יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן
כללי השין
תקסה
שבות דרבנן יש בו חלוק בין היכא דקא עביד מעשה להיכא דלא עביד מעשה מה שאין לחלק בדאוריית' תרומת הדשן סי' ס"ג:
תקסו
שבות דרבנן יש בו חלוק בין מתכוון גמו' לאינו מתכוון בפסיק רישיה מרדכי דשבת פ' הזורק ות"ה סי' ס"ו ועיין כמה דיני שבות במג"א סי' ש"ז ס"ק ז':
תקסז
שתיקה כהודאה דמיא לא אמרי' אלא היכא דליכא לתלות השתיקה בדבר אחר אבל היכא דאיכא לתלות השתיקה בדבר אחר תלינן ולא חשבי' ליה כהודאה משפטי שמואל ססי' קי"ט ועיין ש"ך ח"מ סי' ע"א ס"ק י"ז וכנה"ג סי' קל"ח וכ"כ פסקי רקנאטי תכ"ג ועיין זכרון דברים דף נ"ד ב':
תקסח
שלא להשביע את עצמו לא אמרינן טענה זו אלא בבריא או בחולה דליכא הוכחה שרוצה שיתקיימו (דבריו) אבל ש"מ המצוה לבניו וניכר מתוך צואתו שרוצה שיתקיימו דבריו לא אמרינן שו"ת הר"ש הלוי ח"מ סי' י"ט:
תקסט
שלא להשביע וכו' לא אמרי' טענה זו אלא כשאומר כן בפני אנשים אבל בינו לבין בניו לא שם בשם חכם אחד ובעל כנה"ג סי' ל"ב הגה"ט אות ל"ו חולק על זה:
תקע
שלא להשביע וכו' לא אמרי' טענה זו אלא בחיוב קצוב אבל בחיוב נמשך מכאן ולהבא כגון המקבל עליו לזון את חבירו כל זמן שהוא חי שאם ימות הניזון אין ליורשיו כלום לא מצי למטען טענה זו כנה"ג בתשובה הביא דבריו בחשן משפט סימן ל"ב הגה"ט אות ל"ז:
תקעא
שטרך בידך מאי בעי ל"ש למטען אלא בדבר שהיה נמשך הפסד לבעל השטר אם ישאר השטר ביד שכנגדו כגון בהלואה דאפשר שיתפרע המלוה ואח"כ יחזור ויתבענו אבל בדבר שאין הפסד לבעל השטר אם ישאר ביד שכנגדו (כגון בפקדון וכיוצא) לא בני שמואל סי' כ"ח וכיוצא בזה כתב רש"ל בתשובותיו סי' צ"ג ע"ש:
תקעב
שלא להשביע וכו' טענה זו אינה מועלת אלא כשמודה מעצמו אבל אם תבעו והודה אינו יכול להפטר בטענה זו טור ח"מ סי' פ"א סי' פ"ב וכ"כ שם הב"י בשם הרא"ש ושם בש"ע סט"ז וכ"כ התוספות בסנהדרין דף כ"ב ב':
תקעג
שתיקה כהודאה דמיא דאמרי' לאו דוקא בממון אלא אף לענין איסורא שתיקה כהודאה הוי מוהרי"ק שורש קנ"ה מפ' יש נוחלין וכ"כ ב"ח ח"מ ס"ס רס"ט ובעל זרע אברהם חי"ד ר"ס ג' כתב בפשיטות דבמידי דאיסורא ל"ש ע"ש ובחזון נחום על ספר קדשים דף קס"ז א' קונטריס מיוחד לזה בארוכה:
תקעד
שתיקה דהיא מחילה היינו דוקא היכא דאיכא טענה דחשיבותא שהוא כדאי לתלות בו המחילה אבל בלאו הכי לא הויא מחילה מהר"ם אלשיך סי' קל"ג וע"ב ועיין במוהרי"ט ח"ב ח' ח"מ סימן מ"ה וש"ך סי' ע"א ס"ק ט"ז וכנה"ג ח"מ סי' קפ"ג הגהב"י אות קכ"ח וסי' קע"ו בטור אות פ"ב פ"ג זרע אברהם חח"מ סי' ב':
תקעה
שכן לא מקרי אלא כשהוא חבירו ורגיל עמו במשא ומתן אבל מפני שהוא דר אצלו אינו נקרא שכן דכמה אנשים דרים זה אצל זה ואין להם שייכות ביחד טח"מ סי' רכ"ג ס' מ"ו וכ"כ בעל המפה ס"ס קע"ה ס' נ' בשם התו' ור' ירוחם ואע"פ שכ' שם שיש מי שחולק על זה כבר כתב שם הש"ך דליתא שלא ראה חולק על זה ע"ש ונלע"ד שהכונה היא שאף שהוא חבירו ורגיל עמו בעינן גם כן שיהא שכנו וכן משמע במוהרי"ק שם:
תקעו
שאני אומר היתר לתוך היתר נפל ואיסור לתוך איסור לא אמרינן אלא בדרבנן אבל בדאורייתא לא פסחים דף י' א' ומתוך דברי הב"ח בי"ד סי' קי"א משמע שהוא סובר אף בדאוריי' מקילינן וחלקו עליו האחרונים ז"ל מהך דפסחים עיין בפרי חדש י"ד סימן קי"א ס"ק י"ג:
תקעז
שאני אומר וכו' לא אמרינן אלא היכא שאנו תולי' את האיסור באיסור ואין אנו אוסרים את האיסור יותר ממה שהיה כבר אבל היכא שב' הקדירות הם של היתר אם אנו תולים האיסור באחד ונתיר הב' הרי אנו אוסרים את האחד מהתירו ומאי חזית דאסרת להאי ולא להאי פר"ח י"ד סי' קי"א ס"ק י"א בשם הרשב"א:
תקעח
שיירא מקרייא כשהם שלשה אנשים אבל פחות מכן לא כן משמע בעירובין ט"ז ב':
תקעט
שכונה לא מקרייא כשהיא פחותה מג' בני אדם ע"ז כ"א א' וע' כנה"ג י"ד סי' קנ"א הגהות הב"י אות י"ד:
תקף
שורה אין פחותה מג' בני אדם ביצה י"ד ב':
תקפא
שמא יטעו הרואים ליכא למיחש כל כך בזמן הזה כיון שאין בני אדם מדקדקין כ"כ במעשה אחרים אם לא יהיה חכם גדול ובעל מעשים רדב"ז סי' רצ"ד:
תקפב
שינת עראי כדי הלוך ק' אמה הוא סוכה כ"ו א' וב':
תקפג
שכירות אינה משתלמת אלא לבסוף לא אמרינן רק בדבר שאין לו קצבה מרדכי ריש בתרא בשם הר' יונתן:
תקפד
שכירות ליומיה ממכר הוא לא אמרי' רק באונאה משום דרבי קרא ולא בשאר דוכתי תוס' בב"מ נ"ו ב' ובע"ז ט"ו א' וכ"כ ת"ה סי' שי"ח ורש"ל בתשובה סי' מ"ג ועיין ש"ך ח"מ סי' שי"ג ס"ק א':
תקפה
שתיקה כהודאה דמיא לא אמרינן רק כשבתחילת הענין אמרו לו ושתק דאם איתא דלא ניחא ליה הוה ליה לגלויי דעתיה אבל כשבתחילה גילה דעתו ואחר כך עשו לו ההפך והודיעו לו ושתק אז לא הויא כהודאה דהאי דשתק לפי שכבר גילה דעתו ולפיכך לא אשגח לאהדורי עלה דמילתא בני אהרן סימן קי"ב וע"ש שלא החליט הדבר כל כך בפשיטות:
תקפו
שכירות ליומיה ממכר הוא לא לכל מילי אמרו כן ואין השוכר נקרא בעל הקרקע לכשיהא מוחזק נגד המשכיר מפני זה כנה"ג ח"מ סי' ק"ס הגה"ט אות קצ"ג בשם גדולי האחרונים יע"ש אות י"ד וריש סימן קצ"ב ועיין נמוקי יוסף פרק הזהב דף צ"ג א' ריב"ש תק"י ושנ"ה:
תקפז
שעת הדחק כדיעבד דמי ברכת אברהם חלק א' סימן ס"ו וע"ש שהאריך בראיות וכן הוכיח בעל מ"ך ריש מבוא השמש דף ל' ב' בטוב טעם ודעת:
תקפח
שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ומקרי שבא להוציא לא אמרו אלא היכא שרוצה להוציא בשטר זה בטענה לחודה בלא מיגו אבל היכא שבא להוציא בשטר מכח מגו לא אמרינן דאינו כגבוי דמי אלא הרי הוא כגבוי כנסת הגדולה ח"מ סי' פ"ב בכללי המגו אות נ"ז:
תקפט
שטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי לא אמרינן רק היכא שהשטר יש לו ריעותא מצד הדין או התקנה אבל כשלא אתרע מצד הדין או התקנה רק מכח הודאתו כגון שהודה שקבל ממנו וטוען סטראי נינהו כיון שמפיו אנו חיים הפה שאסר הוא הפה שהתיר וכגבוי דמי שם:
תקץ
שודא דדייני לא אמרינן אלא במקרקעי ובדיין מומחה טור ח"מ סי' ר"ס ס"ג בשם ר"ח וכת' שם שר"י סובר דאף במטלטלים אמרינן וכת' שם בעל המפה שכ"כ התוס' והמרדכי:
תקצא
שכירות ליומיה ממכר הוא היינו דוקא כשהשכירות הוא לזמן קצוב אבל לא כשהשכירו לו סתם שו"ת שי למורא סי' ה' סעיף א':
תקצב
שני ימים טובים של ראש השנה קדושה אחת אריכתא הן לא אמרינן אלא לחומרא אבל לא לקולא שיירי כנה"ג א"ח סי' תק"ג ות"ד בשם מהרי"ל ושם בב"י בשם הגה"מ:
תקצג
שלוחו של אדם כמותו אפשר דלא אמרי' כן היכא שהוא לחובת המשלח הריטב"א בסוף שיטת מציע' דף נ"ה ב':
תקצד
שתיקה בב"ד לאו כהודאה דמיא שו"ת מהר"ם בוטון סימן כ"ה:
תקצה
שויא אנפשיה חתיכה דאיסור' כל היכא דאמרי' הכי הוא אפילו בדאיכא עדים המכחישים אותו משנה למלך ה' אישות דף י"ז ד':
תקצו
שודא דדייני לא אמרי' אלא היכא דאתמר בהדיא בגמרא אבל היכא דלא איתמר המוציא מחבירו עליו הראיה מהר"ם בסי' רע"ד:
תקצז
שיר של פגעים לאו היינו כי אם מזמור של יושב בסתר עליון הכי איתא בהדיא בפ"ב דשבועות ט"ו ב' וכפירש"י שם ואע"פ דפשוט הוא הוצרכתי לכתבו לפי שראיתי פגעים שהבינו מתוך דברי הב"ח א"ח סי' רל"ט שכתב בשם סמ"ג שמזמור ארוממך ה' כי דליתני הוא הנקרא שיר של פגעים מפני שראו שם שכ' בלשון זה ובסמ"ג כ' לומר מזמור שיר ארוממך ה' כי דליתני וגו' וזהו שיר של פגעים ע"כ ואין ספק שיש חיסור לשון שם וצ"ל ומזמור ויהי נועם וזהו שיר של פגעים שוב מצאתי איה מקום כבודו בסמ"ג וראיתי שכ' בזה הלשון סוף עשין ח"י ובפ"ב דשבועות אומר דריב"ל היה אומר שיר של פגעים הוא ויהי נועם ומזמור מה רבו צרי וארוממך ה' כי דליתני ואחר כך היה ישן עכ"ל ומיהו מצאתי בירושלמי דשבת פ"ו וכן בעירובין סוף פ' המוציא הפילין דקרי שיר של פגעים למזמור ה' מה רבו צרי וליושב בסתר עליון עד כי אתה ה' מחסי ע"ש:
סליקו כללי השין