ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף כה:
גמ' ר"עק וכו' וכי אתא קרא לדרב וכו' כתב המפרש ואי קשיא לר"ע וכולי אבל לר"ע ליכא למימר הכי דהא לא כתיב עשה בקרא ולא כתב הוא קרב בקרא אלא הוא לחודיא עכ"ל הנה טעמא רבא כתב אדלא משני הכי דהוא לא כתיב ביה עשה אבל התו' כתבו דהוא לא משמע עשה כ"כ ולא ביארו אמאי לא משמע עשה. ולא ידעתי מה ישיב בקושיא שהקשו התו' דמאי קאמר ר"ע לר"יש אינו צריך הא אצטריך שפיר קרא דר"יש לעשה דלא משמע מהאי. וגם אף למה שתירצו התו' דר"ע מטעה קא טעי במילתיה דר"יש וכו' קשה לי שאע"פי שמטעה קא טעי וכו' מ"מ כיון דמקרא דרק הוא משמע עשה נמי אי אקריב להו א"כ הדבר מובן מעצמו דמה שנקט קרא דרק משום דמשמע נמי עשה לאפוקי קרא דאשם הוא דלהכי נקט קרא דרק משום במשמע ביה מיעוטא דהקרבה וגם נמי אית ביה עשה אי אקריב ליה ומאי קאמר ליה אינו צריך הרי צריך לעשה. ומה שנלע"ד דלמה דלא משני הכי לאו משום דליכא עשה בהוא אלא דאין סברא לומר דאתא הוא משו' עשה דאשם כיון דכתיב רק דממנו יצא עשה דולד חטאת ומשמ' נמי אאשם דמהילכתא גמרי לתרוייהו דאינם נקרבין גם אם בא עשה לחיובי ודאי דתרוייהו נפקי מחד קרא להכי קא משני אין הכי נמי וכי אתא קרא לדרב וכו' דהיינו דר"ע מטעא קא טעי במילתא דר"יש וכמו שפירשו התוספות:
תו' בד"ה ניתק אין לא ניתק לא וכו' פי' מהוא משמע מדלא קאי להכי אתא הוא לאשמועינן דבעי דבעי ניתוק ע"כ פי' מדלא קאי להכי לאשם אתא הוא לומר דבעי ניתק ליה דהיינו שאע"פי באינו עומד ליקרב לאש' בעי ניתק דכל כמה דלא מנתקי ליה עדיין שם אשם עליו אע"פי שאינו עומד ליקרב אשם:
בא"ד ותו' דבפ"ק דשבועות וכו' והא הלכה היא דבעי ניתק ע"כ פי' דהתם קאמר על אשם זה וליקרב הוא גופיה עולה ואמאי ירעה עד שיסתאב וכו' אלא לאו גזרה לאחר כפרה אטו לעני כפרה משמע דלאחר כפרה שרי ליקרב איהו גופיה עולה ולא בעי ניתוק דירעה וכו' אלמא דניתוק והוא גזרה מדרבנן והכא מפיק לניתוק מקרא דהוא ואהתם נמי קשה והא הלכ' היא דבעי ניתוק דאמר באשם רועה ומשום זה פירש ר"ת דהלכתא היא ובאשם עולה דלא בעי ניתוק כמו התם דניתוק הוא מדרבנן ומאי דאמרי הכא בש"ס אשם רועה לאו מהלכתא היא אלא הוא מדרבנן דגזרו רעייה. ולדברי ר"ת לא גרסינן הכא ניתוק אין לא ניתוק לא מהוא דודאי לא מקרא הוא דבעי ניתוק אלא מדרבנן והא דקאמר הכא וכי אתא קרא לדרב וכו' הכוונה קאי שאם שחטו הוא גופיה לשום עולה כשר אבל קשה לי דלדברי ר"ת דמהלכתא הוא גופיה עולה א"כ למאי אתא קרא דהוא ועוד היכי משמע מאשם הוא שאם שחטו לשם עולה כשר אדרבה משמע בהווייתו יהא ששם אשם עליו כל זמן שלא נתקו ואם הכוונה על מה שמביא אח"כ הך דפסחים איכא למ"ד ואיכא למ"ד דלתרוייהו צריכי להאי דרשא דהוא הא לא הזכיר הש"ס מזה כלום ועוד שבדבריהם לא ביארו זה. ועוד דהכא משמע דהוא אתא למעט מהקרבה ולא לאכשורי להקרבה דהכי משמע כמו שאמר ר"ע לא צריך אשם הוא קרב ואין תמורתו קריבה דהוא לימעט מהקרבה והקשה עליו בש"ס הא מהלכתא גמירי לה וכו' ושני ליה הכי נמי וכי אתא לדרב הונה וכו' משמע דהוא בא למעט מהקרב' דומיא דר"ע דאמר לא צריך וצ"ע: