כל אחד והאמת שלו?
לפני כמה עשרות שנים, באירופה הנאורה והתרבותית, בתוך עם השוחר מדע פילוסופיה אומנות ויופי, עלה לשלטון מנהיג שסבר (כפי שלמד מ"רבותיו" הפילוסופים), שבני האדם צריכים ללמוד מעולם החיות, וכפי שבטבע החיות החזקות שורדות, כך ראוי "להשביח" גם בני האדם, לפי השקפתם העולם שייך לחזקים, ואת החלשים לא צריך. מכאן לא רחוקה היתה הדרך להקמת התעשיה האכזרית לפתרון "הבעיה היהודית", כך לפי דעתו צריך היה לפתור את ה"בעיה".
מספרים שכאשר העבירו הנאצים ימ"ש מיד ליד את גופות היהודים שרצחו באכזריותם הרבה, לא שכחו לומר בנימוס בכל גופה וגופה "בבקשה" ו "תודה רבה", נימוסים ללא כיסוי של רוצחים מתועבים.
היה להם הכל חוץ מצלם אנוש, הם הלכו עד הסוף עם האמת שלהם, שהיתה שונה מהאמת של מליוני הנרצחים שרצו לחיות, אבל הם חשבו שזכותו של כל אחד לקבוע, מהי האמת שלו ...
בבית החולים, אדם מבוגר סובל ומתענה, רואה אותו רופא שמחליט שהוא מסכן וגם מיותר, כשאף אחד לא רואה, הוא מנתק לכמה שניות את אחד הצינורות, למה שיסבול... ולזה קוראים "המתת חסד".
לפי דעתו של הרופא הוא עשה מעשה טוב ומלא רחמים, האם מדובר במעשה חסד או ברצח של אדם חסר ישע?
אל חדר הוועדה לאישור הפלות מגיעה אשה במצוקה, ומבקשת אישור להרוג את תינוקה, יש לה בבטן תינוק חסר ישע שרוצה לחיות לאגודת "אפרת" לעידוד הילודה בראשותו של דר' אלי שוסהיים יש חומר הסברה רב בעניין, התפתחותו של העובר בבטן ורצונו לחיות. https://www.efrat.org.il. , אבל הוא לא מתאים לתכניות שלה בחיים... לאחר כמה דקות היא כבר רגועה, יש לה אישור רשמי בכתב ...
כאשר בני אדם מחליטים החלטות לפי השכל והרגש שלהם, ללא אמות מידה אבסולוטיות, הם עלולים, למרות כוונתם הטובה, להגיע לפשעים חמורים, גם בגלל נגיעתם האישית וגם בגלל ראייתם ושיקול דעתם המוגבלים והמצומצמים.
רק לבורא עולם, "בעל הבית" של העולם, זה שנתן חיים לעולם, יש את הזכות המוסרית והיכולת, לקבוע מי יחיה ומי ימות, מה נכון ומה מוטעה, מה אמת ומה שקר, ואת כל אלה הוא כתב בתורה בחכמתו הרבה, ורק היא משמשת לנו כאמת מידה לחיים נכונים ושמירה על צלם אנוש.