אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף סו:

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף סו:

דף סו.

מי הוא הטהור לכן תרוייהו טמאין מנא הני מלי אמר רב יהודה אמר רב וכו' כתבו התו' מנא הני מלי דעד שלא נזקק לטומאה ספק נגעים להקל וכו' משמע דעל שלא נזקק לטומאה קא בעי מנא לי דלא ידע טעמא וכיון שכן מאי קמהדר ואמר אי הכי כאשר אמר לו דאמר קרא לטהרו או לטמאו וכו' קא מקשה לו אי הכי אפילו משנזקק לטומאה ופירשו בתוספות דהא לא אצטריך קרא לעד שלא נזקק לטומאה דתיפוק ליה דאוקמיה אחזקתיה. דאם ידע להאי סברא מאי קא בעי מנא הני מצי ואיפשר דאה"נ דהמבעי לא ידע להאי סברא וקא בעי מנא לי וכאשר תרץ לו דאמר רב יהודה דאמר קרא לטהרו או לטמאו וכו' אימורא אחרינא קא מקשה ליה אי הכי ולאו המבעי דקא פריך הכי דהאי אימורא ידע בודאי דלהאי לא אצטריך קרא משום דמוקמינן לזה אחזקתיה ודרב יהודה אמר רב איתמר על ענין אמר ואם בהרת קודמת לשער שחור וכו' כן נ"ל:

בשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לזיבה כתב האפרש עד שלא ראה שתי ראיות ע"כ פי' דבראיה ראשונה ושנייה בודקין אותו אם באה לו מחמת אלו דברים דקתני במתני' לא מחשבינן להו ראיה דזיבה וכאשר יהיו שתי ראיות בלא סיבה אזי בשלישי לא בדקינן ליה ומצטרפת לראשונים דנחשב בעל ג' ראיות אפי' שבאה לו מחמת אונסין הנז' וקאמר טעמא במתני' שרגלים לדבר ופירש המפרש שלא בא מחמת אונסו אלא מחמת זיבה ממש ע"כ הן אמת דכך משמעות מה דקתני במתני' שרגלים לדבר דמשמע דקא אבל מה דקתני במתני':

וקשה לי דהא קא יהיב טעמא בש"ס דלראייה שלישית איתקש לנקבה דמה נקבה דגם מאונס טמאה אף בזב בראייה ג' מטמא באונס דאפי' בודאי מחמת אנסו טמא:

ואח"כ ראיתי להתי"ט ז"ל שהביא שהר"ש ז"ל הקשה קושיא זו ולהכי פירש הר"ש דרגלים לדבר אספקו לחודיה קאי והוא ז"ל לא ניחא לית בהאי מבבא דלקמן דמכה את חבירו יעו"ש ומה שפירש הוא ז"ל לדידי דוחק הוא ואינו דומה לבבא דלקמן ולהך דסוטה דבהנך שייך לומר דהיא טעמא אבל בהאי דלומר דלהכי מקשינן שלישית לאשה ולא דרשינן אתים ולא נקיש לאשה אלא הרביעית משום שרגלים לדבר זה אינו ענין דמשמע דנקיש לאשה אף באונס לגמרי שכך גזרת הכתיב ודו"ק:

סוף הספר

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה