ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף כו:
גמ' אבל נסכא לא פיר"שי אם הניח שלשה חתיכות כסף כדי לקנות באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה וכו' דמי חטאת ילכו לים המלח ע"כ. וקשה לי על פירוש זה דא"כ כשאמר ר"נ בר יצחק אפי' נסכא הוא באופן זה וכיון שכן אמאי הוו להו כסתומין דאפי' הם ראויין לעשו' מהן מעות דזה הוא טעמו כדפי"רשי והלא במעות עצמן קאמר רב אשי לעיל לא תימא עד דאמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי אלא אפי' אמר לו לחובתי הרי הן כמפורשין ופי' שם רש"י ודמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יקרבו עולה וסתומים כגון דהפרישן ביחד סתם ולא הוציא בשפתיו כלום ע"כ הא דפירש אפי' אמר לחובתי הרי הם כמופרשין כ"ש בהאי דאמר אחת לחטאת ובאחת מהן עולה ובאחת שלמים דכמפורשין הם אפי' אם היו מעות דבשלמא אם היה מפרש כמפורשין בתערובת וילכו כולן לים המלח וכמו שפירשו שם התו' הכא אמר ר"נ אבל נסכא לא כיון דפירש באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה הוי להו כמופרשין דמתני' דדמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יקרבו עולה ודמי שלמים יקרב שלמים דלא דמי לדלעיל דמעורבין הם אבל הכא מבוררין הם ור"נ בר יצחק אמר אפי' נסכא דהיינו כיון שראויין להיות מעות א"כ מה שאמר באחת חטאת ובאחת כאילו לא הוציא בשפתיו כלל וכסתומין דמי ואע"פי שזה דוחק לומר שכך כוונת ר"נ בר יצחק אבל עכשיו שפירש לעיל שמפורשין הוא כמו דמפורשין דמתניתין קשה כנז'. ונ"ל לומר דמה שכתב כדי לקנות באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה ובאחת מהן שלמים אין הכוונה דפירש כך אלא כיון שראינו שהניח ג' חתיכות כסף הוא ודאי כדי לקנות באחת מהן חטאת ובאחת מהן עולה ובאחת מהן שלמים והוו להו כמופרשים דמתני' ור"נ בר יצחק ס"ל כיון דראויים הם להיות מעות אינן כמופרשין והוה להו כמו מעות שהפרישן ולא הוציא בשפתיו כלום דהם מעות כתומים יפלו לנדבה. וראיתי להרמב"ם ז"ל מהל' נזירות דין ה' שכתב דהמפריש בהמה בעלת מום הרי היא כמעות סתומין וכן המפריש לשון של כסף ושל זהב או כלי אע"פי שאמר זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי הרי זה כמעות סתומין ע"כ ומר"ן בכ"מ תמה עליו דלמה לא כתב דסוואר של קורות כמופרשין דמי ולא עוד לא שכתב דכלי דינו כנסכא ולפי מה שפירש המפרש נסכא דווקא מפני שראויין לעשות מהן מעות וצ"ע עכ"ל:
והלח"מ כתב לתרץ זה דרבינו אית ליה כפי' התוספות בתרא וכו' וכיון שכן לשון כסף וזהב שהוא מצוי לימכר מיד וכן כלי וכו' ולכן כתב רבינו ז"ל כלי ולשון כסף דווקא יעו"ש:
ודבריו קשים בעיני דא"כ הים לו לרבינו לפרש טעמא דהוא משום דהוא עשוי לימכר מיד כדי לידע דאבל בשאר דברים לא. דרבינו פוסק וצריך לבאר ולא לכתוב דבריו סתם:
עוד הקשה הלח"מ על דברי רבינו דלמה גבי לשון של כסף וכלי אע"פי שאמר אלו לעולה ולחטא' ולשלמי' הוי כסתומי' וכו' דכי היכי דבמנות אי אמר אלו לעולתי וכי' הוו כמופרשין הכא נמי בנסכא ע"כ ותרץ על זה וז"ל דאע"ג דהלכה נתקבלה במעות ונסכא ובהמה בעלת מום וכו אבל רבינו ז"ל לא איירי אלא בנסכא אחת ובכלי אחד ובבהמה אחת דכיון דהכל אחד אז אפי' שיאמר הרי אלו לחטאתי וכו' לא הוי כמפרש כיון דהכל גוף אחד ולא דמי למעות שהם מוחלקים ויכול לחלוק דמי חטאת בפני עצמה ודמי עולה בפני עצמה ודמי שלמים בפני עצמם עכ"ל. וקשה לי ג"כ על תירוץ זה כיון דבג' בהמות בעלת מום וג' נסכות הם דומים למעות ואם אמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי הם כמופרשין הו"ל לרבינו לבאר זה ואח"כ יאמר ואם באחת בהמה וא' נסכא וא' כלי אע"פי שאמר זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי אעפ"כ יפלו לנדבה ולעד"ן דרבינו מפרש דמה שאמרו סואר של קורות הוא הדין שאר מיני מטלטלין דהא למאן דאמר דווקא נסכא הוא משום שראיין לעשות מהן מעות אבל שאר דברים אע"פי שראויין לימכר השתא מיהא לאו מעות הן. ורבינו לא פסק כרב נחמן בר יצחק עד שיוקשה עליו קושית הכ"מ אלא שימי בר אשי דמדמה כולהו לעופות דסתומין הם ומפרש בש"ס דרב פפא דאמר ליה וליטעמיך הא דתנן רשב"ג אומ' וכו' ר"ל דלידחו דברי רב חסד' מכח הא דתנן רשב"ג אומר ועל זה קא משיב לו אמר ליה התם ולקח ועשה אמר רחמנא וכו' דהיינו דאי איפשר לדחות דברי רב חסדא דקרא הכי כתיב ולקח ועשה וא"כ הכל יהיו כעופות והא דתנן רשב"ג אומר מי מצית הדין דחטאת תקרב עולה וכו' דהוא ודאי מודה בבהמ' משום זה ועין בדיבור שאחר זה ומדשתק רב פפא אלמא קא מודה ליה ולהכי פסק כרב שימי ובודאי דהכי ריהטא דש"ס דהא דקאמר הש"ס אמר ליה התם ולקח ועשה אמר רחמנא הוא רב שימי דקא משיב לרב פפא דאמר ליה וליטעמיך וכו' דלא כמו שפירש רש"י דמשמע דהוא תשלום דברי רב פפא. דהא קאמר הש"ס אמר ליה התם וכו' אלמא דבלאו רב פפא קאמר לה. והשתא אתי שפיר דפסק רבינו דגם בכלי הרי הוא כמעות סתומי' לפי שלדברי רב שימי בר אשי גם סואר של קורות הוא כמעות סתומים שהוא כלי שכתב רבינו. ומה שכתב רבינו תפי' אמר זה לחטאתי ולעולתי ולשלמי הוא שסובר רבינו שלא אמר רב אשי אפי' אמר אלו לחובתי כמפורשין הוא דווקא במעות שבמעות אלו הוא קונה הקרבנות שהזכיר עליהם בהפרשתו אותם וא"כ דמי חטאת ילכו לים המלח ודמי עולה יקרבו עולה ודמי שלמים יקרבו שלמים שהם כמפורשים אבל בבהמה בעלת מום ונסכא וכלי שאינו קונה הם הקרבנות אלא שימכרם ואח"כ יקח דמיהם השתא דמת והם עדיין בהמה בעלת מום ונסכא וכלי מקרי סתומים אע"פי שאמר אלו לחטאתי ולעולתי ולשלמי וזאת סברא נכונה ודודאי שלפי סברא זאת אין חילוק בין שלש מכל אחד או אחד דווקא ולהכי כתב רבינו בהמה בעלת מום ולשון כסף ושל זהב או כלי ודוק היטב:
תו' בד"ה אבל בהמה הוי כמפורשת וכו' ולא נראה דא"כ מאי קמ"ל רב הונא והא מתני' היא דמייתי בסמוך רשב"ג אומר הביא ג' בהמות ולא פירש וכו' נ"ל דאי מהאי לא איריא דהוה אמינא כיון דאית לן דהיכ' שמת דבאה הלכה בנזיר דיפלו לנדבה מעות הסתומין בשלא פירש ג"כ בבהמה. אע"ג דבחיים אמרינן כרשב"ג מ"מ היכא שמת כיון דלא פירש הו"ל כמעות הסתומין. להכי קמ"ל דבהכי כאילו מפורשין הם ומה דקא מקשה ליה רב פפא לרב שימי וליטעמיך הא דתנן רשב"ג אומר ורשב"ג בחי איירי משום דמשמע מדברי רב שימי מדקא מקשה אלא מעתה מעות ולא עופות וכו' אלא הא דאמר רב חסדא וכו' אמאי הא מעות גמירין לה משמע דדומה חי למת והיכא דאמרינן סתומין לית בהו חילוק בין חי למת ועל זה הוא דקא סבר דגם כל דבר כמעות וא"כ מה דקא פליג גם בבהמה וס"ל דסתומה מקרי כמעות גם בחיים הכי ועל זה קא מקשה ליה רב פפא וליטעמיך הא דתנן רשב"ג אומר דלא שנא חי ממת קאמרת. והשתא לפי מה שפירשתי בדברי הרמב"ם ז"ל דרב שימי הוא דקאמר ליה התם ולקח ועשה וכו' דהיינו דבבהמה גם הוא מודה דמפורש' מקרי משום דמי מצית אמרת הדין דחטא' תקרב עולה. ולא פליג אלא בשאר דברים לבד מבהמה והא דנקט בלישניה גם בהמה שהרי אמר מאי טעמייהו דרבנן דאמרי מעות ולא בהמה ולא נסכא וכי' הוא לומר דזה הוא לפי מה שמעטים רבנן משום דדווקא מעות ולא בהמה ולא נסכא וכו' דאם מזה היה לכם למעט גם עופות ולאו הכי אשכחן דהא אמר רב חסדא אין הקינין מתפרשות וכו' אבל ודאי דבהמה לא יפלוג עלה דאית לה טעמא אחרינא דמי מצית אמרת הדין דחטאת תקרב עולה וכו' ולא פליג אלא אטעמא דקאמרי מעות דווקא ולא דבר אחר ומנה קא מפקי גם לבהמה דאמר להו דאי מזה גם אבהמה לא יכלת למיפק דודאי דלא דווקא מעות אלא גם שאר דברים כמעות נינהו אבל בבהמה מודינא לך דהוא משום מי מצית אמרת וכו' דהיא ודאי לא סתומה היא אלא מפורשת ודוק וכי תימא דא"כ פי זה דבהמה כגון ג' פרים וג' שעורים דלא חזו קרבן נזיר ג"כ כסתומין ואמאי נקט בעלת מום דווקא זה אינו דודאי דלמאן דמפרש דברי רב הונא בג' בהמות הראויים לנזיר יאמר דמאי דנקט בעלת מום הוא לומר דאפי' בג' בהמות הראויים לקרבן נזיר מם היו בעלי מומין הרי הם מכתומים וה"ה לשאר בהמות שאינם ראויים לקרבן נזיר הם אע"פי שאינם בעלי מומין הרי כסתומים: בד"ה אלא מעתה מעות ולא עופות וכו' וה"פ מעות ולא עופו' וכו' ומת קוד' הקרבה או הפר לה בעלה דלא יהבינן להו דין דסתומין לענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה וכו' ולא יוכל הכהן להקריב אותה שירצה לחטאת ואי זה שירצה עולה עכ"ל:
קשה לי על זה דבמת היאך יכול להקריב החטאת והלא אמרו דמי חטאת ילכו לים המלח ובסתומין יפלו לנדבה וכי תימא דבעוף לא אמרינן דתמות אלא יקרב חטאת והלא לעיל קתני ברייתא ושאר חייבי קינין שבתורה שהפרישו מעות לקניהם וכו' מת והיו לו מעות סתומים יפלו לנדבה דמשמע דאפי' דמי חטאת מעורב בהן שילכו לים המלח באה הילכתא בקינין שיפלו לנדבה ואם יכול להקריב חטאת העוף אמאי יפלו לנדבה דסיפא דברייתא נמי קאי אקינין דהא קא מקשה מסיפא דמת ותרץ ליה תנא נזיר וחייבי קינין דדמו ליה לכן מוכרח לומר דמה שאמרו לענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה חטאת וכו' לא קאי שאם מת קודם הקרבה אלא אהפר לה בעלה דקאמרי מקודם אבל באם מת כשאמרי דלא יהבינן להו דין דסתומין הדבר מובן דימותו וקאמרי אח"כ ולענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה וכו' אלא דקשה לי אמאי נקטי או הפר לה בעלה דווקא לכן נראה לי דצ"ל כך ולא פירש אי זה לעולה ואי זה לחטאת אם מת ימותו ולענין זה שיקרב הכהן אי זה שירצה וכו':