האם היהדות מגבילה?
במבט ראשוני נראה שהכללים והמגבלות שמטילה היהדות על האדם פוגעת באיכות חייו, כיוון שהיא שוללת ממנו את היכולת להיות אדון לעצמו ולקבל החלטות כרצונו, האם הדבר נכון?
כלל ידוע בחינוך ילדים אומר, שהגבלת הילד למערכת חוקים ברורה, מה מותר ומה אסור, בונה אצלו יציבות נפשית ובטחון עצמי, המשוב שהוא מקבל כשאומרים לו אסור או מותר נותן לו להרגיש שלימות בעשיה הטובה שהוא עושה, ומפתח אצלו אינסטינקטים בריאים.
פיתוח שיקול הדעת והביקורת העצמית
היהדות אכן מגבילה ואוסרת על האדם לעשות ככל העולה על רוחו, ובכך מצליחה הצלחה גדולה בעיצוב אישיותו. לפני כל עשיה, צריך האדם לשקול את תוצאותיה וכדאיותה. אדם המגיב בלי לחשוב, פוגע במקרים רבים בעצמו ובאחרים מעשה שהביא רבי יהודה החסיד ז"ל בספר חסידים (סימן תרנה), מעשה בבן שכבד את אביו ביותר אמר לו האב אתה מכבדיני בחיי תכבדני במותי, אני מצוך שתלין כעסך לילה אחד, ועצור רוחך שלא תדבר. לאחר פטירת אביו הלך למדינת הים והניח אשתו מעוברת והוא לא ידע ועכב בדרך ימים ושנים, וכשחזר בעיר בא בלילה ועלה לחדר שאשתו היתה שם שוכבת, ושמע קולו של בחור שהיה מנשק אותה, שלף חרבו ורצה להרוג שניהם וזכר מצות אביו והשיבו לתערה, שמע שאמרה לאותו בחור בנה שאצלה כבר יש שנים רבות שהלך אביך מאצלי אילו היה יודע שנולד לו בן כבר הגיע להשיא לך אשה, כששמע זה הדבר אמר פתחי לי אחותי רעיתי ברוך ה' שעצר כעסי וברוך אבי שציוני לעצור כעסי לילה אחד שלא הרגתי אותך ואת בני, ושמחו שמחה גדולה ועשו משתה לכל העם הנמצאים ושמחו הרבה מאד. , וכשמגיע הזמן שמבין את טעותו כבר מאוחר מדי וקשה לתקן. שיקול דעת לפני כל תגובה תורם לתקינות מערכת היחסים הבין אישיים בבית ומחוץ.
פיתוח הסבלנות דחיית סיפוקים ומיתון התגובות
לפעמים תורת ישראל אוסרת או ממליצה להמנע מעשיית מעשים מסויימים. אדם שמתרגל להגביל את מעשיו, להמנע ממעשים אסורים או להמתין כשצריך, מפתח בכך את מידת הסבלנות, הוא לומד להתמודד עם עיכובים וסירובים מבלי לצאת מהכלים, בחיוך ובשלווה, הוא לא נוהג באלימות כלפי מי שעומד בדרכו ולא מקלקל איתו את היחסים הטובים, מה שחסר מאוד בדורנו הטכנולוגי בו הכל זמין בלחיצת כפתור, ואנשים רבים נטולי יכולת התמודדות עם מה שלא מסתדר מיד כרצונם, מי מוכן לסוע ברכב בלי מעצורים?!
הפקת הנאה ממה שיש
ילד המקבל צעצוע חדש, מרגיש ברגע הראשון המאושר באדם, וככל שהוא המתין והשתוקק אליו יותר כך הוא מאושר יותר, לאחר שבוע הצעצוע כבר לא כל כך מעניין ולאחר שבוע נוסף הוא כבר זרוק באיזו פינה, כשהמאושר לשעבר כבר "מתבכיין" להוריו על צעצוע אחר שראה.
גם אצל אנשים מבוגרים התופעה קיימת רק בצורה חמורה יותר, מלבד העובדה שהם מתלהבים מדברים חדשים ובעיקר ממה שאין להם, הם גם רוצים דברים שראו אצל אחרים, רק בגלל שיש לאחרים ולא מתוך צורך אמיתי, והם גם דואגים שגם להם יהיה משהו יחודי "להראות" לאחרים.
ככל שאנשים משיגים את מבוקשם בקלות יתרה כך הם נהנים ממנו פחות, כיוון שההנאה היא תוצאה של מילוי חסרון והשתוקקות. ולכן אנשים עשירים שהתרגלו למצבם זה, כמעט ואינם נהנים מעושרם, לא ממכונית חדשה ולא מווילה חדשה, סף הריגוש שלהם עולה, ואדרבה, בו בשעה שלאנשים אחרים יש עדיין על מה "לחלום", לאלה כבר אין למה לשאוף להשגת האושר המיוחל.
התורה אומרת שכמות הנאותיו החומריות של האדם קצובה לו מן השמים בשמך יקראוך, ובמקומך יושיבוך, ומשלך יתנו לך, אין אדם נוגע במוכן לחבירו, ואין מלכות נוגעת בחברתה, אפילו כמלוא נימא (גמרא יומא לח) , והוא אינו יכול להשיג יותר מכך "דְּבַשׁ מָצָאתָ אֱכֹל דַּיֶּךָּ, פֶּן תִּשְׂבָּעֶנּוּ וַהֲקֵאתוֹ". (משלי כה, טז). , ובכל זאת ישנן שתי דרכים לחיות בהרגשה טובה בכל מצב, האחת להתבונן תמיד על חצי הכוס המלאה, היינו ללמוד להעריך ולשמוח במה שיש "אֵיזֶהוּ עָשִׁיר, הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (משנה אבות ד-א). , והשניה להשקיע בהשגת הנאות רוחניות וערכיות, אדם שזכה לעשות מעשה טוב – את זה הוא לוקח איתו לאורך שנים של סיפוק והנאה מי שלא ניסה את שני סוגי ההנאות רוחניות וחומריות, אינו יכול להשוות בניהם, דוד מלך ישראל כן ניסה, ואת מסקנתו הוא כתב בתהילים "טוֹב לִי תוֹרַת פִּיךָ מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף" (תהלים קיט-עב), וכן "כִּי טוֹב יוֹם בַּחֲצֵרֶיךָ מֵאָלֶף בָּחַרְתִּי הִסְתּוֹפֵף בְּבֵית אֱלֹהַי מִדּוּר בְּאָהֳלֵי רֶשַׁע" (תהילים פד-יא). .
הגבלות מלאות תועלת
עם התפתחות האנושות, התגלו החוקים וההגבלות שמטילה היהדות כתועלתיים, ההפסקה של יום שבת במשך השבוע חיונית ביותר למניעת השחיקה בתפקוד השוטף, במודע או שלא במודע אימץ כל העולם את המחזור בן שבעת הימים, המנעות מאכילת חלב ובשר ביחד וכן חלב אחרי בשר הוכחה כטובה לבריאות, גם שמירת טהרת המשפחה מסייעת למניעת סרטן הרחם להתעברות ולשמירת רעננות מערכת היחסים, ברית המילה חיונית לבריאות, אדם בעל אמונה הוא אדם רגוע ושמח יותר, והמדע עדיין לא גילה את הכל...
בנוסף לכל האמור, כשדרכו של האדם מוגדרת, והוא יודע שעשה את הדבר הנכון, אין מאושר ממנו! בספר משלי כתוב "מְאוֹר עֵינַיִם יְשׂמּח לֵב שׁמוּעָה טוֹבָה תּדַשּן עָצֶם" (משלי טו-ל), ופירוש "מאור עיניים" הוא "הארת עינים בדבר המסופק ישמח לב כי אין בעולם שמחה כהתרת הספקות" (מצודת שם).