יהל אור על ספר הזהר· רבנו אליהו [הגר"א] ב"ר שלמה זלמן מווילנה
כרך ב · דף סד.
זוהר. צור כו'. כתב האר"י ז"ל שהוא בהכאה, וכן רצון וצנור ונוצר ושמו. והענין כי מקום הוא כל אות בעצמו, ועץ הוא הכאת י"ה זה בזה, ו"ה זה בזה. ועוד יש הכאת המוקדם במאוחר י' פעמים ה', ה' פעמים ו', ו' פעמים ה' והוא חושבן נס דמטה באת וניסא הוה כמש"ש וצור הוא חושבן מקום ונס בעצמה ובמוקדם ורצון הוא מקום ועץ בעצמה וזה בזה ויתר על צור בנו"ן נ' שערי בינה, סוד המטה שהוא מ"ט ה', שער הנו"ן שהן נ' שערי בינה. ולכן "והכית בו בצו"ר" דבפתוחי חותם, נ' שערי בינה, נבקעו המים. (גם זה מכתב יד קדשו):