האם האמונה אמת או דמיונות?
יסוד היהדות הוא האמונה בדרגה גבוהה עד כדי ידיעה, שהקב"ה ברא את העולם ומשגיח על כל מה שמתרחש בו לפרטי פרטים, ומקיים אותו בדיוק רב בכל רגע ורגע לפי התוכנית שהגדיר לתועלת האדם והבריאה. האדם צריך להאמין בכך למרות היותו של בורא עולם בלתי נתפס בחושים. כיוון שבלי אמונה זו שסביבה סובב הכל, היהדות אינה יותר מאוסף של רעיונות יפים. האם אמונה זו נכונה ומוצדקת?
מזה שנים רבות קיימות ונולדות בעולם אמונות הקשורות למהות החיים והכח המניע אותם, מהם שנבעו מהתבוננות פילוסופית במתרחש בעולם, ומהם שנולדו מתוך מצוקות וצרכים שונים.
עוד לפני אלפי שנים, ניסו עובדי אלילים לשרוף באש את אברהם אבינו, אבי העם היהודי, שאמונתו היתה שונה משלהם, וכן היו עובדי עבודה זרה ששרפו באש את ילדיהם כמתנה לאליל שלהם, בתקופות מאוחרות יותר הנוצרים והמוסלמים הרגו מליונים בשם השקפתם במסעי הצלב באינקוויזיציה ובג'יהד, התנועה הקומוניסטית עשתה שמות במתנגדיה, והנאצים פשעו פשעים נוראים.
כיוון שלאמונת האדם יש משקל רב, נשאלת השאלה כיצד מצווה תורת ישראל להאמין בהקב"ה, בה ובמצוותיה, ולהתייחס אליהם כאמת מוחלטת אף על פי שהדברים מופשטים ובלתי נתפשים בחושים, מאין שואבים את האמונה הזאת?
ביסוס האמונה
התשובה לשאלה זו נעוצה בהגדרתה האמיתית של המילה אמונה ביהדות. לאמונה, בניגוד להרגשות ודימיונות, צריך להיות בסיס מוצק, ורק לאחר התאמתותו של בסיס זה, ניתן להשתמש בו להבנת ההווה ותכנון העתיד.
לפני כשלושת אלפים שנה, סיפק הקב"ה לעם ישראל ולכלל האנושות הוכחות מוצקות לעצם קיומו, עם ישראל שהיו עבדים חסרי תקוה במצרים, הוצאו משם על ידו בניסים גלויים, ולאחר מכן קיבלו את התורה במעמד עולמי בו נוכחו מליוני עדים יהודים וגויים. עשר מכות מצריים שנצפו על ידי מליוני בני אדם, ונרשמו בהיסטוריה העולמית, חרגו בצורה משמעותית מדרך הטבע, והוכיחו באופן חד משמעי את השליטה המוחלטת של הקב"ה על כל מערכות הטבע, דברים גדולים וקטנים כאחד, הוא זה שמקיים את הכל ואין כח אחר מלבדו. (הרלוונטיות של הוכחה זו לימינו מוסברת במאמר "יציאת מצרים כבסיס לאמונה").
קיימות ראיות רבות נוספות לאמיתות התורה מקצתן מופיעות במאמר "מי אמר שהיהדות אמת" אשר ראוי ללמוד גם אותם לביסוס האמונה. לאחר בירור הראיות, אדם מצווה להשליך אמונה זו על כל הקורות אותו ולחשוב ולפעול לפיה גם בחיי היום יום וגם במדע, אנו רוכשים את ידיעתינו לעתיד על סמך התבוננות בעבר. אם נשאל את עצמנו כיצד אנחנו יודעים שהשמש תזרח מחר, התשובה האמיתית שאנחנו לא יודעים, אלא משערים סטטיסטית על סמך נסיון העבר, שאותה שמש שראינו זורחת כבר אלפי פעמים, תמשיך לזרוח לעולם, ולזה אנחנו נוהגים לקרוא ידיעה, כאילו היא אמת מוחלטת, כיוון שאין לאדם אפשרות להשיג ידיעה אמיתית בדרגה גבוהה מזו. .
חשוב גם לקחת בחשבון את מגבלות האדם בבואו לנתח בצורה שיכלית את ענייני האמונה, גם משום שהאדם הוא גשמי וקשה לו להבין עניינים רוחניים, וגם משום שהוא משוחד על ידי רצונותיו ההפוכים לאמונה ראה מה שכתוב בעניין זה במאמר "מי אמר שהיהדות אמת". , והשילוב הנכון לקניית האמונה הוא הבנה שיכלית של יסודות האמונה העיקריים בנוסף ללימוד התורה.
לאחר ביסוס האמונה, צריך האדם המאמין לסמוך על הקב"ה בעיניים עצומות, ממש כמו בהמה, הסומכת על בעליה שיתן לה את כל מחסורה גם בלי להבין כיצד, כמו שכתב דוד המלך בתהילים "בהמות הייתי עמך" כמו שאמר דוד המלך "בהמות הייתי עמך" (תהילים עג). . אמונה זו אינה פוגעת בכבודו של אדם המבין באמת כמה גדול הקב"ה.
מדוע צריך אמונה?
מהאמור כאן עולה ומתבקשת שאלה בעניין נחיצות האמונה, מדוע הקב"ה אינו מראה לנו בכל עת את כוחו ואמיתות המצאו כשם שהראה לעם ישראל ביציאת מצרים, אלא מצריך אותנו להאמין במה שלא רואים בעיניים? התשובה לכך היא שראיה ברורה של בורא עולם שוללת את הבחירה החופשית, וזה מוסבר בהרחבה במאמר "מהי הבחירה החופשית".
משקפיים של אמונה
בספר חבקוק (ב,ד) כתוב "וצדיק באמונתו יחיה" אין בתורה פסוק שאומר "איש באמונתו יחיה", זה סילוף שבא להתיר לאדם לעשות ככל העולה על רוחו. (גמרא מכות כד.) שפירושו שהאמונה היא מרכז חייו של הצדיק, סביבו סובבים כל מאורעות חייו. את כל הקורות אותו הוא רואה ב"משקפיים של אמונה", ואת עתידו הוא מתכנן כבעל אמונה, מה שמכונה גם בשם "ביטחון".
השגחה פרטית היא יסוד עיקרי וחשוב באמונה. הואיל והקב"ה הגדיר מטרות לכל אדם ואדם, הוא גם עוקב אחר מעשיו, משגיח עליו, דואג לתת לו את התנאים המתאימים להשגת מטרותיו, ומתערב באופנים שונים לשם כך. אין שום מקרה ולא צירוף מקרים בעולם, ואף על פי שנדמה כאילו העולם מתקיים לבד, כל מה שמתרחש בעולם הכל מתוכנן, מושגח ונשלט "מלמעלה".
התערבותו של הקב"ה בבריאה היא בדרך כלל בצורה נסתרת והסיבה לכך מוסברת במאמר "מהי הבחירה החופשית" ועל האדם מוטל להתבונן בסובב אותו, ללמוד ולשנן כל הזמן את האמונה, עד כדי הפיכתה לטבע שני, כך שיראה את כל מה שקורה לו בעיניים של אמונה, גם ללא השקעת מחשבה בכך, וירגיש שהכל מושגח ומתוכנן מלמעלה.
לעיתים הקב"ה מעמיד את האדם במצבים שונים כדי לנסותו, האם יגיב כבעל אמונה לפי ההלכה, ובזה יזכה לעלות במדרגתו הרוחנית. מדרגתו הרוחנית של היהודי אינה הליכה על גחלים וגם לא ריחוף באויר, אלא התמודדות ותגובות נכונות למצבים הפשוטים הרגילים במציאות היום יומית גם זה מוסבר במאמר "מהי הבחירה החופשית" .
הסיבה האמיתית לכל דבר שקורה, על פי רוב אינה ידועה לנו, וכאשר אדם מרגיש ויודע שהכל מושגח ומתוכנן מלמעלה לפרטי פרטים, וגם מגיב בהתאם, הוא מבטא בכך את אמונתו. הדבר דומה לאדם שמקבל תרופות מהרופא ומאמין בכח הרופא להועיל לו מבלי להבין את אופן פעולתם של התרופות, אף על פי שרופא בשר ודם יכול לטעות.
אפשר להסביר הכל בדרך הטבע
כחלק מהסתרת הנהגתו של הקב"ה בעולם, הוא מאפשר בדרך כלל להסביר את הדברים המתרחשים בעולם גם באופן הגיוני. לדוגמה, אדם היה במסיבה, שתה והשתכר, נהג ברכב וגרם לתאונה. אפשר להסביר שהתאונה נגרמה כתוצאה מחוסר עירנות, חוסר הערנות נגרם כתוצאה משיכרות, השיכרות נגרמה כתוצאה משתיה, והשתיה נגרמה כתוצאה מהמסיבה.
הקב"ה מכונה "צוּר" במשמעות של צייר, הגורם ל"תסריטים" שהם שילוב של הרבה גורמים הגיוניים, ובכך מסתיר את התערבותו הפעילה בכל דבר ודבר שקורה בעולם, את הכל כמעט אפשר להסביר באופן הגיוני או לתלות ביד המקרה, אבל לאמיתו של דבר כל מה שקורה כביכול "במקרה", מתוכנן מהשמים בצורה מדוקדקת, ולא צירוף מקרים אכזרי, אין מושג כזה ביהדות, הכל מכוון בדיוק רב על ידי הקב"ה לשם מטרה זו או אחרת, כמובן שהאדם מחוייב להזהר, להיות אחראי, ולעשות את המוטל עליו, אבל מעבר להשתדלות זו התוצאות תלויות ברצונו של הקב"ה.
בדוגמת התאונה שהבאתי, גם אם אותו אדם לא היה הולך למסיבה או לא שותה, אותה תאונה או נזק היו יוצאים אל הפועל בצורה אחרת, הקב"ה היה מוצא מישהו אחר שיעשה את "העבודה", או בעיה בבלמים של הרכב, או שמן על הכביש ולא חסר מה, כיוון ששרשרת האירועים הם רק אמצעי. כשצריך, הקב"ה מחליף את האמצעים להשגת המטרה באמצעים אחרים והמטרה מושגת, ואת זה מכנה היהדות בשם "הרבה שלוחים למקום", מה שצריך להתבצע יתבצע בצורה זו או אחרת.
בגלל השוני הגדול בין המציאות האמיתית לבין מה שנראה בעיניים ובשכל כמציאות, זכה העולם שלנו לכינוי "עולם השקר".
זה לא פרעה זה בורא העולם
גם ביחסים בין אישיים, מעמיד הקב"ה בני אדם שהם בעלי בחירה במעשיהם, אחד מול השני, כאשר כל אחד בוחר בחירה חופשית מצידו, ובחירתו של כל אחד מתאימה בדיוק לנסיון שצריך השני לעבור, או ליסורים שצריך לסבול ראה במאמר "למה לא הכל ורוד בחיים". .
לדוגמה, על עם ישראל, אבות אבותינו שחיו לפני כ-3500 שנה, נגזר הוחלט על ידי הקב"ה להיות עבדים בארץ זרה, הם הגיעו למצרים ונפלו בידיו של פרעה מלך מצרים ששיעבד אותם באכזריות, ולבסוף נענשו פרעה ובני עמו שהיו שותפים גם הם לשיעבוד עם ישראל.
לכאורה הדבר מתמיה, מדוע מגיע עונש לפרעה ולבני עמו? הרי הקב"ה החליט על שעבודם של בני ישראל?!
התשובה לכך, שהקב"ה לקח את עם ישראל שצריכים להשתעבד, והביא אותם למלך ועם רע שטבעם ורצונם היה לשעבד עבדים ולהתאכזר אליהם.
הקב"ה לא כפה ולא ציווה עליו אלא נתן לו את האפשרות להוציא לפועל את טבעו הרע על ידי הבאתם של בני ישראל אליו, הקב"ה פשוט "זיווג" לפרעה את עם ישראל שהיה צריך להשתעבד.
אדם שלא למד את נושא האמונה, יכול לחשוב, שעם ישראל סבלו בגלל פרעה, לאמיתו של דבר הקב"ה בכבודו ובעצמו גרם שיסבלו ויש לכך סיבות טובות הקשורות לאבות אבותיהם של עם ישראל שהיו עובדי עבודה זרה, שלא נדון בהם כעת. , ופרעה ועמו שהרעו לעם ישראל בבחירתם החופשית ללא כל הכרח נענשו על כך עקרון זה בו הקב"ה משתמש באלו שבחרו להיות רעים על מנת להוציא לפועל דברים לא נעימים שצריכים לקרות, נקרא בלשון חז"ל "מגלגלים חובה על ידי חייב". .
כל הצרות שעברו על עם ישראל במשך הדורות, בניהם השיעבודים הגלויות האינקוויזיקציה בספרד והשואה האיומה, את כולם ללא יוצא מן הכלל גרם הקב"ה לעם ישראל, כיוון שהם או חלקם לא הלכו בדרך התורה, כפי שהזהיר מראש שיעשה, בכמה מקומות בתורה בפרשת בחוקותי ובפרשת כי-תבוא, וכן בהרבה מקומות בספרי הנביאים. , כדי ליישר את דרכם, (ובלי כל קשר מי שהרע לעם ישראל עתיד לתת את הדין על כך).
במקרים רבים אין אנו מבינים את התועלת שבצרות, בפרט כשהדברים כואבים, אבל בכל דבר שעושה הקב"ה יש תכנון ותועלת לעם ישראל כעם וכן לכל פרט ופרט מהם.
כן הדבר ביחסנו הבין אישיים, חבר עשה לי מעשה שלא יעשה, זה לא קרה לי בגלל החבר, אלא הקב"ה נותן לי כרגע יסורים או מעמיד אותי כרגע בנסיון. זה שהחבר מצד עצמו לא נהג כראוי, זה לא עסק שלי, מבחינתי הקב"ה שילב ביחד כמה עניינים כדי לגרום לי למצב הזה עיין בספר "חפץ חיים" לאוין ח ט בהערה, שם מסביר הרב ששורשו של איסור נקמה ונטירה הוא שבורא עולם הוא זה שבאמת גורם לכל מה שקורה בעולם, ולא אף אחד אחר. , ואני צריך להגיב כראוי ולא להפנות אצבע מאשימה כלפי החבר, זו עבודה קשה אך זה חלק מעשי ועיקרי באמונה.
וכן צריך בעל אמונה לקבל באהבה את כל שאר הקשיים והדברים שלא מסתדרים בחייו כרצונו, כיוון שהוא מבין שכך רצונו של הקב"ה, וזה לטובתו, לפעמים קושי בא כדי לבחון את תגובת האדם, ולפעמים זהו המצב המתאים ביותר עבורו.
כל אחד והחבילה שלו
ישנם אנשים להם יעד הקב"ה ניסיון של התמודדות בעושר, גם עם עושר צריך לדעת להתמודד, לא להיות קמצן, ולא גאוותן, לא להשתגע, גם העשיר צריך להשקיע בעניינים רוחניים למרות שיכול כל חייו להתעסק בהנאות למיניהן, סדרת נסיונות בהם מתנסים אלו שזכו לעושר.
ישנם אנשים להם יעד הקב"ה נסיון של עוני, כיצד הם מגיבים באמונה, מתפללים כראוי, ומשתדלים להיות שמחים במה שיש להם.
בעולם ישנם סוגים שונים של נסיונות ומצבים, כשכל אדם מקבל את ה"חבילה" המתאימה למצבו ולתכלית שקבע לו בורא העולם, ולכן אין כל סיבה לקנא בחבילה של אדם אחר.
ניתן למצוא אין ספור דוגמאות לדברים שאינם מסתדרים לאדם כרצונו, וכולם מעשיו של הבמאי הגדול ביותר בעולם, בורא עולם. אדם שמבין את היסוד החשוב הזה, הוא אדם רגוע ושמח היודע להתמודד עם כל מצב.
התייחסות כזאת לחיים, מצריכה השקעה רבה בהפנמת הדברים, כיוון שכל מה שתארתי כרגע מבוסס על אמונה, וכאשר אמונה זו אינה מופנמת באדם כראוי, יקשה עליו להתמודד בצורה נכונה עם מצבו.
כיצד מפתחים את האמונה?
הבנה שיכלית חד פעמית של עניין האמונה אינו מספיק, כיוון שהיצר הרע מספק בחיי היום יום הסברים לכל המתרחש בדרך המדע וההגיון, ורק השינון התמידי וההתבוננות הבלתי פוסקת בענייני האמונה, כפי שמצווה התורה, יְפָתחוּ וישמרו את האמונה ברמה גבוהה, עד כדי כך שהאדם יקבל באופן טבעי את כל העובר עליו באמונה שלימה, גם ללא השקעת מחשבה כלל.
לשם כך מצווה התורה על האדם להזכיר את ענייני האמונה השונים מספר פעמים במשך היום, בתפילות ובברכות ובכלל זה את סיפור יציאת מצריים, וכן להתבונן בכל מצב שקורה ולחשוב על הקב"ה בכל רגע.
דרגות רבות באמונה
באמונה יש דרגות רבות, לשם המחשה, אם ידפוק אדם זר בדלת ביתך ויבקש הלוואה של עשרים שקל, במקרים רבים אתה תאמין לו שיחזיר ותתן לו, עשרים שקל זה לא הימור רציני, אבל אם יבקש אלף שקל זה כבר סיפור אחר, כאן האמון האמיתי שאתה רוכש לו בא יותר לידי ביטוי, מי אמר שהוא אדם ישר ומי אמר שיש לו מהיכן להחזיר ושלא ישכח ושיחזיר בזמן ...
להאמין שיש בורא עולם זו לא חכמה גדולה, שהרי קשה מאוד לדמיין שעולם כל כך מורכב מתוכנן וגדול נברא ומתנהל מאליו, אבל להאמין שהכל מהשמים גם כשמישהו הרגיז אותך ממש ... זה כבר סיפור אחר, לשם כך כבר צריך אמונה במדרגה גבוהה.
מי נקרא אדם מאמין?
כאשר עוברים על האדם מצבים שאינם כפי רצונו, בינו לבין עצמו, או עם אחרים, ובכל זאת הוא מגיב בקור רוח כפי הנדרש על פי ההלכה, כיוון שהוא מאמין שאת הכל גרם לו בורא עולם בלבד, הוא נקרא אדם מאמין, וכמובן שיש בכך דרגות רבות.
ככל שאדם פחות צריך להשקיע מחשבה בלראות את הדברים על פי האמונה, כך אמונתו במדרגה גבוהה יותר.
אדם מאמין, מתנהג בחדרי חדרים כמו ברחוב, הוא מתבייש לעשות מעשים לא טובים גם כשאף אחד לא רואה, כיוון שהוא יודע שבורא עולם רואה אותו תמיד. וכן הוא חושב רק מחשבות טובות, ביודעו שאפילו מחשבה אי אפשר להסתיר ממנו.
אדם מאמין, יודע, שאף על פי שהוא משתדל ומתאמץ להצליח, בסופו של דבר הצלחתו תלויה רק בבורא עולם, ולכן הוא גם מתפלל להצליח. אם הוא אכן הצליח הוא מודה לבורא עולם, ואם הוא לא הצליח למרות מאמציו ותפילותיו הרבות, הוא מקבל באהבה את רצונו של בורא עולם, כיוון שהוא יודע מהו הטוב ביותר בשבילו.
אדם מאמין, חי עם בורא עולם בכל רגע ורגע, במחשבותיו, מעשיו ותקוותיו.