יד מלאכי חלק ב· רבי מלאכי הכהן
כללי שני התלמודים
א
כל מקום שתמצא הקבלה חולקת עם הגמ' הלך אחר הגמ' והפוסקים ואם אין נזכר בגמ' ובפוסקים הלך אחר הקבלה כ"כ הכנה"ג בריש כללי הפוסקים בשם הרדב"ז וס' יוחסין ומהר"י הלוי ויש לדקדק על זה שהרי הוא עצמו כ' בשיירי כנה"ג שלו סי' ג' הגהות הבית יוסף אות ד' וז"ל מיהו בזוהר פ' במדבר כתב בהפך בההיא דנותן מטתו בין צפון לדרום פירש ראשה למזרח ומרגלותיה למערב וצ"ע ועע"ש ע"ב ועכשיו אין העולם נזהרין בכך כלל ועיקר ויראה הטעם דאי אתינן למקפ' בהכי כמאן כעביד אי כתלמודא דידן הוא הפך הזוהר ואי כזוהר הוא הפך תלמודא דידן ולכן לא הקפידו בכך ע"כ ומדבריו אלה משמע דשקולים הם הזוה' והגמ' ויש לישב דמה שכ' בשיירי הנז' הוא למצוא טעם למנהג העולם שאינם נזהרים בזה אבל לקושטא דמילתא סבירא ליה דהגמ' עיקר ואזלינן אבתרה:
ב
היכא דפליג גמ' דידן עם הירושלמי כגמ' דידן פסקינן שהוא בתרא כ"כ הכנה"ג בכללי הפוסקים אות ג' בשם הרי"ף שלהי עירובין והרש"ך ומ"ץ ובנימין זאב ואני אוסיף על השמועה שמצאתי בש"מ על ב"מ דף מ"ה ב' שכ' וז"ל וכ' הר' יהונתן ז"ל וזל"ל ואין אנו חוששין לגמ' דירושלמי דאותן רבנן בתראי שסדרו לנו התלמוד בבלי הביאו בו אותן סברות שהן כהלכה הנאמרות בתלמוד ירושלמי ורוב התלמוד בבלי מהן כגון דברי ר' יוחנן ור"ל וכל הנקראים בשם רבי ומה שראו שהוא שלא כהלכה הניחו אותו בתלמוד ירושלמי ע"כ ועיין מוהרי"ק שורש פ"ד ובשו"ת חוט השני דף י"ג א':
ג
תוספתא וירושלמי דפליגי הרמב"ם ז"ל סומך על הירושלמי יותר מן התוספת' משום דלא ידעינן אי מתנייא בי ר' חייא ור' הושעיא כ"מ פ"א מה' מעשר שני וזה הטעם דרשתיהו פגשתיהו בש"מ על כתובות פ"ב דף כ"ה ד' ע"ש ופר"ח א"ח ס"ס ת"ן הוסיף מדיליה טעם אחר מפני שהירושל' הוא בתרא טפי מן הבריי' ועיין שו"ת מהרש"ך ח"ג סי' ז"ן בארוכה וע"ע תו' דבתר' דף קמ"ט ב' סד"ה שייר דכתבו סמי תוספת' מקמי ירושלמי וכ"כ מדברי אבי העזרי שהביא טור א"ח סי' תנ"ח ס"ב וכ"כ מוהרי"ב בס' שדה יהושע ח"א דף פ"ג ג' וכ"כ מוהר"י קורקוס בפ"ה מה' מ"ע ה"ג ואע"פ שהתוספתא נשנית בלשון אחרת לשון האמור בירוש' הוא עיקר וכ"כ עוד הר"ב עיטור סופרים דף פ"ט ג' לדעת בעל העיטור ובדף ר"ס ד' כתב הא נהירנא כי יש בכללים דכי פליגי הירושלמי והתוספתא דנקטינן כירושלמי אך אמנם מצאתי להר"ב כנה"ג בס' דינא דחיי ח"א דף ד"ף ג' שכ' דלדעת הרי"ף היכא דפליגי תוספתא וירושלמי דברי התוספתא עיקר ועיין רדב"ז ח"ב קובץ ג' סי' רצ"ז מלשונות הרמב"ם שוב נדפס ס' קרבן נתנאל על הרא"ש וראיתי בפ' הבא על יבמתו סי' י"א שעל מה שכ' הרא"ש שם ותמהני היאך נכוף כיון דקאמר בירושלמי אין כופין כת' וז"ל נשמע מן דא כללא חדתא דהיכא דפליגי תוספתא וירושלמי ס"ל לרבינו כשיטת הירושלמי דהא מתוספתא מוכח להדיא דכופין וע"ע פ"ד דר"ה סי' ל' שגם הטור ס"ל הכי:
ד
מה שאמרו דהלכה כגמ' בבלי נגד הירוש' היינו במה שיחלוק הירוש' על גמ' דילן בפירוש אבל דבר שלא הוזכר בגמ' דילן ואיתא בירושלמי שפיר ילפינן מינה מוהר"י די ליאון במגילת אסתר דף קי"ב א' וכן כתב כנה"ג בכללי התלמוד סי' ס"ט בשם תומת ישרים וכן מצאתי עוד לבאר שבע דף ק"י והר"ב דינא דחיי ח"א דף נ"ו ג' וכן נראה בהדיא בה"ה פח"י מה' שבת ד"ה כדי לשוף וכ"כ הב"ח י"ד ס"ס שפ"ז לדעת הרמב"ם דכיון דבירו' מפורש אף שבגמרין אינו מפורש ילמוד סתום מן המפורש אמנם ממ"ש הב"י י"ד סי' שמ"א ובבדק הבית שלו בח"מ סי' מ"ו משמע דס"ל דכל שלא חילקו בהכי בגמ' דילן משמע דלא ס"ל הכי וכ"כ הב"ח א"ח סי' קכ"ד ס"ז לדעת רש"י והתוס' יע"ש ואפשר דהנך רבוותא נמי מודו להרב"י בהא דהא הב"י לא כ' כן רק על חילוק שחולק הטור מפני שהוזכר בירושלמי בדין שהוזכר בגמ' דילן דזה ודאי גרע טפי מאילו לא הוזכר כלל עיקר הדין בגמרתינו דכיון שכתבו הדין ולא חילקו בו שום חילוק ודאי דל"ס להו וגם הב"י לא נמנע בכמה דוכתי להוציא דינים מהירוש' אף שלא הוזכרו בגמ' דילן כמבואר לבקי בספריו באופן דנלע"ד פשוט דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וע' לקמן שוב ראיתי למרן בכ"מ ספ"ו מה' נדרים ובב"י א"ח ס"ס נ"ט שגם בדבר שלא הוזכר כלל בגמרין כ' לדעת הרמב"ם כגמ' דילן דאם לא כן לא הוה שתיק מיניה ויעויין עוד במהרשד"ם י"ד סי' קצ"ב:
ה
הא דבכל מילתא אזלינן בתר גמ' בבלי היכא דפליגי אירושלמי היינו דוקא בדבר איסור והיתר חיוב ופיטור טומאה וטהרה אבל בדבר התלוי בצורך השעה ואין בו שינוי לעבור על דברי תורה ראוי לילך אחר השנים והמקומות והזמן שו"ת הרא"ש כלל ד' סי' יע"ש וכ"כ הר"ש בן הרשב"ץ בתשובותיו סי' רנ"א דבדבר שהוא מנהג הולכים בו כפי מקום המנהג בין בבבל בין בא"י אך בדב' שאינו תלוי במנהג ויש מחלוקת בין שני התלמידים אפי' בא"י לא יטו ימין ושמאל מהבבלי וע"ש דבריו הנחמדים:
ו
אין לסמוך כלל על נוסחאות הירו' שבידנו כי כבר ידוע שהנוסחאות מרובים ומופלגים בטעיות חסיר יתיר וחליף באופן שאין להחליט הדבר מתוך נוסחאות שלנו חוות יאיר סי' כ"ג וע' שו"ת זרע אברהם ח"א ר"ס ד' וסי' ה' דף ה' ג' ובתשובות הרמב"ן סי' צ"ו כתוב לאמר כבר ידעת שרבו השבושים והנוסחאות בירוש' והסיבה הגדולה מיעוט השגחת הלומדים בו ואין עומדין עליו רק א' בדור ע"כ:
ז
הא דקי"ל דכל היכא דמיפרשא מילתא בתלמודא דידן ובירושלמי כתלמודא דידן פסקינן הני מילי לענין משא ומתן דש"ס אבל במילתא דתליא בחילופי נוסחאו' תלינן למימר דבריי' נשתבש' בתלמודא דילן ונסחא הנכונה היא מאי דמייתי בירושלמי פרי תאר על י"ד סי' קי"ט ס"ק א' ואני בעניי לא ידעתי מנא ליה הא אחר זמן מצאתי להרשב"ץ בספר זוהר הרקיע על האזהרות שכ' על ענין כזה דגירסת הירו' משובשת ונסחת הבבלי היא דוקא יע"ש וע' תו' דבכורות כ"ב ב' ד"ה תירום והרא"ש בפ"ה דתרומות מ"ב דלא הכריעו בזה ומי יכריע:
ח
כל דבר הנזכר בתלמוד בבלי שסובל שני פירושים ויתברר האחד על פי הירושלמי מיניה לא נזוע ומצוה מן המובחר היא שו"ת רמ"ע ס"ס נ"ט:
ט
פלוגתא בגמרין ועובדא בירו' עבדינן כירושלמי וכן מצאתי כתוב בשם סוף הרמב"ם עם מגדל עוז משנת רע"ד בהתנצלו' המגיה וכן נלע"ד שיש ללמוד מדברי התו' פרק תינוקת ס"ח א' ד"ה הא דאפשר ע"ש ודוק וע' כנה"ג י"ד סי' ק"ד הגהות הב"י אות ה' וכ"כ הרא"ש פ"ב דסוכה ס"ס ח' ושכ"כ בעל העיטור ומהכ"מ פ"י מה' ס"ת הל' ו' יש ללמוד דגם אי איתיה עובד' כמ' סופרים עבדינן כוותיה אמנם אינו נראה כן מדברי הרי"ף פ' מציאת האשה ת"ק ב' גבי עישור נכסי' דאיפליגו ר' יוחנן ור' חנינא דאע"ג דמייתי הירו' דנפק עובדא כר"ח הוא פסק כר"י ואולי התם שאני דר' אשי ס"ל בגמרין כר"י והו"ל כאילו איפסיקא הלכתא כר' יוחנן ע"ש ודוק וע' מ"מ פ"ד מה' יבום הלכה כ"ד ובכ"מ ספ"ז מה' ביכורים כ"כ נגד הכלל דיחיד ורבים ע"ש ודמש"א על חולין רפ"ט ד' כ' בשם המרדכי פ' בתרא דע"ז שכ' בשם מגילת סתרים ושאר גאונים דסמכינן אמעש' רב דירוש' ולא אפיסקא דבבלי ושר"י חולק ע"ש:
י
כל טצדקי דאפשר למעבד דלא לשווי פלוגתא בין הגמ' דידן לירו' עבדינן ב"י בי"ד סי' ר"א וסי' רי"ז ד"ה הנודר מן החלב ובכ"מ פ"ט מה' נדרים הל' ח' וכ"כ עוד בפי"ג מה' גירושין הלכה ט"ז וסיים שם ואע"פ שהפי' יהי' רחוק קצת וכ"כ מהרי"ו סי' פ"ח ורש"ל ביש"ש על יבמות פי"ב סי' ך' ותוס' ישנים דיומא ר"פ יה"כ ד"ה המלך והכלה ובתוס' דידן שם דף פ"ז ב' ד"ה והאמר וע' פרישה ח"מ סי' י' ס"ג וז"ל בעל שדה יהושע בפ"ק דקידושין דף י"ב ב' ודע שכל פינותי בפי' זה להשוותו לתלמוד בבלי כל מה שאפשר ע"כ וע"ע גו"ר ח' א"ה כלל ג' סי' ו':
יא
דרך הירושלמי בכמה מקומות לומר תמן את אומר ור"ל הכא בשמעתין והכא את אמר ור"ל תמן בסוגיא אחרת דמייתי והטעם לפי שבמקום אחר נשנית השיט' וכלשונה נכתבה כאן הרמב"ן בחידושי שבועות כ"י פ' שבועת הדיינין הובא בהרא"ש שם סי' כ"ח ונתעלם זה מהר"ב שדה יהושע ודין גרמ' ליה לשבש הספרים בריש קידושין דף ב' ד' ובפ"ג דגיטין דף פ"ב א' אך בכתובות דף ט"ל א' פי' כהרמב"ן:
יב
בכמה דברים אנו סומכים על ספרים חיצונים גם מס' שמחות ומס' סופרים ומניחין גמ' שלנו תוס' פ' כל שעה דף מ' ב' ד"ה אבל עושהו והגהות מרדכי פ' בני העיר הובא בב"י א"ח סי' תכ"ה וכן כתבו התו' עוד בר"פ מי שמתו ח"י א' ד"ה למחר וכ"כ הרא"ש בפ' אלו מגלחין אך מצאתי אליו ז"ל בפירושו להלק"ט של הרי"ף ה' ס"ת גבי פ' פתוחה וכו' ובהלק"ט שלו סי' י"ג שכ' דהירו' הוא עיקר נגד מ"ס כי מ"ס נתחבר בדורות האחרונים ולא הובא מדבריו בתלמוד ע"כ והנה מ"ש הרא"ש שנתחבר בדורות אחרונים בהא מודינא שהרי בפ' י"ג הלכה ח' הוזכר רבא ובפירקא בתרא הלכה ז' הוזכרו ג"כ רב כהנא ורב אשי דכולהו בתראי אינון אבל מה שסיים שלא הובא מדבריו בתלמוד זה תימה אצלי דהא כמה ברייתות שהביא התלמוד בהקומץ רבה דף ל' א' וב' וכן בדף ל"ב ב' בדיני ס"ת כולם מצויינים שם במסורת הש"ס שבמס' סופרים נינהו דוק ותשכח ומכאן אתה דן שמ"ש בעל מאור עינים בדף פ"ה ב' שמ"ס נתחבר אחר התלמוד ליתא אף לדעת הרא"ש וכ' הב"ח בי"ד סי' רע"ח ס"ב שנקראו ספרים החיצונים לפי שאינם נכנסים בכלל הגמ' וע' שו"ת גו"ר א"ח סי' ט"ו שיש הלכות במ"ס סתומות ועמומות כדברי ספר החתום גם ההעתקות משובשות הרבה ועע"ש חי"ד כלל ג' סי' י"ג:
יג
אין להוציא דין ממאי דאתמר בגמ' דרך אגב ואינו מקומו של אותו הענין דכיון דלאו דוכתא דהאי דינא לא דקו בה שפיר ע' הרשב"א בחידושיו לנדרים דף קס"ה ב' הביא דבריו ה"ה בפ"ג מהלכות זכיה ומתנה וכן מצאתי להרמב"ן במלחמותיו ר"פ הניזקין שכ' שדרך התלמוד בכ"מ שאינו חש לפ' דברי' שלא במקום עיקרן וכ"כ רדב"ז ח"ב קובץ ג' דף נ"ג ב' דסוגיא שלא בדוכתיה לא חיישינן לה דלא דקו כולי האי ע"ש:
יד
כל היכא דפליגי מדרש רבה עם הירו' נקטינן כדברי הירו' דבכ"מ שתלמוד דידן אינו חולק על הירו' נקטינן כירו' דינא דחיי ח"א דף נ"ו ג':
סליקו כללי שני התלמודים.