אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף יג.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף יג.

דף יב:

גמ' בעא מיניה ר' אבא מרב הונא וכו' ואלא אליבא דר' יהודא דאמר ספק נזירות להקל וכו' מאי נפקא מינה לגיזתו ולעבוד בו פירשי ז"ל מי אמרינן כיון שהפרישו בשעת הפילה ולא חיילא עליה נזירות כלל לא הוי קדוש כלל וכו' והכי קא מבעיא לי אי אמרת משעה שהפריש תחלה כשהפילה הוה ליה קדוש וכו' אלא משעת שחזרה וילדה הוה ליה מותר בגיזה ובעבודה מאי תיקו ע"כ:

קשה לי על פירוש זה דמאי קא מבעיא ליה כיון דבשעת הפרשה לא היה חייב נזירות מהיכא תיתי שיהיה קדוש ואם משום כיון דאח"כ נתחייב אמרינן דליקדש אע"ג דבאותה שעה היה פטור. אמאי נקט האי בעייא בהאי דהפילה וחזרה וילדה לינקט בדעלמ' על אחד שהפריש קרבן ובאותה שעה פטור ואח"כ נתחייב אם קדוש מאותה שעה או לא. ומכ"ש דפשיטא לע"ד דבכי האי גוונא אינו קדוש כיון דבאותה שעה פטור:

ונראה דלהכי פירשו התו' דאיירי שילדה מאותו הריון וכו' דפשיט להו דאם היה דילדה מהריון אחר דאינו כלום כיון דבאותה שעה פטור מקרבן זו. דפשיטא להו דגם שתחשוב זה הוא כמו שאמר הריני נזיר כשיהיה דבר זה והפריש קרבן מעכשיו כשיהיה דבר זה והיה דבר זה אינו קדוש הקרבן כיון שבאותה שעה לא חייב בו:

ואיפשר לומר לדעת רש"י ז"ל כיון דהוא הפרישו בשעה שילדה אשתו זה הנפל שהו' היה בדעתו שהיא לידה גמור' אלא שאח"כ מת בתוך שלשים יום שהוא מקרי נפל וזהו שכתב כיון שהפרישו בשעה שהפילה דהיינו בשעת לידת נפל זה אע"פי שלא חיילא עליה נזירות באותה שעה מ"מ כיון שאח"כ ילדה וזה הופרש לשם ולד כמו שנדר תפסה ביה קדושת קרבן מאותה שעה אע"ג שבאותה שעה היה פטור וזה אחד מצדדי הבעיא והצד שני' או נימא כיון דלא חיילא עליה נזירות אלא משעה שחזרה וילדה לא קדוש מאותה שעה ומותר בגיזה ועבודה:

ואח"כ ראיתי להמש"ל ז"ל שנכנס בזה. ומה שנלע"ד כתבתי ונראה לי דדברי הרמב"ם ז"ל הם כמו שפירש' לדברי רש"י ז"ל ומה שכתב והפריש קרבן והפילה אשתו הכוונה שבשעה שילדה הפריש קרבן ואח"כ הפילה אשתו דהיינו שמת הולד בתוך שלשים שאגלאי מלתא שהפילה אשתו ולא לידה מקריא דמפרש הבעיא כמו שפירשתי לדברי רש"י ז"ל ודו"ק:

בעא מינה בן רחומאי מאביי וכו' מהו אדיבוריה משמע או אגופיה משמע וכו' ואמר ואני מהו אנפשיה קאמר וכו' מי אמרינן שלא בפניו אנפשיה קאמר וכו' תיקו:

הנה מדברי רש"י מבואר להדיא דמה דקאמר הש"ס אגופיה משמע הוא מה דאמר אח"כ אנפשיה קאמר. ומה שאמר הש"ס אח"כ רחימנא ליה כוותך הוא אדיבוריה דקאמר הש"ש מעיקרא אלא דקא מתרץ לדברי הש"ס דלמה לא מבעיא ליה בהאי לישנא דרחימנא ליה כוותך בחלוקא דועלי משום דלאו לישנא מתרצת הירא דילמא ועלי לאוהבו כמותך אבל בין אגופיה. ובין אנפשיה לא דייק דמשמע ליה הכל לשון אחד הוא ולפי פירוש זה מה שאמר הש"ס את"ל מגופיה משמע אמר הריני נזיר לכשיהא לי בן ושמע חבירו וחמר ואני מהו אנפשיה קאמר או דילמ' ה"ק רחימנא ליה כוותך דהיינו דבשלמא כשאמר ועלי יפה משתמע אגופיה דהכי משתמע ועלי נמי להיות נזיר כשיהיה לי בן אבל בשאמר ואני אכתי יש להסתפק דילמא אדיבוריה דחבריה קאי כאילו אמר ואני רחימנא ליה כוותך דזה שקול יותר ממה שאמר ועלי דועלי לא שייך למימר דועלי להיות רחימנא ליה כוותך וכיון שכן מה שאמר אח"כ ואת"ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא הוא דווקא בשאמר ואני חבל בשאמר ועלי לא אי איפשר לומר עוד כל באנפיה כסיפא ליה מילתא משום דלא שייך לומר ועלי רחימנא לך כוותך וכיון שכן קשה לי על דברי רש"י שפירש' ואת"ל כל בחנפיה בין אמר ועלי בין אמר ואני כסיפא ליה וכו'. והלא אם אמר ועלי לא שייך ביה לומר רחימנא ליה כוותך:

ונראה שרש"י ז"ל דייק מה שאמר כל באנפיה וכו' דמשמעות כל הוא בכל גוונא בין אמר ואני בין אמר ועלי ואע"ג דבצד ועלי לא שייך למימר רחימנא ליה כוותך הכי מפרשינן דבוריה ועלי להיות נזיר כשיהיה לך בן כמו דנקט בתחלת הבעיא. אבל לא ידעתי דאיך שייך לומר כך כיון דאמר את"ל אגופיה משמע היאך אמר עוד כל באנפיה כסיפא ליה מילתא ואדיבור' משמע אפילו אם נאמר דלדעת רש"י ז"ל כל את"ל לאו פישוט הוא מ"מ משמע דעדיף הוא אגופיה משמע אע"ג דהוא באנפיה דאל"כ לא ליפסוק ולומר אגופיה משמע כיון דהוא באנפיה. ואם כונתו היא דמצד משמעות הלשון אגופיה משמע אבל מצד אחר לא כל באנפיה כסיפא ליה מילתא אלא שלא בחר דבריו עד בעיא דאם אמר ואני וכו' ואמר ואת"ל כל באנפיה כסיפא ליה מילתא אעפ"כ אין דרך הש"ס לעשות את"ל ולהפילו אח"כ ועוד דהוה ליה לפרש דבריו כי היכי דלא לטעות ולומר דלא אמר כל באנפיה כסיפא ליה מילתא אלא באם אמר ואני:

תו' בד"ה חזרה וילדה פי' מהריון אחר ולד קיימא הרי זה נזיר ודאי וכו' וכאילו לא הפילה כלל עכ"ל פירשו מהריון אחר דאם מהריון זה, בעיא היא דר' אבא לקמן כמו שפירשו הם ז"ל וגם דאם אמרינן דקרבן דהפריש הוא קדוש לאו בודאי ולילקי אלא מספק קדוש לגיזתו ולעבודתו: בד"ה והפילה אשת ו וכו' או דילמא אף בכי האי גוונא דאיכא הוכחה לר' יהודא וכו' ומסיק הש"ס ואזיל דלר"י קמבעיא ליה וכו' והשתא כי ילדה ליה מי הוי קדוש מספק וכדפרשית ולא דלילקי אהאי משום דליכא כי הך סברא דולד אחר משוי ליה בודאי דאי מספקא ליה להש"ס דשמע לילקי בודאי מדשני בר קיימא הראשון אינו נפל א"כ לר' שמעון מצי למיבעי למלקות דאי לא ילדה ליכא קדושה ודאית אלא ספק לר"ש והשתא דילדה יקדש בודאי אלא שמע מינה דלא משמע ליה להש"ס דלקי דקדושה ודאית אין בו כי נמי ילדה אפי' לר"ש ע"כ כצ"ל והדברים מובנים מעצמם ודוק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה