יהל אור על ספר הזהר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
כרך ב · דף קכ:
יתער נשר כו'. כ"א כנגדו זה לעו"ז כנ"ל וכן אדם לשלטאה מסטרא דמל' כמש"ו:
ומסטרא דתבואות כו'. שאמר לעיל עבורא דאינון ישראל:
תבואתה בה'. רמז לה' מיני תבואות והן ה' כ"י בגלותא:
י' דאיהו מעשר כו'. ר"ל חכמה כמש"ל שאז ומלאה הארץ דעה:
מעשר לא שריא כו'. דאין התבואה חייב במעשר עד שימרח וז"ש ובגין דא מוץ כו':
בנטיעו כו'. שהוא נמוך מכל הנטיעות [ונקרא במשנה רוגליות], וכן התבואות נמוכין מן האילנות אע"ג דהן נמי אילן כמ"ש עץ הדעת חטה היה:
דאינון כתישין כו'. שהן נדרכין ברגל:
[והכי זית כו'. והן מרזא דג' אבהן דגן מסטרא דיעקב כו' מלמטה למעלה. ליקוט]:
בהון. ר"ל בגפן וזית:
סמיך. בפסוק א':
דלא יתנסך כו'. ר"ל שלא יתערב בגוים כמש"ו:
וישראל דאתמר כו'. ר"ל אבל אותן שנתערבו צריך להתברר:
למה אירא כו'. ר"ל על ישראל בימי רע בזמן הגלות, "עון עקבי" שהערב רב נקרא עקב מסטרא דנחש "ואתה תשופנו עקב" כמש"ו, "יסובני" שהם מסובבים וילמדו מעשיהם כנ"ל:
צאי לך כו'. תחלת המקרא "אם לא תדעי כו'" להזהר "צאי כו'" ביניהם בגלות:
ביעקב. ר"ל "בעקבי" אותיות יעקב והוא כמ"ש ברעיא מהימנא פרשת וישלח דיעקב נוקבא דאדה"ר וכ' שם ודא גרם גלותא ע"ש:
נמשלים לתפוחים כו'. שמתחלה נמשלים לגפנים כו' שהן בעצמן המובחר מכל הפירות רק שלמראה הן תבירין וכן ישראל נאמר לא תאר לו ולא הדר כו' אבל התפוח למראה הדר:
ולכל ריחין כו'. ר"ל שישמעו שמעם למרחוק כמ"ש לריח כו' על כן עלמות אהבוך:
מקשים. ר"ל מתקשים בה:
אתרוג דאתמר ביה לא גרסינן.
אית עד הפירות לא גרסינן:
דאילן כו' צ"ל דבאילן לא הלכו אלא אחר כו' והוא טעם למה הלכו אחר חנטה ואמר דהכל הולך אחר בישולו ובאילן הוא חנטה ובתבואה לקיטה: