אור ברסלב
יד מלאכי חלק ג כללי הלמד

יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן

כללי הלמד

כללי הכף

שנא

לעז חכמים הקודמים לא חיישי' ליה אלא בדבר של אישות דאז אם אנו נחמיר בשום ענין נמצינו מוציאין לעז על דורות הראשונים שעשו שלא כדין ונמשך מזה ספק ממזרות גם על הנולדים עכשיו ונמצא הלעז ההוא בדבר ההוה עכשיו אבל בשאר איסורים אפילו אתה מוציא לעז על דורות הראשונים שאכלו דבר איסור מאי דהוה הוה שו"ת אליהו בן חיים. ח"ב סי' י"א וכ"כ מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' קי"ט ובסי' רמ"ב בשם הריב"ש ושם בסי' קי"ט כת' בשם ריב"ל ח"ב סי' י"ג דדוקא בשב ואל תעשה אבל בקום עשה יש לחוש וע' בפר"ח א"ח סי' תצ"ו בדיני מנהגי איסור אות י"ב שמתוך דבריו שם משמע דאף בדבר אישות אין לחוש וע"ש ובריב"ל ח"ג סי' תכ"ד ורל"ב וכנה"ג י"ד סי' ס"ד בב"י אות מ' ומ"א ושם סי' רי"ד בטור אות ג' וד' וסימן פ"ז בב"י אות ט"ל ובא"ה סי' קמ"ב הגה"ט אות כ"ו ובגט פשוט דף מ"ד א':

שנב

לא שביק היתרא ואכיל איסורא לא אמרי' אלא כשהאיסור והיתר מונחים לפניו ואין לו שום טורח בהיתר טפי מהאיסור אבל אם צריך קצת טורח בהיתר יותר מהאיסור בזה לא אמרי' חולין ד' א':

שנג

לא ראינו אינה ראיה לא אמרי' אלא כשיש שני כיתי עדים מכחישין זה את זה שאחת אומרת ראינו שנתקדשה או ראינו כך וכך אבל היכא שאין הכחשה בדבר כגון שאין שום אדם שיעיד על אותו דבר ויש קצת בני אדם שמעידים ואומרים שלא ראו ולא שמעו מימיהם שנהגו באותה עיר אותה חומרא אין ספק דנאמנין ולא אמרי' בזה אין לא ראינו ראיה מוהרי"ק שורש קע"ב הביאו בעל המפה בח"מ סי' ל"ז וכ"כ מוהריק"ש שם וע' בספר משפטי שמואל סי' ע"ג **(*)**:

שנד

לא תתגודדו ל"ש אלא במילתא שיש לה עיקר מן התורה, או מד"ס אבל בענין הסכמה שמסכימים ומקבלים על עצמ' בחרם אף אם קצתם יקבלו על עצמם וקצתם לא ירצו לקבלם אין כאן משום לא תתגודדו תומת ישרים סי' קס"ח בשם מהר"י טאייטאצק והוא ז"ל השיב עליו בסימן ק"ע וכת' שהוא מחלוקת בין הפוסקים:

שנה

לא תתגודדו ל"ש במי שנוהג כן במקומו שיצא משם כיון שאם היו המקילים הולכים למקומו היו צריכים לנהוג איסור כנה"ג א"ח דף קכ"ב בשם תשובת כ"י ועי' כנה"ג י"ד סי' ס"ד בב"י אות מ"ב ומ"ג:

שנו

לא תתגודדו ל"ש אלא פלג מורין וכו' אבל אם רוב הקהל נוהגים כן ומיעוטן בהפך בענין שהוא אסור מן הדין לא שם בשם תשובת כ"י וע' בענין ל"ת ברד"ך בית י"ד חדר ב' ובשו"ת אלשיך סי' נ"ט ובמגן אברהם סי' תצ"ג ס"ק ו' וריב"ל ח"ג ס"י וכנה"ג י"ד סי' רמ"ב בב"י אות ל"ה:

שנז

לא תתגודדו ל"ש בדבר שבני אומנות א' אין בהם שום חילוק כלל וכולם מסכימים לאותו דבר אע"פ שבני העיר הם מוחלקין מבני האומנות שו"ת הרא"ם ח"א סי' נ"ז:

שנח

לא מייתי איניש חובה לנפשיה דע דלא דייקי' בדבריו של אדם אם לא אמרן ממש ולעולם אמרינן דדרך שטות דבר סמ"ע סי' נ"ה ס"ק ב' בשם נ"י פ' מוכר את הבית וכ' שם הש"ך ס"ק ה' שחיפש שם ולא מצאו ואני הצעיר המלקט יגעתי ומצאתיו שם דף קנ"ב ב' ועיין מהר"ם אלשיך קל"ד:

שנט

לא חיישי' לב"ד טועים לא אמרי' אלא בב"ד קבוע שהם בקיאים בדינים אבל אלו שיושבים בדין לפי שעה לא שו"ת הרא"ם סי' כ"ד דף ל"ה ב' וע' קצת כללים בזה בכנסת הגדולה ח"מ

*) ע"ל סי' ק"ה סי' ט"ל הגהות הב"י אות מ"ח וכו':

שס

לב ב"ד מתנה עליהם ל"ש למימר רק בנדבת צבור אבל לא בהקדש נדבת יחיד אפילו הקדישו למוסרו לצבור תוס' פ"ג דמעילה דף י"ד א' ומנחות ס"ו ב' ד"ה אפשר והביאו הגן המלך סי' פ"ג ועיין הרמב"ם פי"ב מה' פסולי המוקדשין הלכה ו' ועי' בת"ה סי' רע"ג הביאו בס' המפה ח"מ סי' קכ"ד ס"ז שנראה חולק על זה ולי הדיוט צ"ע דהא בסוף טבול יום מוכח דאמרי' כן אף במילתא דיחיד וכמ"ש שם התי"ט ויש לישב לע"ד דגם ההיא דטבול יום דמיירי בתרומ' כנדבת צבור דהכא דמיא כיון דהוא מצוה דרמיא אכ"ע ודוק ועי' ש"ע א"ח שס"ו ס' ט' ויד אהרן שם ותי"ט פ"ה דמעשרות מ"ד ומשנה למלך דף כ"ז א' ובלחם משנה פ"ג מהלכות תרומות וגו"ר י"ד כלל ט' ס"ס ד':

שסא

לב ב"ד מתנה עליהם לא אמרי' רק בדבר דשכיח אמנם בדבר דלא שכיח לא אמרינן כן שבועות דף י"א ב':

שסב

לא תלך רכיל לא שייך רק כשיוצא מב"ד או מבית המדרש ואומר פלוני זיכה או חייב אבל כשהבעל דין עומד בפניהם ורואה מי הוא המזכה או המחייב אין שום איסור לגלות לו שדעתו היה לזכותו כיון שכבר הוא יודע כ"מ במציעא כ"ט ב' וכמ"ש בש"מ בשם ר' יהונתן ומצאתי לשיטתו לקמא כ"י פ"ט שכ' בשם המאירי שיכול לומר אני מחייב וחבירי מזכין:

שסג

לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת מילתא דפשיט' הוא היינו דוקא להקל ממנהג מקומו במילתא דנהגו בה איסורא אבל מילתא דמעיקר הדין אסיר' אף דאין איסורו אלא מד"ס אין ספק דבזה ל"ש למימר גדול השלום ויתקוטט עמהם אלף פעמים ולא יעבור על ד"ס שהעובר על דבריהם חייב מיתה דאי לא תימא הכי אטו מי שהולך למקום שנוהגים לשתות סתם יינם ישתה גם הוא עמהם מפני השלום פר"ח א"ח סי' תצ"ו במנהגי איסור כלל ט"ז ועש"ב וע' תוס' פסחים נ"ב א' דמחלוקת ל"ש אלא בדבר שתלוי בגוף האדם:

שסד

לא שביק איניש התירא ואכיל איסורא לא נאמר אותו כ"כ בפשיטות בזמנינו זה דודאי הוא שיש עמי הארץ שמניחים ההיתר ואוכלים האיסור ואפילו בלא הנאה כ"ש היכא דאיכא הפסד ממון ר' יעקב אלפאסי הובא בשו"ת הרא"ש כלל ע"ז סי' ד' וע' חוות יאיר סי' נ"ח ופרי האדמה דף קנ"ז ב':

שסה

לא שביק איניש התירא ואכיל איסורא לאו דוקא נאמר בסתמ' אלא אף אם אנו רואים דאכיל איסורא אמרי' דאי הוו בההיא מילתא תרי איסורי דכל מה שיכול לתקן דלא ליעבד איסורא הוא מתקן ולא עבד כי אם חד איסורא בני חיי בא"ה סי' ל"ח הגהות הב"י אות ד' וע"ש ובלקט הקמח א"ה דף קפ"ט א' וב':

שסו

לעולם אל ישנה אדם מפני המחלוקת ל"ש לאומרו רק היכא דאי עביד אותו דבר אית ביה משום יוהרא (כמ"ש למעלה באות יו"ד) אבל אי לא עביד רק מילתא דאית ביה חבובי מצוה והידורה אף שהוא יחיד באותו דבר בתוך קהל ועדה מצי עביד שו"ת דבר שמואל סי' מ"ו:

שסז

לפנים משורת הדין משמע בהגה ח"מ סי' רנ"ט ס"ה דל"ש רק בעשיר אך לא בעני:

שסח

לא תתגודדו ל"ש רק היכא שיש ביניהן הפלגה ימים הרבה כגון אותן שנוהגים להסתפר עד ר"ח אייר שיש חילוק ביניהם ובין אותם שאין מסתפרים ימים מרובים אבל כשאין חילוק ביניהם רק יום א' כגון שמקצת' נוהגים להסתפר בל"ג לעומר ומקצתם בל"ד אין בזה משום לא תתגודדו שו"ת נאמן שמואל ס"י:

שסט

לכתחלה לא מקרי אלא כשבונה או עושה אותו דבר עתה כדי לעשות מעשה אחר כך אבל אם כבר עשו המקוה לטבול בו לא מקרי לכתחל' וטובלין בו לכתחלה כנה"ג י"ד סי' ר"א הגה"ט אות ל"ה בשם ס' משבית מלחמות ומהר"ן טרבוטו וע' בש"ע י"ד סי' קכ"ב סעיף ד' בהגה וריב"ש סי' י"ט:

שע

לא חציף איניש לשוויה לאביו שליח היינו דוקא לאביו הוא דלא חציף אבל לאמו חציף וחציף שו"ת הרא"ם ח"א סי' י"ט:

שעא

לב ב"ד מתנה עליהם לא אמרי' אלא שיהיה לו פדיון ועל ידי הפדיון יצא לחולין אבל שיצא לחולין בלי פדיון לעולם אין ב"ד מתנין והיינו דוקא היכא דליכא שום תכלית לאותו דבר שיוצא לחולין אבל אם יש קצת מצוה באותו דבר שיצא לחולין מתנין שיצא לחולין משנה למלך פ' ח' מהל' כלי המקדש דין ו':

שעב

לך לך אמרין נזירא וכו' כל דבר שנאסר בשביל כך אין לאסור אלא לכתחלה ואיסור קל הוי כ"מ פי"ג מהל' מ"א דין י"ג לדעת הרמב"ם ועיין תורת הבית להרשב"א דף קל"ו ד' ובשו"ת זרע אברהם חי"ד דף פ"א ב':

שעג

לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין היינו פסולי כהונה דכתיב בני אהרן ולא בנות אבל שאר פסולי ישראל נשים נמי בכלל לא יבא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה קרבן נתנאל על הרא"ש פ' עשרה יוחסין ס"ה:

שעד

לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה היינו ב"ד מומחה אבל בב"ד הדיוטות קבלו הרשב"א בחידושי יבמות דף ק"ג ג' והריטב"א שם בשיטתו כ"י הקשה על זה דבדיעבד כלם גרים כדאיתא בפ' כיצד ותירץ הוא ז"ל דהא דלא קבלו וכו' היינו בסתם דמסתמא אינם עושים אלא מפני פחד מלחמת דוד או לשלחן מלכים ועושר שלמה אבל היכא שהדברים מוכיחים שמפני קדושת התורה ויושר חוקיה ומשפטיה מתגיירים אז קבלום.

סליקו כללי הלמד:

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה