ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף סד.
גמ' חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה וכו' כתבו התוספות כגון האדם ההולך במים וכו' פירוש דהם מפרשי רישא דקתני כל הניטלן וכו' דאם עומד במים וכו' ולהכי מה דקתני חוץ מן כזית המת והמאהיל על פני טומאה וכו' דהיא ג"כ דאיירי במים דמחלק תנא דברייתא בין שרץ דהוא מטמא במגע ולא באהל ובין טומאת מת לענין אהל ולאתויי זב וזבה דבאלו אין לנו להיטה' משום טומאה צפה אלא במגע דווקא דומיא דשרץ דמפרשי להברייתא כולה איירי בטומאה צפה וסתם צפה היא במים וכמו דמוזכר בברייתא דלעיל דקתני ספק טומאה צפה בין בכלים בין בקרקע וכו' דמשמע דאיירי במים ולהכי כתבו לעיל דמסתפקי אם צפה באייר הוא כמו צפה במים או דווקא צפה על פני מים וכמו שכתבתי לעיל דגם הנזרקין מפרשי ליה במים:
אבל מדברי המפרש נראה דמפרש להאי ברייתא לאו בצפה במים איירי דבנטלין ובנגררין בקרקע איירי שמאחר שהם נגררין וניטלין על פני קרקע הרי הם כטומאה מונחת בקרקע ולא בצפה דסובר דצפה דאויר היא מקרייא צפה ולהכי מפרש דנזרקין באויר הוא דכטומאה צפה דמיא ודו"ק: בעי רמי בר חמא מת בכלי וכלי צף על פני מים וכו כתב המפרש ויודע ודאי שלא האהיל עליו אבל ספק הוא לו אם נגע אם לא נגע בו פירוש דברייתא דבסמוך קתני חוץ מן כזית מן המת וכו' דלית ביה דין טומאה צפה להכי פירש דהכא בעי לענין נגיעא ולאו לענין אהל דלענין נגיעה דלית ביה דין טומאה צפה כמו השרץ וכמו שכתבו התו' להדיא בד"ה והמאהיל על פני הטומאה וכו':
כיון דאהי טומאת ערב והאי טומאת שבעה כמאן דמחטא טומאה בכלי דמיא כתב המפרש וספק מגעו טמא ע"כ פירוש דכלי כמאן דמונח בקרקע דמי כמו שאמר את"ל בתר כלי אזלינן:
שרץ על גבי נבילה שנמוחה וכו' או דילמא האי אוכלא הוא כתב המפרש הוה ליה כמאן דמונח על גביו וכמו דמונח על גבי קרקע דמי ע"כ פירוש דהאי בכזית והאי בכעדשה כמו שאמר לעיל ואת"ל כמו דגרים הוא:
שרץ על גבי שכבת זרע מהו ואת"ל כיון דמיתעקרא הוה ליה כי אוכלא כתב המפרש שנתעקרא מבשרו של אדם ממש פירוש דנעקר ממותרי הליחות שבאברים וא"כ הרי הוה כגוף האברים והוי אוכל כן משמעות דבריו וכיון שכן קשה לי מה זה שאמר אח"כ הוה ליה שכבת זרע כי אוכלא דסמיך הוא עכ"ל והרי לאו משום דסמיך הוא אלא משום שהוא יוצא ונעקר מאיברים ולא דמי לשאר משקה שבתוכו כגון מי רגלים שמכונסין לתוכו כמו שכתב הוא וכי תימא דאע"ג דמתעקרא מבשרו אי לאו דסמיך לא סגי הך טעמא זה מנין לו דהש"ס לא קא אלא משום דמתעקרא דווקא: