אור ברסלב
יהדות על קצה המזלג השכר והעונש ביהדות

יהדות על קצה המזלג

השכר והעונש ביהדות

למה לא הכל ורוד בחיים

במדינות העולם, קיימים סוגי משטרים שונים, משטרים מונרכים בהם החוק נועד לשרת את העומד בראש, ומשטרים דמוקרטים בהם החוק נועד לשרת את האינטרסים של החברה. גם מטרת הענישה משתנה ממשטר למשטר, בדרך כלל עונש משמש להרתעה, ולפעמים לנקמה, אבל טובתו של הנענש אינה מטרת העונש, ואינה נלקחת בחשבון בדרך כלל!

את מי מענישה הדמוקרטיה ?

בחברה הדמוקרטית אדם שפשע נכלא בבית הסוהר, ושם הופך בהשפעת החברה הרעה, מפושע קטן לפושע גדול, גם משפחתו נענשת ביחד איתו, במקרים רבים מצבם הכלכלי מתדרדר וילדיו זרוקים ברחובות. אמנם הרחקתו של פושע מהחברה על מנת שלא יוכל להזיק היא מטרה חשובה כשלעצמה, אבל לטווח הארוך הנזקים לפושע למשפחתו ולחברה הם גדולים.

היום לעשותם ומחר לקבל שכרם

הקב"ה לעומתם, הגדיר את חוקי התורה, שהם המצוות, אך ורק לתועלת האדם, חוקים שנועדו להביא כל פרט ופרט בפני עצמו, וכן את העולם בכללותו לתיקונם המושלם, כל מצווה מתקנת עולמות רוחניים של הנשמה וכל עבירה מקלקלת ראה במאמר "מהי הנשמה" . ככל שהנשמה מתוקנת יותר על ידי קיום המצוות, כך היא זוכה בשכר פעולתה לקירבה רוחנית להקב"ה.

בעולם הזה האדם יכול לקיים מצוות, אך אינו מקבל עליהם את שכרם הרוחני, כיוון שהגוף החומרי מפריע לו בכך, כשם שקשה להנות ממוזיקה טובה במקום רועש.

בהיפרדה של הנשמה מהגוף החומרי לעתיד לבוא, לאחר ביאת המשיח ותחיית המתים, גם הגוף יזדכך ויעלה ממדרגתו החומרית, ולא יפריעה להרגשת הקירבה להקב"ה. , כאשר היא בעולם הנשמות, בטרם זוכה האדם לקבל את שכרו על מעשיו הטובים, באים לידי ביטוי מעשיו הרעים, והוא מתקן בסיבלו הרוחני עליהם (כפי שיוסבר בהמשך), את העולמות הרוחניים בהם פגם בעבירות שעשה.

לאחר תיקון הפגמים הרוחניים, יכולה הנשמה לקבל את שכרה לקבלת שכר יש כמה שלבים, יש שכר לנשמה לבד לאחר פטירת האדם, וגם אחר כך בתחיית המתים הקב"ה יחבר שוב את הגוף לנשמה ויתן להם את שכרם ביחד כשם שהם קיימו מצוות ביחד. , ולהנות מקירבת הקב"ה הנאה גדולה וניצחית נצחית – לא מוגבלת בזמן, בעולם החומרי הזה יש מימד של זמן אבל לא בעולמות רוחניים. יותר מכל הנאות העולם הזה. יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא . ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא, מכל חיי העולם הזה (משנה, אבות, ד,יז)

מקור כל ההנאות שבכל העולמות הוא הקב"ה. בעולם הנשמות ההנאות אינן עוברות דרך הגוף אלא מגיעות בצורה ישירה לנשמה כתוצאה מקירבתה אליו, ולכן שעור הנאת הנשמות בעולם הנשמות עולה לאין ערוך על כל הנאות העולם הזה, מלבד היותה נצחית.

לאחר היפרדה של הנשמה מהגוף, היא אמנם נהנית הנאה גדולה משכר מצוותיה, אך אינה יכולה יותר לקיים מצוות, ולזה קראו רבותינו "היום לעשותם ומחר לקבל שכרם". גמרא עבודה זרה ד,ב וכן עירובין כב,א ובעוד מקומות, ורבותינו למדו מהפסוק בתורה "אשר אנכי מצוך היום" (דברים ז,יא)

האדם מעניש את עצמו

אדם שהיתה לו צלחת והוא השליך אותה לארץ ונשברה, אף אחד לא נקם בו על שהשליך את הצלחת, אלא זוהי תוצאת המעשה אותו עשה, באותה מידה, אדם שעשה מעשים לא טובים בחייו, סובל מתוצאות מעשיו לאחר מיתתו, וזה נקרא בשם עונש. נפש החיים שער א - פרק יב (דף מ), מכתב מאליהו חלק ג עמ' 232

לאחר פטירת האדם מן העולם, מגיעה נשמתו לעולם האמת, הנקרא כך משום שבו לא שולטים תעתועי יצר הרע. שם רואה הנשמה את האמת, את כל המצוות שהוטלו עליה לעשותם, את היכולות האמיתיות שלה, את כל מחשבותיה, את כל מה שעשתה ומה שלא עשתה, בפרהסיה ובחדרי חדרים, מרגע הלידה ועד רגע הפטירה. גם המעשים המביכים שעשה אדם ברגעים האינטימיים והפרטיים מוצגים לעיני כל מכתב מאליהו חלק ג עמ' 230 , כיוון שבעולם האמת אין שקר ואי אפשר להסתיר דבר.

מציאות זו, שהאדם חווה בגלל מעשיו הרעים, אינה נקמה, אלא נבראה על ידי הקב"ה לטובת האדם, להחזיר לו בדיוק כפי שעשה מידה כנגד מידה, ובכך לתקן בשלימות את כל הפגמים הרוחניים אותם גרמו העבירות שעשה.

קיום מצוות התורה מזכה את האדם ב"אור" הנובע מקירבתו אל הקב"ה, שפע רוחני המחיה את כל העולמות הרוחניים שלו, וההמנעות מהם גורמת לצמצום השפע, כשמוציאים את האור יש חושך. ללא השפע הרוחני שנותן הקב"ה לנשמה, יש לה סבל נוראי יותר מאדם שאין לו חמצן.

את החסרון הגדול בשפע הרוחני מרגישה הנשמה בצורה חזקה בעולם האמת, וזה בתוספת בושה וצער גדולים על כל מעשיה הלא טובים ועל הפוטנציאל המבוזבז במעשים הטובים שיכל האדם לעשות ולא עשה.

כיוון שאי אפשר לתאר בעולם החומר את מהותו של הסבל הנורא הזה, אלא רק להמחיש מעט מחומרתו – ממשילים אותו לסבלו של אדם הנשרף באש מכתב מאליהו – חלק א – עמ' 215 וגם 296. , והוא המכונה גם בשם גיהנום. כמובן שמה שקורה בגיהנום מורכב יותר ממה שתארתי כאן בקיצור נמרץ.

כתוצאה מסבל זה, משתנית בהדרגה הכרתה של הנשמה, בו היא מתקנת בצערה על מעשיה את מה שלא תקנה בימי חייה באופן פעיל, וכן על ידי חרטתה של נשמה זו רואים שיש דין ויש דיין, שרצונו מתקיים בכל מקרה, ומתרבה על ידי כך כבוד שמים, ובזה מתקנת הנשמה באופן סביל את מעשיה מכתב מאליהו חלק ה – עמוד 386 (במאמר: גילוי משפטו ית') וכן בחלק ג עמוד 232 (במאמר האדם מכין לעצמו את אפשרות העונש). , ואף על פי שאפשרות זו פחות טובה מלעשות מעשים טובים מלכתחילה, מכל מקום גם זה תיקון לנשמה, וחסד גדול עשה הקב"ה בכך שהטביע בחוקי הטבע סוף לתיקון זה, לעומת קבלת שכר המצוות שהיא ניצחית.

עונש כרת

אף על פי שבדרך כלל נשמת האדם אמורה להתקיים לנצח למרות העבירות שעבר בחייו, כפי שתארתי, ישנן גם עבירות שהנזק בעשייתן בלתי הפיך בתקופה שבית המקדש היה קיים והיתה סנהדרין, היתה סמכות בידיהם לדון דיני נפשות לעוברים את העבירות החמורות שבתורה, על מנת להרתיע את האדם מלהזיק לנשמתו באופן בלתי הפיך, וגם כדי לתקן את הפגם שנוצר. בפועל, כמעט ולא היו משתמשים בעונש זה עד כדי כך שבית דין שהיה מוציא לפועל דין מוות בתדירות של אחת לשבעים שנה היו מכונים בשם "בית דין חבלנית" (כיוון שמדרגתם הרוחנית של עם ישראל היתה גבוהה הרבה יותר מאשר בתקופתנו, והם נזהרו שלא לעבור אפילו על העבירות הקלות שבתורה), ובימנו שאין סנהדרין לא דנים כלל בדיני נפשות, אבל עונש "כרת" לא בטל. , כיוון שמהותן הרוחנית סותרת את המשך הקשר עם הקב"ה, מקור חיותן של הנשמות.

נשמתו של אדם העובר בכוונה את העבירות החמורות שבתורה אינה יכולה להמשיך להתקיים בעולמות הנצחיים שנועדו לה, אלא אם כן הוא חזר בו ממעשהו הרע כמתואר בהמשך.

אפשר גם בלי עונש

אדם חי, שהתחרט על מעשיו הלא טובים בעבר, התוודה עליהם מצוה מן התורה להתוודות על החטאים, כיצד, האדם מפרט את המעשה הלא טוב שעשה בינו לבין עצמו ומביע חרטה עליו. , וגם קיבל על עצמו שלא לחזור ולעשותם בעתיד, זוכה בכך לתקן את הפגמים שנוצרו בנשמתו כתוצאה מעשייתם, ואלה ימחקו כלא היו עוד בטרם יגיע לעולם האמת. הדבר נכון גם לגבי העבירות החמורות ביותר שבתורה.

תוכן העניינים

יהדות על קצה המזלג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה