ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף נח:
אלא מכהן לא ילפינן מה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל ע"כ כתב המפרש לכך הוצרך הכתוב ראשו גבי נזיר למדחי את ל"ת ועשה שבו ואפי' הכי בעלמא לא ילפינן מניה כדלקמן מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ע"כ פירו' כיון דעדיף נזיר מכהן דלהכי לא יליף מניה א"כ אמאי לא ילפינן מנזיר לעלמא דאתי עשה ודחי עשה ול"ת דבשלמא מכהן לא ילפינן לעלמא כדקאמר שכן שאינו שוה בכל אבל בנזיר דשוה בכל אמאי לא ילפינן מיניה לעלמא להכי אמר דגם הוא יש בו צד גרוע שכן ישנו בשאלה כמו שאמר במסקנא אלא דעכשיו הש"ס קא מצדד אצדודי טעמא דהנך תנאי וזאת היא קושית התו' בד"ה נזיר מכהן לא יליף וכו' ותירצו ג"כ הכי דלמסקנא ניחא דפרכינן בסמוך מה לנזיר שכן ישנו בשאלה ע"כ:
וכתב עוד המפרש אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן וכו' בפי' הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר וכו' דלאו דשאינו שוה בכל הוא ע"כ פירוש דהש"ס קא פריך אח"כ ומאן דמוקים להאי ראשו בנזיר למה לי זקנו וכו' ומאי קא פריך הרי נזיר איתיה בשאלה והוא קיי דהרי לא ילפינן מניה לעלמא וא"כ כהן לא נילף נמי ותרץ לזה דלענין דנילף כהן מיניה מצינן למילף דכהן גרוע יותר משום שהוא לאו שאינו שוה בכל דנזיר עדיף שלא בהפך. ולהכי קאמר דלא יליף ליה זקנו לכהן אלא דליבעי תער אתא ולא אמרינן דיליף כהן מזקנו אלא לאידך תנא דמפיק ראשו ללאו גרידא ואצטריך זקנו לכהן דאית ביה עשה ול"ת ויליף נמי נזיר ג"ש דס"ל דכהן עדיף שכן אינו בשאלה כ"ש נזיר דישנו בשאלה דדחי עשה שלו את עשה ול"ת שלו וכמו שכתבתי לעיל ומאן דמוקים להאי ראשו בנזיר למה לי זקנו וכו' כתבו התוספות לחינם פירש הש"ס כן דכוותיה קיימא וכו' פירוש דלחנם קאמר הש"ס דבשביל לימילף תגלחת מצורע הוא דאתא דלגופיה דלידחי את עשה ול"ת לא אצטריך בקושטא הוא דאצטריך לכהן דלא אתי מנזיר שכן ישנו בשאלה כמו דעביד הש"ס לבסוף למאן במפיק ליה לראשו ללאו גרידא דאצטריכו דכהן מנזיר לא אתי ונזיר מכהן לא אתי דהא בהאי לאו גרידא משמע נזיר נמי קאמר דאמרינן הכי דלא אתי זה מזה:
ונ"ל דכך דרך הש"ס כל כמה דמצי לשנויי בדרך אחרת קא משני ואע"פי שאינו צריך:
עוד כתבו וצ"ע כי פריך זקנו למה לי אמאי לא משני ליה וליטעמיך הא קיימא לן דאין עשה דוחה ל"ת ועשה נילף מנזיר וכו' שכן ישנו בשאלה ע"כ ונ"ל דהכא שאני כיון דידע להאי דכהן קיל שכן לאו שאינו שוה בכל א"כ גם אם מצינו דנזיר קיל נמי שישנו בשאלה הרי הם לפחות שקולים ויבואו זה מזה אבל לימלף לעלמא ודאי לא כיון שישנו בשאלה והוה מצי הש"ס לימעבד האי פירכא כד תרץ לו נזיר מכהן נמי לא יליף שכן לאו שאינו שוה בכל דהוה מצי לימהדר וליפרוך דנזיר נמי ישנו בשאלה והוו שקולים ואתו זה מזה אלא דניחא ליה ליפרוך הכי כן נ"ל אבל כבר המפרש תקן זה במה שכתב ואפי' הכי בעלמא לא ילפינן מניה כדלקמן שכן ישנו בשאלה וכו' אבל כהן מיהא מנזיר גמרינן הואיל דכהן לאו שאינו שוה בכל הוא ונזיר שוה בכל אע"ג דאיתיה בשאלה אפילו הכי עדיף טפי למילף כהן מנזיר וכו' וכמו שפירשתי דבריו לעיל ודו"ק:
ומאן דמפיק ליה להאי ראשו ללאו גרידא למה לי למכתב ראשו ולמה לי למכתב זקנו משמע למדחי לאו גרידא ומשמע למדחי ל"ת ועשה הילכך שקול ויבאו שניהן ע"כ זאת הגי' שלפנינו כך היא לדברי המפרש דהוא דלא לכתוב זקנו כלל אלא ראשו דווקא וכיון דהוא שקול מוכרח לומר דיבאו שניהם דהוא גם במצורע נזיר איירי קרא וכיון שכן זקנו לא אצטריך בודאי דהא לאידך תנא דמפיק מראשו לנזיר קאמר דאצטריך לתער. אבל להאי מנא קאמרינן דזקנו אצטריך לעשה ול"ת ולהאי קא פריך על האי סברא דלמה לי זקנו כלל:
ונ"ל דהכוונה דהש"ס מעיקרא הוה פריך ומתרץ תירוצים לפי פשט הברייתות דברייתא חדא מפקא מראשו ללאו גרידא וברייתא מפקא מראשו לעשה ול"ת דהוא נזיר דבתחלה אמר לימא בהקפת כל הראש שמא הקפה פליגי ודחי ליה דכ"ע הקפת כל הראש שמא הקפה ואח"כ קא שקיל וטרי במה שיכול לתרץ לפי פשט דבריהם עד דאוקי למאן דמפיק מראשו לנזיר זקנו אצטריך לתער. והשתא הדר ליפרוך לאידך תנא דמפיק לראשו ללאו גרידא דמשמע דזקנו אצטריך לכהן דאית ביה עשה ול"ת דאי לאו הכי מנליה עשה ול"ת דלהכי לא יכול לתרץ דאצטריך לתער דא"כ אמאי מפיק מראשו ללאו גרידא הוה לי לאוקומי גם לנזיר כמו אידך תנא אלא ודאי דאית ליה דראשו ללאו גרידא ממש וזקנו לעשה ול"ת דעל זה ודאי תקשה דלמה לעשות כך דודאי דמראשו היה יכול למפיק ליה גם לנזיר דאיהו עשה ול"ת וא"כ זקנו לא אצטריך לכהן דהא אפי' נזיר דהוא שוה בכל דחי ליה עשה כ"ש כהן. ואח"כ תרץ קושטא הוא מדנקט ראשו ללאו גרידא הוא להורות לן דאכתי אצטריך קרא אחרינא לעשה ולא תעשה דהוא זקנו ולא אתא לתער דאם כן היה ליה למנקט מראשו נזיר כמו אידך תנא אלא ודאי דהוא סבר דזקנו אתא לעשה ול"ת ממש וכיון שכן הדרינן לומר דהא דנקט ראשו ללאו דהקפה ודאי הוא דגם נזיר נפקא ליה מניה ולאו דווקא נקט מצורע אלא להורות לן דאכתי צריך קרא אחרינא דאם לא כן למה צריך קרא ללאו גרידא והא אפי' עשה ול"ת דחי כמו דמפיק מזקנו ומה דאצטריך לנזיר וכהן משים דלא ילפינן זה מזה דמה לנזיר שכן ישנו בשאלה ואם מזקנו דכהן דמה לכהן שכן לאו שאינו שוה בכל להכי אצטריכו תרוייהו כן נראה לי פשט הש"ס וגם לפי הגי' שלפננו דלעיל קא מייתי האי ברייתא זקנו מה ת"ל וכו' להצריך תער. והכא לא תרץ הכי ג"כ דהוא משום כמו שכתבתי דדיוק שפיר הוא אבל מדברי התוספות נראה דהגי' שלהם כך ולמאי דמפיק ראשו ללאו גרידא למה ליה ע"כ ומפרשי דהכוונה דלכתוב זקנו לבד דהוא משמע בין זקנו דכהן בין זקנו דישראל וכו' כיון דאזהרה אחת היא וכתב הר"פ והשתא מצי לשנויי דאי מזקנו איכא למפרך שכן לאו שאינו שוה ככל דליתיה בנשים ואצטריך ראשו דאם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין לשוה בכל פירוש דאי מזקנו לא הוה ילפינן בעלמא כיון שאינו שוה בכל ולהכי אצטריך ראשו ללאו גרידא דאמרינן למה צריך לימכתב ללאו גרידה והא אפי' עשה ול"ת דחי כ"ש לאו גרידא אלא ודאי דכתביה כדי לעשות אם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין ללאו השוה בכל לילף לעלמא מניה:
ונראה לי דמה שכתבו לעיל התו' בד"ה והאי תנא דמפיק ליה וכו' לא ס"ל הר"פ כך כדבריהם דלעיל דהא לפי דבריהם הנ"ל כך כוונת הש"ס במה שאמר נפקא ליה מזקנו דהוא דאייתר ראשו כדי לדון אותו באם אינו ענין ללאו שאינו שוה בכל תנהו ענין ללאו השוה בכל א"כ הקושיא מעיקרא ליתא עד דאצטריך לשנויי הכי:
בא"ד וקשה להר"מ במאי קאמר כהן מנזיר לא יליף וכו' וע"ק לו דקא פריך למ"ד ראשו ללאו גרידא וקא מהדר ליה למ"ד ראשו לנזיר אתא מדקאמר כהן מנזיר לא יליף וכו' עיין כדיבור הקודם דלפי מה שפירשתי בש"ס לא קשה האי קושיות ודוק:
בא"ד וי"ל דהכי פריך למה ליה לתנא דלעיל לאתויי זקנו למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת דקתני זקנו מה ת"ל וכו' תמיה אני והא הא ברייתא עצמה שהביא אותה לעיל וקאמר דלמילף תער אתא לכן אני אומר שלא כך היתה גירסתם לעיל אלא כך מיבעי ליה לכדתניא ופאת זקנם לא יגלחו אי זו גילוח שיש בו השחתה הוי אומר זה תער ע"כ דהיינו שלא הביאו אלא זאת הברייתא דתניא ופאת זקנם לא יגלחו וכו' אבל הך ברייתא זקנו מה ת"ל וכו' משמע דאצטריך זקנו משום מצור' וכהן אתא ולא אתא בשביל להצריך תער וגם המפרש כתב גירסא אחרת דלאו כמו שכתוב אצלינו בש"ס דהיא ברייתא אחרת דבה שמתרץ וי"ל וכו' דתנא דלעיל קתני בהדיא דזקנו אתא למילף דכהן מצורע מותר בתגלחת להכי פריך למה לי וכו':
אמר רב מקיל אדם כל גופו בתער מתיבי המעביר בית השחי ובית הערוה הרי זה לוקה וכו' פירוש דמשמע מדברי רב דאמר כל גופו אפי' בית השחי ובית הערוה דהוה אמרינן דהך ברייתא איירי בתער דווקא דלהני קא מקשה אח"כ והא רכ נמי בתער קאמר ותרץ לו כעין תער אבל הבריית' איירי בתער ממש וכיון שכן דמה שאמר ר' יוחנן המעביר בית השחי ובית הערוה לוקה איירי בתער וכמו דמוקימנן להך בריית' אלא דפריך עליה דר' יוחנן מהך ברייתא דקתני העברת שער אינה מדברי תורה אלא מדברי סופרים דמשמע סתם העברה אפי' בתער ונ"ל הא דלא רמי ברייתות אהדדי הוא דעדיף ליה להקשות על האמורא דאית ליה כאידך ברייתא כדי לתרץ לאו דאתו תרויהו אלביה ועוד דעדיף ליה לש"ס לומר דגם על דברי האמורא יפרש דלוקה דקאמר הוא מדרבנן דלכאורה דדרכו של האמורא לפרש דבריו והתוספות כתבו דהוה מצי לסיועי מברייתא דלעיל אלא ניחא ביה לשנויי מאי לוקה דרבנן דלא ליפלגו ברייתות אהדדי ועוד כתבו ר' יוחנן אף במספרים אוסר ומשמע דר' יוחנן פליג אדרב ע"כ ולא ידעתי דמנין להו לומר דר' יוחנן אף במספרים אוסר דהא כבר כתבתי דריהטא דש"ס דר' יוחנן איירי בתער דומיא דהך ברייתא דמוקמינן לה בתער ואח"כ ראיתי שכתבו בד"ה חזינא לר' יוחנן דלית ליה וכו' ומדלא משני במספרים שקליניה דכל הפחות מדברי סופרים אסור לר יוחנן אף במספרים ע"כ:
ולעדן דאין מזה הכריח דאיפשר דהכירו דלאו אמספרים דהא יש היכר בין מספרים דאיכא שורש שער וקא חזו לוה דליכא שורש דשער כלל ועלה בדעתם דהוא בתער והוא השיב להם קושטא דמלתא דמחמת זקנה נשרו: