יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן
כללי שני התלמודים · ג
תוספתא וירושלמי דפליגי הרמב"ם ז"ל סומך על הירושלמי יותר מן התוספת' משום דלא ידעינן אי מתנייא בי ר' חייא ור' הושעיא כ"מ פ"א מה' מעשר שני וזה הטעם דרשתיהו פגשתיהו בש"מ על כתובות פ"ב דף כ"ה ד' ע"ש ופר"ח א"ח ס"ס ת"ן הוסיף מדיליה טעם אחר מפני שהירושל' הוא בתרא טפי מן הבריי' ועיין שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז"ן בארוכה וע"ע תו' דבתר' דף קמ"ט ב' סד"ה שייר דכתבו סמי תוספת' מקמי ירושלמי וכ"כ מדברי אבי העזרי שהביא טור א"ח סי' תנ"ח ס"ב וכ"כ מוהרי"ב בס' שדה יהושע ח"א דף פ"ג ג' וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מ"ע ה"ג ואע"פ שהתוספתא נשנית בלשון אחרת לשון האמור בירוש' הוא עיקר וכ"כ עוד הר"ב עיטור סופרים דף פ"ט ג' לדעת בעל העיטור ובדף ר"ס ד' כתב הא נהירנא כי יש בכללים דכי פליגי הירושלמי והתוספתא דנקטינן כירושלמי אך אמנם מצאתי להר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי ח"א דף ד"ף ג' שכ' דלדעת הרי"ף היכא דפליגי תוספתא וירושלמי דברי התוספתא עיקר ועיין רדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רצ"ז מלשונות הרמב"ם שוב נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי בפ' הבא על יבמתו סי' י"א שעל מה שכ' הרא"ש שם ותמהני היאך נכוף כיון דקאמר בירושלמי אין כופין כת' וז"ל נשמע מן דא כללא חדתא דהיכא דפליגי תוספתא וירושלמי ס"ל לרבינו כשיטת הירושלמי דהא מתוספתא מוכח להדיא דכופין וע"ע פ"ד דר"ה סי' ל' שגם הטור ס"ל הכי: