ידי דוד· רבי דוד מועטי
נזיר · דף יח:
גמ' מתחיל ומונה מיד דברי ק' א"ל פי"רשי מיד כיון שהגיע שמיני וכו' הנה לקמן דף נ"ד ע"א קאמר הש"ס איבעיא להו דקתני עד שיטהר בשביעי קאי וכו' ומני ר"א היא משמע דר"א ס"ל דמונה משביעי אלא דרש"י ז"ל שם מפרש דעביד הערב שמש בשביעי דהיינו שביעי ומיעל שמיני דאזל לשיטתיה בהכא דאינו מונה אלא משמיני והבעיא התם הוא דר"א ס"ל אע"פי שלא הביא קרבנותיו. אלא דאכתי קשה על האי פירושא והא ר"א ס"ל לעיל במתני' לא בו ביום וכו' ואם אינו מתחיל למנות אלא משמיני א"כ לא היה מתחייב קרבן טומאה והיאך אמר נטמא בשמיני וחזר ונטמא מביא קרבן על כל אחד ואחד. דמהאי דייקי התו' דלר"א דאמר מתחיל ומונה מיד הוא בשביעי. וגם על דברי התו' קשה דא"כ אמאי בנטמא בשביעי וחזר ונטמא בשביעי דאינו מביא אלא קרבן אחד קא מפרשי הטעם משום דעד שלא האיר השמיני שעה הראויה לקרבן נפטר בקרבן אחד על טמאות הרבה. דמשמע הוא לאו האי טעמא היה מביא קרבנות הרבה. והלא בלאו הכי כיון דליכא ב' ימים למניין נזירות טהרה אינו מביא קרבן טומאה. ועוד לעיל דאמר רב חסדא על הך מתניתין דקתני נזיר שנטמא טמאת הרבה אינו מביא אלא קרבן אחד מאן תנא ר' יוסי בר' יהודא וכו' אמאי לא אוקמה גם אליבא דר"א ג"כ קשה דלדבריהם אתיא הך בעיא דלקמן שהבאתי לעיל דמה שאמר עד שיטהר בשביעי קאי דהוא שביעי ממש ודלא כפירוש רש"י וכיון שכן אמאי קאמר עד דעביד הערב שמש והלא למאן דס"ל דמונה מז' הוא מתחיל למנות מיד אחר מה שטבל דחל עליו נזירות טהרה שיום ז' הוא ממנין שלשים. וכמו שכתבו לעיל בד"ה ומשכחת טמאות הרבה וכו':
ונ"ל לומר דרש"י ס"ל דלא אמר ר"א לא בו ביום שאינו מביא קרבן טומאה עד שיעברו ב' ימים בטהרה אלא דווקא בטמא שנזר או בטהור שנזר אבל בזה שנטמא עוד אע"פי שהייתה הטומאה בראשון למנין נזירות טהרה מביא קרבן טומאה כיון דהוו ימים ראשונים של טומאה ראשונה ובודאי דסוגיא דלקמן הנז"ל מודה להדיא בדברי רש"י ז"ל דלר"א דאינו מונה נזירות טהרה אלא עד יום ח' מדקאמרי או דילמא בשמיני קאי ומאי עד שיטהר עד שיביא קרבנותיו ואם האמת הוא דר"א ס"ל דמתחיל למנות מז' אמאי קא אמרי או דילמא רבנן היה לו להסתפק או דילמא ר' דאמר עד יום שמיני ואע"פי שלא הביא קרבנותיו דהכי עדיף לימבעי אם בז' או בח' אלא ודאי דפשיטא להש"ס דר"א נמי בעי שמיני אלא דלא צריך עד שיביא קרבנותיו. ורבנן בעי עד שיביא קרבנותיו ועל זה קא מיבעיא ליה ודלא כהתוספות: ועדיפא מזה ראיתי להרמב"ם ז"ל דמפרש להאי באמר ר"א לא בו ביום וכו' לאו לענין קרבן טומאה קאמר אלא לענין ליסתור דאם נטמא יום שחזר לבית הקברות והוא יום שטבל בשביעי או נזיר מתחלתו שנטמא ביום שנזר אינו סותר אותו היום אלא ישלים עליו המנין. דמשמע אבל קרבן טומאה מביא וכן כתב בחבורו פ"ו מהל' נזירות הל' ו' דלענין סתירה קאי קרא זה דוהימים הא' יפלו אבל קרבן טומאה דלא כהתוס' ודלא כרש"י נמי דמפרש לה לענין קרבן נמי וריהטא דסוגיא דש"ס אזלה כדברי הרמב"ם ז"ל דלענין סתירה קמיירי דווקא ולא לענין קרבן דלא נקטי בדבריהם אלא סותר או לא סותר אלא דאין משמע כן ממתניתין אלא דפליג ארבנן דאמרי בו ביום מביא קרבן טומאה אמר להו ר"א לא בו ביום מביא קרבן טומאה משום דאינו סותר ולהכי נקט הש"ס סותר. לכן נ"ל דכך צריך בדברי הרמב"ם ואחר יביא קרבנו שהוא קרבן טהרה דקרבן טומאה אינו מביא וס"ל דלא אמר ר"א אלא בטמא שנזר או בטהור שנזר ונטמא ביום א' וכדברי רש"י לפי מה שפירשתי דבריו. שהרי הוא פסק דאם נטמא אח"כ שהביא קרבנותיו ומשמע דאפי' ביום שמיני מביא קרבן אחר והוא ס"ל דבשמיני אחר שיביא קרבנותיו מתחיל למנות דנמצא דאפי' נטמא ביום טהרה מביא קרבן. ואם הוא הדין דמה שאמר ר"א לא בו ביום הוא קאי גם בנטמא וחזר ונטמא דאינו מביא קרבן כדברי התו' א"כ למה כתב דמביא קרבן אחר גם בנטמא בו ביום והלא היא פסק כר"א דאמר לא בו ביום וכו' אלא ודאי דר"א לא איירי בנטמא וחזר ונטמא דודאי דרבינו פסק כר"א כמו שכתב בפירוש המשנה וגם למה שכתב מר"ן בכ"מ דדברי רבינו כרבנן דלדברי הכל בעי מכ"ש. ואתי. שפיר שהרמב"ם ז"ל אית ליה כדעת רש"י ז"ל דיש חילוק לדעת ר"א בין טמא שנזר וטהור שנטמא ביום ראשון ובין נטמא וחזר ונטמא שלא אמר ר"א לא בו ביום וכו' בנטמא וחזר ונטמא כמו שפירשתי לדברי רש"י ז"ל דהרי רבנן אית להו גמי לא בו ביום בטהור שנזר שנטמא ואעפ"כ אית להו בנטמא וחזר ונטמא אפי' ביום שמיני לאחר הבאת קרבנותיו מביא קרבן אחר. אלא שלא ראיתי לשום אחד ממפרשי דברי רבינו ז"ל שנתעורר מזה שנראה שהם מפרשים דבריו דלא איירי אלא לענין לסתור דווקא אבל קרבן מביא כפשט דבריו במה שכתב אינו סותר אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנו וכן ראיתי להלח"מ שכתב וז"ל ומ"ש רבינו אלא משלים עליהם אחר שיביא קרבנו. נראה מדברי רבינו ז"ל דאית ליה דמביא קרבן טומאה אבל התוס' כתבו שם בעלה יו' דלר"א אינו מביא קרבן אלא מונה ז' ימים וכו' ע"כ. אבל ממ"ש נראה מדברי רבינו וכו' משמע דלא פשיטא ליה להדיא דהכי הוא דעת רבינו אלא נראה מדבריו דווקא דמשמע דיש לפרש דבריו באופן אחר ולא ידעתי כיצד אם לא בהגהת דבריו כמ"ש דצ"ל ואחר יביא קרבנו ודו"ק:
בשלמא לר"א אמר קרא וקדש את ראשו ביום ההוא אע"פי שלא הביא קרבנותיו ע"כ הנה מכאן מוכח להדיא כדברי רש"י דמיום הח' מונה דהאי דרשא קאמר לה לעיל לדברי רבי דס"ל דמיום הח' מונה דלר' יוסי בר' יהודא דס"ל דמיום השביעי מונה הוא משום דאם אינו ענין לשמיני תנהו ענין לשביעי והתו' הורגשו מזה ודחקו עצמם לפרש לשון הש"ס יעו"ש ולא ידעתי דאיך שייך לפרש כך דפירוש אע"פי שלא הביא קרבנותיו הוי פירושא אע"פי שלא הגיע יום הראוי קצת להביא קרבנותיו דהיינו יום ז' ע"כ והא ממה שאמר אח"כ הש"ס ורבנן ההוא אע"פי שלא הביא אשמו משמע להדיא דתרווייהו ביום אחד איירי אלא דלר"א אע"פי שלא הביא שום קרבן מקרבנותיו אפי' קרבן חטאת ולרבנן דווקא אם לא הביא אשמו הא חטאת מעכב מלמנות ודו"ק: מאי טעמייהו דרבנן דתניא והזיר וכולי לכאורה קשה מאי קא בעי מאי טעמוי' דרבנן. והא קאמר טעמא ביום ההוא אע"פי שלא הביא. ונראה דהכוונה דמאן פליג לך אשם מחטאת כיוון דתרווייהו בעלמא מעכבי כפרה כחטאת כאשם א"כ כאשר בא מיעוטא תרווייהו אימעוט דלא מעכבי מלמנות ומשני דתניא והזיר וכו' ופי"רשי ז"ל לפיכך הקדים הכתוב והזיר להבאת אשמו לומ' לך אע"פי שלא הביא הזיר ע"כ לפי פירושו א"כ ההוא לא צריכא ולעיל קא דריש לה לרבנן:
ונ"ל לומר דאי לא כתיב ההוא הוה דרשינן כרבי ישמעאל אימתי והזיר בזמן שהביא להכי אתא ההוא דהוא משמע ביום ההוא אע"פי שלא הביא דאז דרשינן והזיר והביא אע"פי שלא הביא ולא כדדרש לה ר"יש. ומההוא לבד לא סגי דהוה אמינא גם בחטאת אע"פי שלא הביא להכי צריכא נמי והזיר והביא דהוא קאי באשם ומש"ה צריכי תרתי: