אור ברסלב
יד מלאכי חלק ג כללי החית

יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן

כללי החית

כללי הזין

ריז

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו אע"ג דקי"ל הכי שמא לא אמרי' חזקה זו אלא בשעת הפרעון אבל עביד אינש דשולח הפרעון תוך זמן בכדי שיגיע ליד המלוה בזמנו כנה"ג, ח"מ סי' ק"ו בהגהות הטור אות י':

ריח

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו ליתא אלא במעות אבל בסחורה אפשר דלא נימא הכי תורת אמת סי' ע"ד והש"ך בסי' ע"ח ס"ק י' נראה כחולק עליו וגם הר"ב מחנה אפרים דף ק"א ג' פליג עליה ע"ש:

ריט

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו דוקא בקובע זמן אבל בסתם הלואה אע"פ שזמנה שלשים יום נאמן לומר פרעתיך בתוך שלושים יום טור ח"מ סי' ע"ח סעיף ה' וכתב שם הב"י שכ"כ התוס' והרא"ש והרמב"ן ובעל התרומות והגהות מיימון ושהכי הסכימו כולהו רבוואתא:

רך

חתיכה עצמה נעשית נבילה אפי' בבשר בחלב לא אמרינן הכי כי אם בבשר שנתערב עם החלב אבל אם נתערב בשר בחלב לתוך קטניות מבושלים או דבר אחר לא אמרינן שהקטניות כלן נעשה נבלה לשער בכולן דדוקא הבשר עם החלב שהוא איסור בהתערב' יחד אמרי' חנ"נ לפי שהוא גוף האיסור אבל לא בדבר אחר מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' צ"ב משם הפוסקים:

רכא

חלב טהור סותם היינו דוקא בדבר שנקיבתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור כגון נקיבת הטחול לא מהני סתימה דדילמא אינו סותם כ"כ כעובי דינר זהב פר"ח יו"ד סי' מ"ו ס"ק ב' בשם או"ה ושכן הסכימו האחרונים:

רכב

חלב טהור סותם לאו דוקא אלא הוא הדין לבשר שסותם הרמב"ם פ"ו מה' שחיטה וכן הסכימו רוב הפוסקים כנה"ג ר"ס מ"ו בב"י:

רכג

חלב טהור סותם היינו באותו אבר שהשומן דבוק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר לא מקרי סתימה וטריפה ב"י י"ד סי' מ"ו בשם תוס' והרא"ש והרשב"א הביאו בעל המפה שם:

רכד

חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו דוקא באותו מעש' לחוד אבל בעובדא אחרינא כי האי אין ספק שיכול להתיר שאל"כ ישאר אותו טעות לדורות מוהרי"ק שורש קע"ב וכ"כ המבי"ט ח"א סי' קנ"ו ורשד"ם חא"ה סי' י"ז:

רכה

חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו היכא דאסר משום דטעה בשיקול הדעת אבל היכא דאסר משום דלא אסיק אדעתיה איזה דין פשוט הוי כטועה בדבר משנה ושפיר יכול חכם אחר להתיר כיון דליכא למימר ביה שויה אנפשיה חתיכה דאיסורא שו"ת מוהרי"ט ח"א סי' ל"ז וריב"ש שע"ט ותצ"ח וכ"כ הר"ן בחולין תרפ"ב ב' ובע"ז ש"ג א' ומוהריק"ש בסי' י"ז כ' דבענין כזה טוב לאכלו כדמוכח בחולין דף מ"ד ב' ועיין כנה"ג י"ד סי' רמ"ב הגהב"י אות מ' וכו' כמה כללים בזה ובשו"ת זקן אהרן סי' קפ"ג וסי' ב' דף י' עמוד ג':

רכו

חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא אמרן אלא במידי דשכיח ורגיל למצוא כי ההיא דפ"ק דב"מ דצבאים וגוזלות אבל דברים שאינם מצוים כגון מעות ושאר מטלטלין לא זכתה לו שדהו מרדכי פרק אלו מציאות ונ"י שם הביאו מוהר"ם בהגה ח"מ סי' רס"ח ס"ג:

רכז

חם מקצתו חם כולו דאמרן בכלי מתכות הני מילי לענין איסורו אבל לענין הכשרו לא עלה ההכשר עד שיכשיר כולו טור י"ד סי' קכ"א בשם הרשב"א ע' פנים מאירות סי' פ"ג:

רכח

חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרן אלא במקום שיש לשליח לחוש שאם לא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי מכשול עבירה במה שסומך עליו שיעשה שליחותו אבל בדבר שאם לא יעשנה השליח לא יבא המשלח לידי מכשול עבירה בזה לא אמרי' הרא"ש פ' בכל מערבין:

רכט

חי נושא את עצמו לא אמרן אלא בבריא אבל לא בחולה יומא דף ס"ו ב':

רל

חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני לא אמרינן הכי אלא היכא דליכא דמסייע לה אבל היכא דאיכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה גיטין דף ס"ד ב' וע' קצת חילוקים על זה בא"ה סי' י"ז:

רלא

חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר לא אמרן אלא כשהמתיר מסברא אבל אי אגמריה סמיך שפיר יכול להתיר תוס' דחולין דף מ"ד ב' וע' בשו"ת הר"ץ אשכנזי סימן נ"ג ובמקוה ישראל ס"ב א' וס"ט ב':

רלב

חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר היינו דוקא הורה איסור אבל אם הביא ראיות לא ודוקא בהגיע להוראה ובחבירו אבל אם היה גדול ממנו בחכמה ובמנין רשאי להתיר לדעת כמה מן האחרונים שאין זה חבירו מוהריק"ש בערך לחם י"ד סי' רס"ב בשם רדב"ז וכ"כ ר' ירוחם בנתיב ב' ח' ה' וכתבו הר"ן ג"כ בפ"ק דע"ז להלכה אבל לא למעשה וכ"כ עוד שם ס"פ אין מעמידין וע' רדב"ז סי' נ"ו ובזה מתיישב אצלי מה שראיתי ביבמות צ"ז ב' דא"ל רבא לרב אחא בר יעקב והא רב ששת אסר והשיב לו הוא אסר ואנא שרינא והיינו מפני שהיה גדול מרב ששת כמ"ש בס' יוחסין א"נ דאגמריה סמיך כמ"ש לעיל ובלאו הכי אפשר דבאיזה מעשה אחר אסר רב ששת ולכך לא חש לה רב אחא בר יעקב ויש לי ראיה לכלל זה מדברי רש"י בחולין נ"ט ב' ד"ה והזהרו ע"ש:

רלג

חזקה אין העדים חותמים על השטר אלא אם כן נעשה בגדול הני מילי בשטר מקויים אבל בשטר שאינו מקויים נאמן לומר קטן היה במגו דיכול למימר איני מכיר בשטר זה מעולם ושטר זה מזויף הוא נמוקי יוסף פ' מי שמת דף רל"ז ע"ב וע"ש וכ"כ בני שמואל סי' כ"ט ע"ש:

רלד

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרי' אלא באדם המלוה מעות לחבירו כדי שיהא הלוה מתעסק בהם לצורכו אבל כשאין ללוה שום הנאה מן המעות כגון שהיו המעות מופקדות אצלו ונושא ונותן בהן לצורך אחרים הוי כשאר פקדון ושפיר אפשר כדבריו שהחזירן תוך הזמן שקבע מהר"י ווייל סי' פ"ט:

רלה

חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות היינו דוקא בסתם אבל אם הוחזק אדם זה לזנות או שיש לו אשה אחרת לא חיישי' שמא בעל לשם קידושין תרומת הדשן סי' ר"ט ורדב"ז ח"ב סי' שנ"א וססי' ת"ט ועיין בבעל המפה סי' ל"ג שכ' שיש מקילין בכל ענין וכ"כ בארוכה הבני חיי, בא"ה סי' ל"ח הגהות הב"י אות ד' יע"ש ובבני משה דף קי"ב א' ועיין פרי האדמה דף קנ"ז:

רלו

חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לא אמרי' אלא באשתו שגירשה או במקדש על תנאי ובעל סתם שהרי אשתו היא ובאשתו דוקא אמרו שחזקתו שלא בעל אלא לשם קידושין עד שיפרש שהיא בעילת זנות או שעל תנאי הוא בועל אבל שאר כל הנשים בחזק' שהיא בעל לשם זנות עד שיפרש שבעל לשם קידושין הרמב"ם פ"י מה' גירושין והרמב"ן בתשובותיו סי' קל"ה והביאו הטור והש"ע בא"ה סי' קמ"ט וכ' שם הרב"י שכ"כ הרא"ש והר"ן והרשב"א וע"ש בה"ה:

רלז

חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני היינו דוקא לענין שקידושין תופסין בה וצריכה גט אבל אינה נאמנ' לינש' לאחר או ליטול כתובתה הר"ן, פ"ב דכתובות תע"ח ב' בשם י"א וכ"כ הראב"ד פ"ד מה' אישות והגהות פי"ב מה' גירושין וכת' ה"ה בפ"ד מה' אישות שקצת מפרשים ז"ל ס"ל כדעת הראב"ד אלא שכבר הכריחו הרמב"ן והרשב"א ביבמות שנאמנת אף לינשא כדברי הרמב"ם ושדעת הרמב"ן היא שנוטלת כתובה ולא תוספת ועיין בב"י א"ה סי' י"ז באורך ושם בהגה ס"א:

רלח

חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה לומר גרשתני לא אמרו אלא בדורות הראשונים אבל האידנא דנפישא חוצפא ופריצותא בעלמא איתרע הך חזקה ולא עבדי' בה עובדא אלא לחומרא (דהיינו שאם נתקדש' לאחר צריכה גט ואסור' על הראשון וכן פסק הב"ח) ב"י א"ה סי' י"ז בשם א"ח:

רלט

חזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' לא אמרו אלא באיש ואשה דאתו מעלמא ואין עדות ברורה שהיא אשתו אלא בחזקה דאתיא חזקה בתרייתא ומבטל קמייתא דאתי דרבנן ומבטל דרבנן אבל אי ידעי' בעדות ברורה שהיא אשתו ליתא חזקה זו שם בשם א"ח והוא ז"ל דחה סברא זו וכ' שכל הפוסקים והמפרשים חלוקים עליו:

רם

חתיכה נעשית נבלה לא אמרינן אלא כשידוע להיכן נפלה החתיכה אבל בב' קדירות שאין ידוע להיכן נפלה בהן שעתידין להתערב רואין אותו כאילו כבר מעורב והו"ל כאילו נפל מתחלה לקדירה שיש בה לבטל האיסור פר"ח י"ד סי' קי"א ס"ק ט"ו ושכן מוכח מהרמב"ם והכ"מ:

רמא

חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרו באיסורין להקל אלא להחמיר גיטין ס"ד ב' והרמב"ם פ"ד מה' תרומות דין ו' וע"ש בתוספות:

רמב

חצי שיעור דאסור מן התורה ה"מ בעיניה אבל ע"י תערובות כל שאין אוכל כזית בכדי אכילת פרס מן התורה מותר פר"ח א"ח סי' תמ"ב דף ס"ז ב' לדעת הרמב"ם:

רמג

חצי שיעור אע"פ שהוא אסור מן התורה מ"מ אינו מושבע עליו מהר סיני כ"מ פ"ה מה' שבועות דין ו' וז':

רמד

חזקה אין העדים חותמין על השטר אלא א"כ נעשה בגדול היינו דוקא בסופרים מובהקים אבל בסופרים עמי הארץ לא אמרי' דידעי דינא דבן עשרים מוהריק"ש ח"מ סי' רל"ח בשם ריב"ש (סי' שע"א) וכ' הוא ז"ל דה"ה לכל מידי דעבידי העדים לטעות ע"ש וכ"כ הרשב"א בספר תולדות אדם סי' רל"ו וכ"כ הש"ך בסי' ע"ד ס"ק י"ט ועיין כנה"ג סי' מ"ו הגהב"י פ"ד:

רמה

חיישינן לגומלין ע"כ לא נחלקו בו אי חיישי' לגומלין אי לא חיישי' אלא בשני בני אדם שוים בערכם דכיון דלא מרתת חד מן חבריה שפיר אפשר שאומר אמת אבל היכא שאחד מהם מרתת מן חבריה כגון שהוא עבדו או אריסו אז אפי' למ"ד לא חיישי' הכא חיישי' משום דכיון דמרתת מחפי עליה זכותא עבודה זרה ס"א ב':

רמו

חצי שיעור אסור מן התורה היינו דוקא בעושה מעשה שהחשיבו לאותו פחות מחצי שיעור אבל בחמץ פחות מכזית שאינו עושה בו שום מעשה אלא מניחו בביתו ואינו מבערו כיון שאינו עושה דבר שמרא' בו שמחשיבו לא אמרי ביה חזי לאצטרופי שו"ת מהר"ר צבי אשכנזי סי' פ"ו:

רמז

חיישינן שמא באמבטי עיברה לא הלכה היא ולא ראיתי לשום אחד מהמחברים שהזכירוהו ש"מ דס"ל דלאו הלכתא היא ואין אני יכול לצייר דבר זה עיין משנה למלך פט"ו מה' אישות הלכה ד' ופי"ז מה' איסורי ביאה דין י"ג:

רמח

חזקה שליח עושה שליחותו לא אמרי' גבי ממון תשובות מימון ס' קנין סי' כ"ג בשם תוס' דר' אליעזר וכ"כ מהר"ם בר ברוך סי' כ"ו וכ"ח ומהר"ם סי' ד':

רמט

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו היינו דוקא במלוה אבל לחלוק השותפים תוך זמן השותפות הוא דבר מצוי כי האדם מלא קטטות ואין אדם דר עם נחש בכפיפה מוהריב"ל ח"א כלל י"א סי' נ"ז:

רן

חזקה אין אדם פורע תוך זמנו לא אמרי' רק כששניהם טוענים בריא אבל כשהתובע טוען שמא והנתבע טוען בריא אפשר דלא סמכי' אחזקה זו מרדכי ריש בתרא בשם הר' יונתן:

רנא

חצירו של אדם קונה לו לא אמרי' רק בדבר שאפשר שבעל החצר ימצאנו בחצירו אבל היכא דאפשר שלא ימצאנו בעל החצר לעולם כגון דבר המוצנע בעובי הכותל אין חצירו קונה לו תוס' בב"מ דף כ"ו א':

רנב

חינוך לא שייך אלא שיעשה מצוה אבל לאפרושי מאיסורא לא שייך חינוך שהרי קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו תוס' ישנים ביומא דף פ"ו בשם ר"א ממיץ וכ"כ הרשב"א בחדושי יבמות דף קל"ג ד' ומדברי רמב"ם פי"ז מהלכות מ"א דין כ"ח לא משמע כן ודוק עוד חידשו שם בשם ר' דחינוך לא שייך רק באבי הבן אבל באדם אחר לא שייך חינוך:

רנג

חזקה אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות לאו דוקא בבועל אמרי' הכי אלא אף באשה הנבעלת אמרי' כן בני חיי א"ה סי' ת"ל סוף הגהות הב"י וכת' שם שהרב ב' ב"מ ח"א סי' נראה כחולק על זה וכ' שצ"ע ועיין לקט הקמח א"ה דף צ' ג' שנסתפק בזה ובדף קפ"ט ג' החליט הדבר דדוקא באיש אמרי' כן לא באשה ע"ש:

רנד

חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אפשר דהיינו דוקא פרעון ממש אבל המחאה אפשר דעביד איניש להמחות תוך זמנו כנסת הגדולה ח"מ סי' קכ"ו הגה"ט נ"ב וע"ש שכ' שצ"ע:

רנה

חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו לא אמרי' אלא בהלואה אבל באיזה מין שעבוד אחר לא אמרי' חזקה זו מהר"ם הלוי בתשובה הובאה בשו"ת ב"מ ח"א סי' נ"א ועיין מהר"י ווייל סי' רמ"ט:

רנו

חצי שיעור דאסור מן התורה היינו בדברים שעיקר איסורן מן התורה ורבנן קבעו בהו שיעורא למלקות או לקרבן ואע"ג דאסמכוהו אקרא אבל דבר שנזכר שיעורו בתורה בפירוש כגון טלטול ד' אמות וכיוצא וכן דבר שאין לו עקר מן התורה בלאו כגון כל שיעורי טומאת אוכלין ומשקין ודומיהם לא שייך בזה לאסור חצי שיעור שו"ת חוות יאיר סי' ל"ו דף כ"ב ב':

רנז

חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו לא אמרי' אלא היכא שהחצר כבר היה שלו קודם שבאת המציא' לתוכו אבל היכא דלא הוה החצר שלו עד לאחר שנכנסו המטלטלין או המציאה בחצר לא קנה לו חצירו שיטה מקובצת על ב"מ דף ע"ז ד' בשם תוספות חיצוניות:

רנח

חינוך מצות דמחנכין לקטן צריך לעשות לו המצוה כתקנה ובהכשר גמור כגדול הרשב"א בחידושיו לסוכה דף ס' א' והביאו ראיה מן הש"ס:

רנט

חצי שיעור דאסור מן התורה לאו דוקא באיסורי תורה אלא הוא הדין חצי שיעור באיסור דרבנן הריב"ש ז"ל סי' רפ"ז:

רס

חינוך לקטן לא שייך אלא במצות דגדול חייב בהן מדאורייתא אבל אי גדול פטור מדאורייתא מדרבנן קטן נמי פטור חגיגה דף ו' א':

רסא

חזקה אין אשה מעיזה פניה וכו' לא אמרי' אלא בגדולה אבל בקטנה העומדת ברשות אביה לא שייך חזקה זו שו"ת רש"ך ח"א סימן קצ"ג:

רסב

חצי שיעור אע"ג דקי"ל שהוא אסור מן התורה מ"מ אינו מושבע עליו מהר סיני כ"מ פ"ב מהלכות שבועות עיין שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' י"ג ושמות בארץ תוס' יום הכפורים דף א' ד' **(*)**:

רסג

חביבות מצוה בשעתה לא אמרי' אלא כשמקדימה שלא לצורך המצוה כי אם להנאת עצמו או מאיזה טעם שיהיה שלא לצורך המצוה עצמה אבל היכא שהקדימה היא לצורך המצוה כגון שמקדים לשרוף החמץ פן יבוא לטעות ביום המעונן ליכא למימר שיאחר לשורפו מטעם דחביבה מצוה בשעתה מוהרי"ק שורש קע"ה:

רסד

חצי שיעור אין יום הכפורים מכפר עליו כריתות דף ח"י ב' ועי' משנה למלך פ"ג מה' שגגות הל' ט':

רסה

חלב טמא דאינו נקפא היינו לענין שאין בו כח להקפותו כדי שיעשה ממנו גבינה אבל ודאי שיש בו שומן ועומד קצת מחמת המעמיד וכו' ע"ש שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה דף ק"ב ג':

רסו

חצי שיעור דאסור מן התורה לאו דוקא חצי שיעור אלא אפי' כל שהוא שמות בארץ תוספת יה"כ דף א' ג' ועי' כ"מ פ"א מה' חמץ ומצה סוף הל' ז' והרמב"ם פ"ה מהל' שבועות שבועה שלא אוכל כל שהוא וכו':

סליקו כללי החית

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה