יהל אור על ספר הזהר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
כרך ג · דף רל.
ריח ניחוח שכינתא לה'. ר"ל מ"ש ריח ניחוח לה' ה"פ ריח ניחוח שהוא שכינה, לקרב לה' עמודא דאמצעיתא. וזהו קרבן כמש"ו:
בגלותא צ"ל בצלותא:
ותרי לא גרסינן:
שכינתא דבור דילי'. ר"ל זהו דברי, וזהו כמראה אש הנאמר לעיל כחיות אש ממללות:
כגוונא דשכינתא כו' הכי כו'. עכשיו מפרש ב' תקונין דגופא:
בגופא. זהו משוש:
וכן שכינה איהו שמוש כו'. עכשיו מפרש שמוש והלוך:
צדק לפניו. ר"ל צדק שכינה, כידוע:
ובנהא. בני עד בדיוקנהא לא גרסינן:
בני ערוה לא גרסינן (נראה דצ"ל 'בני ענוה'. דברי דוד):
אש דת. התורה:
ד' מאות. והענין בא"ת ב"ש ד' הוא ק', וד' אותיות הוא בד' ספירות כחב"ם, כי היא איומה כנדגלות כידוע. ואי"ן הוא בכתר חכמה בינה; א' בכתר כידוע, י' בחכמה, ן' בבינה, נ' תרעין, וד' במלכות, והיא ק' ק' ברכות, ק' אדנים. ונתחלפה בד' כי שם מחליפין כידוע:
איהו סתים כו'. שעמודא דאמצעתא הוא תורה ואיהי מצוה:
דאיהו ענו כו'. חשב עשר מדות בעשר ספירות, וענו הוא בהוד דרגא דמשה דאיהו ענו מכל כו' [מ"כ עה"ג: והאיש מש'ה ענ'ו מא'ד סופי תיבות הוד. ע"כ], ומכאן ואילך חשיב ו"ת ואח"כ ג"ר:
עד כמראה הקשת. ועד בכלל, ר"ל אלו ב' פסוקים:
כשהיה ר"ע. צ"ל רבי יהושע:
ירדה אש עד האילנות לא גרסינן. וכצ"ל נתקשרו שמים בעבים ונראתה כמין קשת בענן והיו מתקבצים כו' :