אור ברסלב
יד מלאכי חלק ג כללי הזין

יד מלאכי חלק ג· רבי מלאכי הכהן

כללי הזין

כללי הויו

רט

זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרינן אלא היכא שצוה הנותן לכתוב זמן או צוה לעדים לעשות שטר מעליא אבל צוואה שלא נכתב בה זמן רק לזכרון דברים בעלמא אין אומרי' זמנו של שטר מוכיח עליו ב"י בח"מ סי' רנ"ח בשם הרשב"א הובא שם בהגה וכ"כ שם מוהריק"ש ועיין שם כנסת הגדולה קצת כללים בזה:

רי

זמנו של שטר מוכיח עליו לא אמרי' אלא כשכת' לו לאחר מיתה אבל כשכת' לו לאחר ל' יום אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו ואם מת הנותן או המקבל תוך שלשים בטלה המתנה טור ח"מ סי' רנ"ח בשם הרמ"ה וכ"כ ה"ה בפ"ח מה' גירושין אמנם הב"י שם דחה דבריו והבית חדש והסמ"ע קיימו וקבלו כדברי רמ"ה והש"ך נטה לדברי הב"י ועמוד עליו וכ' שם מוהריק"ש וכשיש בו קנין אף כשאמר לאחר שלשים אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו וע' אליהו בן חיים ח"ב סי' צ"א:

ריא

זרע סתם לא הוי אלא זרע כשר תוס' יבמות כ"ב ב' ד"ה בן וע' גופי הלכות כלל רכ"ב:

ריב

זכין לאדם שלא בפניו יש בו שלשה חילוקים האחד מידי דהוי זכות גמור וליכא שום צד חובה כל כה"ג אפי' כי אתי לקמן וצווח לומר לא ניחא לי לא משגחינן ביה והשני הוא דאיכא צד זכות וצד חובה וכה"ג אם נתרצה כששמע זכה אבל אם לא נתרצה כששמע לא זכה והשלישי הוא דאיכא צד חובה אצל כל אדם מחנה אפרים דף ל"ד א' אך מדברי הר"ן בחידושיו לחולין דף ק"א ד' לא משמע הכי ע"ש:

ריג

זה וזה גורם לא שייך אלא כשאין בכל חד מנייהו כדאי לגמור אותה הפעולה ובין שניהם נעשה ונגמר אבל כשיש בכל אחד מהם יכולת לבדו לעשות אותו דבר אלא שנתערבו אז ל"ש זה וזה גורם תו' ע"ז דף ס"ח ב' עיין בארוכה צרור החיים פ"ז דע"ז דין י"ב וט"ז י"ד ס"ס פ"ז וגנת ורדים כלל ב' ס"ס ו' מא"ח:

ריד

זה וזה גורם מותר לא אמרי' אלא באיסורין שאין להם מתירין אבל בקונמות שהן איסור שיש לו מתירין ע"י שאלה לא אמרינן זה וזה גורם מותר דלא יהיה זה גדול משנתערב באלף דלא בטיל הרדב"ז בס' יקר תפארת ספ"ה מה' נדרים:

רטו

זה וזה גורם לא שרינן אלא כשאין שם גופו של איסור אבל כל שיש שם ממשו של איסור לא והיינו דוקא גוף האיסור ממש אבל אם אין גוף האיסור ממש אלא חזותא אז זה וזה גורם מותר הר"ן בתשובה סי' ע"ז ועיין רמ"ע סי' כ"ז והר"ב חזון נחום סדר קדשים דף קפ"ג א' האריך בפרטי כלל זה ובסוף העלה ח' כללים ואלו הן:

(א) נראה מדברי הרמב"ם הנז"ל דלא אמרינן זה וזה גורם אלא כששני הגורמים עצמם עושים מעשיהם בבת אחת אבל אי היו מעשיהם זה אחר זה כגון קדרה שבשלה מקצת בישולה בעצי איסור ואחר כך גמר בישולה בעצי היתר לא מקרי זה וזה גורם ואסור ומינה נקטינן שאם בישל בעצי איסור והיתר בבת אחת מותר התבשיל וכ"כ הט"ז בי"ד סי' קמ"ב ס"ק ט' ודחי דברי הלבוש יע"ש:

(ב) דלא מקרי זה וזה גורם אלא כששניהם מין אחד לאפוקי אגוז וקרקע וזהו דעת התוס' במסכת ע"ז דף מ"ט ואין כן דעת רש"י והרמב"ם:

(ג) כתב שם הר"ן במסכת ע"ז בשם הרמב"ן דאפילו מאן דאמר זה וזה גורם מותר מודה דהיכא דגורם של איסור וגורם של היתר אין מתערבין זה בזה אלא האי לחודיה קאי והאי לחודיה קאי וכמו מתני' דאין זורעין תחתיה ירקות בימות החמה דהצל אין מתערב בקרקע אלא שניהם הם בעין לחודייהו אסור וכן דעת תוס' פרק הנודר מן הירק יע"ש ואין כן דעת רש"י לפי המסקנא ולדעת הרמב"ן ק"ל מההיא דסוף פ' כל האסורין ומההיא דסנהדרין דף ע' ב' דחשיב הולד זה וזה גורם אע"פ שהגורמין הן בעין וכל חד לחודיה קאי כמו הצל והקרקע וי"ל דגורמין דולד הוא הזרע של הזכר והזרע של הנקב' ושניהן מתערבין וק"ל:

(ד) בפרק משוח מלחמה אמרינן שדוקא ילדה בזקנה בטלה ומותרת משום זה וזה גורם לדעת רש"י אבל ילדה בילדה לא אמרינן זה וזה גורם אלא כשגורם של היתר א"א לו לשוב איסור אבל כל שיכול לו להיות אסור כגורם של איסור בטל ההיתר לגבי האיסור כ"כ הר"ן במסכת ע"ז שם והביא סמך לזה ונראה דלפי מ"ש ר"י ז"ל שם פ' משוח הנזכר דילדה בילדה הוא הטעם דעכשיו חשוב כאילו נמלך עליה לאכילה ליתא לכלל זה:

(ה) דלא אמרינן זה וזה גורם בדבר שיש לו מתירין וזה נ"ל מוסכם:

(ו) לדברי הר"ב כ"מ ספ"ה מה' נדרים דגם בהקדש לא אמרינן זה וזה גורם ונ"ל להביא ראיה לזה מהא דגרסי' פ' כל שעה דף כ"ז ב' בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא תנור שהסיקו בעצי הקדש ואפה בו הפת לרבנן דשרו מאי ונ"ל פי' דה"ק לרבנן דס"ל זה וזה גורם מותר ואין שבח עצים בפת מאי אבל לרבי ודאי שאסור מטעם דיש שבח עצים בפת ואה"נ דאי כלה השלהבת וליכא שבח עצים אלא חמימות האש לחוד והוי עכשיו זה וזה גורם דהיינו התנור והחום של עצי איסור וא"ל הפת אסורה והקשו ומה בין זה לערלה אמר רבא הכי השתא ערלה בטלה במאתי' הקדש אפי' באלף לא בטיל ע"כ הרי כיון דחמיר הקדש דאפילו באלף לא בטיל לא אמרינן ביה זה וזה גורם מותר:

(ז) כתבו התוס' במס' חולין דף נ"ח א' ובמסכת סנהדרין דף פ' ב' דבמילתא דשרי כל חד באפי נפשיה ל"ש ביה זה וזה גורם אבל כל דחד היתר וחד איסור אז הוי זה וזה גורם יע"ש דלכך פליגי בעלמא אי חוששין לזרע האב או אין חוששין לזרע האב ודוק (ועיין הר"ן בחי' חולין דף ק"ה ג'):

(ח) כתב הר"ן בתשובותיו סימן ס"ו כי שרינן זה וזה גורם היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב גופו של איסור א"א להתירו מטעם זה וזה גורם שהרי שנינו אלו אסורין ואיסורן בכל שהן ואין תערובתן מותרת מטעם זה וזה גורם וכו' ועמ"ש הפר"ח בי"ד סימן ק"ב סעיף ק"ה ותיקן תמיהתו על הר"ן הרב בעל בני יעקב בתשובותיו סי' ג' יע"ש דף קס"ח ע"ב עכ"ל:

רטז

זריזין מקדימין למצות ל"ש לומר אלא בשכבר הגיע זמן המצוה כמילה וכיוצא בה שאע"פ שזמנן כל היום מקדימין לעשותן בתחלת היום אבל כשעדיין לא הגיע זמן עשיית המצוה לא שייך בה הקדמה אדרבה מקריא מצוה שלא בזמנה ראש יוסף על א"ח ס"ס תנ"ח ופשוט הוא:

סליקו כללי הזין.

תוכן העניינים

יד מלאכי חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה