ידי משה על שיר השירים רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרשה א · פרק ב
לאדלקולאין. נראה לי שהוא טעות סופר וצריך להיות לאסקולאין ופירושו חכם אחד וכן הוא לקמן בפסוק צוארך כמגדל וה"פ כי ראיתי בפי' האלשיך על זה המדרש שהקשה איך שייך לומר שהדיבור היה מחזר על כל אחד ואחד שהוא קושי ההבנה ומתרץ כמה תירוצים ע"ש לכן נ"ל שפירושו לאסקולאין פירוש שהדיבור היה מדמה עצמו לחכם אחד ולמדו תורה וכן הוא לקמן בפסוק תורי זהב וה"ק כאן לאסקולאין כן הדימה פי' שהדיבור היה מתלבש ומדמה את עצמו לחכם אחד ולמדו לכל אחד את התורה ולכן לא גרס בפסוק תורי זהב כן הדימה כי אין לו שם שום שייכות ודוק:
שלא יהו אומרים וכו'. פי' לפי דאי' מכח שראו מלאכים בסיני שרגליהם של מ"ה ככף עגל מכח זה טעו שעשאו את העגל וא"כ ה"פ אלולי שנתגלה הקב"ה בעצמו אזי היו טועים משא"כ כשנתגלה הקב"ה בעצמו וק"ל:
אין זה עכשיו אלא לעתיד. פי' ע"ד דאי' בירושלמי והיו עיניך רואות את מוריך וכל בניך למודי ה' פי' שלעתיד יסתכלו בפני השכינה ומכח זה לא יהיה שכחה משא"כ בעוה"ז וראית אחורי ופני לא יראו וק"ל. א"נ י"ל ע"ד דאי' בגמ' דסוטה שבא גבריאל ולמד עם יוסף ע' לשון ולא נגמר עד שהוסיף לו ה' פי' שע"י שהוסיף לו ה' ואז היו כל האותיות של השם אצלו יהוסף וג' אותיות הללו הם עיקר השם כדאי' שם במהרש"א שהשם הוא רק ג' אותיות על דרך דאיתא מקום שיפול העץ שם יהו זה שם של הויה וא"כ מכח שהיו ליוסף אותיות השם לכן לא היה אצלו שכחה וכן כל הצדיקים שיהיו נקראים על שם הקב"ה וא"כ מכח זה לא יהיה שכחה לעתיד ודוק:
ואותי צוה ה'. יש דברים שאמר לי ביני לבין עצמי. וקשה מנא ליה דילמא כפשוטא דקאי אדלעיל דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם והדר קאמר ואותי בוי"ו המדבקת וי"ל דלעיל פתח בדברים שהוא צוה את ישראל כדכתיב ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' וכתיב בתריה השמר לך ושמור נפשך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך יום אשר עמדת וגו' א"כ חתם בדברים ששמעו רק מפי הקב"ה אלא ע"כ דה"פ שחייבים לשמור כל מה שצום משה שא"א לספק בנבואתו שהרי עיניהם ראו ושמעו כבוד ה' מדבר עמהם ושם ראו שהיה מדבר עם משה כמ"ש ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם וזה הטעם אומרו ואותי צוה וק"ל וכ"כ הרמב"ן ול"נ ע"ד דאי' בגמ' דנדרים פילפולא של תורה נתנה למשה לבדו ונהג הוא עין טובה ונתנה לישראל וא"כ ה"ק לפי שקשה היאך קאמר ואותי צוה ללמד אתכם והרי הקב"ה נתן פילפולא של תורה רק למשה אלא ה"פ ואותי צוה פי' מה שצוה לי לבדי הן הן הדברים אני מוסר לכם מטוב עין וק"ל וזה כיון רש"י ואותי צוה תורה שבע"פ:
אי מה וכו'. וקשה מהיכי תיתי להמשיל התורה לדברים שהם לגריעותא וי"ל ע"ד דאי' שמתוך שלא לשמה בא לשמה וגבי שלא לשמה יש ג' דרכים אחד ע"מ שיקרא רבי ב' ע"מ לקנתר ג' ע"מ לעשות קרדום לאכול ממנה ונגד שלשה אלה אמר אי מה כו' להורות שצריך דוקא לעסוק בתורה לשמה ולא שלא לשמה ודוק ותשכח כל הני שלא לשמה רמוזים במדרש כאן:
אי מה השמן מר מתחלתו ת"ל דבש וחלב. וקשה והא לקמן אמר שד"ת נמשלו לשמן על שם והיה ראשיתך מצער וגו' ונראה דה"פ וה"ק שהמרירות יהיה לתועלת המתיקות שיהיה לבסוף ושניהם לדבר אחד נתכוונו ומדרש זה נלקח ממדרש דלקמן וק"ל: