ידי משה על שיר השירים רבה· רבי יעקב משה העלין אשכנזי
פרשה א · פרק א
חזית איש מהיר במלאכתו זה יוסף וכו'. פי' דאתיא כמ"ד ויבא יוסף לעשות מלאכתו ממש ולא כמ"ד לעשות צרכיו נכנס וא"כ הואיל שלא היה במחשבתו לחטוא דלא היה מהרהר בעבירה כלל לכך לפני מלכים יתיצב כדאיתא בזוהר ויקרא פרעה אל יוסף זש"ה עד עת בא דברו אמרת ה' צרפתהו פי' שצורפהו ובדקהו שלא עבר עבירה אפילו במחשבה ואלמלא היה מהרהר בעבירה לא היה עולה לגדולה וק"ל:
נתן לחכמים אותו השכר. פי' ע"ד דאיתא בגמרא דתענית שאין אדם רשאי להנות ממעשי נסים והואיל ונעשה לו נס ונזדמנו לו מלאכים לכך לא היה רוצה להנות מן השכר שממה שאין אדם רשאי להנות אין להקריב למזבח ע"ד שאחז"ל ממשקה ישראל ממה שמותר לישראל וק"ל:
הונא בשם ר"י הכל מסייעין וכו'. וקשה מה חיבור וסמיכות להונא בשם ר"י הכא ונ"ל דה"ק לפי שקשה להונא מנליה לד"א לדרוש חזית איש מהיר וגו' על שלמה המלך בבנין ב"ה דילמא קאי על יוסף או משה שמפורשים שהיו זריזים משא"כ בשלמה אינו מפורש דדילמא יאמרו העולם כפשוטה שבנין ביתו היה מהודר יותר לז"א הונא בשם ר"י הכל מסייעין וכו' וא"כ קשה למה היה צריך להשהות בבנינו ז' שנים מאחר שהיו לו כ"כ מסייעין הרבה ודבר שהוא ע"י סיוע מסתמא א"צ זמן רק החצי וא"כ היה מן הראוי להיות זמן בנין ב"ה רק ו' שנה ומחצה אלא ע"כ אלולי שסייעו אותו היה צריך לבנותו שני' הרבה יותר מבנין ביתו לפי שהיה מהודר ויפה יותר מביתו וע"כ היה זריז בבנין ב"ה וק"ל:
ואפילו רוחות ואפילו שדים וכו'. יש ליתן טעם למה סייעו במלאכת ב"ה ולא במעשה משכן ונ"ל לפי דאית' ותשלם כל המלאכה שנגמרה מלאכת ז' ימי בראשית שלא נשלמה מלאכת ז' ימי בראשית עד שנגמר בנין ב"ה ואיתא בב"ר שלא נבראו גופות לרוחין ושדין לפי שנבראו בע"ש בין השמשות וכשנכנס שבת נבראו ומחמת זה לא נבראו להם גופות וא"כ סברו השדים ורוחות שעכשיו בשעת בנין ב"ה יבראו להם הקב"ה גופות ע"כ היו מסייעים וק"ל:
מה אביו נמחל לו כל עוונותיו וכו'. וקשה מאי סמיכות וחיבור דבר זה לשיר השירים ונראה לי לפי דלקמן במדרש חזית איתא וז"ל ויסע משה את ישראל כשנעשו להם הנס ואמרו שירה נמחלו להן עוונותן שנאמר ויסע משה את ישראל שהסיען מעוונותיהן וזה שאמר כאן רבי סימון בשם רבי יהודה וכו' הואיל ואתה מקישו מקישו מכל צד ופירש הואיל ואתה מקישו שאמר שירה כמו אביו ע"כ נמחלו לו גם כן עוונותיו וק"ל:
וחמשה אתין וכו'. פירוש חמשה אתין יתירין עליו שהם אותיות מנצפ"ך מה שחדשו הנביאים כדאיתא בגמרא דמגלה מנצפ"ך צופים אמרום וזהו שירו של אלף פירוש מה שנשתייר מן אל"ף בי"ת וזה הוא הפי' שאמר לעיל ועל שפתיו יוסף לקח שהוסיף על דברי תורה פירוש אותן חמשה אותיות דאם קאי על שאר דברים הלא אמרו חז"ל ליכא מידי דכתיבי בנביאי ולא רמיזה בתורה אלא שקאי על אותיות מנצפ"ך שמהוי הוי אלא שלא ידעו היא באמצע תיבה וכו' ועוד אמרו בגמרא והא כתיב אלה המצות שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה וכו':
זריזות מביא וכו'. ובגמרא הגירסא תורה מביא לידי זהירות וזהירות מביא לידי זריזות פי' רש"י זריזות זריז ונזהר קודם לכן שלא תבא עבירה לידו כמו דוגמת שאמרו ונשמרת מכל רע שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאת קרי בלילה ולפי דמייתי הכא קרא דוכלה מכפר משמע דזריזות פירושו התמצית המעשה כמו זריזין מקדימין למצות:
נקיות מביא לידי טהרה. ובגמרא גרס נקיות מביא לידי פרישות פי' הר"ן נקיות היא במחשבה שיש לו מחשבה נקיה ומתוך כך בא לידי פרישות שגודר עצמו אף במה שמותר לו והחילוק שבין טהרה לפרישות פי' הר"ן טהרה הוא שאוכל חולין בטהרה ופרישות הוא כגון נזירות ומקשה הר"ן מה רבותי' דיראת חטא דקחשיב לבסוף וי"ל דיראת חטא לאו מיראת פורעניות רק מן החטא בעצמו מתיירא וזה נקרא מאהבה. חסידות מביא לידי ת"ה פי' שיכולים להחיות מתים ע"י התפלה וי"מ דמיירי בתח"ה של עתיד וחלופי גירסאות בגמרא ובמדרש ובירושלמי:
עשת ענוה סנדל לעקבה. וזהו רמזו חז"ל כמה שהקשו בגמרא אטו יראה מלתא זוטרתי היא ומשני אין לגבי משה מלתא זוטרתי וקשה למה דוקא גבי משה ונ"ל לפי שהיה משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה וא"כ היה היראה כסנדל לעקבו וק"ל:
ורבנן אמרי יבמות היו. פי' שהיו זקוקות ליבום והיתה כלה וחמותה וסתם חמותה סני' לכלתה וזה היה החילוק שביניהם שהחמותה אמרה שהילד החי הוא בנה וא"כ כלתה היא זקוקה ליבום וכלתה אמרה שהילד החי בנה ופטורה מן היבום לפי שהיה קשה לרבנן על שאמרה למלך גזרו את הילד גם לי ולך לא יהיה וקשה מי פתי יסור הנה לדבר כן הלא מתחלה היתה מתקוטטת לאמר ליתן לה הילד אלא ע"כ שהיה כלה וחמותה וא"כ כשראתה שהמלך אמר להמית הילד החזיקה היא פסק המלך כדי שיהיה פטורה מן היבום וכלזמן שיהיה הילד קיים אצל חמותה יחזיקו העולם אותה ליבם ולא תשא אותה שום אדם מחמת שהיא זקוקה ליבם ע"כ הסכימה לפסק של מלך וקראן כאן יבמות ובירושלמי ובמדרש ש"ט איתא הלשון מפורש כלה וחמותה היה ודו"ק.
ר"ח אמר הדיוט מלך וכו'. עיין קהלת בפסוק אני קהלת מה שכתבתי שם: הג"ה לאהבה הכתוב בשלמה פירוש לזנות אבל לא התחתן בהם אבל לזנות מיהא אהבן וק"ל לאפוקי מפי' מ"כ:
ג' שטנים נזדווגו לו וכו'. פי' לפי דאיתא בספר גליא רזיא שכוונת שלמה היה במה שנשא נשים נכריות כדי להכניע האומות ע"י זה והראה לו הקב"ה שלא טוב עשה ואדרבה העמיד לו ג' שטנים היפך סברתו:
כגון נזם זהב וגו'. פי' טעמים מעולים לשבח כזהב וכתם ועיין לעיל בפרשת חקת ולקמן בקהלת רבה עוד יש לומר דקאי ארישא דקרא דכתיב לעיל מניה תפוחי זהב במשכיות כסף ודרשו ברבה פ' ויגש חזורין דדהב בגו דסקרין וכו' מראה פנים לכל צד וכו' ואולי פי' גם למקרא דנזם זהב מעין פי' זהב הכתוב קודם וקרא דמייתי אח"כ נזם זהב באף חזיר הוא ט"ס ועוד נראה כיון שמצינו בנזם זהב ב' משלים וטעמים והוא נזם זהב וחלי וגו' ונזם זהב באף וגו' א"כ בשאר פסוקים ג"כ יקרא ככה שיהיו ב' משלים וטעמים כן מצאתי בכ"י הגאון מהורר"ן כ"ץ ז"ל מלובלין:
צא מהן שני רעבון. ובירושלמי דקידושין איתא גבי למען יאריכון ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע וגו' כימי אבות פי' היפ"מ אף שימי אבות הם תק"ב הואיל ובן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו פי' לאחר ב' שנים משבא לשנת ג' א"כ לא קחשיב הני תרתי שנים וא"כ צריך לישב למה לא קאמר הכא ג"כ כתירוץ יפ"מ שאתיא כמ"ד בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו וי"ל שטוב לאוקמי אליבא דכ"ע וק"ל: והואיל ואתא לידי דבר זה לא אחריש בדי"ו מה שחדשתי בע"ה בירושלמי זו שהסכימו עמי כל גאוני ארץ דאתי' ירושלמי זה אליבא דכ"ע ואזיל הירושלמי לשטתיה דאית' בברכות בירושלמי שעובי כל רקיע הוא מהלך חמשים שנה לפי שהשמש הולכת ומנסר בעובי רקיע חלק עשירי מן היום וזהו שעה ובכל יום שהוא עשרה שעות החמה הולכת ומקפת את כל העולם שהוא מהלך ת"ק שנים א"כ בשעה מהלכת חמשים שנה פי' היפ"מ ע"כ מוכח מה שאחז"ל שמן שמים לארץ מהלך ת"ק שנה פירושו עם העוביו של הרקיע א"כ החלל שמן הארץ לשמים מלבד עובי רקיע הוא מהלך ת"ן שנה וא"כ אליבא דמ"ד בן מ"ח שנים הכיר אברהם את בוראו וא"כ צא משנות אבות מ"ח שנים מן אברהם ועוד ב' שנים ימי הגמלה של יצחק ושני שנים ימי הגמלה של יעקב א"כ הם נ"ב שנים ונשארו משנות אבות מה שעסקו במצות הוא ת"ן שנים וראוי ליתן לבניהם שכר כמו שנים אלו וא"כ הוא שפיר בכוון ת"ן שנים כמו שנים שמן ארץ לשמים דהיינו כחלל עולם שהוא ת"ן שנים ודוק היטב: