אור ברסלב
ידי דוד נזיר › דף יא.

ידי דוד· רבי דוד מועטי

נזיר · דף יא.

דף י:

גמ' מזגו לו את הכוס ואמר הריני נזיר ממנו הרי זה נזיר ע"כ משמע דגם לר"ש עד שיזיר מכלן כאן הוי נזיר ולכאורה קשה כיון דאמר ממנו הוא כאילו אמר הריני נזיר מיין דלא הוי נזיר לר"ש:

ונ"ל. דלא אמר ר"ש אלא היכא דאמר בפירוש שלא רוצה להזיר כי אם מחדא מנייהו דרחמנא אמר עד שיזיר מכלם אבל בזה לא אמר שאינו רוצה להזיר כי אם מהיין. אלא שעל זה שמזגו לו הכוס הוא דקאמר ממנו ואין כוונתו שלא ירצה להזיר כי אם מן היין שכוונתו היא שהוא נזיר מכל דיני נזירות ובכללם היין ולהכי הוא נזור ממנו ואין הוא שותהו:

וכי תימא לימ' הכי וכו' אימא ליהו הא מלתא דפסי' להו פי' אע"ג דאנהו משתמ' להוא דהוא לשון נזירות מ"מ היא כוונתה כי אם, לאסור עליה כקרבן כיון שהיא שיכורה ואינו יכולה לשתות עוד והם מפצירים עליה: ונ"ל. דמה שלא הצריכו חכמים לשאול אותה כיצד כוונת' משום דהוא להדיא כוונתה כיון שלא הזכירה נזירות אלא עתה שהיא שיכרה:

שם. יודע אני שיש נזירות אבל איני יודע שהנזיר אסור ביין הרי זה אסור. פי' דהוא אומר דאילו ידעתי שהנזיר אסור ביין לא הייתי נודר אפ"ה הרי זה נזיר בכולן שהרי ידע שהנזיר אסור באחרים וקבלן והנודר מאחת מהן הרי זה נזיר בכלן. ולכאורה נראה שזה מקרי נזירות בטעות שהרי אלו ידע שהוא יתחייב בכלן לא היה נודר בנזירות כלל והוא משום דאין שחלה לנזירות בטעות כהקדש:

אבל א"א זה דלעיל אוקמוה האי סברא לב"ש דווקא והאיך סתם רבי כב"ש ועוד דבש"ס אוקמוה לסיפא לדעת ת"ק דאיתשיל מחדא וכו' אלמא דמהני שאלה בנזירות לדעת ת"ק:

וראיתי להרמב"ם ז"ל בהל' נזירות פ"א דין י"ד שכתב כך כמ"ש שאמר ואילו הייתי יודע כן לא הייתי נודר ה"ז נזיר וחייב בכלם ע"כ והשיגו הראב"ד שאם בא לפני חכם ואמר כך שהחכם מתיר לו. וכתב מרן בכ"מ דכיון דמתניתין סתמא מי תנייא משמע בכל גוונא אסור אפי' אם בא לפני חכם דאל"כ הו"ל לפרושי וכבר נתן רבינו טוב טעם ודעת למה לא יהיה בזה פתח לנדרו משום דכיון שאף לפי דעתו אסר עצמו באחת הוה ליה כאומר הריני נזיר מן החרצנים לבד שאסור בכולן ואפי' יאמר אילו הייתי יודע שהייתי אסור בכלן לא הייתי נודר עכ"ז אסור ע"כ ואנכי איש צעיר לא ידעתי מה הוא טוב טעם ודעת שאע"פי שלפי דעתו אסר עצמו באחת מהן מ"מ אילו היה יודע לא היה אוסר עצמו כלל וא"כ אין לך פתח גדול מזה. ועוד מניין לו דההיא דהנודר מן החרצנים היא איירי אפי' אמר אילו הייתי יודע: ואיפשר לומר כיון דמה שבא לומר הוא דאילו הייתי יודע לא הייתי נודר הוא משום איסור היין דווקא ולא משום הנך דנזירות דהנך גם עכשיו לא נתחרט מהם משום עצמם אלא משום היין דניחא ליה בהו גם עתה מחמת עצמם. אלא שלא ירצה נזירות היין ולא שהייתה כוונתו על היין הרי באותה שעה נתפס לכל דיני נזירות כמו הנודר באחד מהם דאסור בכולן וזה הוא שכתב הכ"מ וכבר נתן רבינו טוב טעם ודעת וכו' וכיון שכן אתי שפיר דלאו משום דאין שאלה בהקדש דוודאי דס"ל דיש שאלה בנזירות ונזירות בטעות לא הוי נזירות והכא שאני כמ"ש ודוק:

שם רבינא אמר ברישא לא פליג ר"ש וכו' וכל המתנה על מה שכתוב בתורה תנאו. בטל ע"כ איכא למידק דא"כ אמאי איצטריך ת"ק לימתנייה והא בלאו הכי הוא נזיר משום דמקבל נזירות באחת מהן אסור בכלן דבשלמא לריב"ל דמפרש על מנת בחוץ דמי ובתרתי פליג ר"ש ניחא דתנייה להודיע דגם בזה פליג ר"ש ולא מקרי מתנה על מה שכתוב בתורה ותני סיפא להודיעך כחן דרבנן דגם בזה דלא היה יודע שהנזיר אסור ביין דאילו היה יודע לא היה מקבל נזירות ואפ"ה אסור בכלן אבל לרבינא קשה דאמאי אצטריך למתנייה. וי"ל דלא תנייה משום רבנן אלא משום ר"ש דלא פליג בזה דלא פליג אלא בסיפא דווקא:

תניא כוותיה דרבינא וכו' פירוש דזה ודאי לר"ש דאי לרבנן אפילו בלא תנאי היכא דאמר חוץ מן היין הוי נזיר וק"ל:

והאמרת רישא אסור ור"ש מתיר לכאורה קשה דמאי פריך דאימא דטעמא דרבנן כיון דנשאל על היין והותר הוי נדר שהותר מקצתו היתר כלו ור"ש ס"ל דנדר דהותר מקצתו לא הותר כלו דהא לכלהו הוי שעת הנדר הוי על הכל אלא דעכשיו בא לישאל על הנדר. וכמו שאמר סבור הייתי שחכמים יתירו אלמא דכשנדר נדר גם על היין. וצ"ל דמשום זה פירש רש"י במתני' בד"ה או יודע אני וכו' הרי זה מותר דאיגלאי מילתא למפרע דמעיקרא לא קביל עליה נזירות מיין ומטומאת מתים ולא קיבל עליו אלא חצי נזירות ע"כ דהיינו דקס"ד דאין זה מקרי שאלה אלא מעיקרא לא הוי אלא חצי נזירות ועל זה קא פריך דהוה צריך להיות איפכא לרבנן אסור ולר"ש מותר ואמר ואי בעית אימא וכו' סיפא דנדר מכולהו ואיתשיל וכו' דחידש לו דזה שאמר סבור הייתי שחכמים יתירו לי דבא לישאל עכשיו משום זה ומעיקר' חשבינן שנדר מן הכל ולא אמרינן דאיגלאי מלתא למפרע כמו דקס"ד וכד אישתרי מחדא על ידי שאלה זאת לרבנן אשתרי מהכל. ולר"ש לא מפקע נזירותיה מניה עד דמיתשיל אכולהו והילכך הואיל דלא איתשיל אלא חדא אסור. והתוספות משום זה נמי פירשו במתניתין דמה שאמר סבור הייתי וכו' ולכך לא היה בדעתי לקבל איסור יין או טומאת המתים וכו' ולכך פריך איפכא הוי לי לימתני. ואז הוי שפיר דקא מתרץ ליה סיפא דנדר מכולהו וכו' דהיינו דלא כמו שס"ד לא נדר מיין וטומאה אלא נדר מכלהו ועתה בא לישאל ונקט תירוצא משום כי מתשיל וכו' הוא כמו שכתבו התו' דרבנן אפי' למאן דאמר לא הותרו כלן וכו' ור"ש ס"ל אפילו למ"ד הותרו כלן וכו' ודו"ק:

תוכן העניינים

ידי דוד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה