ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף מו:
גמ' ומי מעיכבא והתניא זאת תורת הנזיר בן שיש לו כפים בן שאין לו כפים כתבו התוספות וקס"ד דה"פ בשם שאין לו כפים ואינן בר תנופה דלא יניף כך בא להשוות יש לו כפים שלא לעכב התנופה ע"כ איכא לימדק דמנין לנו לומר דמי שאין לו כפים דלא יניף עד שאינן באים להשוות לו מי שיש לו כפים דאימא דהכי אמרינן דכמו שאין לו כפים דלית ליה תקנה דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ תנופה מעכבת וכמו שכתבו הם בלישנא אחרת ומי עכבא וכו' אבל המפרש פירש בין שיש לו כפים לקיים מצות תנופה ובין שאין לו כפים שהתנופה אינה מעכבת נ"ל דהכוונה דהברייתא באה לומר שאע"פי שאין לו כפים לקיים המצוה יצא. לפי שהתנופה אינה מעכבת דלאו משום דמשוה אותם כמ"ש הת' וזה ודאי לר"א קתני דאי לרבנן[פשיטא דאינה מעכבת דאפ"י תגלחת אינה מעכבת ועל זה קא משיב לו ותיסברא וכו' דא"כ גם בהך דיש לו שער וכו' דהכי אמרינן דאם אין לו שער לא מיעכב' ואע"ג דאי איפשר לומר כמו הך דכפים דתנופה אינה מעכבת דגם בהך דשער דתגלחת אינה מעכבת שהרי ר"א ס"ל דתגלחת מעכבת דבודאי ר"א היא דלרבנן לא אתיא דהם ס"ל דאפ"י ביש לו שער תגלחת אינה מעכבת מ"מ נאמר דאע"ג דתגלחת מעכבת הכא דאין לו שער לקיים המצוה אתא קרא דזאת תורת הנזיר לומר כיון דאין לו יצא ומי מצות אמרת הכי והתניא וכו' ושמעינן להו לב"ע דאמרי דתגלח שער מעכבת גם בזה דאין לו שער דר"א מאי קאי כוותייהו גם בתנופה דאף באין לו כפים לעשות מצות תנופה אין לו תקנה ומה דאצטריך קרא משו' דהוה ס"ד כיון דאין לו כפים אינו מעכב. דלא כתיב ואחר כל המעשים כולן אלא בשייך לעשות אבל זה לא שייך לעשות קמ"ל קרא דמעכב ג"כ אלמא דתנופה מעכבת כדברי רב ודוק: עוד כתב המפרש לישנא אחרינא אמר רב תנופה בנזיר מעכבת וכו' ואי מוקמת לה לההיא כגון הך דלא מעכבא הא דתניא נזיר וכו' וב"ה אומרים צריך להעביר תער ומדאינו יכול לקיים בו מצות גילוח והוא צריך דהא צריך אלמא דנזיר שאין לו שער אין לו תקנה דתגלחת שער מעכבא וכו' תנופה נמי מעכבא ע"כ פירוש להאי לישנא לא גרסינן ואמר רבינא אלא אמר רבינא דהוא דבר אחר שרבינא חזר להקשות אדברי רבי דמעיקרא אמר הש"ס דאי איפשר לפרש הך ברייתא בין שיש לו כפים וכו' דלומר דתנופה אינה מעכבת משום ותיסברא וכו' משום דלא מצות למימר הכי בהך ברייתא בין שיש. לו שער וכו' דהתניא נזיר ממורט וכו' דב"ה קאמרי צריך להעביר תער על ראשו דהיינו דחייבה אותו תורה דצריך להעיר התער על ראשו וזה כיון דהוא ממורט ולא שייך בו העברת תער אין לו תקנה א"כ אי איפשר לפרש הך ברייתא דבין יש לו שער וכו' הוא דאם אין לו שער מעכב אלא הכוונה הוא להפך דבאם אין לו שער מעכב וכדברי ב"ה וא"כ ודאי כך נפרש נמי בהך ברייתא דבאם יש לו כפים וכו' דהכוונה דבגם אין לו כפים התנופה מעכבת וכדברי רבי דודאי הך בריית' אליבא דב"ה מיתניא דהלכתא כב"ה ודלא כב"ש דאינהו לאו הילכתא וכי תימא כיון דרבנן ס"ל דתגלחת לא מיעכבא דאנהו כב"ש ס"ל אימא להכי תנייה הך ברייתא זה אי איפשר דאם ברבנן למאי אצטריך זאת תורת הנזיר והא בלאי הכי אית להו ג"ש דתגלחת לא מעכבא שא ודאי דלאו רבנן היא אלא ר"א דהוא כב"ה ס"ל דתגלחת מעכבת ולפי דהוא קס"ד דזה דאין לו שער שאני דאין מעכבת בו תגלחת להכי אתא קרא לומר דגם בזה תגלחת מעכבא ואין לו תקנה וא"כ גם בהך דכפים לפי דהוה ס"ד כיון דאין לו כפים דאין מעכבת בו תנופה אתא קרא דגם בזה מעכבת תנופה אלמא דלר"א תנופה מעכבת ואח"כ אמר רב אבינא דאין משמעות הך ברייתא הכי שא איפכא דלב"ש דקאמר אינו צריך הכוונה דאין לו תקנה ולב"ה יש לו תקנה בהעברת תער על ראשו ואע"ג דליכא גילוח דלב"ה גילוח לא מעכב ובודאי דב"ה ס"ל כר"א דבעלמא תגלחת מעכבת דלהכי אצטריך קרא באין לו שער אינו מעכבת וא"כ גם הך ברייתא דביש לו כפים וכו' הכי קאמרה דבאין לו כפים יצא דתנופה אינה מעכבת בהאי אע"ג דבעלמא מעכבת וקשיא לרב דאמר תנופה מעכבת בכל גוונא ומשמע דהכי הוא ס"ל וזה דלא כדברי ב"ה וקאמר אח"כ בש"ס והיינו דרב פדת וכו' דהיינו דדברי רבינא כמו דברי רב פדת דאמר דלב"ש אין לו תקנה קאמר דהא דב"ש ור"א אמרו דבר אחד כן נראה לכאורה פירוש דבריו אלו וקשה לי על פירוש זה דאימא דרב קאמר אדברי ר"א ולדברי ר"א כך הוא כמו דאמר רב פדת:
ועוד דמשמע דקמקשה רבינא אדברי רב דאמר דתנופה מעכבת דרוצה לומר דדינא הוא דלא מיעכבת בכל גוונא דומיא דלישנא קמא דאוקים דמעכבת בכל גוונא גם בלשנא אחרינא דאוקים דלא מעכבת הוא בכל גוונא:
ולכן נראה לי עיקר דהכי פירוש לישנא אחרינא דודאי דס"ל לש"ס דרב קאמר דינא דס"ל הוא דתנופה מעכבה וקאמ' בש"ס מעיקרא דאליבא דרבנן אי איפשר זה אלא אליבא דר"א קאמר דהוא ס"ל כוותיה ועל זה פריך בש"ס ומי מעכבא אפי' לר"א דליפסוק האי דינא והתניא זאת תורת הנזיר בין שיש לו כפים. דמשמע שהתנופה אינה מעכבת וזה ודאי כר"א היא דלרבנן לא צריך קרא דזאת תורת הנזיר וא"כ רב דלא כמאן וע"ז קא משיב לו ותסברא דתפרש לברייתא כך א"כ צריך אתה לפרש הכי ברייתא דבין שיש לו שער וכו' דאינו מעכב ומלבד דזה קשה דא"כ הך ברייתא דלא כמאן דרבנן אינו צריך קרא דתורת הנזיר דהא אית להו תגלחת לא מיעכבא וכר"א לא אתי דאיהו ס"ל דתגלחת מעכבא בלאו הכי אי איפשר לפרש כך דהא והתניא וכו' דב"ה ס"ל דאין לו תקנה דצריך עכ"פ גילוח וזה אין לו שער דמוכרח דהברייתא מתניה אליבא דהלכתא כב"ה ומוכרח נפרש לה דבין יש לו שער בין אין לו שער מעכב וכיון שכן הך ברייתא דכפים הכי נפרש לה דמעכב קאמר וא"כ שפיר קאמר רב דתנופה מעכבת דהוא פסק כב"ה. ועל זה רבינא קאמר דאין כוונת והתניא נזיר ממורט כמו שפירשת דאז הונח לך דרב פסק כב"ה דאין זאת הכוונה אלא דאיפכא הכוונה דלב"ה יש לו תקנה דגילוח לא מעכבא. וא"כ הך ברייתא דבין יש לו שער וכו' אליבא דהלכתא מתניא דהכוונה דגם באין לו שער קיים המצוה דתגלחת דאי' נמי עיכב' וה"נ תפרש להך בריית' דכפים דהכוונ' דהתנופה לא מעכבא אליבא דב"ה. וא"כ כיצד אמר רב דהתנופה מעכבת דלא כב"ה דהשתא רבינא מהדר להקשות לסברת רב דפסק דלא כב"ה דודאי דברי ב"ה סתמא דבתגלחת בכל גוונא לא מעכבא וכן כנגדה בתנופה בכל גוונא לא מעכב דהנך ריותות כוותיה אינהו דהוא אליבא דהלכתא ופשט דבריהם דבכפים בין יש לו כפים בין אין לו כפים קיים מצות נזיר דתנופה אינה מעכבת וכן בשער בין יש לו שער בין אין לו שער קיים מצות הנזיר דתגלחת אינה מעכבת ולא תקשה לב"ה דלמאי צריך זאת תורת הנזיר דהא איכא ב"ש דלב"ה לית להו הך ג"ש דדריש רבנן מקרא זה הוא דקא דריש:
והשתא אתי שפיר מאי דהרמב"ם בפ"ח מהל' נזירות דין ה' פסק דנזיר ממורט אין צריך להעביר תער ואע"פי שאין לו שער או שאין לו כפים ה"ז מקריב קרבנותיו וכו' דרבינו פסק כדברי רבינא לפי פירוש זה של לישנא אחרינא של המפרש ז"ל דרב פדת כוותיה מפרש להך ברייתא דלב"ה דגילוח אינו מעכב וא"כ הך ברייתא דבין יש לו שער ובין היא לומר דנזיר ממורט קיים מצוה ואע"פ שאין לו גילוח וכן כוותיה הך ברייתא דבין יש לו כפים היא נמי לומר דבגם אין לו כפים קיים מצוה דכל שו לא לעיכובא אלא למצוה דהני ברייתות אליבא דהלכתא נינהו וכיון דהך ברייתא דבין יש לו שער משמע דאין צרי להעביר תער א"כ מאי דקתני ברייתא לפ"ה צריך להעביר תער וכו' לאו דווקא אלא תפס הפך דברי ב"ש דאמרו אינו צריך דהכוונה אין לו תקנה קאמר הוא צריך דיש לו תקנה להכי רבינו כתב דא"צ להעביר תער:
אלא דלכאורה אכתי קשה דא"כ אמאי רבינו בפ"ה מהל' מחוסרי כפרה פסק כר"א דאם אין לו בהן יד ובוהן רגל אין לו טהרה עולמית והלא ר"א כב"ש ס"ל אבל לב"ה אינו צריך כמ"ש רב פדת ורבינו פסק הכא כב"ה:
ונ"ל דרבינו ס"ל דלאו משמע דר"א דאמר הכי ב"ה לא ס"ל הכי אלא משמע דר"א ס"ל כב"ש דבעי קרא כדכתיב שהוא אמר כך דאם אין לו בהן יד בהן רגל אין לו טהרה עולמית אבל ב"ה אימא אע"ג דלא אמרו הכי בנזיר הוא משום דכתיב זאת תורת בנזיר כמו שמבואר בברייתות הנז' שאינהו כוותיה דב"ה מוקמינן להו אבל במצורע ודאי דבעינן קרא כדכתיב ומה גב דבנגעים פי"ד בדברי ב"ש מתנייא הכי דהוא פסק כת"ק ועוד דבפרק נגמר הדין קאמרי זמנין דבעינן קרא כדכתיב וזמנין דלא בעינן וא"כ אין הכרח לומר דב"ה לא ס"ל הכי להכי פסק כהך משנה דנגעים כת"ק:
לישנא אחרינא אמרי לה אמר רב תנופה מעכבת בנזיר וכו' כתב המפרש ומי לא מעכבא ואפילו לרבנן והא תני אזאת תורת הנזיר בין אין לו כפים משמע דצריך תנופה דתנופה מעכבא פירוש דודאי האי ברייתא לרבנן מתנייא דאי לר"א מאחר כל המעשים נפקא דלרבנן מתנייא דאע"ג דאית להו ג"ש שאני הכא דאתא קרא דזאת תורת הנזיר לומר דתנופה מעכבא:
ואלא הא דתניא זאת תורת הנזיר בין שאין לו שער והתניא נזיר ממורט וכו' פי' דמלבד דאין שייך לפרש כך נמי בהך ברייתה דבין אין לו שער וכו' דמעכב דהא רבנן פ"ל דתגלחת לא מעכבא אלא בלאו הכי אי איפשר לפרש ומדתניא נזיר ממורט דלב"ה אית ליה תקנה דאין מעכבא הגילוח ומוכרח לומר דהברייתא אליבא דב"ה מתניא כהלכתא ומפרשין בה דאין מעכב א"כ הך ברייתא דכפים נמי מפרשין לה דאין מעכב קאמר וקשיא לרב דפסיק דתנופה מעכבת דלא כב"ה אמר רבינא לעולם אימא לך דמעכבא כרב מאי צריך לב"ה צריך ואין לו תקנה דמעכבא וכו' פירוש דאדרבא ב"ה ס"ל דאין לו תקנה וא"כ נפרש הך ברייתא דבין אין לו שער וכו' דמעכב קאמר כבית הלל וא"כ גם בהך ברייתא דבין יש לו כפים וכו' דמעכב קאמר וכדברי רבי פדת ורבי' פליג אדברי רבי פדת דאמר דב"ש ור"א אמרו דבר אחד דב"ש הוא דאמר דאין לו תקנה וב"ה ס"ל דאית ליה תקנה דבהפך הוא תו' בד"ה ואלא הא דתניא וזאת תורת הנזיר וכו' ואיידי דידע לברייתא דאיכא במורט בהדיא ניחא ליה לאתויי נזיר ממורט וכו' פי' כיון דהכי הוא כמ"ש ולר"א היא דאמר תגלחת מעכבת ועל כרחיך בא להשוות אין לו ליש לו וכו' וה"ג בא להשוות אין לו ליש לומר שזקוק להניף על זרועו כשאין לו כפים הרי מכאן כבר הוכח דתנופה מעכבא כדברי רב וא"כ למה צריך ליאתויי הך ברייתא והתניא נזיר ממורט וכו' לזה אמרו דאיידי דידע לברייתא דאיכא במורט בהדיא ניחא לאתויי והתניא נזיר וכו' וכמו שמפרשו אח"כ דקא' הרי אי איפשר לבית שמאי הדאמר תורת נזיר בין יש לו שער בין שאין לו להשוות יש לו לאין לו בין לר"א אין לרבנן בין לב"ש בין לב"ה דאי לב"ש יש לו שער יש לו תקנה ובאין לו אין לו תקנה ואי לב"ה לענין מה בא להשוות יש לו ע"כ לאם ביש לו שער בהדיא כתוב בהעברת תער דאין לו נמי צריך להעביר תער וב"ה היא וכו' פי' דקאמרי דאי איפשר לבית שמאי להשוות יש לו לאין לו בכל גוונא בין יש לו לאין לו בין אין לו ליש לו בין לר"א בין לרבנן וקאמרי הכי במה שאמרו עוד בין לב"ש לומר דלבית שמאי בכל גוונא בין לב"ה בצד אחד ומפרשי כיצד דאי לבית שמאי יש לו שע' יש לו תקנה ובאין לו אין לו תקנה וא"כ איך איכשר להשוותם בכל גוונא דאי לשוות יש לו לאין לו הרי אם יש לו תקנה ובאין לו אין לו תקנה גם להשוותם להפך דאין לו ליש לו לא שייך שהרי אמר דאין לו אין לו תקנה וכיצד שוה ליש לו דיש לו תקנה נמצא דלבית שמאי אי איפשר להשוותם בכל גוונא ואי לב"ה לענין מה בא להשוותם מוכרח הוא לזה דאין לו ליש לו דמכו דיש לו צריך להעביר תער גם אין לו צריך להעביר תער ונמצא דהברייתא היא לב"ה דבאה להשוות אין לו וכמו כן הך ברייתא דכפים היא להשוות אין לו ליש לו כמו דיש לו צריך להניף גם באין לו צריך להניף על זרועו כך נ"ל כוונת דבריהם לפי גירסא זו ג"כ אבל נ"ל דצריך במקום לב"ש ראשונה לפרש דהיינו דאי איפשר לפר' הדאמרי תורת נזיר וכו' בין לב"ש בין לב"ה דאי לב"ש יש לו שער וכו' דהינו דאי איפשר להשוותם בכל גוונה ולב"ה בצד יש לו לאין לו איפשר אלא להשוות אין לו ליש לו וכמו שפירשית ודלא. כמו שרצית לפר' בהך ברייתה דכפים להשוות אין לו ליש לו בדי שתקשו מינה לרב דאדרבא דבין לב"ש בין לב"ה לכולהו מעכבא תנופה לר"א דלב"ש אין לו תקנה ולב"ה יש לו תקנה להניף על זרעו ובלאו הכי מעכבא דומיא דאין לו שער דכולהו אית להו כרב ודו"ק:
בד"ה ומי לא מעכבא וכו' ולהאי לישנא ס"ל דאף שבאין לו כפים דין הוא שתעכב דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ תנופה מעכבת פירוש דלפי זה מדמה יש לו לאין לו כפים דבאין לו כפים פשיטא דמעכב ולילף מינה שיש לו כפים דמעכבת התנופה. דזה ודאי לרבנן מתניא מתניתא דאע"פ דדינא הוא לידידהו אחר מעשה יחידי דווקא בתנופה גלי קרא דמעכבא דאי לר"א לא אצטריך קרא דהא כתיב אחר כל המעשים כולן הרי דלרבנן נמי מיעכבה תנופה ועל זה קא מקשה לו ואלא הא דתנ' בין יש לו שער בין לו שער ה"נ דמעכבא דיליף יש לו שער מאין לו שער דהוא ודאי מעכב משום דכל שאינו ראוי לבילה וילפי מניה שיש לו שער במעכב לרבנן והתניא נזיר ממורט וכו' ואמר רבינא מאי צריך לב"ה דאין לו תקנה דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת. הא לב"ש יש לו תקנה דב"ש מקיש אין לו ליש לו שהממורט יעבור תער על ראשו ולפי זה הך ברייתא דיש לו שער וכו' דקא מקשה זה לזה היא ב"ש דלב"ה לא מקיש דהוא קאמר דאם אין לו שער לית ליה תקנה משום דכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וכיון שכן הך ברייתא דכפים כך היא עבדא היקשא אין לו ליש לו דלא מעכבא דיכול לעשות על זרועו וא"כ לא תכריח מזאת הברייתא דרבנן אית להו דתנופה מעכבא דהברייתות לא באו אלא לומר שלא תאמר דבאין לו כפים ובאין לו שער לית להו תקנתא משי' דכל שאינו ראי לבילה בילה מעכבת אלא לא ליעכב דהוקשו ליש לו:
ואח"כ קאמרי ויש לתמוה וכו' ונראה לי שצריך לגרוס כך ויש לתמוה דלמה צריך להקשות על אם אמרינן דבא להשוות יש לו מבריית' דנזיר דבלאו הכי היה להקשות דלרבנן תגלחת לא מעכב' ולר"א מאחר כל המעשים נפקא ע"כ הדבר מבואר מעצמו דאם כוונת הברייתא דשער לומר דלהשוות יש לו דהיינו דתגלחת מעכבת זה אי איפשר דאי לר"א מאחר כל המעשים נפקא ולמה צריך קרא דוזאת תורת הנזיר אלא ודאי דרבנן היא ואם הוא האמת כך דהיא להשוות יש לו לאין לו דתגלחת מעכב' זה אי איפשר דרבנן ס"ל דתגלח' לא מעכבא אלא ודאי דכוונת הברייתא להשוות אין לו ליש לו דהיינו באין לו כדי שלא נאמר דמעכב משום דכל שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו להכי בא וזאת תורת הנזיר להשוותו ליש לו מה יש לו תגלחת אינה מעכבת בו גם באין לו אין תגלחת מעכבת דקשה מינה ובה זה כוונת דבריהם:
אבל פשט דבריהם דקא מקשו מדאמרו ביש לו תקנה אלמא דמקיש אין לו ליש לו א"כ גם בברייתא הוא דקא מקיש אין לו לו ליש לו ועל זה קא מקשו ויש לתמוה דלעולם דהבריית' בא להשוות יש לו לאין לו וכב"ה דסברי דאין לו תקנה דלהכי אתא קרא דזאת תורת הנזיר וכו' להשוות לאין לו דמעכבא תגלחת כיש לו וכך צריך לגרוס נמי וכי תימא שזה אי איפשר לר' דהא אמרי תגלחת מעכבא ולר"א מאחר המעשים נפקא א"כ אמאי מייתו מברייתא דנזיר ממורט דמברייתא גופה הוה יכול לדייק כך דאי איפשר לפרש דמעכבא בהך ברייתא דשער וכו' משום זה ידו"ק:
בא"ד ל"א א"ר אבינא וכו' כך אין לו כפים מניף בזרוע ע"כ פירוש ואלא הא דתני בין יש לו שער דהוא בא לומר כמו שפירשת בהך דאין לו כפים וכו' והתניא וכו וב"ה אומרים צריך וקס"ד צריך ויש לו תקנה וכו' דאז ודאי דהברייתא דאם יש לו שער וכו' אתיא לומר דברי ב"ה דצריך להעביר דיש לו תקנה דברבנן למצוה ולר"א לעיכובא וכיון שכן גם הך דכפים הוא לומר דינא דב"ה דבאין לו כפים יש לו תקנה דמניף על זרועו לרבנן למצוה ולר"א לעיכובה ולא בא להשוות כמו שאמרת כן נראה לי דבריהם אבל ממה שנקטו בהך דכפים למצוה דווקא ולא בזכירו לעכב לר"א כמו הך דשער נראה דרצו לומר דכפים גם לר"א למצוה ונראה לי דהכוונה דבתנופה כיון דלאו מצוה היא אלא שיודי מצוה אינה מעכבת לר"א דעל זה לא אמר קרא אחר כל המעשים כולן דכל כמה דמצינן לומר דלא פליגי עדיף ודחי רבינא דמהכא לא תוכח דלא מעכב דב"ה צריך ואין לו תקנה קאמר ואדרבא לומר דבשם שאין לו שער דמעכב גם ביש לו שער דמעכב כך דברי הברייתא דקתני בין יש לו שער וכו' ועל זה אמרו וצ"ע וכו' דהיינו דלפי דברי רבינא דמפרש הכי א"כ קשה דאם לרבנן הא אית להו דתגלחת אינה מעכבת וא"כ לר"א היא ותיפוק ליה מאמר כל המעשים ולמה אצטריך וזאת תורת הנזיר. וקאמרי ואם באנו לומר דאינו חושש לקושיא זו וכו' פירוש דאם אנו אומרים דלא חושש לקושיא זו דלמה אצטריך וזאת תורת הנזיר ותיפוק מאחר כל המעשים דזאת אינה קושיא כ"כ כמו דאם אמרינן דרבנן היא דלא איפשר דאינהו ס"ל דתגלחת מעכבת א"כ בפרק הקומץ הים יכול להעמיד דברי רב אליבא דר"א משום דכתיב אחר כל המעשים והתם קא מוקמו ליה אליבא דרבנן דהא קאמר התם דהוא משום וכן יעשה הא לאו הכי אינה מעכבת דהוא משום דרבנן סברי אחר מעשה יחידי ואמאי לא מוקמי ליה אליבא דר"א ומשום אחר כל המעשים אלא ודאי דהכא לא מוקמו לא אליבא דד"א ותו הא דתנן ב' מינים שבנזיר מעכבין זה וכו' דהיינו כיון דאמרו דטעמא משום דכתיב כן יעשה ולא אמרו משום אחר כל המעשים וכי אין זה לרבנן דאם לר"א הא מאחר כל המעשים הו"ל אלא ודאי דלרבנן איירי והכא דאם לא מוקמינן לרבנן דמעכב תנופה משום דהך שיער דלא איפשר לאוקים לה אליבייהו ג"כ משום דתגלחת מעכבת היאך מוקמו התם דמעכבי ב' מינין שבנזיר: ואמרו דישמי שמשני וכו' דהיינו דזאת הקושיא אינה קושיא דמעכבין זה קתני אבל הם לא מעכבי אם לא עשה אותם. מיהו אכתי קשה דמעכבין דהתם דהוא המנופה דמוקים לרב כרבנן דמשמע דהיא מעכבת גם מלשתות היין ולטמא למתים:
וקאמרי ונראה דסוגיא דהתם כלישנא בתרא וכו' ומשום וכן יעשה כי ההיא דפרק הקומץ עכ"ל נראה לי דהכוונה דלאו כר"א הכא מוקמו לה דא"כ דקשה מה שהקשו. דמהנך סוגיות משמע דרב כרבנן דגם רבנן ס"ל דתנופה מעכבת ולאו לענין לשתות יין ולטמא למתים אלא לענין לעכב דקרבן דמלתי' דרב לעכב בקרבן קאמ' ומשום וכן יעשה כמו ההיא דפרק הקומץ וקא מפרשי דברי הש"ס דהכא דמעיקרא קס"ד דפרוש דברי רב לומר דמעכבת מלשתות יין ועל זה קא פריך הש"ס אי אליבא דר"א פשיטא ואלא אליבא דרבנן השתא תגלחת לא מעכבא תנופה מבעיא דאין מעכבת מלשתות יין אבל אה"נ דמעכבת השלמים לרבנן וכמו דקתני במנחות שני מינין שבנזיר מעכבין זה את זה והכוונה בזה דלרבנן אתי שפיר דברי רב אם קאי על עיכוב הקרבן שהרי רבנן ס"ל דמעכבת תגלחת בקרבן כמו שני מינין וכל זה הביא הש"ס ראייה לדבריו עוד מברייתא זאת דקתני זאת תורת הנזיר בין יש לו כפים דמעכבת דתורה משמע לעכב דודאי לרבנן היא דלר"א מאחר כל המעשים נפקא וכיון שכן דלענין קרבן קא אתייא דמעכת כדאמר בהקומץ רבה דמעכבת לרבנן דהוא מוכרח לקרבן קאמר ועל זה קא פריך אלא הא דתניא וכו' דהיינו שזאת הברייתא נמי תפרש בה דזאת תורת הנזיר משמעותה לשון עיכוב כמו שפירשתי כהך דכפים לומר דאין לו שער מעכב והתניא נזיר ממורט וכו' דס"ל דצריך ויש לו תקנה אלמא דזאת תורת משמעותו דלא לעיכובא אתא ותרץ לו מאי צריך וכו' צריך ואין לו תקנה דאה"נ דגם ברייתא דשער היא לעכב אתא כמו הך דכפים דנמצא לפי זה דמוקמו דברי רב לעכב בקרבן קאמר וכדברי רבנן משום וכן יעשה כמו הך דפרק הקומץ. דהשתא התוספות קצרו דבריהם שלא הביאו דברי רבינא דהוא מבואר אלא כתבו זה במה שאמרו ומוקמו מלתיה דרב לעכב בקרבן כרבנן וכו' דהוא אחר מה שתרץ רבינא ומה שכתוב בגירסא שלפנינו אלמא לב"ה דמורטא לא מעכב מנליה כתוב. הוא ט"ס דדבריהם אלו אין בהם הבנה וצ"ל אלמא לב"ה דמורטא לא מעכב מה שכתב ע"כ והכוונה שאינו צריך כמו שכתוב ואח"כ קאמרי ומוקמי מלתיה דרב לעכב בקרבן וכו' וכמו שפירשתי הכוונה ודו"ק:
ועוד איפשר לומר דלא הוו גרסי תנופה מבעיא אלא כך גרסי השתא תגלחת לא מעכבא דווקא והכוונה ואי אליבא דרבנן משמע מדנקט תנופה ולא נקט ג"כ תגלחת משום דתגלחת ודאי לא מעכבא לרבנן ועל זה קא מקשי והשתא תגלחת לא מעכבא נהי דאין מעכבת מלשתות יין מכל מקום מעכבת השלמים וכדתני שני מינים שבנזיר מעכבין זה את זה דכן התגלחת מעכב השלמים מוכן יעשה וח"כ גבי אליבא דרבנן אמר לה דלענין לעכב בקרבן ומה דנקט תנופה לאי למימרא דאבל תגלחת מעכבת אלא דאפילו תנופה דהיא שיירי מצוה ולא מעכבת בשאר קרבנות בנזיר מעכבת מוכן יעשה והביא ראיה לזה והתניא בין יש לו כפים וכו' וכמו שפירשתי ודו"ק:
גילח על הזבח ונמצא פסול וכו' כתב המפרש וסותר שלשים וזבחיו שהפרש עכשיו וכו' ט"ס הוא וצ"ל וזבחיו שהקריב:
גילח על החטאת וכו' כתב המפרש כיצד גילח על החטאת וכו' נראה הא שמוסיף כיצד וכו' שקשה לו דא"כ רישא דקתני גילח על הזבח במאי איירי דאם בשלמים הרי אח"כ קתני גילח על העולה או על השלמים ולהכי הוא מפר' דרישא דקתני גילח על הזבח או על אחד מזבחיו והדר תנא לפרושי כיצד גילח על החטאת וכו' והאי דתנא קאמר לחטאת לחוד ועולה ושלמים משום דר"ש לא פליג אלא בעולה ושלמים שהם קרבנות כשרים שלא לשמן אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה אבל בחטאת מודה ר"ש דתגלחתו פסולה כיון דחטאת עצמו הוא פסול שנשחט שלא לשמו כמ"ש בזבחים. חוץ מן החטאת ששחטה שלא לשמה פסולה:
אבל התוספות לא גריס כיצד לפי שפירשו במה שקתני ונמצא פסול נשפך דמו או יצא או נטמא ע"כ לומר שזה גם ר"ש מודה שתגלחתו פסולה כיון שזבחו פסיל ואח"כ תני ושלא לשמה דבזה פלוגת' דר"ש ות"ק דלר"ש כשרה תגלחתו בעולה ושלמים כיון שלא לשמן כשרים וכחטא' מודה שתגלחתו פסולה לפי שהחטאת פסול שלא לשמה והוא כמו שנשפך דמו או יצא או נטמא אבל אכתי איכא למידק למאי אצטריך למתני החטאת כיון דדמי לנשפך דמו או יצא או נטמא:
וי"ל אגב דבעי לומר גילח על העולה או על השלמים שלא לשמן דבהו פלוגתא דת"ק. ור"ש תנא נמי גילח על החטאת:
ואם גלח שלשתן ויצא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה כתב המפרש ואם גלח על שלשתן סתם וכו' שהרי על זבח כשר נמי גילחן וכי פירוש שגילח סתם לא יחד על אי זה מהם הוא מגלח אמרנן שדעתו לגלח על אי זה מהם שיהא כשר וכיון דדינא הוא שעל אחד משלשתן אם גילח יצא לכ"ע להכי תגלחתו כשרה וק"ל:
תו' בד"ה וזבחיו לא עלו לו שאר הזבחים שהקריב אחר התגלחת פסולה וכו' משמע מדבריהם שאם הביא שאר קרבנותיו קודם התגלחת כשרה התגלחת ונראה לי הטעם כיון שהם כשרי' הוה ליה בגילח עליהם דהא כשגילח על אחד מהקרבנו' כשר וכן נראה מדברי המתני' דקתני גילח וכו' ואחר כך הביא קרבנתיו וכו' דמשמע שאחר הגילוח הביא שאר קרבנותיו אבל מסיפא יש לדייק איפכא דקתני ואם גלח על שלשתן וגמרא אחד מהן כשר תגלחתו כשרה דמשמע דדווקא שגילח סתם ולא יחד על אי זה מהם מגל' הוא דכשר דאמרי' שדעתו לגלח על אי זה מהם שיהיה כשר אבל אם יחד קרבן זה ונמצא פסול אע"ג שגילח עד לאחר שהקריב כלן תגלחתו פסולה ולא עלו לו:
ואיפשר לומר דודאי דאם יחד אחד מהם כדי לגלח עליו וקודם הגילוח נודע שפסול יגלח על האחרים ויביא קרבן אחר בשביל קרבן הפסול אבל אם נודע לו שקרבן פסול הוא והביא שאר קרבנותיו תגלחתו פסולה ולא עלו לו כיון שכוונתו בהך תגלחת על הקרבן הפסול וסיפא שאני שהקריב שלשתן ולא נודע בפיסול עד לאחר שהקריב שלשתן וגלח אין להתלות לומר שכוונתו על הראשון או על כולן ואם נמצא פסול שתגלחתו פסולה אלא אמרינן שכוונתו בשעת תגלחת על מי שימצא מהן כשר הוא מגלח ודו"ק:
בד"ה קסבר ר"ש וכו' במנחות דרשינן בפרק התודה וכו' וה"ה דמקשי להו למימר אם גילח עליו יצא כצ"ל פירוש דבמנחות קאמרי ודכתיב על תורת שלמיו לרבות שלמי הנזיר ליום לילה א"כ בההקש זה ג"כ נאמר דמקשי נמי שלמי נודה לשלמי נזיר שאם גילח עליהם יצא דהיינו לפי הקש זה אין צריך לטעמא דאמר הכא: