יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן
כללי הכף
רפד
כל מידי דלטעמא עביד לא בטיל לא אמרי' הכי אלא בדבר חריף כגון תבלים ומלח אבל דבר שאינו חריף אפי' עביד בנותן טעם בתבשיל כמו שומן של איסור שנפל למאכל אע"פ שמטעימו בטל טורי זהב י"ד סי' צ"ח ס"ק י"א:
רפה
כל ברכה שאין בה שם ומלכות אינה ברכה לא אמרי' אלא דוקא בברכת ההודאה אבל בברכה שאינה הודאה על שום הנאה ומצוה אלא על תביעת צרכיו של אדם (כגון ח"י ברכות) לא תקנו בהם מלכות ספר הרוקח סימן שס"ג:
רפו
כבוש הרי הוא כמבושל לאו דוקא כמבושל ממש פר"ח י"ד סי' ס"ח ס"ק ח"י:
רפז
כבוש הרי הוא כמבושל לא אמרו כן לכל דבר רק שבולע ומפליט אבל אינו מבלבל טעם החתיכה כמו ברוטב פר"ח י"ד סי' ס"ט ס"ק נ"ב בשם הת"ח ומהרש"ל חולק:
רפח
כל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה לאו דוקא שם ומלכות אלא אף אם דלג תיבת העולם צריך לחזור ולברך דמלך לבד אינה מלכות תוספות דברכות דף מ' ב' הביאו מוהריק"א בש"ע א"ח סי' רי"ד:
רפט
כל פחות מג' כלבוד דמי לא אמרי' אלא להקל אבל לא להחמיר בעל המפה י"ד סי' שע"א ס"ד בשם מהרי"ו וכ"כ התוס' פ"ק דסוכה י"ז סע"א ועי' שער אפרים רי"ט ומהר"ר צבי סי' נ"ט דפליג על בעל הגהה וגם המגן אברהם בא"ח סי' תק"ב ס"ק ט' הכריח בראיות דלא כרמ"א ועי' ספר קרבן נתנאל פ"ק דסוכה סי' ל"ג שהרחיב הדיבור בזה:
רץ
כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד שעשה המצוה ולא ברך עליה קודם עשייתה יכול לברך אחר עשיית המצוה ומיהו לצאת ידי ספק כתב שטוב וישר הוא להביא עצמו לידי חיוב ברכה אחרת ויכוין לפטור אותה שהוא מסופק בה פר"ח י"ד סי' י"ט ס"ק ג' ועי' בפר"ח א"ח ריש סי' תל"ב שפסק הפך מזה והוא תימה וגם השכנה"ג שם פסק כנגד דבריו אלו:
רצא
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט לא אמרינן אלא כשעושה אותו דרך חומרא אבל היכא שאין עושה אותו דרך חומרא כי אם לתכלית אחר לא הרב"י בא"ח סי' ל"ב לדעת ס' התרומה וכ"כ באר שבע דף צ"ה ועי' בארוכה בשער יוסף סי' ה' מתשובותיו:
רצב
כאן נמצא וכאן היה לא אמרי' אלא כשקנה דבר אחד מהחבית והוליכו לבית והניחו בכלי ואחר כך נמצא בכלי דבר האוסרו דאז אמרי' מסתמא בכלי זה נמצא וכאן היה ולא בחבית אבל בהמשך הזמן שנאמר עכשיו נפל ולא מקודם בזה ודאי לא אמרי' פר"ח י"ד סי' מ"א ס"ק י"א וכ"כ מג"א א"ח סי' תס"ז ס"ק ח"י:
רצג
כל המשחרר עבדו עובר בעשה לא אמרי' הכי אלא בעבד שלא עשה לו קורת רוח אבל כשמשחררו משום קורת רוח מותר לכ"ע שו"ת פרח מטה אהרן ח"א סי' כ"ה:
רצד
כל שיעורי חכמים להחמיר לא אמרו הכי אלא במשנה או ברייתא אבל במימרא לא תוספות דחולין דף מ"ו א' והב"ח י"ד סי' ל"ב ס"ה כ' דאין חילוק בזה בין משנה וברייתא למימרא לדעת הרמב"ם וכ"כ הכנה"ג בכללי הש"ס אות צ"א בשם דמש"א ועי' פר"ח י"ד סי' מ"ד ס"ק י':
רצה
כל פחות משלשה כלבוד דמי לא אמרי' אצא במחיצות אבל בכלים לא אמרי' רש"י ותוס' שבת דף ח' א':
רצו
כל שיש בידו למחות ואינו מוחה הוא נתפס באותו עון היינו דוקא בדליכא סכנה אבל בדאיכא סכנה אינו חייב למחות וגם לא אמרו כן אלא כשאינו צריך להוציא ממון למחות מהר"י ווייל סי' קנ"ז:
רצז
כבולעו כך פולטו לא אמרי' אלא גבי דם דמשרק שריק אבל שומן ושאר איסורים מסתרכין ונדבקין ביותר ולא אמרינן בהו כבכ"פ פר"ח י"ד סי' צ' ס"ק ח"י והביא סיוע לדבריו ע"ש:
רצח
כל היוצא מן הטמא טמא לא אמרי' אלא בטמא שיש בו מלקות על אכילתו אבל בטמא או דבר איסור שהוא בעשה לא אמרי' הרמב"ם רפ"ג מה' מ"א:
רצט
כל דאלים גבר לא אמרי' אלא היכא שאין שום זכות לזה מלזה עכשיו וגם מקודם לזה היו שניהם שוים באותו זכות אבל כשהיה איזה זכות לאחד משניהם בזמן מה יותר מהב' אף שעכשיו הם שוים ואין יתרון לזה מלזה בכי האי גוונא לא אמרי' כל דאלים גבר כ"מ בקול הרמ"ז על המשניות פ"ז דשבועות וכן משמע ברמב"ם פט"ו דטוען ונטען:
ש
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד דאי עביד לא מהני היינו דוקא באיסור הכתוב בתורה אבל כשהוא בעצמו בדא האיסור (כגון מי שנשבע שלא לגרש את אשתו ועבר וגרשה) בכה"ג מהני תוס' בתמורה דף ז' סוף ע"א ועי' בסמ"ע ובש"ך בח"מ סי' ר"ח וכנה"ג שם וברשד"ם י"ד סי' קט"ו ובידי אליהו סוף תיקון קט"ו ובחזון נחום על סדר קדשים קכ"ד א' קונטריס מיוחד ע"ז:
שא
כל שסופו לינקוב כנקוב דמי לא אמרי' אלא כשהטרפות הוא במקום שודאי סופו להתפשט וקים להו לרבנן שודאי סופו לינקב אבל בשאר חולי ולקותא לא מטריפי' אלא באשר הוא שם פר"ח י"ד סי' מ' ס"ק ח' וע"ש שהאריך בראיות:
שב
כל המפקיד על דעת אשתו הוא מפקיד לא אמרי' אלא בפקדון דוקא אבל בהלואה ושאלה אינה חזרה עד שיחזיר ליד המלוה או המשאיל ואם הם מניחים את המקבל לשאת ולתת בתוך הבית חזר' מעליא הוא מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' ק"ב וע"ש ובכנה"ג סי' רצ"א בטור אות קל"ד וקל"ה:
שג
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד לאו דוקא אשתו ובניו אלא ה"ה נמי שכירו ושותפו וכיוצא בהם שדרך בני אדם להניח את שלהם בידם מהר"ם אלשיך סי' ב' אבל ביד עבדו לא וכמ"ש רשד"ם ח"מ סי' ת"מ ועע"ש סי' שי"ד וברש"ך ח' ב' פ"ה וקס"ט ובכנה"ג סי' רצ"א בב"י אות ט"ל ונ':
דש
כל שהוא עיקר ועמו טפלה מברך על העיקר ופוטר את הטפלה היינו כשאכלן ביחד או אכל העיקר תחלה אבל אם אוכל הטפל תחלה כגון שרוצה לשתות ורוצה לאכול קודם לו איזה דבר למתק השתיה מברך על האוכל תחלה אע"פ שהוא טפל לשתיה ולא יברך עליו כ"א שהכל מאחר שהוא טפל לדבר אחר תה"ד סי' ל"א וכ"כ בעל המפה בא"ח סי' רי"ב משמו וכן פסק בעל תי"ט פ"ו דברכות האמנם הרב"י שם חולק עליו במ"ש שיברך עליו שהכל וכתב שיברך ברכת הפרי כפי מה שהוא והסכים עמו בעל מג"א שם וע"ש:
שה
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא במפקיד אמרי' כן אבל לא גבי המשלח ששליח חייב ליתן הפקדון ביד מי שנשתלח לו שו"ת מוהרשד"ם ח"מ סי' קל"ב וכ"כ רש"ך ח"ב פ"ה:
שו
כופין על מדת סדום במקום שזה נהנה וזה אינו חסר לא אמרי' אלא בדבר דאי בעי ליהנות לא יוכל ליהנות אבל בדבר דאי בעי ליהנות היה יכול ליהנות אלא שאינו רוצה אין כופין אותו לעשות בחנם מרדכי פרק כיצד הרגל וכ"כ בעל המפה בח"מ סי' שס"ג ס"ו:
שז
כל איסורין שבתורה אין לוקין עליהם אלא כדרך הנאתן מלקות הוא דליכא אבל איסורא מיהא איכא תוס' דע"ז דף י"ב ב' עי' משנה למלך הלכות יסודי התורה דף ד' ב' וג':
שח
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד היינו דוקא כשהנפקד ש"ח אבל לא בשומר שכר רש"ך ח"ב סי' פ"ה וכ"כ הרב"י בב"ה דף ס"ד א' בשם ריטב"א ועי' בהר"י הלוי סי' כ"ז שחולק עליו ובש"ך סי' ע"ב ס"ק ק"ל שו"ת מעיל שמואל סי' קל"ג:
שט
כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי היינו דוקא כל שרוצה בקיום התנאי אבל אם אמר ע"מ על מניעת מעשה כגון שהיה מתנה שלא תנשא ואמר ע"מ אם אנשא אינו כמעכשיו מוהריק"ש בערך לחם ח"מ סי' ר"ו בשם י"א:
שי
כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה לא אמרי' אלא כשעושה עם האדם עצמו שהתנה עמו בראשונה אבל אם מת והיה הולך ועושה עם היתומים סתם בזה לא אמרי' שהוא עושה על דעת ראשונה דכיון שבאו פנים חדשות על מנהג המדינה הוא סומך מוהריק"ש ח"מ סי' רמ"א ס"ג:
שיא
כל מה שהוא תחת יד האדם בחזק' שהוא שלו דאמרי' היינו דוקא בממון או במטלטלין וכה"ג דבר שגופו ממון אבל בשטרות לא אמרי' הכי דנהי שהשטר הוא תחת ידו מ"מ המעות אינם תחת ידו ש"ך על ח"מ סי' צ"ט ס"ק ו' ומ"ז ס"ק ו' וכ' שכ"נ דעת הרב והמחבר לחלק בכך וכ' הכנה"ג שם הגה"ט אות ט' בשם הר"י הלוי דבעסקא וסחורה נמי לא שייך בה חזקה:
שיב
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט לאו דוקא נאמר במקום דליכא למיחש שמא יבוא לידי איסור אלא אפילו על דבר שיכול לבוא לידי איסור אמרו כן באר שבע צ"ה ג' וע"ש שהאריך בקושיות עצומות:
שיג
כל המורה הוראה לפני רבו חייב מיתה היינו דוקא הוראת היתר אבל הוראת איסור מותר הרלנ"ח סי' ל':
שיד
כל מקום שהאמינה תורה עד אחד הרי הוא כשנים ואין בדברי אחד המכחישו כלום היינו דוקא גבי עדות אשה אבל גבי שאר איסורים הרי הוא חד לגבי חד והוי הכחשה ים של שלמה על חולין פ"ק סי' ט' ושכ"כ ריטב"א ושם נראה שמהרי"ק חולק ע"ז אבל הכנה"ג בי"ד סי' א' בהגב"י אות צ"ב כת' שהסכמת רוב הפוסקים כמהרש"ל ע"ש ועי' בארוכה בספר אליהו רבה וזוטא של ה"ר אליהו אלפאנדרי דף ע"ג בארוכה:
שטו
כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל אינו דוקא כשנודע לרבים והיו עדים בדבר אלא כיון שידע הבועל שמרצונה שכב עמה ה"ז אסורה לו אחר מיתת הבעל או לאחר שיגרשנה שו"ת מוהרי"ט צהלון סי' ר"ל:
שטז
כל יתר כנטול דמי לא אמרי' רק כשהיתר הוא עומד במקום הראוי לו אבל כשאין היתר במקומו הראוי לו כגון שתי ורדות אחת בימין ואחת בשמאל לא שייך לומר כל יתר כנטול דמי ט"ז י"ד סי' ל"ה ס"ק י"ז:
שיז
כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפי' בחדרי חדרים אסור לא אמרי' הכי רק היכא שאם היו רואים אותו שעושה כן בצנעה היה שם חשד כמו בשוק אבל היכא שהרואה אותו שעושה כן בביתו לא יחשדנו משום שיתלו היתרו בדבר מה אז ל"ש למימר הכי תו' בחולין דף מ"א סע"ב:
שיח
כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע דוקא ענבים ודכותיהו שמחוסרים מעשה ידי אדם אבל תמרים דמנפשייהו נתרן קיימא לן כל העומד ליגדור כגדור דמי ב"ח ח"מ צ"ה בשם בעל העיטור:
שיט
כל דאלים גבר ל"ש רק בדבר המונח במקום הפקר אבל דבר שהוא ביד ב"ד או אפי' ביד אדם אחר לא אמרי' כל דאלים. גבר משאת בנימין סי' י"א ובפלוגתא דרבוואתא ואין בו דין חלוקה ע' כנה"ג סי' קל"ט הגה"ט אות ה' ובסי' ק"ע בטור אות ג':
שך
כל שיעורי חכמים להחמיר היינו דוקא באיסורי תורה כגון טומאה וטרפות וכיוצא בהם אבל באיסורין דרבנן אין הולכים בו להחמיר אלא להקל:
שכא
כל שיעורי חכמים להחמיר היינו היכא דלא מוכחא מילתא אבל היכא דאיכא הוכחה דעד ולא עד בכלל לא אמרי' הכי פר"ח י"ד סי' ל"ב ס"ק ו':
שכב
כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ל"ש לאמרו רק בענין עיכוב שאם לא עשאו בדיעבד לא עכב אבל לא שנסמוך ע"ז לכתחלה במלתא דאית ביה ריעותא וסמיה בידן לתקוני מגן דוד א"ח סי' נ"ה ס"ק ד':
שכג
כדי שתפוג צינתן דאמרי' בכל מקום היינו הפשר והפשר היינו כל שלא הגיע לבשולו הרשב"א בחדושיו לשבת דף י"ד ד':
שכד
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט היינו דוקא כשעוש' אותו ליוהרא ולבטל דברי חבירו אבל כשעושה לשם שמים אז יש לו שכר שו"ת מעיל שמואל בלשונותיו על הרמב"ם פ"א מת"ת רמ"ז י"ג ועי' הריטב"א סוף פ"ק דקידושין:
שכה
כל מקום שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור היינו דוקא בדבר שהוא התר גמור וחכמים אסרוהו מפני מראית העין בלבד מפני שאם אתה מתיר לו ברה"י יעשה כן גם בר"ה כיון שהדבר מותר מצד עצמו ויאמר אין כאן רואים אבל בדברים שמצד עצמם הם אסורים ומפני הצורך והדוחק התירו אותם לא רצו חכמים להתיר אלא בצנעה וכו' הר"ן בפ"ק די"ט עש"ב ועי' בני חיי או"ח סי' י"ז:
שכו
כל הברכות כולן דמברכין אותן עובר לעשייתן היינו ברכות המצות שמברכין בהן וצונו צריך לברך תחלה להקב"ה על מה שצונו וקדשנו לעבודתו אבל ברכה של הודאה ושבח כגון ברכות השחר יכול לברך אותן אח"כ הרא"ש בסוף ברכות:
שכז
כל יתר כנטול דמי לא אמרי' אלא באיברים שפיסולם מחמת עצמם אבל היכא שאין איסורו מחמת עצמו כגון שבורת הגף שאיסורו מחמת חשש נקיבת הריאה וכל כיוצא בזה לא אמרי' ביה דכנטול דמי פר"ח י"ד סי' מ"א ס"ק י"ג וסי' נ"ג ס"ק ח':
שכח
כהנים זריזין הם לא אמרי' אלא דוקא בתרומ' אבל בקדש אף שחמור מן התרומה אינן זריזין תוס' דחגיגה כ"ד ב' ושכ"מ בירושלמי ועי' בני חיי א"ח סי' קמ"ג בארוכה ודלא כשושנים לדוד שכת' בריש ידים דל"ש כהנים זריזים גבי אוכלי תרומה דליתא כדמוכח שם בגמ' ובפ' כל הבשר ק"ו ב' גבי התירו מפה לאוכלי תרומה וכפרש"י שם:
שכט
כדי שתצא נפשו שיעורו הוא ג' שעות הריב"ש סי' שע"ה וכ"כ עוד הכנה"ג בא"ה סי' י"ז הגה"ט אות תכ"ג בשם גדולי הפוסקים ע"ש
של
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד לא אמרי' רק כשהוא בעיר אבל לא אמרו שירחיק נדוד בארץ אחרת ויניח הפקדון ביד בניו ובני ביתו שו"ת מוהריט"ץ סי' רי"ט ורל"ה:
שלא
כל שאינו יודע בט"ג וקדושין לא יהיה לו עסק בהן לא אמרו כן אלא להלכותיהם המצוים תמיד לא בדברים הזרים שאינם נמצאים אלא לעתים הריב"ש סי' ער"א:
שלב
כופין על מדת סדום אפילו במקום דאיכא טורח וגם אפשר שיבוא לידי הפסד מהרי"ק שורש קי"ב ועי' מרדכי פרק א"מ דף ק"מ הגהות מיימון פי"א מה' גזילה:
שלג
כופין על מדת סדום היינו כשאינו משתמש בשלו כלל אבל להשתמש בשלו לא אמרו נ"י פ' כיצד הרגל דף י' י"א ע' רשד"ם ח"מ תמ"ו ותס"ד והר"א ששון קכ"ט:
שלד
כל מידי דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני לא אמרי' כן אלא אי עבד המעשה הפך מה שאסר' התורה אבל כל מה שעשה מעש' דאסור שאותו האיסור כבר נעשה ואי אתה יכול לתקנו דבענין זה שנעשה לא אמרה תורה לא תעביד שאין האיסור בגוף המעשה אי עביד מהני שו"ת מוהרי"ט ח"א סי' ס"ט וע"ש סי' קל"ח הביאו הכנסת הגדולה בח"מ סי' ר"ח הגהות הב"י אות ה':
שלה
כל מצוה שמתן שכרה בצדה אין ב"ד מוזהרין עליה לא אמרי' אלא דוקא היכא שהמתן שכר כתוב ממש אצל אזהרת העשה ככבוד אב ואם וצדקה אליבא דמאן אבל היכא שהמתן שכר אינו כתוב אצל הצווי ממש לא אמרי' הכי וכייפי' ליה משנה למלך פ"ג מה' עבדים הלכה י"ד:
שלו
כל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט היינו בשלא יש צווי לאחר באותו דבר כגון מי שישב בסוכה בשעה שיורדין גשמים אז נקרא הדיוט מטעם שאין שום אדם חייב בסוכה באותו זמן אבל במצוה שזה מצווה ועושה וזה פטור כגון סומא דפטור מכל המצות אם עושה אף שהוא פטור תע"ב יד אהרן על א"ח סי' י"ז:
שלז
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא באשתו ובניו של נפקד אבל לא באשתו ובניו של מפקיד שהם נושאים ונותנים תוך הבית וה"ה לאדם אחר הרגיל להפקיד אצלו יש"ש קמא פ' הגוזל בתרא סימן ט"ל הובא בכנסת הגדולה חשן משפט סי' רצ"א בטור אות קל"ו וע"ש:
שלח
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד דוקא כשנגנב מידם אבל אם גנבוהו הם פשיעה הוי וחייב מטעם שמסר לגנב שו"ת מהרי"ל סי' נ"ב וכ"כ רשד"ם ח"מ סי' ת"מ ורש"ך ח"ב סי' פ"ה הובא בכנסת הגדולה שם אות קל"ו:
שלט
כל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד היינו כשקבלו עליהם נטירותא או שמסר בידם אבל הניחה בבית ולא אמר להם כלום לא שו"ת הראד"ב סי' קפ"ז:
שם
כל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש לאו דוקא האיש בלחוד קאמר אלא גם האשה בכלל ושניה' מסכימי' שיהיו קדושיהם אדעתא דרבנן ר' בצלאל בש"מ על כתובות דף י"ב ב':
שמא
כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם היינו במי שחילל שבת בזדון בלא עדים דנתחייב כרת ופטור ממלקות ואם לקה נפטר מהכרת אבל האוכל חמץ בפסח וכיוצא דחייב מלקות וכרת לא נפטר מהכרת ע"י המלקות דכיון דבדין לקה לא נפטר משנה למלך פי"ז מה' סנהדרין בדברי הכותב וכ' שם שכן מוכח מסוגיא דסנהדרין וע"ע רלנ"ח דף רפ"ב א' ושושנים לדוד ריש כריתות כ' דכ"ש מיתה ב"ש דקילא מכרת כנודע וכדבריו כ' בספר יקר תפארת פ"ו מהל' תרומות וע' תוס' שבועות י"ז סע"א:
שמב
כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן אמרו כן ולא אמרו קודם לעשייתן לפי שאם אמר קודם לעשייתן היה משמע קודם הרבה אבל לשון עובר לעשייתן משמע קדימה בסמוך כמו ויעבור את הכושי וכיון שכן כל מה שאפשר לסמוך ברכה למצוה בלא הפסק הוא ראוי לעשות תשב"ץ ח"ב סי' רע"ז:
שמג
כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן לא אמרי' אלא במקום שעושה המצוה הוא המברך אבל כשמברך אחר לא תוס' פ"ק דפסחים ז' א' ד"ה בלבער:
שמד
כל מילתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ה"ה דמינה ילפי' דכל מילתא דאמר רחמנא עביד הכי ואיהו לא עביד הכי אלא בענין אחר ה"ה דמהני לאביי ולרבא לא מהני כיון דלא עביד כדקאמר רחמנא חזון נחום על סדר קדשים דף קל"א א' לדעת הר"ש וכ"כ הב"ח בא"ח ס"ס קפ"ו שכל מה שחייב אדם לקיים מן התורה עיכובא אית ביה ולא יצא ידי חובתו אם לא קיים כתיקונו ע"כ ולפ"ז קשה מאי דפסק הש"ע בי"ד סי' קכ"א ס"ב ואם הטבילן ואח"כ הגעילן מותרין דאמאי מותרין כיון ששינה מסדר הכתוב בתורה וה"נ תקשי דבפ"ג דקידושין ס"ב א' מוכח דאי לאו קרא יתירא דואם לא יתחטא הוה מקום למימר דאי עביד הזאה בחד מנייהו עבד ואמאי הא כיון דכ' קרא הוא יתחטא בו ביום השלישי וביום השביעי עיכובא אית ביה ועיין תוס' דגיטין ג' סע"ב ושו"ת פרח מטה אהרן ח"ב סי' פ"א:
שמה
כל עליותיו של משה בהשכמה היו היינו כשהיה עולה מעצמו אבל כשהיה עולה על פי הדבור היה עולה גם בלילה הרא"ם פ' יתרו:
שמו
כל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות היינו כשהיא רוצה לעמוד תחתיו והוא מגרשה בע"כ אבל אם אינה רוצה לעמוד תחתיו אין נידנוד עבירה בגירושיה הר"ן בתשובה הביאה הב"י סי' רכ"ח דף רע"ב ד':
שמז
כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו הוא אפי' במלכי אומות העולם הרשב"א בתשובה ח"ב הביאה הרב"י ס"ס ב"ן מחודשין ג' וע' כנה"ג ח"מ סי' שס"ט אות ז"ך בב"י:
שמח
כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא לית בה משום לישנא בישא היינו דוקא מילתא דאיכא למשמע דלא אמרה משום לישנא בישא אבל אם אומר דבר קנטור על חבירו אפילו היה אומרה בפניו אית ביה משום לישנא בישא תוס' פרק ג' דערכין ט"ו ב' ד"ה כל מילתא:
שמט
כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד שייך בשטר לדעת כל הפוסקי' דלא כרש"ך בנוספות סי' א' בני יעקב דף מ"ד ד':
שן
כרת ומיתת כרת יש חילוק גדול ביניהם דכרת כולל כרת דשני וכרת דיומי וכרת דבנים ומיתת כרת אינו כולל כרת דבנים רק כרת מיתת עצמו באר שבע דף מ' ג':
סליקו כללי הכף.