ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף כג.
גמ' ואי איתמר הני תרתי הוה אמינא הני תרתי הוא דסגי להו בכפר' וסליחה וכו' דאי קבע איסורא לא סגי להו בכפרה וסליחה קמ"ל דלא שנא ע"כ מהכא משמע דלמאן דדריש קרא דלחתיכא אחת אבל בשתי חתיכות לא סגי ליה בכפרה וסליחה. וקשה לי דהא בכריתות דף י"ז ע"ב קא פריך חתיכא אחת מחייב שתי חתיכות צריכא למימר אלמא דלמאן דס"ל דבחתיכא אחת מחייב כ"ש דמחייב בשתי חתיכות. ועוד דלייתי קרא דאיסי בן יאודה דס"ל בשתי חתיכות איירי קרא ואפ"ה סגי בכפרה וסליחה ולא לייתי דת"ק וליכא למימר דפשוט הוא דהוה אמינא דבחתיכה אחת דלא בעי כפרה כיון דלא איקבע איסורא דא"כ גם עתה נאמר כך דלאיסי בן יאודה אינו צריך כפרה דהא חזינן דלא מחייב קרבן דלית ליה דת"ק וכי תימא הכי נמי א"כ צריכותא דש"ס היכי אתיא:
המפרש בד"ה ת"ר אישה הפרם וכו' דהא כבר כתיב ואם ביום שמוע אשה יניא אותה דהיינו שהפיר לה בידיעתה עכ"ל לשון זה אין לו שחר דכבר הכריח מדצריך סליחה בודאי דאיירי בהיפר לה והיא לא ידעה וא"כ מה צריך תו לומר דהא כבר כתיב וכו'. ועוד מהיכן מבואר דקרא זה דהיפר לה בידיעתה יותר מהנך והלא הנאה היא הפרה. ועוד דבקרא דואם ביום שמוע אישה יניא אותה כתיב ביה וה' יסלח ואם ידעה למה צריך סליחה. דודאי דבקראי כולהו דכתיב סליחה דרשינן הכי נמי. לכן אני אומר דט"ס זה או איזה תלמיד כתבו ואח"כ ראיתי בקידושין שפי"שי ז"ל על בריית' זו הוא משום דמאחר שאשה הפרה מה שעברה ומה זו סליח' כמו תחלת הדיבור דהכא דווקא: