סוד ההצלחה של הבית היהודי
בית יהודי אינו קבוצה של כמה שותפים לדירה, אלא תא משפחתי הרמוני, שבו מעבר לקשר הריגשי החם יש מעורבות ושיתוף פעולה בחיזוק וקידום האחד את השני בעניינים חומריים נפשיים ורוחניים, קשר קרוב בעל עדיפות ברורה על קשרים אחרים.
שותפות שאין כדוגמתה
השותפות בין איש לאישתו, מביאה להם שלימות אנושית שאינה ניתנת להשגה בצורה אחרת, כיוון שבמהותם הרוחנית הם שני חצאים השייכים ומשלימים זה את זה בְּגִין דִּדְכַר בְּלָא נוּקְבָּא פְּלַג גּוּפָא אִקְרֵי, וּפְלַּג לָאו הוּא חַד. וְכַד מִתְחַבְּרָן כַּחֲדָא תְּרֵי פַּלְגֵּי גּוּפָא, אִתְעָבִידוּ חַד גּוּפָא, וּכְדֵין אִקְרֵי אֶחָד (זוהר ויקרא דף ז ע"ב). , ולכן המצווה הראשונה בתורה להתחתן וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ (בראשית א-כח) .
חתונה, אינה מעמד ראוותני של לילה אחד. כדי לבנות בית יהודי חם וטוב לאורך ימים, צריך להשקיע עַל כֵּן יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו וְאֶת אִמּוֹ וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב-כד). .
מערכת יחסים טובה מבוססת על נתינה ויתורים הבנה ושיתוף פעולה, ולכן עוד לפני הנישואין לומדים בני הזוג היטב את נושא הבית היהודי, ומתרכזים בהבנת השוני הנפשי המהותי בין איש לאישה, ובצורכיהם השונים הנובעים
מיעודם השונה. לימוד נושא הזוגיות, בונה יסודות לשיתוף פעולה פורה, ומונע ציפיות שוא ואכזבות.
ילדים זה שמחה
הבאת ילדים לעולם, מלבד המשכת קיומו של המין האנושי, היא ערך עליון ביהדות, לדאוג לאחרים ולא רק לעצמך. גידול הילדים, היא משימה הדורשת השקעה וויתורים רבים, ואף על פי כן התורה רוצה שנתאמץ בעניין, ובכך מפתחת את כח הנתינה שלנו כהורים. לפי התורה, הבאת ילדים לעולם מקרבת את זמן הגאולה, שתתרחש כאשר ירדו לעולם הזה כל הנשמות שנבראו אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף (גמרא יבמות סב ע"א) (גמרא נדה יג ע"ב). .
זמני איכות
בני הבית נפגשים בשולחן השבת, רק הם לבד, יושבים מדברים שמחים ושרים, הטלפונים כבויים, מנותקים מהעולם, נותנים עדיפות ברורה לבני המשפחה, זה זמן איכותי לחיזוק הדדי האחד את השני, להאזין לחוויות ולבטים, לעודד ולתת עצה טובה לחיים. אף אחד לא ממהר לשום מקום, כל טרדות השבוע נשארו בצד לכבוד יום השבת. גם באמצע השבוע דואגים בני הזוג ליזום מפגשים רוחניים קצרים ואיכותיים השומרים ומחזקים את הקשר בניהם.
השמרנות היהודית
היהדות מלמדת את בני הזוג כיצד לסנן הפרעות בזוגיות, ולשמור על שלימות התא המשפחתי.
שמירת העיניים היא המפתח להצלחה, הבעל משתדל לשמור את עיניו מלראות נשים אחרות כשאין בכך צורך, ברחוב ובמדיות השונות, ונמנע מפיתוח קשרי ידידות עם בנות המין השני, כך הוא יותר רגוע ושבע רצון מאישתו, כיוון שטבע האדם לערוך השוואות ולא להיות מרוצה.
גם האשה משתדלת לא להתבלט בלבושה, בדיבורה ובמעשיה, ולא למשוך את העין, היא אינה מעוניינת בתשומת לב, ולא במִלה טובה מאחרים, היא מקבלת את הכל בבית, בעלה הוא הידיד החבר והאוהב הגדול שלה, והיא עיניה נשואות אליו.
גישה שמרנית זו, על אף היותה עתיקת יומין, היא הדרך היחידה לשמור על זוגיות תקינה, וכל מי שיתבונן בדבר יווכח שההתפתחות הטכנולוגית אינה סיבה מוצדקת למתירנות, ואין קשר בין הדברים, כיוון שטבע האדם וחולשותיו לא השתנו.
מחקרים הוכיחו שצפיה מרובה בטלויזיה גורמת נזקים והפרעות לחיי הזוגיות, כיוון שהצופים עורכים השוואות בין מי שרואים שם לבין בן הזוג בבית, וגם אם בהתחלה זה לא בולט כל כך, הרי שבמשך השנים זה גורם למריבות, חוסר שביעות רצון, ויכול להגיע לגירושין או לבגידות.
טהרת המשפחה היהודית
היהדות מגדירה מתי מותר לאיש ואשתו להיות בקשר פיזי זה עם זה, ומתי הזמן לחיזוק הקשר הרוחני בלבד, רק לדבר, להקשיב, להשתתף, ולבנות אהבה אמיתית שאינה תלויה בדבר.
המעבר בין התקופות השונות, מכניס רעננות בקשר בין בני הזוג ומונע שחיקה ושעמום במערכת היחסים כיוון שהאדם מתלהב משינויים. כשאיש ואשתו הופכים להיות מותרים האחד לשני לאחר תקופת "צינון", הם דומים לחתן וכלה ביום חופתם תְּהֵא טְמֵאָה שִׁבְעָה יָמִים כְּדֵי שֶׁתְּהֵא חֲבִיבָה עַל בַּעְלָהּ כִּשְׁעַת כְּנִיסָתָהּ לְחֻפָּה (גמרא נדה לא ע"ב). , וההתלהבות שבזוגיות נשמרת לאורך שנים ד"ר סטופס, חוקרת בריטית, מדברת במחקרה על חיי הנישואין, על המחזוריות הקבועה של גאות ושפל ביחסי האהבה לבעל, והיא כותבת: "אילו נשמרו עונותיה בהתאם להרגשותיה – לא רק האושר שלה היה בטוח אלא גם האגדה על דבר תהפוכות אופיה היתה בטלה ומבוטלת. שמעתי על חוקי הדת היהודית, וזה החוק המתקדם ביותר בעולם בשטח זה. .
ההקפדה על תזמון זה, בריאה יותר וגם עוזרת לעיבור, כיוון שיש קשר מדוייק בינו לבין תזמון פעילויות הגוף, וכן מבחינת הגבר יש בכך תועלת רבה.
לא פשוט לחיות ביחד
טבע האיש וטבע האישה שונים מקצה לקצה, כך שבאופן טבעי השילוב בניהם לא אמור להצליח, זה בא לידי ביטוי באחוזי הגירושין הגבוהים. כל זה נכון כאשר כל אחד נוהג לפי האינסטינקטים שלו אבל לא כאשר בני הזוג מנהיגים את ביתם בדרך היהדות.
התורה מגדירה את המחויבויות של כל אחד מבני הזוג כלפי השני, ותפקידו של כל אחד לראות מה הוא חייב ולא מה חייבים לו, ולנהוג לפנים משורת הדין שאף על פי שאדם יכול לתבוע את המגיע לו על פי הדין, מכל מקום אין זו הנהגה טובה, בפסוק "והלכת בדרכיו" (דברים כח-ט), האדם מצווה להדמות במדותיו להקב"ה, ואת מדותיו אלה רואים במקומות שונים בתורה, וגם נמסרו לנו בנבואה על ידי הנביא מיכה (פרק ז פסוקים יח עד כ) "מי אל כמוך ...", ומוסברים היטב בספר "תומר דבורה" שכתב הרמ"ק. ובגמרא בבא מציעא ל: . התורה גם מלמדת כיצד לחיות עם המגרעות של בן הזוג, כיצד להעביר ביקורת בונה, וכיצד ליצור אהבה אמיתית ושיתוף פעולה פורה.
גם כאשר יש חילוקי דעות ולא מגיעים לעמק השווה, פותרים אותם בדרך ארץ, נעזרים באנשי מקצוע או ברבנים המבינים בנושא זה.
הגירושין ביהדות
לפי היהדות, זיווגם של איש ואשה הוא מהשמים, ולמרות כל הקשיים, הוא הטוב ביותר עבורם, ולכן היהדות מסתייגת מגירושין כל המגרש אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות (גמרא גיטין צ ע"ב). , וממליצה ברוב המקרים להשקיע בשיפור הליקויים במערכת היחסים הקיימת. לגירושין השלכות קשות על הילדים הגודלים ללא אחד מהוריהם וכן על בני הזוג עצמם. כאשר יודעים בני הזוג שהתורה קובעת ולא הם זה נותן כח להתקיים.
מלבד ההשלכות הכלכליות, במקרים רבים, גרושים וגרושות הנישאים בשנית לבני זוג אחרים, נוכחים לדעת שגם לבן הזוג החדש יש מגרעות, אמנם אחרות, אבל גם כאן צריך להשקיע, ולכן עדיף להשקיע בהצלת המערכת הקיימת.
כמה מילים על ... אותיות
האותיות מהם מורכבות המילים בשפה העברית מגדירות ומשפיעות על מהותם הרוחנית של הדברים אותם הם מייצגים. כאשר האיש והאשה מנהיגים את ביתם בדרך היהדות, במהותם הרוחנית מופיעות אותיות י-ה מתוך שמו של הקב"ה י-ה-ו-ה כפי שמופיעות בשמם, ומתקיימת בניהם חלוקת תפקידים ושיתוף פעולה הרמוני איש ואשה זכו שכינה ביניהן לא זכו אש אוכלתן (גמרא סוטה יז ע"א). .
כאשר אינם עושים כן, והאותיות י-ה אינן קיימות במהותם הרוחנית, מה שנשאר משמם זה אש (של האיש) ואש (של האשה), (בראשי תיבות: אין שלום, אין שלוה, אין שמחה אין שלימות ...).
זהו הכח הסגולי של ההליכה בדרך התורה, לחבר בין המהויות המנוגדות של איש ואשה.