתיבות:

דף ב:

תרי ענני הוו ענן דנהיר כו'. הן שכינה של אצילות ושל בריאה. שבהר סיני של בריאה שם עאל משה ושם ניתן התורה מצד אימא דמקנן בכורסייא ושם הוא הפה כמ"ש בזהר חדש שיר השירים שהוא בינה כידוע, ושם יצירת הולד במ' יום. ולכן ניתנה התורה למ' יום. וענן המשכן של אצילות לא יכול משה לבא שלא היה מדרגתו אלא בבריאה שמשם התורה כידוע בהרבה מקומות:

(תיקונא קדמאה. והן רכ"ח רי"ו וי"ב שע"ג. וכשנכללין ועולין למעלה נקרא כ"י ברו"ך כמ"ש בהיכלות):

תיקונא קדמאה כו'. ר"ל ד' חיות הקודש הן ד' מלאכים ארגמ"ן כידוע והן מתפרשין לי"ב כמ"ש בפרשת ויקהל פקודי שכל אחד מתפרש לתלת, וכן כל אחד מאלו הד' מתפרש לי"ב, וכן לעולם כמ"ש שם:

ומפרש כאן שמיכאל שהוא פני אריה אל הימין תחתיו ד' מלאכים לד' סטרי עלמא כמ"ש וארבע פנים לאחת ותחת כל אחד תחתיו ממונה אחד בארץ ‏י"ב מלאכים ממונים תלת לכל סטר והממונה אשר בשמים מושל על אשר בארץ ועל כל י"ב ממונים שלו ואותן שבשמים הן ד' כללים ועליהם ד' אותיות וכולם תחת מיכאל. וע"ג אות א' שמושל על כולם והוא אות שמושל על גבי מיכאל שהוא על כולן. וכן בד' חיות הקודש בכללם א' ע"ג שסימן ארגמ"ן מט"ט נוריא"ל כידוע. וכן כאן הוא גם כן בגבריאל כמ"ש לקמן דף ג' ע"א (ח"ג ג, א) עי"ש. וכן הוא בכל ד' חיות הקודש לד' סטרין. וזה סדרן:

א"י שהן בת"ת ומלכות ק' על י' שת"ת נוטה לחסד, וכן ר' על י' [צ"ל א'] כידוע שדו"נ נוטלין חד עטרא דחסד וחד עטרא דגבורה בנ"י [צ"ל כנזכר] באדרא זוטא עיין שם, ולקמן בפרשת בהעלותך לא נזכרו מאלו ד' רק שנים מאלו ד' שבשמים ועליהן מיכאל וכן בכל ד' חיות הקודש שהן י"ב חיוון רברבן י"ב בקר תחת הים כמ"ש בפרשת פקודי בהיכלות ולא נזכרו שם אלא צדקיאל ויופיאל וכן בכולם הא' והג':

ליקוט.
(גם זה מפי השמועה) סוד הד' חיות ותחת כל א' נ"ו [צ"ל נ"ד. המסדר] ממנין (ס"א סמכין) בריש ויקרא ובפרשת בהעלותך ובפרשת פקודי וכמה מקומות לא חשיב אלא שנים [צ"ל שנים עשר. המסדר] תחת כל אחד שהן תלת לכל סטר. והענין כי הי"ב הם העקרים והשאר שהן רי"ו הם תחתיהם והם בסוד שם י"ב ושם ע"ב שהם רי"ו אתוון:

דף ג.

לגו לגו באתר דאיקרי קדש נציץ כו'. כי הפרטים דומה לכלל כמו בד' החיות, א' ע"ג שהן נגד ד' ספירות חגת"ם, וע"ג נגד בינה, הכסא שעל גבי החיות, שד"ס אות הד' שבה"א ד' חיוון, ונקודה שבתוך הה"א הוא שע"ג. ועיין בז"ח סתרי אותיות דף ה' ע"ג רזא דה"א אינון ד' כו' עיי"ש כל המאמר. וכן כאן באותיות שהן חגת"ם אות חמישי מסטרא דקדש בינה:

אוקיר אנוש כו'. ר"ל משה רבינו ע"ה כמ"ש עליו המלאכים "מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כו'":

הה"ד ויקרא אל משה. ר"ל צירוף ויקרא זהו שנתגלה אל משה שבעוד צירוף הראשון אוקיר מתנוצץ לא יכול משה לבא אל אהל מועד כמש"ו, ואח"כ ויקרא אז אל משה, וקראו שיכנס בתוכו:

ברזא דיזל מים. מיסוד, גבורות גשמים:

דף ג:

ואיהו את ר'. צ"ל ש':

בההוא את ר'. גם כן צ"ל ש'. וכן לקמן "ואינון ר"ה" צ"ל ש"ה:

וכדין אקרון ויקרא כו'. שהן אותיות הנ"ל:

רעיא מהימנא. המור. המוריה:

בשמים ראש. כמ"ש אהרן ראש לכל הנמשחים:

בימינך. ר"ל חסד:

עבודה. שהיא דוקא באהרן:

דף ד.

ברעיא מהימנא. יערי כו'. יע"ר גימטריא פ"ר גבורות מנצפ"ך:

דבשי. דשופר הוא בשמאל כידוע קרן היובל, והוא שם אלהים במילואו ופשוטו וריבועו‏. וכשתקח ממנו פ"ר הנ"ל נשאר ש"ו גימטריא דב"ש. והן "אתה גבור" עם "מודים" הוד:

גוף וברות. כמ"ש (מגילה טז, ב) שלח לו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו. ור"ל ישראל סבא ת"ת, ע' ענפין בסוד ע' נפש דיעקב, והוא יינא דמנטרא דגדלות דאימא. אבל יוסף יסוד בסוד נער. וכן שלמה. והוא בסוד חלב לפי שבגדלות נשאר יסוד יתום מאמו ונשאר ביניקה. והן "אתה קדוש" עם "שים שלום" יסוד:

ההוא דאתמר ביה כו'. ר"ל מלכות, ששם "סביב רשעים כו'", "רגליה כו'":

ואית כו'. מורי כמ"ש צרור המור דודי כו'. בשמי יסוד מבשם לנוקבא. יער ודבש הן שתי קרנות של היובל כמ"ש בסוד שני רצועות של תפילין של ראש שהן נצח והוד, שופר כנ"ל:

(עוד בין כתבי תלמידי הגר"א ז"ל (ונשמטו בהעתק הגרד"ל))באתי לגני אחותי כלה... מלכות אדנ"י. דיקדק למה פירש כאן יותר מבכל מקום לומר "איהי מלכות אדנ"י". ויען אליהו ויאמר. הנה יש ג' מדרגות ג"ן, היכ"ל, פ"ז. וחדר פ"ז הוא פנימי שבכולם, ועל זה נאמר תשית לראשו עטרת פז. וכולם בכלל עולים ה"ר‏. ועל זה נאמר "מי יעלה בהר ה' כו'". והנה אדני עולה היכל כידוע, ואותיות שלפניו היינו אגמ"ט עולה ג"ן. ואותיות שלאחריו היינו בהס"ך עולה פ"ז:

וענה ואמר עוד, הנה ידוע כי הפנים של לבנ"ה נקרא חמ"ה, והוא גם כן עולה ג"ן. ואחורי' נקרא לבנ"ה עולה פ"ז. והנה כל י"ב חדש הם שלה רק ששה הם בפנים והם ימי חמה, מחדש האביב כסדר, וששה של אחורי' מחדש תשרי ימי לבנה, ימי הגשמים שהם גבורות כידוע. ועל זה נאמר "בכס"ה ליום חגינו" עולה לבנ"ה, אחורי' של שם אדנ"י, כאשר תתהפך כחותם. ודו"ק:

(המשך דף ד' עמוד א') תוספת ברכת המינין כו'. בכאן אמר פי' על הגמרא "לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק", כי כל עבירות אינן חמורים כמו כופר בעקר‏, על כן משעמדו המינין שכפרו בעק'ר הוא עקרב פוסק, ותקנו ברכה באמצע התפלה:

דף ה:

תא חזי אדם כו'. כנ"ל דאדם נכלל מז'; ג' שלו יה"ו, וד' שלה ה'. ובחיבורא כנ"ל. וכמ"ש זכר ונקבה בראם ויקרא את כו':

דף ו.

מן הבקר סתם. ר"ל יסוד שבגיניה הוא דכר והוא על הלב מלכות, והוא התחלת היום והוא סליק למחשבה ובו נגמר סיום המחשבה של טפת הזרע שיוצא במחשבת אדם וביסוד נוקבא שם סיום המעשה והוא סוף הלילה ולכן הזיווגא באילת השחר. וז"ש "וסיום עובדא כו'":

דף י.

ולעילא אשתכח כסא כו'. ולתתא הוא ירושלים שהוא כסא ושם הן ישראל אחד כמש"ל צ"ג ב':

דף י:

בגין דג' קשרין כו'. כח"ב. וחכמה נקרא יראה וכן לתתא ומקדשי תיראו חכמת שלמה כמ"ש בה"ז את שבתותי כו' וז"ש בכל מקום בדחילו וברחימו י"ה, אבל כאן קאי על כתר כמ"ש למטה חד דחילו כו':

וז"ש וחמא דכולהו כו'. שכל העולמות הן בד' אותיות הוי"ה וכמ"ש ועל שמי' כו' , ובחי' תחתונה של עולם שלמעלה הוא כתר שלהן והוא אלהות שבכל עולם וכן יחידה באדם, ויעל אלהים כו':

לבתר פרט כו'. ובזה נכלל הכל ג' ראשונות וזכר ונוקבא. ג' ראשונות בעצמותו וזו"נ במילואו שהן טיפה דמוחא:

י"ג מכילין. וענינם כי בז"א הן בעצמו עשר ספירות ועם ג' ראשונות עצמם שהן נכללים בו לפעמין הן י"ג. ולכן נעשה בו י"ג תיקונים. מה שאין כן בלא ג' ראשונות. ונוקבא הוא ט' לבדו וג' ראשונות לא שריין ביה בלא נוקבא. וזהו סוד תתן אמת כו' שהן לבד (ר"ל שט' תיקונים הן בפ' אחד וד בפסוק אחד כמבואר במ"א. המסדר). והן ג' אבהן למעלה וימי קדם דסלקא למעלה למעלה הנוקבא ששם שרשה ברדל"א. וכן ישוב ירחמנו כו' שהוא ג' ראשונות שלו. וכן הוא בכל עשר ספירות בכללן עם אבא ואמא וא"א עשר. ועם ג' ראשונות של רדל"א י"ג. וכן בכולם. והכל ביו"ד. י' שהוא עשר ובמילואו ו"ד הן עשר כי הוא ו"ק והיא ד' בג' מוחין כנ"ל, ויו"ד ג' קשרים הנ"ל:

וז"ש ועל דא יו"ד כליל ו"ד כו' ותא חזי י' שמהן כו'. מכאן שהן כולן בז"א. וז"ש "וכלהו אעיל כו' כד אתעברא":

דף יא.

ר' אלעזר אמר כו'. אהי"ה אשר אהי"ה, כח"ב, אהי"ה ב' דז"א, ומחכמה ולמטה הוי"ה. ושלמה‏ פירש הכל ז"א בעודו סתום במוח אבא ובשעת זיווג ובשעת עיבור אהי"ה אשר אהי"ה ובשעת לידה הג'. ואח"כ שנולד כולו הוי"ה. וז"ש בגמרא (ברכות ט, ב) אני הייתי במצרים כו' בשעבוד מלכיות, כי כן הוא בגלות, ובמצרים היה סתום יותר בלא תורה ושיעבוד גדול, אבל בשעת התחלת הגאולה אז היתה לידה וז"ש ואמרת אליהם כו' ואח"כ ביציאת מצרים וה' הולך כו':

דף יא:

הרי בן דנפיק מינה לתתא כו'. והוא סוד בנימין. אבל בקו ימין הוא יוסף והוא בנה (כבעלה) וע"י מזדווגת בחול והוא מט"ט בשרשו. והשני לתתא סנדל ב' כרובים מה שאין כן בשבת שהוא"ו של שם עצמו מזדווג בה וז"ש "דאשתאר לה חד כרוב":

תא חזי עשרה מאמרות כו'. ר"ל זו"ן שניהם בעשרה והן ב' השקל אבל לחוד הוא מחצית השקל עשרה גרה:

כתיב אנכי כו'. אבל לפי גמרא שלנו בראשית מאמר ראשון. וע' פנים לתורה. ובראשית הוא אנכי שהוא יחוד אנכי נוטה שמים כו'. יהי אור ויבדל כו' לא יהיה לך וכן כולם וכמ"ש במ"ר וש"מ:

דף יב:

ושלמים אחידן במ"ע ובמל"ת. שפי' שלמים הוא תשלומין שכל הקרבנות באים על חטא, עולה ומנחה על מצות עשה וע"ל ט' ע"ב (ח"ג ט, ב), וחטאת ואשם על מצות לא תעשה, כל אחד במקומו, אלא שג"ת נה"י הן של נוקבא לכן מנחה נאמר 'היא', וכן חטאת. שלמים אינן באים רק לתשלום הנדר כמ"ש ואם נדר או נדבה, ועל זה נאמר כי תדור נדר כו' מוצא שפתיך, ולכן לא נאמר שם רק שלמים. וכולהו אתי מדרשא פרק קמא דראש השנה. וז"ש "אחידן ב'" והוא יעקב ויוסף שלמים:

ותודה בנוקבא. ולכן בה ד' מינין הנכללין בה וכולהו מעשר ורביעי שלה הוא מחמץ וגדולה ככל הג' מינין כמ"ש בז"ח נ' ב' בהאי פן אתכלילו כו'. ורבוכה שמן כשניהם שהוא הג' באמצע, וימין בלולות ושמאל משוחות והן להט כו' שהן בידא דנער כמש"ל ס' א' (ח"ג ס, א), והן מ' חלות. ועיין בז"ח ה' ג' רזא דה"א אינון ד' ואלין ד' דלתתא כו' אשתכח האי נקודה דאשלים לכל סטר לעשרה כו'. ויצר הרע אינו שולט אלא באדם אשר בארץ ושם מגיע פגם ובפשעכם כו' ולכן הוא לחם חמץ. והתודה נקראת בפ' זאת התורה ולמלואים שהיא אשלים ה' אחרונה להוי"ה. ועיין רעיא מהימנא ט"ז א' (ח"ג טז, א). והיא בעצמה החמישית דקיימא על הד' הוא‏ מהתודה:

ושלמים שנים, נדר ונדבה, ונכללין כאחד דגוף וברית כחדא כו'. והענין שבין רגלים הוא הפסק, מה שאין כן כאן. וענין תודה על חטא כמ"ש אוילים מדרך פשעם וכנגד הד' ד' צריכין להודות וכ"א לפני עשרה:

דאפריד ו' מינה. כמ"ש למעלה מצת וחלת כתיב חסר כו'. תא חזי חלת מצת חסר כו':

ואמר ובאתר חד כו'. דכולהו מה' עילאה ומתחלק בספי' וי' מה' תתאה ומתחלק בעולמתאן גם כן מים כו':

ושמן לא אעדי כו'. ששמן אינו יכול להתערב בו שום פסולת ולעולם הוא טוב וכמ"ש במדרש רבה שיר השירים ולכן ר"ע נכנס בשלום ויצא בשלום ועליו נאמר משכני כו' שקודם לזה נאמר לריח שמניך כו':

חלות מצת בלולות בשמן כו' למאי קא רמיזא אמר ר' שמעון הני אינון להט החרב המתהפכת כו'. ויובן על פי מה שכתוב בתיקונים ס"ח דמט"ט שהוא כלל ד' החיות הוא להט החרב המתהפכת כו' והם אלו הד' מינין חלות מצות ורקיקין ורבוכה על חלות לחם חמץ. חלות ורקיקין (בלולות משוחים [חלות] בלולות רקיקים משוחים) הם אריה שור. ורבוכה הוא נשר אמצעי טעון שמן. (בהע"א כשניהם). ולחם חמץ הוא פני אדם וזהו "על לחם חמץ", וצריך שמן למתקן. והבן:

א"ה. ובבאורי הגר"א על אגדות ברכות בכי"ק במאמר ד' צריכין להודות כתב וז"ל:ואמר בזוהר פרשת ויקרא דף י"ב ב' "תאנא ר"ח כו' שלמיו תרי תודה דאתיידע כו' דכ"י אתברכא מאינון תרי דאינון כו'", ר"ל דתודה בכ"י הוא (וכתב בנו הגאון ר' אברהם ז"ל וזה לשונו: דתודה בכנסת ישראל מלכות והיא מתברכת מג' אותיות ראשונות כנגד ג' מיני מצה וא' חמץ). ואמר שם "ר' יוסי אמר לחם חמץ הא ידיעא והא אתמר כמה דהוה חטאה כך הוה מקריב בההוא גוונא ממש, תא חזי חלת מצה חסר כו' להט החרב כו'". ור"ל דאינון ד' חיות והן חסר ו' דאינון בנוקבא, וכד איהי מלאה אקרי מצוה כו' וג' הן בשמים דאין יצה"ר שם ורביעי באדם לכן לחם חמץ (וכתב הר"א הנ"ל: ג' הן בשמים ג' מצת דאין יצה"ר שם, וד' באדם ששם היצר שולט ולכן לחם חמץ). ובהאי פן אתכלילו כולא (וכתב הר"א הנ"ל: ובהאי פן ה"א אחרונה), לכן בו עשרונים נגד כולא דהיא פני אדם נוקבא דכלילא כולא. וג' מינים דמצה נגד שמא סתים ל' חלות (פירש הר"א הנ"ל שם ס"ג ג' יודין לכן בו ל' חלות), וי' דחמץ נגד שמא מפרש (ופירש הר"א שם מ"ה שהוא כמנין אדם בו רק י' אחד), ואינון ג' כו' ומ"ש דהוי חטאי' כך כו', ר"ל כמ"ש ברעיא מהימנא כפום ההוא חטא כו' לא חמיץ אי זריק טפין באתר דלאו דיליה ועל אינון דאחמיצו וזריק לון באתר דלא איצטריך כו' ואינון לחמי תודה כו', ור"ל בנשג"ז. ג' דלאו כו' ואינון לא אחמיצו כו' עיי"ש באריכות]:

‏שמא מפרש בע"ס. יו"ד בג' ראשונות, ו"ד או"א כמ"ש למטה, וא"ו תפארת ויסוד, ומלכות באמצע כמ"ש בספר יצירה היכל הקדש כו' והוא הא' שביניהם, וב' ההי"ן ה"א בחסד וגבורה, ה"א בנצח והוד. וז"ש שוקיו עמודי שש. וכן בידים. ות"ת נכלל מחו"ג לכן הוא לבדו ו' ונכלל באות א' וכן יסוד:

דף יג.

מ"ש בזוהר אלף וח' עולמות. הוא ט"פ קי"ב דג' שמות‏, והוא ג' שמות הנז' בז"ח ש"ה העולים תתר"ו במילואן, וא' כוללן שהיא הרביעית והעשירית הכוללן, הג"ן ר"ל הג' שמות פשוטים גימטריא גן עדן. וסוד תתר"ו סימן שירו חמשה ואלף, כי הדעת הוא כלל ופרט וכלל כידוע, והן ה' חסדים, וכלילתן ביסוד אחד, וכן א' בדעת אלא ששם אלף רבתי סוד אלף וביסוד א' זעירא:

דף טז.

עדן עילאה. אבא. ואמר "עילאה" לאפוקי חכמה דז"א. וז"ש למטה "וארז לא סליק כו' ומתמן נפיק כו'":

ומשעתא דסליק כו'. ר"ל אלף שנה של הגלות ועוד חצי היום עד חצי שעה אחר חצות שאז מתחיל היום להעריב:

דף טז:

דנהרא עמיקא. ע"ל יו"ד ב' (ח"ג י, ב) חד נהרא עמיקא כו':

מההוא אתר כו'. מצדיק:

רעיא מהימנא. רשימין לעילא כו'. ר"ל לעילא בגיהנם של מעלה:

לתתא. בגיהנם של מטה בארץ. והן כנגד הפגמים, אם בשמים ת"ת, או בארץ מלכות, או בשניהן כמ"ש יגלו שמים כו':

עצמותיו. משום דאחר כליון הבשר נשארו העצמות ושל צדיק יש לו מנוחה מה שאין כן ברשע:

וההוא נהר כו'. ר"ל שהוא גם כן אש:

טבלין כו'. כמ"ש שהטבילה באש שנאמר כל דבר אשר כו':

ה' איהי חמה כו'. דשני כסאות הן, כסא רחמים וכסא דין. והן בינה ומלכות. וכל אחד כלול בשני', ובמלכות הן נוקבין חמה ולבנה, ובבינה הן דכורין שמש וירח כמ"ש בת"ז:

דף יז.

דפרים כו'. ד' דרגין ד' אותיות של השם כמש"ו:

ויסודין. שהן בשם הוי"ה כמש"ו:

אינון שלמים. ר"ל לשון שלום ולשון שלימים:

דלית כו'. דלא מפריד הסט"א ביניהן:

למעלה בנצח. כצ"ל. והשמות מטועין כאן ועי' בספר יצירה. והכלל דבימין מתחילין ביו"ד ובשמאל בה' ובאמצע בו' והצירופין כסדר:

תיבת נח. שתיבה הוא מלכות, ונח יסוד:

דאינון שנים כו'. שהוא הוי"ה פשוטה י"ה עם ו"ה, שנים שנים, ועוד פשוטו עם מלואו שהן ז' ז' כידוע:

ביה איהו כו'. ר"ל י' על הו' הוא ז', ולכך נקרא צדיק שבת שביעי, והוא מסטרא דתגא דס"ת כמש"ל:

דמסטרא כו'. והוי"ה שבכאן היו"ה:

מן אלהים. א' בכתר פלא, ל' חכמה, ה' בינה, י' יסוד כנ"ל, מ"ם מלכות:

בחלם. ר"ל יסוד:

[בכתבי תלמידיו ז"ל]
דוכתין אית בגיהנם רישמין למחללי שבתות כו'. חשיב כאן ה' עבירות חמורות דהיינו עבודה זרה, גילוי עריות, שפיכות דמים, חילול שבת, ושבועת שקר. שהן ה' עבירות שכנגדן ה' של ה'שטן החמורות מכלם. ובכאן אמר עמ"ש רז"ל "השטן עולה שס"ד דביום הכפורים לית ליה רשות כו'". והנה יש שס"ה לא תעשה עם הל"ת שיש ביום הכפורים, רק לא נאמר בלשון לא תעשה משום טעם רז"ל ודו"ק:

דף י"ז ע"א
דפרים ואלים וכבשים ועזים. כנגד ד' אותיות השם. וכצ"ל, ולא עתודים כי הם עזים ודוק:

ובגין דא והנה מלאכי כו'. כאן אמר פי' נפלא הנה מבואר בזוהר כ"פ עולים בחולם ויורדים בחיריק. כי כשהיא למטה תחתיו היא חיריק ולמעלה עליו חולם, בסוד עטרת תפארת, ושוה לו, היא גם כן ו' כמוהו. וזהו סוד א י' למעלה, ו' באמצע, י' למטה. וענה ואמר שזהו סוד א הוא אחד כי מבואר בתיקונים יו"ד כליל תלת נהורין וכן יו"ד השני ושניהם כלולים באמצע והם י"ב, והא' הכולל הוא י"ג, והוא אח"ד. וז"ש בזוהר שה"ש "ותלת נהורין כלילין באות א' בדרועא חדא בחד סטרא וכן בדרועא תניינא, ו' באמצעיתא כליל תרין דרועין כו'", עי"ש היטב. ואמר שזהו סוד שבי"ב צירופי הוי"ה ג' היו"ד בראש ג' היו"ד בסוף ו' היו"ד באמצע הויות ודוק. והנה ראש המרכבה הוא שם אהי"ה וסוף הוא שם אדנ"י ושניהם גימטריא אלהים, וזהו ויחלום והנה סולם (הוא יו"ד באמצע סולם) דא ו' והנה מלאכי אלהים דייקא עולים בו בו' כמ"ש בזוהר ויורדים בו'. ודוק כי הוא נפלא, כי כשהיא עולה היא בסוד אהי"ה. ודוק כי קצרתי:

דף כ.

רעיא מהימנא. בלשון חד כו'. המאמר הזה מהופך. וכלל המאמר שאמרו שבעים פנים לתורה בלשון א' על הלכה חדא על מלה זעירא. ומפ' לשון יסוד כידוע. הלכה מלכות, והיא מלה זעירא שהיא חכמה זעירא. ואמר 'מלה' מצד הלשון:

כחושבן סוד. וי' מן יסוד הוא י' דחכמה זעירא כמש"ו:

של שבעים שנה. הן שבעים הנ"ל שכולן נק' שנה:

אשתלימו כו'. שהן ע"ב דכורסייא שם ע"ב:

דף כ:

בזוהר עמיקא דנחלא. (לפנינו הגירסא דנהרא) אבא, והוא נקרא מרחוק ושם סליק בגלותא. וז"ש מרחוק ה' נראה לי, שאין נגלה לנביא כמו למשה רבינו ע"ה בדרגיה אלא בהיותו כלול בחכמה (וכתב הרד"ל אולי צ"ל באימא) שהוא נעלם מאד, וכן ממרחק תביא לחמה הוא טפה דמוחא שבא לה על ידי דצדיק כמ"ש לקמן. וז"ש אתר דההוא נהר כו' ר"ל שממנו נגיד כו':

דף כב:

וכתיב כו' אל עולם. הוא דרגי' ומאינון ימי עולם ו' של עתיקא קדישא נקרא אל עליון:

בקר אור ידיעא. יסוד:

שמש. ת"ת. ונקרא 'בקר אור', שטפה דחסד מתגליא באמה ובהתחלת היום וז"ש הבקר אור. וז"ש דאשתכח ביה תדירא דלא פסיק מבירא לעלמין:

דף כג.

פתח ר' יוסי כו' שלהובא. ה' גבורות ממותקות בסוד יין המשמח, ולכן נקרא אז לילה והן באות ליסוד דדכורא ובו ב' בחינות מסטרא דגבורות שבו מקום לקבל הגבורות נקרא גבר שרשו של תרנגול, ולכן קארי שדרכן לארמא קלא. יין. ש' שורקת. ובאור היום ה"ח ולכן אז זמן תפלה בחשאי אבל בלילה אז שירת הלוים (כתב הרד"ל אולי צ"ל המלאכים). וז"ש יומם כו' ובלילה כו'. וז"ש לקמן "כד נהר יממא כו'":

דף כג:

הלל. גימטריה ס"ה, שהיא נפלה מן השמים:

בן שחר. נצח שנבנית ממנו:

דף כד:

רעיא מהימנא. חומש דיליה כו'. שהיא רובע ישראל, רובע מלגאו משלמת לחומש מלבר, ולכן היא ה':

קרן דהוה כו'. ר"ל יובל בינה וקרן ת"ת דהוא כליל בה כידוע בן י"ה בינה:

האי עקרא כו'. ר"ל הפר כידוע, והוא הראשון מד' מינים הנ"ל והוא בבינה ששם הוי"ה מתחיל בה' כנ"ל:

הקרן קיימת כו'. ר"ל הקרן הוא ו' כנ"ל עץ עושה פרי, שהוא קיים, ופריו הן י' . ו' סליק לבינה, וזהו לעולם הבא י' נחית לעוה"ז חכמה זעירא והעולם הזה ועולם הבא הן שני ההי"ן הרי כל השם. וז"ש "ודא ה' ה'":

דף כה.

תא חזי באלין זינין כו'. עיין לקמן קמ"ג ב' (ח"ג קמג, ב) ואלו הג' הן בג' אוירין:

וז"ש ואית דרגא עילאה כו'. ר"ל דרגא האמצעי שלהן:

דף כו.

האי עולה סליקו וקשירו דכ"י לעילא ודבוק' דילה בגו עלמא דאתי. (ר"ל דמלכות נקראת 'עולה', שעולה למעלה עד הבינה. כן משמע מביאורי הגר"א בתיקונים נ"ו א' בהג"ה בד"ה ודא איהו. המסדר):

דף כז.

רעיא מהימנא. חמש אשים כו'. ובגמרא (יומא כא, ב) חשיב ששה, וכאן לא חשיב אש דשכינה שהיא כלל כל האשים:

אינו אוכל ואינו שותה. זהו אש דוחה שאמרו בגמרא. וחמש הן מסטרא דה' שבשם כמש"ו:

לקבליי' אינון כו'. נ"ל שצ"ל זאת תורת העולה עד הלילה א'. ור"ל "מוקדה" הוא אש א'. "ואש המזבח כו'" ב'. "אשר תאכל האש" ג'. "והאש על המזבח כו'" ד'. "אש תמיד כו'" ה'. ה' פעמים אש. וכן דרשו בגמרא (יומא מה, א) ה' פעמים אש הנ"ל על מערכה גדולה ושני' וקיום אש, ואברים ופדרים, ומנורה. עי"ש:

ודא בינה. שנקרא 'גבוה' בגבהי מרומים כידוע:

ה' ה' מראות דילה. ר"ל ה' דהעולה רומז על ה' מראות שהן א'ש'ל'י'ת' ה' גוונין מסטרא דה' עילאה והן ה' פעמים שנאמר בסנה ראיה אצל משה וירא וירא ואראה המראה לראות:

מ' בת כו'. ר"ל מראה עצמה היא מלכות שהיא מ' דמראה מ' יום שעמד משה בהר, מ' יום דיצירת הולד:

בת יחידה. ור"ל בת עין, שכל השם בעין, ששני בת עין הן, אחד החיצון פני אדם, מלכות, ה' אחרונה. ואחד נקודה פנימאה חכמה, יו"ד של השם. וה' מראות ה' ראשונה. אור הוא ו' כמש"ו. והחיצונה הנ"ל הוא המראה, וז"ש ומראה כבוד כו' מלכות:

כאש אוכלת. וז"ש אש אוכלת אש דשכינה:

והיא אש שותה כו'. עכשיו מפרש כל ה' אשים הנ"ל בשכינה:

דף כז:

שותה כו' ואוכלת כו'. ובזה נתבאר ד' אשים הנ"ל אוכלת או שותה או שניהן. ואינו אוכל ולא שותה הן הפסולין שאינה מקבלת קרבן. וז"ש דוחה הפסולין מעל גבי המזבח:

(הגהת הרמ"ש. והנה "ואש המזבח" הוא בו', "אשר תאכל האש" הוא בה', "והאש על המזבח" הוא בו' ה', "אש תמיד תוקד" הוא בלא ו' ובלא ה'. והסוד הוא כי אכילה בנוקבא ושתיה בזכר כמו שאמרו רז"ל אחרי אכלה ואחרי שתו. ואני שמעתי מהרב המחבר בהיפוך ששתיה בנוקבא שזהו סוד שתיה בכלל אכילה, שבמקום דכורא אין הנוקבא עולם בשם. והנה ו' דכורא, ה' נוקבא. ובזה יובן איזה אוכלת כו'. ע"כ):

והאי איהו סקילה כו'. והן הקרבנין שמוסרין עצמם למיתה כו'. ומסטרא דל"ת יבש ונהר יחרב ויבש:

ולקבל ה' כו'. שיום הכפורים בבינה תקינו כל אלו נגד השם שבבינה נגד העין שבאלו הימים השם מציץ מן החרכים:

תשובה ו' לקבל אור. כצ"ל. ור"ל ו' שבשם לקבל אור שמדליקין ביום הכפורים כמ"ש באורים כבדו ה' ביום הכפורים והוא כנגד אור של העין הנ"ל. ועשרת ימי תשובה נגד בת עין שמשם הדמעות ששעריהן אינן ננעלין. וכן עשרת ימי תשובה השערים פתוחים כמ"ש דרשו ה' בהמצאו כו' (ראש השנה יח, א) שבאלו הימים אל תדום בת עיניך. ונגד בינה תפלה כמ"ש ממעמקים קראתיך עומקא עילאה כידוע. ונגד ה' אחרונה ה' עינויין כמ"ש ועניתם את נפשותיכם, שמשם הנפש כידוע, ואור הוא שמש ת"ת:

(שם) פקודא לעשות החטאת כו' מאילין קליפין כו'. כי 'הלכה' היא מלכות, וכל קושיא היא קליפה והוא מסטרא דערב רב שנתערבו בישראל. וכן למעלה הקליפה. וכן נתערב הקושיא בהלכה. והתירוץ הוא תיקון הקליפה ההיא, וקושיא דלית ליה תירוץ אלו הן הקליפות דלית להו תיקון כלל. וכן הרשעים בישראל שאמרו עליהם גהינם כלה והם אינם כלים:

מעוות. הוא הקושיא שהלכה נתעוות על ידו:

לתקון. הוא התירוץ כמש"ו:

וחסרון כו'. הן החסורי מחסרא שבגמרא שע"י נתקנה הקושיות כמש"ו, אבל כאן לא יוכל להמנות בכלל החסורי מחסרא:

וכל תיקו כו'. שכל ענין האסורים הוא לה להפרישה מהקליפה ולכך הוא לחומרא:

נו"ן כו'. נו"ן שערים:

דתיקו דעלמא כו'. ר"ל שכל תיקון הוא מצד בינה שמשם אין שטן כו' אבל באלו הקושיין כד מגיעין לבינה אומרים שתוק כך עלה במחשבה בינה בג' ראשונות, עולם המחשבה, שהוא עולם הנעלם שאי אפשר להשיג למטה התירוץ:

ואית קושיין כו'. הן שיש להם תירוץ כנ"ל:

משבצות. כמ"ש לקמן דפסקין מכמה חתיכות כמו משבצות:

כל כבודה בת מלך כו'. הלכה דבגאו:

תמימה בכל אברין כו'. ר"ל הלכה ברתא דמלכא:

דאורח אומנא כו'. שנותנין לו בגד בחתיכה אחת והוא חותך מכאן ונותן לכאן ואם נותנין לאדם שאינו בקי דומה לו שהוא חסר. וז"ש ותלמיד דלאו כו':

תלמיד בקי כו'. ר"ל כמ"ש (חולין ז, א) מקום הניחו לו להתגדר בו. ורומז על אליהו שהוא יתרץ כל הקושיות והאומן משה רבינו ע"ה כמש"ו וכן כל הת"ח תלמידיו:

בן אהרן כו'. ר"ל שנאמר פנחס הוא אליהו בן אלעזר בן כו' ב' פעמים "בן", שהוא גם כן בן אהרן מסטרא דנדב ואביהו כידוע. ור"ל כאן בן אהרן, ברא כרעא דאבוה. כמ"ש אצל אהרן שהוא יהיה לו לפה שמשה רבינו ע"ה היה כבד פה, ור"ל שהיה אומר ההלכה בסתימות ואהרן מפרשה כן יהיה לעתיד לבא שאליהו יפרש דעכשיו משה רבינו ע"ה כבד פה בגלות ור"ל שאין עכשיו הלכה ברורה במקום א' כמ"ש בגמרא (שבת קל"ח קל"ט) ומשה רבינו ע"ה בתוך הת"ח כמש"ל:

תוכן העניינים

יהל אור על ספר הזהר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה